חות יאיר/קלט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קלט עריכה
שאלה: שאלוני יחיד סגולה מק"ק פלוני בדבר יהודי כגנב שנתפס ימים רבים שם ומקרוב נתלה: והשר מבקש סך עצום להניחו לקבור בקבר ישראל אם מחויבים להוציא על זה סך רב כקצת בני המדינ' שמתלונני' עליהם ואומרים כי מוטל עליהם להוציא על זה מה שיהיה מאחר שהפרצ' בגבולם:
וזאת תשובתי. ודאי יש ויש מקום ללון עליכם אבל לא בשביל קבורה רק בשביל הצלת זה האביון אחר היה לפ' הנשמע סיפוק בידיכם ובהוצא' מעוטה והתרשלת' בז. ומפני שהיה בקרביכ' קדו"ש זה עליכם היה לעשות ולהעשות אחרים ע"י שלוחים. ואם בשביל שקצתכם מתנצלים שהיה גנב מפורסם ועובר כמה חרמות קדמונים וה"ל מסכן רבים שרשאים למסרו בידי גוים אין דבר זה ברור לומר שבזה מסכן רבים כי אם יתפס הוא רשע בעוונו ימות ואף כי יש חילול השם באשר הגוים מרשיעים על כלל יהדות בשביל כך אין אלו רק דברי המון עם ולא חכמים שבהם ושלטונים הלא גם מהם ובהם יראו וימצאו לאלפים. ולא דברו הפוסקים ברשיון למסרו רק בעוסק בזיופי' כמ"ש בהג"ה ש"ע סי' תכ"ה כי כל הנוגע בזה יטמא ומטבעו' הללו יתפשטו בקרב ישראל וכמה נפשות נקיים אשר יבואו ע"י זה לידי סכנה מש"כ גנב כזה והרי עכן שמעל מעל ועבר ה' חרמות ונאמר בו אע"פ שחטא ישראל הוא וא"ת הואיל שדרכו בכך ה"ל מומר לדבר אחד וכי ה"ל מומר מה הוי הא לא ה"ל מומר להכעיס שנא' לא יבוזו לגנב וגו' [ע' מ"ש ב"י בשם מרדכי י"ד ר"ס שמ"ה ובסי' שע"ה גם בס' תורת האדם שזכה הב"י מגנבים] ואם כדבריכם יצאו מינן צוורני צוורני הרגילים ביי"נ בריבית ובהשחתת פיאות ראש וזקן.
מש"כ הצלה מן התליה להביאו לקבר ישראל לא ידענא כולי האי אם מוטל על עדת ה' להוציא ממון על זה אם לא בשביל רשעות הגוים האלה המון עם כנ"ל וגם זה אינו רק איזה המשך זמן אחר שנתלה מש"כ אחר זמן רב כיון דדש דש אין אומר ואין דברים. ובזה ודאי מוטל על כל בנ"י לסייע בממונו והקרוב לגבול ומקום ההוא מחויב יותר ומ"מ גובים גם לפי הממון והקורבה כי ודאי לגואליו וקרוביו יש גנאי גדול אם לא נקבר כשבבותי' דאתתי' דר"א דאמר לה תהא כבמלך שלא ניתן לקבורה. וכן אם יקברוהו תחת התליה ובכה"ג וכ"ש אם נשאר תלוי. כמ"ש מאן דאית ליה זקיתא בדיותק' וכו'.
ואין ראיה ממה שתקנו הטוב ומטיב על הרוגי ביתר כי היו קהל גדול אלפים ורבבות ומצינו שדרך הקדמונים להשתדל על הרוגי מלכות ליתנם לקבורה כמ"ש לענין התחלת אבלות משנתייאשו לשאול אבל לא וכו' וי"ל דהיינו הקרובים כי ודאי למה יש בזיון אם לא נקבר עד שנרקב ונבאש ויתפשט מבזיונו בזיון משפחתו וזהו כוונת רש"י פ' נגמר הדין וגם התוס' מודים בזה יע"ש בסוגיא דאבעי להו קבורה וכו' וכ"ש אם נתלה דכדאי בזיון וקצף מש"כ מה שאומרים שאין לזה שנהרג מנוחה עד שיקבר כפשטי' דקרא וישב העפר אל הארץ וגו' לא ידענו לו עיקר ולו יהא כן אין בידינו לחייב יחיד או רבים בזה להוציא עליו ממון.
ועוד דאם בתלוי אפשר שיש לו צער כי המקום מסוגל שרגילי' להתאסף שמה רוחות שדים מ"מ לומר בהחלט שלא ימצא מנוח וכ"ש שאר הרוגים מנלן דלאו כל דבר השגור בפי המון אמת. ולא ניחא לאלפים ורבבות הנטבעים ונשרפים ואפילו אותן שנאמר בהם לא יספדו ולא יקברו דלימרו הכי. ואין לומר דמוטל על ק"ק הסמוכ' וב"ד שבה להשתדל מלאו דלא תלין. דהא כיון דע"י מלכות נהרג ולא בלבד שאינו מוטל עליהם לקברו גם המלכות אינם מניחים לעשות זה אין ענין בלאו דלא תלין ואין ראיה להוציא ממון מעתה.
ולא אוכל מלט מלהודיע למר מה שנתקשיתי באותו סוגיא דפ' נגמר הדין בדין קבורה ובמה שדברו הפוסקים בו. הא' במ"ש שם במשנה כל המלין את מתו עובר בל"ת וצ"ע נהי דמרבינן שאר מתים מיתור מלת תקרבנו מ"מ ריבוי זה לא ה"ל רק עשה ומנלן לא תעשה. ודוחק לומר דסמיכי יחד לא תלין כי קבור תקברנו ואמרינן כל שהוא בקבור ישנו בלא תלין כמו שיליף בש"ס מס' פסחים דמ"ג ע"ב בכה"ג דנשים חייבות באכילת מצה דדרך הש"ס לפרש זה ולא לסתום. אף כי היקש כזה לחייב הוא זר בש"ס אף כי לפטור עצמו מספר והארכנו בזה בספרינו מ"ק בג"ה. שנית במ"ש הרמב"ן והטור י"ד ר"ס שצ"ב שאם נתנו בארון [עי' תשובה ר"ג] ולא קברו בקרקע עובר על הלנת המת וק"ל דבגמ' יליף זה מיתור דתקברנו והלא כבר למדנו מזה שגם כל המתים ישנם בלא תלין כבמשנה ואין לנו לומר תרתי שמעית מיני' רק במקום שאמרו הש"ס ושיש לכל א' רמז ואיזה יתיר והארכנו גם בזה בספרי מ"ק בג"ה.
[בסמ"ק רשמנו כל תרתי שמעית מיני' דבש"ס ובארנו דבכמה דוכתי ביאר הש"ס גופי' איזה הוכחה דמוכח דלא אתי לחדא לבד והכי מסתברא שהרי הש"ס מקשה בכמה דוכתי והאי קרא להכי דאתא ההוא מיבעיא ליה לדרוש פלוני ואי לומר דהיכי דמצי לתרץ תירוץ מרווח לא בעי הש"ס לומר תש"מ שהרי רפ"ד דזבחים מקשה הש"ס ור"י האי קרא מפיק לי' להכי ולהכי ולא מצא תירוץ רק משני תרי תנאי וכו' יע"ש אלא ע"כ אין לומר תש"מ רק ביש הוכחה ובכמה דוכתי אמר הש"ס גופי' א"ה לימא קרא וכו' ובכמה דוכתי דאמר הש"ס בלי הוכחה ומיישב להו רש"י ולפעמים התוס' ובמקום שלא הרגישו מוטל עלינו להרגיש לדקדק ולבאר.
ובכמה דוכתי אע"פ שמתרץ הש"ס דמוכח לימוד השני דאי ללימוד הראשון לבד לימא קרא וכו' יש לדקדק מעתה בהיפוך ודלמא קרא כולה לאותו לימוד בא כבגמ' מנחות די"ד דמקשה הש"ס גופי' כך וגם בזה הרגישו התוס' במקום שלא זכרו בש"ס כמו ביבמות די"ד ודס"ח ע"ב ודק"ב ע"ב. ובמקום דלא תירץ הש"ס והתוס' זה יש להתבונן אם דרש זה קרוב ודרש השני רחוק ל"ק דלמא קרא לההוא דרחוק לחוד אתא ובסברא זו מתורץ סוגיית הש"ס דמנחות דנ"א ע"ב גבי קרא דוהכהן המשיח תחתיו מבניו דפי' רש"י מ"ש בש"ס א"כ לימא קרא דר"ל א"כ דלא בא רק ללימוד זה דברייתא שם דעלה מקשה אע"פ שבכל הש"ס פירושו א"כ ר"ל דלא נלמד מיני' רק ההיא שבקשת לומר בקושייתך דצריך קרא ולפי מ"ש זה כוונת רש"י דע"כ קרא אתא לדרוש המתיישב טפי וקרוב ללשון הפסוק. ועי' מ"ש בספק ק"א פ' צו די"א ע"ב שדרך ג"כ בדרכינו רק שמ"מ ביקש לפרש א"כ הנאמר שם שלא כפי' רשי רק כבכל סוגיית הש"ס. ובסמ"ק הארכנו בג"ה].
ועוד דאין זה מבואר ללימוד רז"ל רק שאמרו על מה דמקשה שרב אחא לא השיב כך לההיא מטרונית' מפני שחשב דכי קבור לחוד סגי בעשיית ארון ומ"ש תקברנו לא משמע ליה ומנלן דהש"ס תפס זה לאמת אדרבה הלא אמר לא משמע לי' רק דזה י"ל דלא משמע ליה שיהיה זה מספיק להשיב למטרונית' דלא ס"ל ענין יפלותא מריבויי דחז"ל וכ"ש בכה"ג די"ל דברה תורה בלשון בני אדם. האמנם לפי האמת לא ק"ל ד"ת בלב"א ואע"פ די"ל היכא דמוכח מבואר קרא לא דרשינן ביה נגד פשטא דקרא לא אמרינן ד"ת בלב"א וכ"כ התוס' במס' ב"מ דל"א ע"ב הנה התוס' לא כתבו זה רק אליבי' דראב"ע ור"ש דס"ל ד"ת בלב"א היינו במקום המבואר דווקא לא דרשינן לרבות יותר על המבואר רק ד"ת בלב"א אבל אנן ק"ל בכל אופן יש לדרוש אף להוסיף יותר על המבואר ולכן לא ק"ל שם כראב"ע ור"ש וה"ה ה"נ אף ע"פ דמבואר לא תלין נבלתו על העץ מרבינן כל המתים וגם בזה הארכנו בספרינו מ"ק מ"מ קושייתנו הראשונה קשיא.
לכן נלפענ"ד דמ"ש הרמב"ן דלא סגי בעשיית הארון אין כוונתו מקבור תקברנו כפל לשון דאיצטרך לשאר מתים ודלא כדמשמע מהרב המשביר רק ס"ל דודאי שמלת קבור אין במשמע רק קבורה בארץ. ומ"ש הש"ס דליעבד ליה ארון לא ר"ל דבאמת כך הוא במשמע רק ג"כ הוא תשובה על שלא השיב ר"א כך מפני פן לא תקבל ממנו המטרונית' ותאמר דאין במשמע רק עשיית הארון וכן אם יאמר לה יתור תקרנו יהיה לה ללעג וחשב כי שתיקתו יפה מדיבורו אבל לפי האמת נתינת המת בארון לא מקרי קבורה כלל. וידעתי שיהיה לזרא בעיני הקורא לפרש לא משמע ליה כך ומ"מ לא אאגור דבר מפני איש.
ומה דפשיט לרז"ל פה כולי האי דג"כ המלין מתו עובר בל"ת אע"פ דבמקומות אחרים גילו רז"ל בפי' לשון כל שישנו וכו' וה"נ הל"ל כל שישנו בתקברנו ישנו בלא תלין מפני שנא' לא תלין כי אם וגו' ודאי משמעתו חיבור יחד כשלילה וחיוב לא יפרדו ועוד דלא חשו רז"ל לפרש רק כשנלמד מזה היתר או איסור מש"כ כאן שאינו רק דעובר גם בלאו וממילא מישתמע. ולולי דמסתפינא פן אצא חוץ למרכז האמת הייתי אומר דמ"ש כל המלין את מתו עובר בל"ת לא ר"ל עובר ממש כמו במלין התלוי ע"פ ב"ד רק כתבו רז"ל דעובר עבירה שהיא ליתא דלא תלין ובגמ' מצינו טובא בכה"ג שהשח שיחות חולין ראב"י אומר בלאו וכן המונה לישראל ותרווייהו ביומא וכן הנהנה מצרי עין והעולה מבבל לא"י וכלם מדברי קבלה ובכה"ג מד"ת אמרו על המחזיק במחלוקת וכ"כ הרמב"ם על זה שמ"ש שם עובר בלאו הוא רק אסמכתא בשורה השמיני מי"ד שרשי' במנין המצות אף כי הרמב"ן חלק עליו בחידושינו הוכחנו שהדין עם הרמב"ם ועל המשהה נקביו וגם המה לא ר"ל דאותן שיש בהם מעשה לוקין אם היו נזכרים בתורה רק חז"ל כינוהו לשון זה הואיל דאזהרה דהם מאביזריה דל"ת הוא רק שבמשנה לא מצינו בכה"ג דבס"פ הריבית אלו עוברין בל"ת כלם ממש עוברים מן התורה כי הל"ת השנויים שם מסתמא דומין זה לזה [עי' תשובה קס"ו בד"ה ועיין צל"ע וכו'].
ומה שמוכח משטר שיש בו ריבית וכו' דהעדים לא נפסלו כבר כתבו התוס' ג' תירוצי' בפרק הריבית. מלבד מה שתירץ הרמב"ן הביאו ה"ה יע"ש וגם דעת הגאונים דמייתי הטור והרא"ש דמשמע דג"כ ס"ל דלא נפסלו ערב ועדים נתרץ באופן זה. כי דוחק לומר דהגאונים ס"ל דגם מ"ש במשנה ס"פ הריבית אלו עוברין הוא דרך גיזום בלשון מושאל כמו עוברי' דבכמה דוכתי בש"ס. דלא מצינו במשנה לשונו' מושאלים וגיזומים כמו בגמ' וגם מסוגיא דיבמות מוטב שתיעקר אות אחת וכו' משמע דאורייתא הוא.
מ"מ ק"ל אחר קיימנו מ"ש כל המלין את מתו וכו' עובר ממש. הא דתנן שם הלינו לכבודו אינו עובר עליו ובגמ' שם דמ"ז בעי למימר דפי' לכבודו ר"ל של חי משום דלא אסרה תורה רק דומי' דתלוי דאית ביה בזיון ומנא לן הא לעבור על ל"ת מכח טעם שנבדה שהרי לא ק"ל כר"ש דדריש טעמא דקרא להקל בדלא שייך הטעם רק ק"ל אלמנה בין עני' בין עשירה אין ממשכנין אותה (ומ"מ ודאי יש ליתן טעם על מצות ה' ויפה כ' הסמ"ע בסי' צ"ז ס"ק כ"ב אשר הרעיש רב פולנייא פה את קצת הלומדים שהרי גם הרמב"ם כתב בפירוש המשנה מפני החשד ונ"ל דמטעם זה כתב הרמב"ם שגם בשעת הלואה אסור דהוי ג"כ חשד ובזה ניצול מהשגת הראב"ד ומ"מ לחלק ולהקל מצד הטעם לא ה"ל כר"ש) וא"כ הוא באין טעם בקרא מפורש כ"ש גבי לא תלין דמפורש ולא תטמא וגו' כי קללת אלהים וגו' איך נבדה ונאמר דדוקא משום בזיונא אמרה תורה ולהקל בהלינו לכבוד.
ואפשר דהא דהלינו לכבודו אינו עובר הוא מטעם דאתא כבוד הבריות ודחי ל"ת דג"כ שייך בכבוד המת כדמוכח סוגיית הש"ס דפ"ג דברכות ר"ד כף ובכמה דוכתי ולכן אתי שפיר דשרינן לכתחילה. אע"פ דתנן אינו עובר עליו משמע בדיעביד. מ"מ מצד הלשון אינו עובר לא משמע מצד הדחייה והכי מוכח מלשון הש"ס דף מ"ז הנ"ל דנהי דנאדי מפי' לכבודו ומסיק לפי מה דק"ל קבורה יקרא דשכבא ר"ל כבודו של מת מ"מ נשאר הטעם דלא אמרה תורה רק דרך בזיון. דומה למ"ש רש"י בברכות ר"ד כף דמעיקרא בשניתן לאו דטומאת כהן ונזיר לאו על מת מצוה נאמר מיהו שם יליף לה מיתורא דאביו ואמו ואחות מש"כ פה במלין מתו מנלן לומר כך.
ולפי שני טעמים דבקרא היה יותר נכון להקל בכל מת בח"ל ומ"מ מחמרינן מפני דיש לפרש דקרא הא או הא קאמר כי קללת אלהי' אפי' בח"ל ולא תטמא את אדמתך אפי' הרוגי מלכות וגו' כמו שעשה יהושע במלכי כנען וכמדומה לי שכ"כ מהרש"א ולכאורה יש לפקפק ולומר דבגוי לא שייך גם טעם דטומאת ארץ שהרי קברי גוים אינם מטמאים והמתיקו המקובלים סוד על זה מפני שטעם טומאת מת מפני שרוחו' הרעות' וסיטרא דמסאבתא מתדברים בגוף אדם שהיה בו מדור לנשמה הקדוש מש"כ בגוים (פי' הכופרים בבורא עולם) מ"מ רוב הפוסקים הסכימו ממשנה דסוף אהלות דבמגע מטמאין דמ"מ לא ימלטו מדיבוק הטומאה בדבר שהיה בו רוח חיוני.
ונחזור לענינינו דציוות' תורה לא תלין רק שבידו לקברו היום מש"כ כשיש מעכב ומונע אותו מלקברו כמו בנדון דידן שוב אין איסור לא תלין אפי' על מי שמוטל עליו לקברו כ"ש על אחרים. ואין לומר דעכ"פ זה שמוטל עליו חייב לבזבז כל ממונו שלא יעבור על לאו זה ולפייס השר שיניחנו לקבור שגם הא ליתא מאחר דלא עבר הל"ת בפועל לא הוי רק כמ"ע ולא דמי לל"ת בפועל שמחויב לבזבז כל ממונו כמ"ש הר"ן הביאו רמ"א בי"ד ר"ס קנ"ז.
ונ"ל שמפני כך אפילו משום ממון מעכבינן קבורה כמ"ש בהג"א בשם ר"ת ור"ש הובא בהג"ה ח"מ סי' ק"ז ס"ב יע"ש במ"ש הש"כ כי על המעכב אינו מוטל לקברו והמוטל אחר שזה מעכב אינו עובר במה מניחו אף ע"פ שאפשר לרצות הב"ח בלא תלין ונ"ל אפי' אין טענה כלל על ב"ח רק אומר מחר אתן ולאחר זמן ואינו רוצה ליתן משכון או יש לו מעות וזה אינו מרוצה במשכון אע"פ שעבירה בידו שמנוול מתו מ"מ אחר שזה מעכב אינו עובר.
ואפי' הניח נכסים ידועים וזה יורשו ואפי' בבן אדם הניח לו נכסים מחויב לפרוע מ"מ לא עבר אם מעכב על ל"ת ואני מסופק אם הבן עני מדוכא ויש כאן קופה של צדקה אי כייפינן לבן אפי' יש לו כדי קבורה לקבור אביו מדין תורה אם אינו יורש ממנו כלום דמנלן דמוטל עליו לקברו דאם מפני כיבוד אב דק"ל מכבדו במותו לא עדיף ממכבדו בחייו דק"ל משל אב. (מש"כ בשהניח נכסים ודאי לא ירית לה בן ומקרי של אב כי זה כל אדם כמ"ש התוס' לדעת י"א על דכתבינן בכל שטרי שהקנה לו ד"א קרקע שלו) גם הש"ס לא נקט מכבדו במותו בכה"ג.
ועדיין יש לדקדק במ"ש שאין על המעכב הקבורה שום לאו דלא תלין איך מקשה הש"ס ביבמות בפ' הבע"י על מ"ש בקרא ותקח רצפה בת איה וגו' והא כתיב לא תלין נבלתו וכו' והוצרך לתרץ מוטב שתיעקר וכו' והלא לא היו בני שאול המומחים מוטלי' עלי' לקברם וי"ל דמקשה על דוד שע"פ נהרגו והוא מסר' לגבעונים וה"ל כהרוגי ב"ד דעל הב"ד מוטל לצוות לקברם בו ביום ה"נ היה מוטל לדהמע"ה להשגיח ולצוות לקברם ביום תלייתן.
מצינו למידין שכיון שניתן רשות מהשר לקבור התלוי מעתה בנו או היורשו אפי' אין לו דבר רק ראוי ליורשו עליו מוטל לקברו ואף את"ל דיש לפקפק אם עבר בלאו אם אח"כ נתרשל עכ"פ מוטל עליו ומחויב לקברו ושהיה אסורה וכייפינן לי' ואם אין לו גואל בעל יכולת מוטל על כל בני ישראל ובפרט הסמוכי' והעשירי' לפי היכולת גם קרוב קרוב קודם ותו לא מידי והנלפענ"ד כתבתי.
נאם חייב יאיר בכרך.