פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן קצעריכה

שאלה: ראובן הלוה לשמעון מאה ר"ט על שנה ואחרי ככלות השנה ביקש מעותיו ושמעון מעכב ואמר כי לפי שעה אין לו ואמר לו ראובן שימתין לו זמן מה רק שיעמיד לו ערב שיהיה בטוח. והפיס שמעון את לוי ופסק ליתן לו כל חודש א' זהב שיתערב עבורו מהו שיהיה בזה משום ריבית.

תשובה: לא ידעתי למה שאלת שראובן ביקש ערב ככלות השנ' ולא שאלת אם הי' זה בתחלת ההלואה ואפשר שסבור היית שאז ודאי אסור ולא ידעתי למה אם לא שיש כאן תחבולות רשעים שראובן יודע שא"א לשמעון להעמיד לו ערב כי אם לוי וזה כוונתו להנות ללוי בזה ולא משום שאין שמעון בטוח לו וה"ל כאומר תן דינר לפלוני ואלוה לך דבסי' ק"ס סי"ד וא"כ ג"כ אין חילוק דגם לבסוף אסור רק דבכל שלא קצב עמו בתחילת ההלוא' להרמב"ם לא הוי רק א"ר מש"כ לרש"י כמ"ש בטור וש"ע סי' קס"ו ס"ב.

מש"כ אם ראובן לא קפיד רק על ערבות מי שהיה להבטיח מעותיו הרי אין למלוה שום הנאה וערב שכר ערבנותו הוא ניטול אם לא שהגיע ז"פ והוצרך לוי לפרוע ותבע את שמעון שמשם ואילך ודאי אסור לראובן לרצות ללוי בריצוי כסף שימתין לו דה"ל לרש"י ר"ק ולרמב"ם א"ק. רק שדברי הטור שם צל"ע דמשמע דאם לא אמר לו דור בחצירי אלא אחר שכבר הרויח לו זמן גם רש"י ס"ל דלא הוי רק ריבית מאוחרת ותמה אני מנא ליה הא שהרי רש"י בגמ' בפ' הריבית דס"ד ע"ב כ' וז"ל אבל הלוהו לא ומתניתין בדקצץ לי' או בשעת מתן מעות או אח"כ. ולא מיירי כלל בהרחבת זמן רק מ"ש אחר כן ר"ל אחר שהלוהו ומש"נ אחר שהלוהו או שקבע לו זמן וש"מ שגם שלא בשעת הלואה או הרחבת הזמן ס"ל לרש"י דאסור.

וי"ל דמה שא"ל דור בחצירי אפי' יום א' משמע לכן אפי' אמר לו אחר הלואה ה"ל כאומר לו בשעת הרחבת הזמן. והכי משמע לי מדבר הש"כ. וכל זה בשמעיקרא הלואה היתה מש"כ כשממולם לא היה כאן הלואה כגון שכר פעולה א"נ כשזיכה לחבירו במעמד שלשתן או שזכה מדר' נתן או שגבו לו שטרות מלוה שלו על הלוה שלו. וכשתבע לזה עיכב הפרעון מאיזה טעם וכן מלוה דטרף לקוחות וחזרו על המוכר בכל אלו אם החייב לפרוע מבקש ליתן מהר ומתן לזה שימתין לו דרך כלל זמן מה או דרך פרט לכל חודש או שנה די"ל דבכה"ג שרי ולא דמי לכל הנהו דר"פ הריבית מכר לו או לקח ממנו דמ"מ ה"ל הלואה ע"י מכר הנעשה בפועל מיד ליד.

ומיהו מדין דבסי' קע"ז בש"ע ס"ו דמתיר להרבות בנדוניית חתני' מטעם דלא דמי רק לנותן מתנה וזכרו רמ"א סי' קעו ס"ו בהגה וכ' עליה ודוקא כשהתנו כן קודם הנשואין וכו' מוכח דבדוכתי אחריתא אף בכה"ג אסור. והכי מיסתבר דהיינו דקמ"ל ר"פ בגמ' בפ' הרבית במ"ש כללא דרביתא כל אגר נטר אסור שר"ל אפי' לא נעשה שום הלואה רק שבא עליו חוב תשלומי' וזה מרצה לבעל חוב באגר נטר אסור. וכ"פ הש"כ ס"ס קע"ז דאסור הוא. מיהו פשוט דלא ה"ר רק א"ר והנלפענ"ד כתבתי.

נאם יאיר חיים בכרך