פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן קפטעריכה

שאלה: בשנה אחת שנתייקר שער היין מאד ותוך זמן הבציר חליתי פני אחד מקציני העם ועשיר עושה כל שנה יין סך מרובה שאתן לו תיכף עשרה זהובים ויעשו בשבילי עוד א' או"ם יין כי יצא השער שיהי' בסתם יינות א' פוידר שהוא שש או"ם בעד ארבעים ר"ט ואקח ממנו היין אחת לאחת בכל שבת מדה ולפעמים גם בחול מדה או ח"מ על פתקי' קטני' שבו חותם שלו שיתן לי בפעם אחת או עם חותם שלי שאשלח לו בעת לקחי ממנו כי אם אקח חביות של או"ם שלי תיכף לרשותי ולמרתפי יתקלקל בקרב ימים בחסרונו ונתרצה לי אותו עושר ולא עלה על דעתי שיש בזה שום גמגום וחשש איסור. ויהי כמשלש חדשים אח"כ נודע אלי מפי השמועה כי גם ב"ב א' עשה כיוצא בזה באופן שהלוה לחבירו ב"ב המתעסק ועושה יינות דמי שני פוידר יין ונתן לו עוד דמי או"ם אחת שיקח ממנו אחת לאחת מדה מדה והרע לי כי ידוע הוא שעל כן הלוה לו חנם דמי ב' פוידר שיעשה אותו להיטפל לקנות לו א' או"ם ולטרוח למודדם וליתנם לו אחת לאחת והרי הקפידו רז"ל בפ' הריבית דס"ג ע"ב שלא ירוויח הלוקח כלום דמקשה והא בעי למיתב זוזי לספסירא וכו' ולכן כ' הרא"ש שצריך שהמוכר ינכה ללוקח חסרונות הרגילי' לפי המדה והזמן הביאו בטור וש"ע סי' קע"ה וברור שגם ביין צריך שינכה לו חסרונות שארז"ל גבי מפקיד ולפי טבע היינות שבאותו מקום כ"ש הטורח והטיפול והחסרון הנעשה ע"י מדידה אחת לאחת כי רב הוא ע' בסמ"ע סי' רל"א על מקום שנהגו למוד בדקה וכו' וזה ג"כ ידוע שבמדידה א' לאחת יפחות כל אום כמה מידו' וכנהוג שנותנים סך רב מחמתן להמטפל למכור לחבירו חביות יין והדמים מודיעי' כי לפי דמים הנ"ל יבוא מדה שממנה שמונים באו"ם בעד ח"ד זהב ומוכרו מדה מדה לא יכול למכרו בפחות מג' פ"ץ או קרוב לו. ובפ"ג דב"מ ד"מ רע"ב איכא טרחא ודמי ברזיניית' וכתב הערוך וז"ל טורחי' שמוכר לקונה זה עכשיו ולזה למחר וכו' ומש"נ קונה א' או קונים רבים וא"צ ראיות לזה דזה דרך רוב מקח וממכר שהקונה סך רב בפעם אחת מרוויח בו במכרו אחת לאחת וכבגמ' שם צ"ט רע"ב אמר שמואל האי מאן דגזיל הביצה דחמרא וכו' הביאו בטור ח"מ וש"ע ס"ס שס"ב.

ומתוך כך נתתי אל לבי דגם מה שעשיתי וסבור הייתי שאין בו חשש איסור אינו פשוט אף דאין בו הוכחת ריבית כמו בשני ב"ב שהזכרתי. והתבוננתי עוד על מקומו של דין זה דפוסקי' על הפירות וראיתי שבמדינות הללו קשה לסמוך על יצא השער דיין כי במחוז א' ואפי' בעיר אחת יש כרמים עובדים משבחים וכן הרים ועמקים דשניין דא מדא לשבח ולגנאי בדמים. וממה שכתבתי נ"ל דגם הפסיקה על השער משיצא השער או שיש לו יהיה במנהג מדת שער שעליו יצא הפסיקה כגון שיצא השער לפוידר כל פוידר כך וכך וזה נותן לו דמי כמה פוידר תיכף כדי שיתן לו זה בדמים הללו כל השנה עד כדי דמים שקיבל (ותו לא) שהתירו רז"ל מטעם הא חיטי בהיני הא חיטי בשילי כבגמ' הנ"ל דס"ג ע"ב יע"ש ולכן יתן לו בכל פעם א' פוידר לפחו' שעליו פסיקת השער ודרך הסוחרים למכור כך מש"כ אם הקונ' מתנה ליקח ממנו או"ם או"ם או חביות קטן בכל השנה אחת לאחת דאין דרך למכרו בערך דמים של פוידר מפני הטורח אסור ג"כ מטעם הנ"ל גם צרך עיון אם מקרי יצא השער אם ידוע בכמה נמכר פוידר יין מן הגת שהרי זה נותן לו יין צלול כ"ש אם לא יצא השער רק ליין הנמדד בהבאה מן הכרמים עם חרצנים וזגים רק די"ל דשיעור הפחת בזה ידוע וקבוע.

ונחזור לענינו שגם אם העושר עושה טובה אם אוהבו חנם ליקח ממנו דמי או"ם יין וליתן לו כל השנה מדה מדה ואין לעושר ההוא טובה כלל בקדימת המעות לרוב עשרו מ"מ הרי זה הנותן המעות מרוויח ע"י הקדמת המעות וראי' מגמ' פרק הריבית דס"ה ע"א דאר"פ טרשא דדי שרי שכראי לא פסיד זוזי לא צריכנא וכו' וא"ל רב ששת מאי חזית דקא אזלת בתר דידך וכו' והכי ק"ל דאסור כמ"ש התוס' וכל הפוסקים וכדאמר רבא שם דס"ח ע"א ה"נ בנדון זה ואף כי מי יגיד לנו דעשיר זה דומה לעשרו של ר"פ והרי אלו מתרמי לי' עיסקא וכו' ב"מ דמ"ג ע"א ולכן נ"ל ג"כ שאין היתר מה שנתפשט בקצת קהילות שעשירים המופליג' סברי דמצוה רבה עבדי שלוקחי' מעות מת"ח ונותנים פרי ה' ממאה ובכה"ג מפני שאין מחסור להם במעות שלהם או של סוחרים חנם וג"כ נ"ל דאסור מטעם הנ"ל אם לא עבדי בשטר עיסקא עצ"ה.

וזאת היא נחמתי אחר שזה העושר ידוע שמהנה ת"ח מנכסיו גם ידוע שאין מה שמוותר ולא קפיד עם הת"ח על כל הדברים שראויין להקפיד הן מצד הטורח או החסרון דיין מצד הזמן ומצד המדידה לא נעשה כלל בשביל הנאת עצמו בקבלת המעות ואפשר היה גם כן מרוצה בשהבטיחו לתת לו לבסוף רק שלא נשא הת"ח פניו לבקש זה וממילא גם מה שהת"ח נהנה שלוקח היין חי בעת שירצה אינו מפני הקדמ' המעות ולא דמי לטרשא דרב פפא דהלוה מפסיד ודוק גם אין עסק של הת"ח עם העשיר דרך הלואה.

מש"כ נדון שזכרנו שעשירי' לוקחים מת"ח מעות לטובת הת"ח שמה שהוא דרך הלוא' אין לחלק גם שם הוי ריבית ממש דשקיל טפי ממה דיהיב ליה [ולולי דמיסתפינא אמינא דיש שם היתר בעשיר שאינו צריך למעות רק להנאת ת"ח לוקח ממנו איזה מעות בריבית מדכתיב טעמא דריבית וחי אחיך עמך וכ' הטור י"ד ר"ס קנ"ט דע"כ מן התורה מותר להלוות לגוי בריבית דטעמא מפורש וחי אחיך עמך וגוי אי אתה מצווה להחיותו והלימוד עולה יפה מאד עצמו דאע"פ דלא ק"ל כר"ש דדריש טעמא דקרא היינו בדלא מפורש שום טעם בכתוב כמו בבגד אלמנה בב"מ דר"ש דריש מעצמו ולמד לפי הטעם להקל בעשירה ולכן כדמפרש קרא טעמא לר"ש אייתר ודרש ליה כמו בספ"ב דקדושין גבי כי יסור דגם בלי טעם היה ר"ש דורש טעם להתיר.

ובכה"ג גבי לא ירבה לו נשים בסנהדרין דכ"א ועוד בכה"ג דריש ר"ש טעמא דקרא להתיר גבי פרה אדומה במס' יומא ס"ד ע"ב באפיק מור בהדה וכן גבי שתי סוטות בסוטה ד"ח ע"א להתיר ברותחת. ובהא ודאי לא ק"ל כר"ש רק היכן דלא מפרש קרא טעמא לא אמרינן בו טעם שע"י נולד איזה קולא ולשוא הרעיש רב פולניא שהקשה על הסמ"ע במ"ש סצ"ז ס"ק כ"ב שכ' טעם על איסור חבלת בגד אלמנה.

וכ"כ התוס' בהדיא רפ"ב דסוטה ובגיטין דמ"ט רע"ב ומפני דדרך ר"ש לדרוש טעמא דקרא מוקי לה לברייתא דאמרה טעם כר"ש אע"פ דשם אין נפקותא כהא דפ"ק דסנהדרין סוף דט"ז. ולכן לדידן דלא ק"ל כר"ש כל מקום דמפורש בקרא טעם לא דרשינן לה לריבוי או למיעוט רק לדקדק בטעם ולאפוקי היכא דלא שייך. רק דצ"ע מנא לי' להטור דהיינו טעמא שהרי לא מצינו זה בגמרא אדרבה בפ' הריבי' דע"א סע"א גבי גר תושב מוכח דלא תלי זה בזה כמו שהרגיש בט"ז ר"ס קנ"ט (ויש שם טעות בדפוס דמ"ש וחי אחיך קמא ובתרא יש למחוק אחיך ודוק) אדרבא שם בגמ' רס"ב ע"א דדרש ר"א וחי אחיך עמך אהדר לי' ולר"י לחייך קודמין וא"כ נהי דדרשינן אחיך למעוטי נכרי היינו דלא מחייבינן למיהדר לו אבל להתיר לכתחלה מנלן. וע"כ האמת דלא בעי מיעוט שהרי כתיב לא תשיך לאחיך ולנכרי תשיך ובמסקנא אין חילוק בין תשיך לתשוך ולפי זה חזר הדין דאי לנו היתר ע"י שהלוה עשיר והמלוה עני עמ"ש גידולי תרומה דרמ"ה ע"ב].

מש"כ בנדון של ת"ח עם העושר שברור כשמש שאין דעת העושר כלל ע"י המעות רק שחפץ להתחסד ולמלאות גרונו יין בזול כל השנה דמי למ"ש ג"כ חז"ל היתר ע"פ האומדנא ס"פ הריבית לת"ח זע"ז בדבר מועט מפני דידעו איסור ריבית ויהיו לשם מתנה ונדון דידן ברור וידוע יותר שהרי הת"ח חילה פני העושר וגם אינו דרך הלואה לכן נ"ל להלכה דמותר.

והנלפענ"ד כתבתי נאם חיים יאיר בכרך.