חות יאיר/נ

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן נעריכה

וע"ד מה שקיהה מר בשטרי סילוק שנוהגין בזמן הזה שמקדשין ומכניסין לחופה בפ"א על איזה קנין סמכו אם על קנין שקודם הקדושין הלא אין אדם יוכל למחול דבר שאין לו שייכות בו כמו שכתב הר"ן ריש פרק הכותב ומ"ש ועודה ארוס' דוקא ולא קודם לכן ואם סמכו אקנין שלאחר החופה גם בזה לא מהני ומכ"ת האריך רמי וזקיף כמה דיקלי עד שמצא ב' דרכים נכונים בעיניו שהם ראוים לסמוך בהם המנהג (וכאשר יביאו לפנינו אי"ה) מודע למכ"ת להוי שגם אני הרגשתי ונתקשתי בזה שנים כביר ועלה בתחלת מחשבתי לחלק (כמו שכתב גם מכ"ת) שהר"ן איירי שאינו יוכל לסלק את עצמו קודם אירוסין היינו בדברי' בעלמא אבל ע"י קנין יוכל הבעל לסלק את עצמו דאלים כח קנין שיוכל לסלק ע"י אע"פ שאין אדם מקנה דבר ש"ב לרשותו סילוק שאני.

אבל במעט עיון ראיתי שא"א לומר כן דהא אנו צריכין ליתן טעם לשבח מנ"ל להר"ן לפרש דוקא ארוסה ולא קודם לכן דילמא מ"ש ועודה ארוסה ר"ל ולא אחר שנישאת דהכי דייק לישנא אבל קודם שנתארסה יוכל לסלק את עצמו אע"פ שאין אדם מקנ' דבר ש"ב לרשותו מחילה שאני דהא אפילו להקנות דשב"ל איכא מ"ד שיוכל להקנות. אלא האמת יעשה דרכו שהר"ן תמך יתדותיו על מ"ש בתשובותיו סי' כ"ג בענין ראובן נתן כל נכסיו לחנוך בנו וחנוך נדר לאביו ממון ידוע ואח"כ ע"פ בקשת כלתו אשת חנוך עשה ראובן לחנוך שטר מחילה כללית והזכיר בו שהוא מוחל לו כל שטר עשה לו בנו חנוך או שיעשנו מאותו יום ואילך ואח"כ עשה חנוך שטר חוב על סך מה ושאל השואל אם אותו השטר נמחל מכח השטר שעשה ראובן לחנוך בנו אם לא.

זהו תורף השאלה בקצרה והשיב וז"ל נ"ל שהדין עם ראובן דהא ק"ל דאין אדם מקנה דשב"ל ואין לומר דמקנה שאני משום דצריך קנין כו' אבל מחילה בדיבור בעלמא חיילא הלכך אפילו בדשב"ל נמי חייל כולי ליתא דא"כ בפ' גט פשוט דשקילנ' וטרינא טובא בתקנתא דתברא דשטרי מאוחרי' כו' ואם איתא שיוכל למחול על דבר שלב"ל ליתקון חברא הכי שהוא מוחל שטר של סך פלוני שהוא חייב וכל שיעבוד של שטר שיתחייב לו מיום זה ואילך מזה הסך כו' ע"ש כי האריך ממילא על ראיה זו סמך ג"כ הר"ן לפרש מ"ש בעודה ארוסה דוקא לא קודם לכן.

וא"כ הוא א"א לומר שס"ל להר"ן שע"י קנין מהני סילוק לדבר שב"ל דא"כ הדרא קושיא לדוכתא למה לא תקנו שובר גם על מה שיתחייב לו מן אותו יום ואילך וע"י קנין דמהני אלא ודאי לדעת הר"ן אפי' ע"י קנין לא יוכל אדם לסלק מן דבר שב"ל וזה ברור ותמהני על מכ"ת שדחה סברא זו בילת' דחיטת' במקי' שהיה לו לדחותה בקורת בית הבד. והנה תרתי בלבי במה אכפר להראות פנים לשטרי סילוק דנהיגי בזמן הזה אבל היותר נכון ומתיישב על דעתי הוא זה. דכבר כתבתנו שמ"ש הר"ן בפ' הכותב דוקא ארוסה אבל לא קודם לכן. יסודו הוא הראי' שכתב בתשובו' סי' כ"ג והמעיין שם יראה ברור שלא עלתה לו ראייתו כי אם ע"פ דעת הרמב"ן שס"ל שמעכשיו מהני לענין שאינו יוכל לחזור בו קודם שבא לרשותו. ולא עפ"י דעת רש"י שס"ל שמעכשיו לא מהני לענין שלא יוכל לחזור בו קודם שבא לרשותו.

א"כ י"ל שמייסדי השטרי סילוק בזמנינו סמכו על דעת רש"י וכן דעת התוס' בפ"ק דב"מ דט"ז ד"ה קנויה לך מעכשיו ע"ש דס"ל שאע"פ שאמר מעכשיו יוכל לחזור בו א"כ אזדא לה ראיית הר"ן והסברא נכונה לחלק בין מקנה ובין מוחל במקומה עומדת ויוכל למחול דבר שלא בא לרשותו. וכיון שאין ראייתו של הר"I מכרעת תפסו המיסדי' תיקוני שטרות דעת מהר"ם מרוטינבורג במרדכי בפ' הכותב כפשטן שיוכל אדם להסתלק מן דשלב"ל שכתב וז"ל בקצרה ראובן רצה לקנות בית ודואג פן יצטרך למוכרו ואשתו מעכבת עליו היוכל להתנות עם אשתו בשעת קנייה כו' התוכל לחזור בה כיון דבשע' התנאים ה"ל דבר שב"ל שעדיין לא לקחו. נ"ל שאינה מצי לאהדורי נהי דאין אדם מקנה דשלב"ל מסתלק אדם בטוב מדבר שלב"ל כדתנן בפ' הכותב כו' נחלה שבא לאדם ממקום אחר מתנה עליה כו' ומהנה לנכסים שהר כבר באים לעולם בין לפירות דאכתי לא אתו עכ"ל.

ואחר מהר"ם נגררו כי כן דרך האשכנזים שנשגררים אחר דעת מהר"ם. ולא נחתו לומר שטעמו של מהר"ם הוא דכיון שכבר נתשעבד לה הבעל יכולה למחול ולסלק שיעבודה אף מנכסים שעדיין לא קנה הבעל. דהוה כמו גבי ארוסה שיוכל הבעל להסתלק מנכסי' כיון דאית ליה שייכות בגווייהו ומכו שכתב סמ"ע כי באמת סברא קלישא היא. ונלע"ד להביא ראיה מפשטא דש"ס שיוכל אדם לסלק מן דבר שלא בא לרשותו מהא דתנן בפ' יש נוחלין דף קכ"ו ע"ב וז"ל האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים איש פלוני בני אדם לא ירש עם אחיו לא יטול פי שנים איש פלוני בני אדם לא ירש עם אחיו לא אמר כלום כו' ואיתא בגמרא לימא מתניתין דלא כר"י דאי ר"י האמר בדבר שבממון תנאו קיים כו' לעולם א"ת ר"י התם ידעה ומחלה הכא לא קמחיל ע"כ (ועיין ברשב"ם) משמע מפשטא דתלמודא דטעמא דלא אמר כלו' משום דלא קמחיל אבל אם היה מוחל בפירוש הוה מחילתו מחילה איברא שהר"ן הרגיש שמשמעות הש"ס הוא דלא כסברתו ע"כ כ' בפירושו לרי"ף וז"ל ואפי' ר"י דאמר בדבר שבממון תנאו קיים אמרינן הכא דלא מצי מתנה משום דהכא לא מצי מחיל דדבר שלא בא לידו של בן אינו יכול למוכרו ולא למוחלו ואפי' אי מצי מחיל ודאי לן דלא מחיל אע"פ ששתק כו'.

הרי הכניס הפירכא ע"י הוספתו שהוסיף על לשון הגמרא אבל לישנא דש"ס לא משמע הכי רק אם מחיל בפי' יוכל למחול אע"פ שלא בא ליד הבן עדין וכדברי מהר"מ כפשטן. ממילא יש למתקני תיקוני שטרי סילוק עמוד של שיש לסמוך עליו שאף קודם האירוסין יוכל הבעל לסלק את עצמו מכל וכל. אמנם עדיין עומד לנגדינו מתנגד לסכרותינו הא דאיתא התם בפ' יש מחלין אמר רב אסי בכור שנטל חלק כפשוט ויתר מאי ויתר רב פפי אמר ויתר בכל כו' ומדאחיל בהא אחיל בכולא ורב פפא אמר ויתר באותה שדה קסבר אין לו לבכור קודם חלוקה ומאי דאתי לידיה אחיל אידך לא אחיל כו' ופירש רשב"ם אידך לא מחיל לא מצי מחיל דאין מקנה דבר שלב"ל עכ"ל ע"ש הרי שדעת הרשב"ם כדעת הר"ן.

ולכאורה פירושו של הרשב"ם מוכרח הוא דאדם היה פרושו אל לא אחיל היינו שבאמת לא מחיל אבל כשרוצה למחול יוכל למחול אין סברא לחלק בין רב פפי ורב פפא מ"ש דא מדא ולדעתי עמ"ש הרשב"א בתשובה בסי' תתק"ס וז"ל בקצרה ארוסה שאמרו דוקא אבל קודם לכן אינו כלום בין במוכר בין במסתלק והדברים האלה עתיקים וכבר כתבתיו בפ' הכותב ויותר מהמה בפ' יש נוחלין כו' עכ"ל משמע מלשונו' שבפ' י"ל סעד לדבריו ואני בעניותי עני בדעת לא אוכל לידע איה איפה יש ביש נוחלין ראיה לדבריו שאין אדם יוכל להסתלק מן דשלב"ל כי אם בהא דלעיל וע"פ פי' רשב"ם ופשוט לי שלזה כיון הרשב"א אבל לענ"ד שאין זה ראיה ברורה ומופת חותך כי איכא לפרושי מ"ש הש"ס אידך לא מחיל ר"ל באמת לא מחיל אבל אי מחיל להדיא מצי מחיל והא דאיכא בין רב פפי ובין רב פפא הוא זה לפי שרב פפי סבר שיש לבכור קודם חלוקה לכן יש סברא לומר מדאחיל בהא אחיל נמי בכולהו יש לו אנן סהדי שמחיל בכולהו ורב פפא סבר אין לבכור קודם חלוקה ע"כ לא אמרינן אנן סהדי מדאחיל בהאי אחיל בכולהו כי יש סברא לומר מאי שיש לו מחיל מאי שאין לו לא אחיל אע"פ שיוכל למחלו אם ירצה ולענ"ד פירוש זה אזלא כהוגן בלי דוחקא ולישנא דש"ס מדויק דקאמר לא אחיל ולא קאמר לא מצי מחיל.

והנה יודע אני את מך ערכי שאינני בהשג יד לפרש דברי הש"ס נגד פירושו של הרשב"ם והרשב"א רק אני בא ליישב דברי מהר"ם שמורים כפשטן שיוכל להסתלק מן דבר שב"ל שלא תהא הש"ס עזר לנגדו וממילא רווחא סמך וסעד למנהגינו שאנו סומכי' על שטרי סילוק שנעשו קודם אירוסין. זה הוא מה שנלע"ד נכון. ועדיין יש מקום לעורר מדנים ולומר ודאי מתקני תיקוני שטרות שהיו קודם להגאון מהררמא"י או אחריו יש להם על מה לסמוך כמ"ש לעיל אבל אנו יתמי דיתמי שאנו נגררים אחר דבריו של מהררמא"י וכל הפורש מהם כאלו פורש מן החיים על מה אנו סומכים אלא הוא כותב להדיא בסי' צ"ג בע"א דלא מהני סילוקי אלא לאחר אירוסין והוא דברי הר"ן והרשב"א.

באמת דכירנא בימי חרפי ראיתי במדינות פולין שטר סילוק א' שהיה כתוב בו וקנינו מן פלוני בין הקדושין ובין הכניס' לחופה (והוא עולה יפה על פי דברי כל האחרונים). ונרא"ה לע"ד אי משום הא לא ארי' כיון שכבר נתנו מקודם לסמוך אשטר סילוק שנעשה קודם האירוסין ע"פ המתקני' שהיה להם על מה לסמוך כנ"K ע"כ אנן נמיס מכינן עליהם מצד המנהג אע"פ שהוא שלא כדין (ודברי מהררמא"י אמורים במקום שאין שם מנהג). ונרא' לענ"ד שמשום הא דאיכא לפקפק קצת בשטרי סילוק נהגו לכתוב בהם וליתר שאת כו' קיבל עליו ר' פלוני בח"ח ובשד"א כו' מה שאין כותבין בשארי שטרות לשון של יתר שאת וק"ל אע"פ שאין שבועה וחרם מועיל אלא לגבי דידיה אבל לא לגבי יורשים כמ"ש הריב"ש סי' של"ה הובא בש"ע סי' ר"ט בהג"ה יש לומר היינו דוקא לענין התחייבות אבל לא לענין סילוק ובפרט שנהגו לכתוב שקיבל עליו בח"מ כו' שלא לזכות בהם בשום צד כו' א"כ ממילא אין לבניו כלום אע"פ שהיא מתה תחלה ואח"כ מת הוא.

וע"ד מ"ש מכ"ת באחרונה ליישב המנהג שסמכינן על הקנייני' שתחת החופה אחר הקדושין ומה שאין מזכירין פירות בפי' בשעת הסילוק הוא מפני דס"ל דלא מקרי עדיין נשואין עד אחר הייחוד והאכילה חתן וכלה גם יחד דבריו נכונים מאד וראויין למי שאמרן ומ"ש מכ"ת לולי מסתפינא אמינא דכל מה שאמרו רבנן ז"ל שצריך להזכיר סילוק הפירות ופירי פירות כו' ומכ"ת האריך להסתייע מדברי הרי"ף והרמב"ם גם אני כמוהו בהאי פחדא יתיבנא שאין הדין אמת.

וע"ד מ"ש מכ"ת דלא ניחא לי' לומר מ"ש הסופרים לכתוב בשטר סילוק פירות ופ"פ וירושה כו' שסומכים על מה שקנה הבעל סתם קנין על הסילוק כיון שכבר נהגו לכתוב כן בכל שטרי סילוק וכמו זר נחשב ודחה סברא זו בשתי ידים ברוכות ואני בער לא אדע מה זרות בזה כיון שכבר נהגו לכתוב כן בכל השטרות עיין מר בר"ן פ' האשה שנפלו על הא דאמרינן ההיא איתתא דבעי' כו' והובא בב"י סי' צ' ועיין מר בתשובות רי"ט מטראני הראשונות. חדא ועוד קאמינא כיון שכל השטרי סילוק נכתבים בלשון הודאה שהוא מודה שכבר סילק את עצמו אין לפקפק בהם כי אמרינן דודאי סילק באופן המועיל וכדעת רבים החולקים על הרי"ף (ואפשר שגם הרי"ף מודה בשטר סילוק שאין לדקדק אחר הודאה) ואפי' אם אנו יודעים שלא סילק את עצמו באו"ה מ"מ מהני הודאתו כמבואר בכמה דוכתי. כללא דמלתא לע"ד יש לשטרי סילוק שלנו שנעשו קודם החופה על מה לסמוך.

ומ"ש מכ"ת בסוף דבריו שיש ליישב המנהג שסומכין על הקניין שתחת החופה אחר הקדושין כו' דין הניא לי ודבריו נכונים וראוין למי שאמרן וסמכי' לש"ס שראיתי במדינת פולין אמנם מכ"ת בעצמו העיד שאין מנהג פשוט לעשות קנינים תחת החופה וכמדומה לי שמנהג פשוט יותר שלא לקבל קנינים תחת החופה ולפי דרכו דמר לא לאכילה הוא צריך אף גם אם לא צריכי' שיאכלו חתן וכלה יחד מ"מ א"ש כי עכ"פ לא מקרי נשואין עד אחר גמר הברכות אע"פ שהברכות אינן מעכבות מ"מ לגבי דידן לא מקרי חופה עד אחר הברכות ונוח לי לומר כן כי לפי דברי מכ"ת נולד דין מחדש אם מתה הכלה קודם שיאכלו יחד אין בעלה יורשה לפי מנהגינו ואני מסתפק בזה מאד וצריך לי תלמוד.

זה הוא מה שנלע"ד בענין שאלותיו ומה שיש לי איזה הרהורי דברים ודקדוקים על דברי מכ"ת דברי דודים נטייל בהם ביומא אוחרא אי"ה כי אין הזמן כעת כאשר כתבתי למכ"ת ובזה אצא ואומר שלום רב לאוהבי תורתך ועוסקים בה לשמה. כ"ד הטרוד נקשר בעבותות אהבתו. נאם גרשון אשכנזי חונה פה ק"ק מיץ: