חות יאיר/קצח

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן קצחעריכה

שאלה: בהיות קריית משוש ועי"ר אמ"ת על מכונה היו כמה ב"ב מגדלין תרנגולים ואפרוחים בימות הקיץ גם היו נשי העניים משכימים בכל יום בבקר והולכו' חוץ לרחוב באמבטאות קטנות בל"א ציב"ר לחלוב פרות בבית גוים טרם ילכו לרעות באחו ולמכור אותו אחת לאחת במדה ברחוב. ויהי היום והעמידה אשה אחת אמבט' של חלב על החנות שלפני פתח ביתה שהיתה בעלת חנות בכמה דברים מיני זרעונים חלב וגבינה וקמח מחטין צינורות ובכה"ג ודרכה היה להניח דף על האמבטי' ושכחה והניחה פתוח ובאה עיש עם בניה מבית שכינה ופרחו האפרוחים לתוך האמבטי ונטבעו כלם. ואמם רצתה לבדה לביתה והרגישו בני בית שאין אפרוחי' אתה וחפשו ומצאו כלם פגרים מתים תוך כלי הנ"ל. ותבעה בעלת התרנגולו' את בעלת החלב לדין על היזק י"ב אפרוחים. והשיבה הלא לא באתי בגבולך רק אפרותיך באו לגבולי ולחנותי רק אתה תשלם לי דמי חלבי כי נפסד ונתקלקל ונבאש וכשמוע האחרת שזו תובעת ממנה התחילה לריב אתה בדברי קנטורי' וביושים וחברתה ג"כ השיבה לה כהנה וכהנה ורצו שניהם לביתה ולא יספו שוב עוד.

אמרתי בלבבי אלו בלשו אחר הדין היאך לדיינו דייני להאי דינא כי זה דרכי כל הימים לעשו' וטרם נבוא לגופי ההלכו' היה נראה שע"ד תביעו' בעלת החלב מבטלת התרנגולו' היינו דנין גם בזמן הזה כי היזק שן ורגל דשכיחא דנין וכמבואר בש"ס וטור וש"ע ר"ש ח"מ מש"כ תביעת בה"ח מבה"ח שדין חלב של זו הוא תולדה דאבנו סכינו ומשאו דין בור ואין דנין בזמן הזה וכ"כ בש"כ ר"ס הנ"ל רק היינו מכריחים שתתפשר עמה ובאם היתה כל אחת חייבת בנזקי חבירתה היה דין בע"ח דין תפסה דמה שראוי אין מוציאין מידה וכמבואר כל זה בגמ' וטור וש"ע שם. ובדבר גופי תביעו' הנ"ל נלפענ"ד דע"ד תביעת בה"ת את בה"ח דמי אפרוחיה ודאי חייבת לשלם. דמאיזה טעם נפטרה אי משום דהחנו' הוא רשותה של בעלת וה"ל בור ברשותו ולא הפקיר רשותו דפטור בעל הבור מנזקי בורו.

והכי ק"ל בפ' כיצד הרגל די"ט ע"ב אכלה מתוך החנו' משלמת מה שהזיקה גבי שן ש"מ דה"ל חנות חצר הניזק. נ"ל דשאני התם דמיירי בחנו' של בניין בפני עצמו כדמוכח במשנה מצאה בחנו' דפ"ב דב"מ גם בגמ' פ"ק דשבת המוציא מחנו' לפלטיא דרך סטיו ד"ה ע"ב והחנו' מועדת בר"ה ולכך ה"ל החנו' רה"י ופתח החנו' ר"ה מש"כ חנו' זו אע"פ שנעשית ברשות וכך נהגו בעלי חנויו' מ"מ ניתן רשות לכל אדם להלך לשם ולהשתמש במקום החנו' בלילה או ביום מיד שנסתלק שלחן או תריסי חנותו וה"ל העמדת כלי של חלב על החנו' בארץ לפני ביתו מקום שיכולין האפרוחים לפרוח ולקפוץ לתוכו כחופר בור ברה"ר דעליו לשמרו ולכסותו ואם שכחה לכסותו חייבת דאין טענת שכחה פוטרת. ולכן ג"כ אין לה לטעון תורך ברשותי מה בעי. כי שם אין דרך שור לכנס לחצר של אחר דהרשות ודאי של מזיק הוא מש"כ כאן וכמ"ש.

ואע"ג דק"ל שם בגמ' אכלה מצידי הרחבה משלמת מה שהזיקה ש"מ שצידי רחבה ה"ל חצר הניזק וגרע מפתח החנו'. ונצרך לומר הטעם דהחנו' הואיל שעומדת בר"ה ודרך בני ר"ה לעבור עם בהמתם שם וזימנין דדפקי גם על פתח החנו' לא ה"ל חצר הניזק מש"כ צידי הרחבה שאינו ר"ה גמור רק כענין מבוי וכענין רחובות דידן שדרך כל אדם להשתמש לפני פתח ביתו מצינו למידין דה"ל חצר הניזק וה"ה חנו' הנ"ל. דאין זו ראיה דשם לענין היזק שן דבר"ה פטור מפני שדרך כל אדם להעביר בהמותיו בר"ה ומיוחד לכל לכן צידי רחבה שדרך בני אדם להניח שם פירו' על בעל הבהמ' מוטל להשגיח שלא תלך בהמתו בצידי הרחוב ולכן לא מחייבינן לי' במהלכה תוך הרחוב ומחזרת ראשה לצידי הרחוב כבגמ' מש"כ להזיק אחרים מבעל החצר והבית המגיע מחנותו מוטל על בעל החנו' להשגיח שלא יוזקו בני ר"ה הרגילי' ועוברים ושבים שם וכן צריך לאס"ק אדעתי' שיש אפרוחי' הפורחים וקופצים וראיה ממה דק"ל במכסה בורו בכיסוי הראוי לעמוד לפני שוורים ולא לגמלים דאע"פ דלא שכיחי גמלים כמ"ש בסמ"ע סי' ת"י ס"ק ל"ו.

ולכן לעד"ן דחופר בור בצידי רחוב דחייב על נזקי בור כמו חופר בר"ה דלא גרע מהפקיר רשותו. רק לענין הניח פירותיו ואכלם שור המזיק חייב המזיק ג"כ לשלם כי בני ר"ה וגם בעל הבית בפירותיו וממונו שהניח לפני פתח ביתו צריכים לשמור את ממונם שלא יחזיק לחבירו לא שלא יוזק מחבירו כי על המזיק להרחיק היזיקו. ואפילו גבי נר חנוכה של מצוה ורשות בידו להניחו מבחוץ ק"ל שחייב לשלם שה"ל לשמור נרו שלא יזיק כ"ש זה שהניח דבר שאפשר שחבירו יוזק בו כי גם צדי ר"ה כר"ה לענין היזקן של בני ר"ה ואפילו סימטא זימנין דדחקו ועיילו ביה רבים כ"ש צידי ר"ה דמיוחד להם ואפילו אם שלום בעיר רבים עובירם ושבים שם וביש דבר בעיר כולם פונים לשם כבפ' הכונס ולא נחלקו בצדי ר"ה אם הוא כר"ה רק לענין שבת בפ"ק דשבת דיש שם כמה קפידות שצריך שיהיה רחב ומפולש וי"א שכל יום יבקעו בה ס"ר.

מש"כ לענין ניזקין ולכן אם הניח זה כדו או דין נדון זה אם הניח הכלי באמצע הרחוב וניזק מבני ר"ה ודאי פטורים בדין שן ורגל בר"ה מש"כ לפני פתח ביתו שהניח ברשותו ק"ל ברשותו לענין אם הזיק לאחרים ובהפקיר רשותו ולא בורו ואין לפטר בעלת החלב מפני דלא ה"ל לאסוקי' אדעתה כמ"ש לעיל דודאי ה"ל לאסוקי אדעתה. כ"ש דאפרוחי' שכיח. ואין לפטרו משום היה להם לאפרוחים שלא לאכול כדק"ל אפי' הכניס פירותיו לחצר חבירו שלא ברשות וכלתם בהמתו של בעל החצר והוזקה באכילתן כבסי' שצ"ג. שהרי אלו האביונים לא מתו מכח אכילתה דנימא ה"ל שלא תאכל רק שנחלקו ונבעו ומה ה"ל למיעבד. אבל לחלק ולומר דדוקא אם מבהמה ניזקה שלא בדרך טבע שאכל היותר מן הראוי דאיחבל ומתה אמרינן היה לה וכו' דא"כ מה מקשה ש"ס דמ"ז ע"ב מנותן סם המות לפני בהמת חבירו דדוקא סם המו' מש"כ פירו' חייב והאי מאי קושיא דהרי טעם דאמרינן היה לה שלא תאכל הוא דוקא ביותר מטבע והרי אכתי לא אסיק אדעתי' דלא עבידא דאכלה אלא ע"כ כל שניזוק באכילתה פטור בעל הפירות ואין חילוק.

ואע"פ שהתוס' שם בקשו לתת טעם על היה לה וכו' מפני דה"ל כרוח שאינה מצויה לאו משום דאינו מצוי שתאכל כ"כ רק שאין מצוי שתמות באכיל' ומסוגיא הנ"ל ובריי' דהנותן סם המו' וכו' דחייב בדיני שמים נראה דאפי' אם ע"י שיראה חברתה של בעלת החלב היא בעלת האפרוחי' שבעלת החלב יתבע ממנו היזק החלב ולכן תבע' מ"מ אחר שבאמ' פטורה בעלת האפרוחים מלשלם נזקי החלב וכדלקמן או שנזק האפרוחים או יותר מדמי חלב ואף כי נאמר שפטורה מדיני אדם חייב' בדיני שמים כמו נותן סם המות דה"ל לכסו' ולשמר חלבה שלא יוזקו בו שכנים. ואין לומר דוקא נותן סם המו' וכו' דמכוין להזיק גם נתנה לפניה ממש ובודאי תאכל מש"כ זו. דע"כ מה קשיא לרב ששת על רב שם ואמר כד ניים הרי יש לחלק בכך גם הש"ס ה"ל לתרץ כך אלא ע"כ אי חילוק כ"ש זו שאינה פטורה מדיני אדם אלו נתבעה ודוק.

מיהא אם פרחה התרנגולת האם על שפת האמבטי ונחלקה ונפלה לתוכו ונטבעה כי לא היתה יכולה למלט לעומק האמבטי נ"ל דפטורה בעלת החלב. לאו משום היה לה שלא תאכל כי לא מתה מאכילת' רק נאנסה ונחנקה ונטבעה רק מהא דק"ל איבעי לה לעיונה כבמשנה שור פקח ביום פטור מש"כ עגל קטן כמבואר ברמב"ם וטור וש"ע סי' ת"י ע"ע סי' תי"ב לכן על תרנגולת אם האפרוחים פטורה.

ולענין תביע' בעל' החלב מבעל' התרנגול' באנו לדין נפל לבור והבאיש מימיו אע"פ דשם איירי בחצר הניזק הלא כתבנו דהואיל שהרשות להניח לפני פתח ביתו ה"ל לענין הוזק מאחרים כחצר הניזק. לכן אם לא הבאיש החלב ונתקלקל תיכף בשעת נפילה דאז ע"פ הדין ה"ל תולדה דקרן ומשלם ח"נ כמ"ש הסמ"ע רק אח"כ פטורה בעלת האפרוחים כמבואר סי' שצ"ח. ואע"פ שהיה ברגליהם עפר וצרורו' הלא אפשר היה לבעל' החלב לסננו במסננת ולנקותו ולמכרו.

והנלפע"ד כתבתי נאם הטרוד יאיר חיים בכרך.