חות יאיר/קמט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קמט עריכה
מה דרמי הרב המופלג המקדר בהורים דברי הרמב"ם מהדדי במ"ש בפי"ח בהלכו' שבת משנה כ"ד וז"ל היתה ביניהם כרמלית הרי הם כרשות אחת ובפ"א מהלכו' זכי' ומתנה משנה י"א כתב וז"ל כל המפסיק ברשות שבת וכו' כגון שהיה בין שתי השדות רה"י או כרמלית אפילו היה ביניהם רשות שחולקת בגיטין עכ"ל קושיא חזקה היא באמת.
ומפני שחזרתי על צדי צדדים ויגעתי ולא מצאתי ישוב נכון רחוק רציתי לדחוק ולומר דמ"ש הרמב"ם בהלכות זכיה כגון לא קאי רק אדסמוך ליה והוא מ"ש שהיה בין ב' השדות רה"י וכאן הפסיק ענין ובתר הכי כתב לפסוק בגוף דין הפסק בנכסי גר ועליה אמר או כרמלית דג"כ מפסיק גבי נכסי גר ויש ליתן טעם לזה משום דגבי איסור שבת פסק כרבה [ע' תשובה צ"ד ד"נ רע"ב] שהיה רבותיהם של אביי ורבא להחמיר והכי משמע לשון ה"ה שם בהלכות שבת שכ' וז"ל ופסק כרבה להחמיר משום דאביי ורבא תלמידייהו הוי נקט להחמיר מש"כ גבי זכיה דנכסי גר ר"ל הוא דאביי ורבא תרווייהו ס"ל דכרמלית הוי הפסקה הם תרי לגביה דחד והוא רבה כ"ש להוציא אם בא אחר והחזיק בשני.
אבל מלשון הרמב"ם שכתב אפי' היה ביניהם רשות שחולקת גיטין ולא אמר ג"כ אפי' גבי כרמלית משמע דגם כרמלית מפסיק לשבת מש"כ פיסלא לא ונצרך לומר דגבי שבת נמי פסק בכרמלית כתרי לגבי חד והוי הפסק והדר קושיין לדוכתא ממ"ש בהלכות שבת דכרמלית לא הוי הפסק ובזה נתחזקה הקושיא יותר.
ומ"מ כל זמן שלא אשמע ישוב נכון מהנ"ל אני מחזיק בו כמ"ש וראיה ממה שהאריך הרמב"ם בדבריו ודהוי סגי באומרו כל המפסיק לשבת ולגיטין מפסיק בנכסי הגר אלא שבא להודיענו בקיצור ג' דינים שזכרו ג' אמוראי וה"ק כגון רה"י דקא על הלכה למעשה דק"ל כרבה ולזה כ"ע מודים. או כרמלית דהוי מיהו הפסק לשבת לאביי אף דלא ק"ל כוותי'. אפי' רשות החולקת בגיטין דלא ס"ל גם לאביי שחולק לשבת רק רבא ס"ל הכי מ"מ לגבי נכסי גר הוי ג"כ הפסק.
רק שצ"ע למה באמת פסק שאפי' פיסלא שהוא חולקת בגיטין שיהיה הפסק' בנכסי גר שהרי רבא יחידאי הוא בזה. וי"ל דס"ל להרמב"ם דלא נחלקו רק לענין שבת מש"כ לענין נכסי גר ס"ל דמפסיקין.
ולענ"ד יש לדקדק עוד איך יתכן הפסקת כרמלית בין שתי שדות והרי השדות עצמן יש להם דין כרמלית כמבואר במשנה פ"ו דטהרות ומייתי לה פ"ק דשבת סוף ד"ו וכ"פ הרמב"ם בפי"ד משנה ד' ואם נאמר דדוקא בקעה שיש בה שדות הרבה נקראת כרמלית מש"כ שדה הוי רה"י ע"י גבוליה א"כ לא שייך הפסקה רה"י בין השדות דאמר הרמב"ם. ובגמ' ל"ק דלא מצינו בהדיא דין הפסק רה"י וכרמלית בין שני שדות. וצ"ע בלחם משנה אם לא הרגיש בקושיא הנ"ל:
יאיר חיים בכרך
(שמעתי שבשו"ת מהר"ר יעקב לבית הלוי הקשה זה ותרצו בדוחק)