פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן נאעריכה

עוד תשובה מהרב הגדול מוהר"ר זיסקינד [לע"ע אב"ד ור"מ דק"ק לובלין] על שאלה הנ"ל וז"ל וע"ד אשר בדק לן מר בשמעתת' דשטר סילוק מנכסי אשתו ועלה במצודתו דהקנין צ"ל דוקא אחר החופה מכמי אנפי הנה דברי פי חכם חן ועל שפתים יושק ודבריו נכוחים מ"מ יש קצת לפקפק בדבריו ראשון על מה שהביא ראי' מדהביא הרב המגיד ראיי' לדברי הרמב"ם דמהני קנין לאחר הנשואין מההיא דחזקת הבתים האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו וכו' דבקנו מידו מהני וכיון דמהני התם אפי' לפירי בקנין סתם כמוכח שם סוגיא הש"ס דלא זכר פרי כלל וא"כ דון מינה ומינה גבי פירות נכסי אשתו נמי. כך היא כוונתו של מכ"ת והנה חכם עדיף מנביא וכיון לדע' הב"ח שג"כ כ' כך בסעיף ד' ע"ש. ואני בעניי נראה דלא דמי להדדי אלא כאוכלה לדנא דבשלמא התם גבי שותף האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו וקנה מידו כיון דעל גופה של קרקע קנה מידו א"כ קנה חבירו הגוף והוא כמו שהיה בידו קרקע זו מעולם וא"כ הוי הכל לחבירו בין הגוף בין הפירות בחייו או לאחר מותו דבשותף לא שייך לחלק בין גוף לפירות אבל כאן גבי סילוק מנכסי אשתו אפילו את"ל דהוי הסלוק בקנין על גופה של קרקע מ"מ מיקרי נ"מ והבעל אוכל פירות ויורשה רק דמהני קנין דאם מכרה ונתנה קיים, דאל"כ קנין קנין ל"ל יע"ש המגיד דלא יהא כח הבעל גדול בנכסי אשתו מכח השותף בחלקו היינו לענין זה דמהני קנין ללישנא גרוע דדין ודברים אין לי על שדה זו דבזה עדיף כח השותף כיון דהקרקע ברשותו וכיון דשם יכול לסלק נפשי' בלישנא גרוע בקנין מכ"ש גבי בעל בנכסי אשתו אבל לחלק בין גוף לפירות לא דמי סלוק בנכסי אשתו לשותף בקרקע כנ"ל ונ"ל שזהו גם כן כוונת החלקת מחוקק סי' ק"ב בדעת הטור אבל לענ"ד שכוונת המ"מ ג"כ כך הוא ומ"ש מר דקודם האירוסין לא מהני סלוק אפי' בקנין בזה כיון לדעת חלקת מחוקק.

ומה שמעלתו רוצה לחלק בין שידוכין דידן לדדהו ולומר דדידן הוי כמו אירוסין דידהו לענין סלוק א"כ לפ"ד קשה מנ"ל לרמ"א בטא"ה סי' נ' ס"ג בהג"ה דהביא דיש חולקין דהיינו הרשב"א פליג אנמוקי יוסף וס"ל דלאחר שידוכין הוי כמו לאחר האירוסין ואינו חוזר הכל דלמא הרשב"א ונ"י לא פליגי אהדדי דנ"י קאי פרושו אגמ' דהשולח סבלונות לבית חמיו דאיירי בשדוכי דידהו ולה לא הוי כמו לאחר אירוסין ורשב"א איירי בשידוכי דידן דרשב"א לא קאי אש"ס רק אמעשה שהי' בימיו כדאיתא בב"י ולזה הוי כמו לאחר ארוסין אלא ע"כ צ"ל דאין חילוק.

ומה שמר רוצה לחלק ולומר דדוקא בלשון גרוע שאומר דין ודברים אין לי לא מהני קנין לאחר נשואין להסתלק מירושה אבל בלשון טוב מועיל אפי' בסתם לסלק מירושה אפי' לאחר נשואין נ"ל דזו דהטעם דלא מהני סלוק מירושה לאחר נישואין פי' הב"י בשם המגיד משום דכיון הירושה ראויה לו אם תמות עתה ה"ל כאומר לא אירש את אבא שלא אמר כלום ואפי' קנו מידו והתם גבי לא אירש את אבא ליכא חילוק בין לשון גרוע ללשון טוב א"כ ה"נ. ויש להביא ראיה לסתור סברת מכ"ת דהא הר"ן מתרץ ההיא דירושלמי אם מיתת בלא בני תהדר לבי נשא תנאי הוא וקיים דלא תסתור להא דר"ח דס"ל דהלכ' כרשב"ג דאיירי בכתיבת האב לבתו או דמתנה דיחזור לה ירושתה דא מהני ולא מתרץ דהירושלמי איירי שסילק עצמו בלשון טוב ועוד דהר"ן ס"ל לפסק הרי"ף דהלכתא כרבנן ולא כרשב"ג דהירושלמי איירי בכותב לה בעודה ארוסה אבל לאחר שנשאת לא מנ"ל דילמא איירי בלשון טוב ומ"ש מר דקנין שאנו עושין אחר החופה ה"ל כקנין בעודה ארוסה דלא נקרא גמר נשואין עד שאוכלים יחד חתן וכלה יפה כ' והוא כפתור ופרח ולפום ריהטא הי' נ"ל לומר אפי' קודם אירוסין לאחר שידוכין מהני סילוק דידן בלשון טוב כדאי' בשו"ת מעשי חייא ס"ד וז"ל ועוד דמאי דמהדרינן שיהיה לו שייכות היינו בלשון גרוע בדין ודברים כדאיתא בפ"ו דכריתות מדין ודברים סליק נפשיה מגופו של קרקע לא סליק נפשי' גם התוס' בפ' חזקת הבתים על דאמר בגמ' אין לאיש חזקה בנכסי אשתו ומקשינן בגמ' כיון דאית לי' פירא פירא הוא דקא אכיל ומשני לא צריכא דכתב לה דין ודברים ומקש' כי כ' לה מאי הוי והתניא האומר דין ודברים אין לי על שדה זו לא אמר כלום ומשני דכתב לה ועודה ארוסה כתבו התוס' והוי מצי למימר שכ' לה לשון טוב וכן כתבו בדבור הבא אחריו א"כ דוקא בלשון גרוע צריך שיהיה לו שייכות כי היכי דלא נימא מדין ודברים בעלמא סליק נפשיה וכו' אמנם בלשון טוב כנ"ד דלא תתפסנו בחובך אלא החזירהו לי דהוא בגו הנכסים מהני.

והחלוק הזה נראה אלי לחלק כי היכי דלא נפיש פלוגתא בין רבנן כי ראיתי כ' המרדכי וששאלת ראובן חפץ לקנות בית ודואג פן יצטרך למכרו שלא תוכל לעכב אשתו והיא מקבלת עלי' כן ונכתב בשטר התוכל לחזור ולעכב כיון שבטבעת התנאים היו דבר שלב"ל שעדיין לא לקחו. והשיב נהי דאין אדם מקנה דשלב"ל אדם מסתלק מדשלב"ל ע"כ הרי דס"ל למרדכי דאף שאין שייכות מהני הסלוק אלא ודאי מפני שהוא לשון טוב כי היכי דלא נימא דפליגי ומה גם כי דיוק הר"ן דייקא טפי דבשלומא במתניתין דהכותב לאשתו הוכרחנו לומר דכ' לה ועודה ארוסה ולא מקמי הכי דמתניתין אמר כותב לאשתו דבעת הכתיבה אשתו מיקריא אמנם במתני' דאין לאיש חזקה על נכסי אשתו אמאי דחיק לומר בעודה ארוסה לימא דכתב לה קודם שתנשא לו ויוכלל עודה ארוסה ומקמי הכי אלא ודאי בדוקא ארוסה ומקמי הכי לא. זאת ועוד אחרת דבגמ' מייתי ראייה בעודה ארוסה מהני תנאה כדרב כהנא דאמר נחלה הבא' לו לאדם ממקום אחר אדם מתנה עליה שלא ירשנה וכ' רש"י דוקא נחלת הבאה לו בתקנת חכמים אבל ירושה דאורייתא כגון דין ודברים אין לי בירושת אבי כשימות לא יועיל וכו' א"כ בדאורייתא לא מהני סילוק והרי שעבודא הוא דאורייתא וקאמר המרדכי דמהני כנז' הלכה למעשה אלא ודאי דכל זה הוא בלשון דין ודברים דהוי לשון גרוע כנזכר אמנם לשון טוב המתנה על גוף הקרקע או הנכסים כההוא דכ' המרדכי וכנ"ד מהני.

אע"ג דיש לדחות הראי' שהביא מתו' דהוי מצי למימר שכ' לה בלשון טוב דה"פ דתוס' דהוי מצוי למימר דאיירי באשתו נשוא' וכ' לה בלשון טוב דמהני אפי' באת כבר לידו וא"כ י"ל טבל בקודם אירוסין כיון דליכא שייכא בגוה לא מהני אפילו לשון טוב. מ"מ מההיא דמרדכי פרק הכותב מוכח דמהני לשון טוב דכ' דנהי דאין אדם מקנה דבר שלב"ל מ"ה יכול להסתלק והביאו הש"ע סי' ר"ט ואע"ג בתשובו' הר"ן סי' כ"ג והביאו ג"כ הש"ע דאין אדם יכול למחול דבר שלב"ל משמע דפליגי אהא דמרדכי פ' הכותב כדמסיק בסוף תשובות מעשי חייא הנ"ל דפליגי אהדדי וא"כ יוכל לומר הבעל דהוא מוחזק קי"ל כהר"ן ומכ"ש לפי מה שפי' הסמ"ע סק"ך הא דאדם יכול להסתלק איירי דוקא באדם שיש לו שעבוד על נכסי חבירו וכיון דכבר נשתעבד לו מ"ה יכול לסלק עצמו מאותו שעבוד אף מנכסי' שעדיין לא קנה הנתחייב כיון דמ"מ כבר נשתעבד לו הנתחייב ע"ש ומ"מ מדכ' הרמ"א וסתם דאדם יכול לסלק עצמו מדבר שב"ל משמע דאין חילוק ובכל מקום יכול לסלק. והא דפסק לעיל דאין יכול למחול דשב"ל היינו היכא דאתי מעשה אח"כ וביטל למחיל' דמעיקרא כגון ההיא דש"ת להר"ן דאיירי בנותן לו מתנה אח"כ לא אתי מחילה דמעיקרא ומבטל לה למתנה דאחרי' אבל היכא דסליק עצמו מנכסי אשתו לא זכה בה אח"כ ממילא.

כך היה נראה לכאורה לחלק אבל כשיעיין בטא"ה סי' ס"ט מוכח דאפי' לשון טוב לא מהני להסתלק מירושתה קודם אירוסין ולאחר נשואין כדאיתא בש"ע ס"ז זה שאמרנו שאין התנאי מועיל להסתלק מירושתה היינו במתנה עמה אחר שנשאת או קודם שאירסה וכו' והתם ע"כ איירי בלשון טוב ולזה יש חילוק בין ירושה לשארי דברים דלשון גרוע לא מהני נמי להסתלק קודם אירוסין אפילו משארי דברים שהוא או היא חייבים בהם דהיכא דמתנה הבעל ע"מ שאי לך עלי שאר כסות ועונה הוא דמי לכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסייך כדאיתא בתוס' דב"ב דף מ"ט בד"ה וכד' כהנא דהקשו התוס' בלא רב כהנא מצי מייתי דיכול להסתלק מידי דהוי אשאר כסות ועונה וכו' ש"מ דס"ל לתוס' דע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה הוא דמי לכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך חדא דינא אית להו וא"כ הא דיכול הבעל להתנות שלא יתחייב בא' מהדברים הוא חייב בהם אפי' קודם אירוסין צ"ל דאיירי שעושה תנאי גמור כתירוצו של תוס' התא ואפ"ה לא מהני להתסלק מירושתה קודם אירוסין או אחר שנשאת אלא מחוורתא כדכ' מכ"ת באחרונ' דלא נקרא גמר נישואין עד שאוכלין החתן וכלה יחד וקודם לזה מקרי עדין אירוסין ולא נשואין והנלע"ד כתבתי.

נאם הקטן מרדכי זיסקינד רוטינבורג: