חות יאיר/קעה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קעה עריכה
נשאלתי בכתב מחזן מופלג ובעל תורה ממדינת פולין שהיה גומר בכל יום תילים בע"פ ואמר לי שכמה פעמים הי' לבו נוקפו מפני דארז"ל כתוב לך דברים שבכתב אין אתה רשאי לאומרם בע"פ רק שכך ראה מכמה גדולים וישישים בפולין ושאל את פי. וזאת תשובתי:
הנה דרש דכתוב לך הוא בפרק הניזקין ד"ס ע"ב ובפ"ב דתמורה בראש הפרק והקשו התוס' לשם וא"ת והאיך אמרינן מזמורים בע"פ וי"ל דאין להקפיד רק על מ"ש בחומש. והנה ודאי דמסתברא מלתא דהא נפקא מקרא דכתוב לך את הדברים האלה ועל חמשה חומשי תורה קאי, והכי משמע גם כן מטעם שכ' הב"י בא"ח ר"ס נ"ט משום דאיכא מילי טובא דמדרשי מתוך הכתב כגון חסירות ויתירות וקרי ולא כתיב ואי אמר להו בע"פ בציר להו וודאי דדרשות בכה"ג מה שנוגע לדינא אינם רק בחומש, מ"מ זה יש לדחות ולומר דעל כל דרשות קפדינן שלא ישתכח גם מילי טובא ילפינן להלכה מדברי נביאים ודברי קבלה כמ"ש דבר זה מתורת משה לא למדנו וכו'.
והרי מספר תילים למדנו ד' צריכים להודות, וכונסין אותו לכיפה ולקה ושנה מתמותת רשע רעה, וכן בוצע ברך, אני בצדק וכו', ארחץ בנקיון כפי וגו', אשרי נשוי פשע וגו' ומכל כבודה בת מלך הוכשרו מואביות לבא בקהל. גם לשון הש"ס במ"ש דברים שבכתב משמע כל תנ"ך שנאמר לכתוב ברוח הקודש וכדמוכח בפ"ק דמגילה סוגיא דנאמרה לכתוב וכן משמע בפ"ג נדרים אלמלא לא חטאו ישראל לא ניתן להם רק חמשה חומשי תורה וספר יהושיע וכו' וניתן להם משמע ודאי ככתבן.
ועוד שהתוס' גופי' הקשה על תירוץ זה וז"ל אמנם קשה היכא קרינן ויושע וק"ש וי"ל דאין להקפיד רק על דבר שמוציא אחרים ידי טובתן עכ"ל, ולעד"נ זו קשה מתירוץ הראשון אף כי הסכי' אליו הרב בב"ח, דאיך נעייל חילוק זה בדרש דכתוב לך ומוציא אחרים מאן דכר שמיה ועיקרא דקרא בלימוד מיירי כמו אידך דרש ודברים שבע"פ א"א רשאי לאומרם בכתב. ונראה דגם התוס' שכתבו פ"ק דב"ק ד"ג ע"ב די"מ שעל כך היה רב יוסף רגיל לו' היינו דמתרגמינן בכל דוכתי משום שהיה סגי נהור והיה א"א לו ללמוד דברים שבכתב לא ס"ל תירוץ הנזכר האמנם גם על תירוץ הראשון היה אפשר לו ללמוד מיהא נביאים וכתובי' ומצינו לו שגם עליהם היה אומר היינו דמתרגמינן כמו שאמר על נוגי ממועד ברכות פ"ד דכ"ח ועל ביום ההוא יגדל המספד וגו' פ"ק דמגילה אר"י אלמלא תרגומו דהאי קרא וכו' רק די"ל דע"י שהי' מוכרח ללמוד תרגום התורה היה מדקדק ולומד גם דנביאים וכתובים מ"מ גם הטור שם כ"כ בשם הרא"ש וסיים לכן נוהגין באשכנז כשמגיע ש"ץ לפסוקי' וכו'.
וכ' הטור עוד שם כתב דודי הרב רבי חיים כל דבר שרגיל ושגור בפי כל אין בו משום דברים וכו' וכ"כ המרדכי פ' הנזיקין בשם ר"ת והביא ראיה מתפילין ומזוזות שנכתבים שלא מן הכתב משום דמגרס גריסן. וקשה דהא כתוב לך הקב"ה למרע"ה הוא דאמר דוד היה שגור בכל התורה, גם לטעם הנ"ל חסירות ויתירות וקריין ולא כתיבין מה מהנה ומגרס דנהי דאין מוסיף או פוחת מלה ואפי' אות שע"י ישתנה המלה במבטא מ"מ לא ידע במלואים ויתירים בווי"ן ויודי"ן וכה"ג, ומה שהתירו גבי תפילין משום הם רק ארבע פרשיות ובימיהם היו שגורים ככתבן ביד כל אדם ועל כן לא התירו לכתוב התורה אפי' לר"מ דמקיים ביה ועפעפיך יישירו כדאמר בש"ס פ"ק דמגיל' כמ"ש בספרי בסי' מ"ט, רק די"ל בזה דאה"נ אין קפידה באמירת ע"פ רק בדילוג אות או מלה ולכך הרגיל ושגור מותר ואע"ג דודאי בכותב גם בזה איכא קפידא מ"מ הא כדאיתא והא כדאיתא וי"א עוד דאין קפידה לקרות בע"פ רק בניגון וטעמי' ואין לדבר מזה שחר כלל ואין שום סברא נותנת לחלק בזה. וכן מ"ש בשו"ת רדב"ז סי' קל"ה דדבר שבחובה אסור ותו לא אין לו סמך וראייה ונדחה מכל הדחויים נ"ל.
והכלבו כ' על ברכת כהנים ופרשת התמיד שנהגו לאמרם בע"פ משום עת לעשות לה' שא"א לכל אדם להביא ספר וכו' ונ"ל דודאי מצינו בצד שני שהתירו רז"ל משום עת לעשות לה' לכתוב ספרא דאגדתא כמפורש גמ' שם וכ"פ רש"י שם שהש"ס היה אסור לכתבו לולי זה וכן לכתוב בתורה שלא מן הכתב לשגורים בפיו התירו בשעת הדחק כמ"ש שם בש"ס [וכן התירו לאילא ביבנה ליטול שכר מראיית בכורים] וע' בראב"ן מ"ב שהרכיב תירוץ זה עם תירוץ ג'.
והנכון שבתירוצים הנאמרי' בענין הוא מ"ש הרב יונה בהיפך מדברי רדב"ז שכל דבר שחובה לאמרו כגון פרשיות הקרבנות וברכת כהנים וכל דבר שניתן לאמרו פעם א' בתורת חובה מותר לאמרו בע"פ בכל זמן ובכל ענין. ונראה דתירוץ זה עם תירוץ שכ' אבודרהם בשם ירושלמי לחלק בין ס"ת לתפילה ולא ר"ל דוקא ס"ת דה"ה נביאים וכתובים עולים בקנה א' והוא הנכון שכל מה שאנו אומרים בבה"כ פסוקא דזמרא וברוך ה' לעולם אמן ואמן ויהי בנסוע הארון ובנחה יאמר וגו' הכל הם שבחות והודאות רחמים ותחנונים לפני המקום. ואע"פ דיסדו פרשת וידבר ואיזהו מקומן ובריית' דר' ישמעאל נגד מקרא ומשנה ותלמוד מ"מ יש בו צד חיוב במקום קרבן כמ"ש ה"ר יונה בהדיא, ואע"פ דמ"מ קשיא בריי' דר' ישמעאל י"ל דהואיל דמנהג פשוט מקדמונים לאמרה הוי כדבר שבחובה ומותר לאמרה בע"פ וטעמי' דדבר שבחובה מותר הוא קרוב למ"ש בירושלמי דכל דבר שבחובה הוי כענין פסוקים שבתפלה דחובה לאמרם והוי ענייני תחינה ורצוי וכל שאומרים בשעת תפילה לא פלוג ושרי ואפי' קריאת ויחל והפטרה רחמי וענייני מוסר להתעוררות הם.
ובספרי כתבתי דנ"ל תירוץ מספיק ע"פ גמר' ערוכה (והסמ"ג הביא ראיה מגמרא זו לתירוץ ב') דמס' תענית דלציבור שרי (וכ"כ בש"ג דשס"ב ע"ב בלי ראיה וע"ש) וא"כ ה"ה הדפסת הש"ס והלימוד שהתירו בתו' שע"פ מתוך הכתב משום עת לעשות לה' היינו משום לימוד היחידים מש"כ לצבור הלומדים יחד היה ג"כ מותר ומעתה כל מה שקבוע לאמרו בצבור מותר ליחיד לאמרו בע"פ דכיוצא בזה כ' ה"ר יונה גבי תפילה בכל לשון כבש"ע ס"ס ק"א.
והנה אחר דנהגו ברוב תפוצת ישראל לאמור תילים בציבור בכל יום, ודאי דלאו לשם תורה נהגו כך רק לעורר רחמים ולהגביר חסדי דוד הנאמנים ולהעביר גילולים ולהשבית אויב וקטרוגים כענין זמירות, ואחר דנאמרים יום יום מקרי ג"כ שגור ורגיל בפי כל דרובא ככולא, ומותר לפי כל התירוצים הנ"ל, מה שאין כן אמירת המעמדות מה שיש בו ממקראות וש"ס כדי ללמוד מקרא ומשנה וש"ס ונתיסד בקרוב בזמנינו. נ"ל.
יאיר חיים בכרך.