חולין כ א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
ואי ס"ד מחזיר דוקא מאי איריא מולק אפי' שוחט נמי אלא לאו שמע מינה אף מחזיר ומתני' בדלא אהדר א"ר ינאי יקבלו הרובין את תשובתן דקתני נמצא כשר בשחיטה פסול במליקה כשר במליקה פסול בשחיטה למעוטי מאי לאו למעוטי מחזיר סימנין לאחורי העורף דלא אמר רבה בר בר חנה לא למעוטי שן וצפורן שן וצפורן בהדיא קתני להו אלא א"ר ירמיה למעוטי מוליך ומביא הניחא למ"ד מוליך ומביא במליקה פסול אלא למ"ד כשר מאי איכא למימר בני ר' חייא סברי לה כמ"ד מוליך ומביא במליקה פסול אמר רב כהנא מצות מליקה קוצץ ויורד וזו היא מצותה סבר רבי אבין למימר קוצץ ויורד אין מוליך ומביא לא א"ל ר' ירמיה כ"ש דמוליך ומביא במליקה כשר ומאי זו היא מצותה אימא אף זו היא מצותה:
א"ר ירמיה אמר שמואל כל הכשר בשחיטה כנגדו בעורף כשר במליקה הא פסול בשחיטה פסול במליקה למעוטי מאי אילימא למעוטי עיקור סימנין והא תני רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנין בעוף אמר רב פפא למעוטי ראשו ראשו פשיטא (ויקרא ה, ח) ממול ערפו אמר רחמנא ולא בראשו מאי ראשו שיפוי ראשו כגון דנקט משיפוי ראשו והגרים ואזל עד דמטא תתאי וכדרב הונא אמר רב אסי דאמר רב הונא אמר רב אסי הגרים שליש ושחט שני שליש פסולה אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי הא דתני רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנין בעוף לא אמרן אלא למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה
רש"י
עריכהואי ס"ד מחזיר דוקא - ומתני' דקתני מליקה כשרה בשהחזיר קמיירי דאי לא החזיר פסולה שוחט אמאי פסולה מאי שנא עורף מצדדין אלא לאו ש"מ אף מחזיר קאמרי ומתני' בדלא אהדר ולא הויא מתני' לא תיובתייהו ולא סייעתייהו:
יקבלו הרובין את תשובתן - הנערים בני ר' חייא:
למעוטי מאי - אי משום דעורף פסול בשחיטה וכשר למליקה וצואר כשר לשחיטה ופסול במליקה הא תנא ליה:
לאו למעוטי חזרת סימנים - דכשר בשחיטה ופסול במליקה ואיידי דתנא כשר בשחיטה ופסול במליקה תנא נמי כשר במליקה פסול בשחיטה:
לא למעוטי שן וצפורן - ומשום סיפא נקט לה כשר במליקה פסול בשחיטה למעוטי שן מחוברת וצפורן מחוברת דפסולה בשחיטה והכי קאמר כשר במליקה כגון צפורן מחוברת פסול בשחיטה וכיון דאשמועי' צפורן הוא הדין לשן דטעמא משום מחובר הוא ואיידי דתנא סיפא תנא נמי רישא:
שן וצפורן בהדיא תנא להו - לעיל (דף טו:) במתני' חוץ ממגל קציר והמגירה והשינים והצפורן ואוקמינן במחוברת ואית דמפרשי דמרישא ממעט שן תלושה וצפורן תלושה דכשר בשחיטה ופסול במליקה ולא היא דא"כ למה הוזכר שן וצפורן לימא הכי למעוטי תלוש דפסול במליקה אלא תלוש לאו מילתא היא דנימא כשר בשחיטה ופסול במליקה דהא בתלוש לא מיקריא מליקה ואפי' מליקה פסולה לא מיקריא דהא פירש לן קרא דמליקה בעצמו של כהן היתה ובכלי לא מיקריא מליקה דלא אשכחן בכלי דמיקריא מליקה ומנא תימרא דמליקה בעצמו של כהן דתניא בשחיטת קדשים בפרק קדשי קדשים (דף סה.) והקריבו הכהן אל המזבח וכי תעלה על דעתך שזר קרב גבי מזבח אלא מגיד שלא תהא מליקה אלא בעצמו של כהן ולההוא לישנא פרכינן שן וצפורן בהדיא קתני להו בתורת כהנים כדפרישית והא נמי ליתא דלא פרכינן בהדיא קתני לה אלא א"כ שנויה במשנה דרוב ברייתות שבתורת כהנים ושבתוספתא שנאום חכמים במשנתינו ולא פרכינן הכי אלא היכא דסתם במתניתין תרי זמני או בחד מסכתא או בתרתי:
למעוטי מוליך ומביא - דכשר בשחיטה ופסול במליקה ומשום רישא נקט לה ואיידי דתנא רישא תנא סיפא:
הניחא למאן דאמר כו' - פלוגתא דרב הונא ורבה היא לקמן בשמעתין:
סברי לה כמ"ד פסול - ומוקמינן למתני' למעוטי מוליך ומביא:
קוצץ ויורד - בלא הולכה והובאה:
כ"ש כו' - דכל כמה דלא ממעט קרא בהדיא כדממעט סכין וצואר כי עביד מליקה בשחיטה טפי עדיף:
אמר שמואל כל הכשר כו' - שמואל לאו בהלכות שחיטה איירי דא"כ איכא למפרך טובא דאי סבר מוליך ומביא במליקה פסול הא איכא מוליך ומביא דכשר בשחיטה ופסול במליקה ואיכא תלוש ואי קסבר מוליך ומביא במליקה כשר וכל שכן קוצץ ויורד כדאמרינן קשיא סיפא דדייקינן הא פסול פסול והא איכא קוצץ ויורד דפסול בשחיטה וכשר במליקה אלא שמואל בהכשר מקום שחיטה קא מיירי כל מקום הראוי בצואר לשחיטה ראוי למליקה לעומתו מאחוריו במול עורף ופרכינן הא פסול פסול. דעל כרחין שמואל משום הך דיוקא נקט לה דאי משום היא גופה לאשמועינן דכל מול העורף כשר למליקה הא בהדיא תני לה במתני' אלא שמואל פסול אתא לאשמועי' ולמעוטי מאי דכיון דפסול בשחיטה יהא פסול במליקה למעוטי למעלה מן הצואר דפסול במליקה לא אצטריך דהיינו עורף ממש ובהדיא כתיב ממול ערפו ולא ערפו:
אילימא למעוטי סימנים שנעקרו - דכיון דאין אותו צואר כשר לשחיטה אין עורף כנגדו כשר למליקה:
והא תני רמי - דאפי' לשחיטה כשר:
ראשו פשיטא - קרא בהדיא כתיב:
שיפוי ראשו - משהתחיל הראש לשפע ואי נמי שיפע מליקתו:
והגרים ואזל עד דמטא תתאי - לסימנים נגד מקום שחיטה וגמר מליקתו שם דאי עבד רובא בשיפוי הראש דהיינו עורף ממש לא איצטריכא ליה לשמואל דהא מול בהדיא כתיב אלא מיעוטא הוא דעבד התם ואשמועי' שמואל דכי היכי דמיפסלא שחיטה משום התחלת אותו מקום וכדרב הונא כו' אף על גב דרובא במקום שחיטה מיפסלא נמי מליקה:
למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה - אלא מדברי סופרים רבי אלעזר אמרה בפרק השוחט (לקמן דף כח.):
תוספות
עריכהלא למעוטי שן וצפורן. מה שהקשה בקונטרס לאותן שמפרשים דאיירי בתלושים לא שייך למפרך תנינא מברייתא אלא אם כן שנוייה במשנה נראה דלא קשה דהא נמי שמעינן ממתני' בזבחים בפרק חטאת העוף (דף סח.) דתנן מלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה אלמא תלוש פסול במליקה ומיהו קשה קושיא אחרת שהקשה דה"ל למימר למעוטי תלוש והוי כל תלוש בכלל וא"ת ולפירושו דאיירי במחוברין היאך שן כשרה במליקה הא בעי ימין דמלק בשמאל פסול כדתנן בפרק חטאת העוף (ג"ז שם) וי"ל דלא נקט שן שיהא שן כשרה למליקה אלא כלומר דלא מיפסל מטעם מחובר כמו בשחיטה ועי"ל דשמאל גרע משן כדאשכחן לענין חליצה דאמרינן בפרק מצות חליצה (יבמות דף קה.) דגידמת חולצת בשיניה ובירושלמי משמע דחליצה בעי ימין דאמרינן בירושלמי כיצד היא עושה מתירתו בימין ותופסתו בשמאל וגוררתו בימין כדי שתהא חליצה בימין והתרה בימין ושמא אין כל כך ראיה דדלמא ליכא עיכובא בימין אלא לכתחלה בעי ימין והוא הדין אם חלצה בשמאל דחליצתה כשירה והא דלא קאמר למעוטי דורס דכשר למליקה ופסול לשחיטה משום דבהדיא קתני לה גבי שחיטה בפ' ב' (לקמן ל:) דפסולה דתנן אם התיז את הראש בבת אחת פסולה ואי אשמעינן דכשר במליקה א"כ ה"ל למתני אפכא פסול בשחיטה כשר במליקה דהוה משמע שפשוט לנו . בשחיטה:
אילימא למעוטי עיקור סימנים. לפירוש הקונטרס דבעיקור סימנין הוי טרפה תימה אמאי אצטריך לאשמועי' דכי היכי דעיקור פסול בשחיטה פסול נמי במליקה מאין היה לנו להכשיר במליקה יותר מבשחיטה והלא מלק ונמצא טרפה פסול לכולי עלמא אלא דפליגי בזבחים בפרק (קדשי קדשים) (דף סט.) אי מליקה מטהרת מטומאת נבלת עוף טהור או לאו וכן תימה לרבא בר קיסי דקאמר לא אמר רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנים לעוף אלא במליקה ולא בשחיטה מאי שנא דנקט עיקור מכל שאר טריפות וכן תימה דקאמר בסמוך [אלא] למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה אין עיקור (אבל למ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה יש עיקור) היאך תלוי זה בזה מ"מ הוא אסור משום טרפה דמה לי טרפה זו ומה לי טרפה אחרת דכיון שנטרף העוף שוב אין מועיל לו נחירה אלא להוציא מידי נבילה למאן דאמר אין שחיטה לעוף מן התורה כדמוכח בריש השוחט (לקמן כח.) אבל לדברי הלכות גדולות אתיא כולה סוגיא שפיר דלא הוי טרפה על ידי. שחיטת סימנין ולהכי קאמר אילימא למעוטי עיקור סימנין כי היכי דהלכתא גמירי לה דאין השחיטה מועלת שם אף על פי שאינו נטרף בכך כמו כן במליקה שוב אינו נמלק אף על פי שאינו טרפה והא תני רמי בר יחזקאל כו' ופליג אההיא דנשמטה הגרגרת כדפירש בקונטרס אבל אהך דתני לוי כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדו בעוף לא פליג דאפילו בבהמה אינה טרפה בכך אבל לפירוש הקונטרס פליג נמי אלוי וניחא השתא דרבא בר קיסי וכולה סוגיא:
לא אמרן אלא למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה. אין להקשות לדידיה היכי משכחת נבלת עוף טהור דמטמא בגדים אבית הבליעה דנהי דלא בעי שחיטה נחירה מיהא בעי בסימנין כדמוכח לקמן בריש פרק ב' (דף כח.) דקאמר מלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה ואי אמרת אין שחיטה לעוף מן התורה כיון דתבר שדרה ומפרקת הויא טרפה תיהני לה סכין לטהרה מידי נבלה אלמא סימנין דוקא מטהרין ובשדרה ומפרקת חשיב טרפה והשתא (משכחת נבלת עוף טהור כשחתך שדרה ומפרקת ורוב בשר קודם שהגיע לסימן) תיהני ליה סכין לטהורי מידי נבילה והא דנקט בהתכלת (מנחות מה.) גבי נבלה וטרפה לא יאכלו הכהנים דאצטריך סד"א הואיל ואשתרי מליקה גבייהו אשתרי נמי נבלה לאו דוקא דנבלה לא הוי כדמוכח לקמן כמו שהבאתי מפרק ב' (לקמן דף כח.) אלא כלומר טרפה וקרא נקט נבלה אגב טרפה:
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו גרשום על הש"ס/חולין/פרק א (עריכה)
אלא ש"מ אף מחזיר ובלא מחזיר עיקר מליקה אלא שובר מפרקת בלא רוב בשר עד שמגיע לסימנין ומתניתין בדלא אהדר כלומר ומתניתין דקתני כשר במליקה פסול בשחיטה בדלא אהדר אלא שובר מפרקת וכענין זה פסול בשחיטה א"ר ינאי יקבלו הרובין את תשובתן שאומרי' אף מחזיר ומתניתין בדלא אהדר שכן מצינו כשר בשחיטה פוסל במליקה דקתני כשר וכו' וכשר למעוטי מאי שאינו כשר[2] בשחיטה מאי לאו למעוטי שאינו מחזיר סימנים לאחורי העורף ושוחט כלומר שאינו שוחט מאחורי הצואר וזו כשר במליקה לאחורי הצואר וזו היא שאמרן כשר במליקה פסול לא למעוטי שן וציפורן כלומר דשן וציפורן דפסול בשחיטה:
שן וצפורן בהדיא קתני להו חוץ ממגל קציר והמגרה והשינים והציפורן וכו' למעוטי מוליך ומביא דכשר בשחיטה ופסול במליקה:
למעוטי מאי למעוטי עיקור סימנין. כלומר דבשחיטה פסול ולמליקה כשר:
והתני רב יחזקאל אין עיקור סימנין לעוף כגון דנקט מראשו כו'. כלומר דלא שבר המפרק' ממש במליקה אלא כגון דנקט מראשו והגרים ואזיל עד דמטא תתאי וכדרב הונא אמר רב אשי וכו' כלומר כשם שהגרמה פסול בשחיטה כך במליקה:
א"ל ר' ירמיה כ"ש דמוליך ומביא במליקה כשר. פירש"י ז"ל משום דכל היכא דאפשר למעבד בשחיטה טפי עדיף. ואיכא דק"ל בני ר' חייא דסברי מוליך ומביא במליקה פסול דאלמא לא מבעי למעבד בשחיטה אמאי סברי אף מחזיר סי' הא הוא בדרך שחיטה.
וי"ל מחזיר סי' לאו דרך שחיטההוא אלא בדיעבד הלכך במליקה נמי בדיעבד כשר ומ"ד נמי מחזיר דוקא לאו משום דדרך שחי' בעי אלא שלא תעשה בה מעשה טרפה קודם עיקר מליקה שהיא חתיכת סי' ומ"ד מחזיר אפי' בדיעבד לא משום דרחמנא אמר ממול ערפו ואם החזיר הסי' לאו ממול עורף הוא דסי' מיקרו צואר ועוד כדרכו בעי'.
למעוטי שן וצפורן. פירש"י ז"ל במחובר וה"ק כשר במליקה כגון צפורן מחובר פסול בשחיטה וה"ה לשן ואיידי דתנא סיפא תנא רישא שן וצפורן בהדיא תני להו שפסולין בשחיט' ולהכשיר במליקה נמי פשיטא דמליקה בעצמו של כהן היא זה תורף פירושו.
ואין זה נכון, חדא דהו"ל למימר צפורן ל"ל לאדכורי שן דאי משום מתני' דקתני השינים והצפורן ההוא בתלוש הוא ועוד שכולה סוגיא ארישא דהא מתני' קיימא דהיינו כשר בשחיטה פסול במליקה.
לפיכך נראין הדברי' כגי' ר"ח ז"ל שהוא גורס למעוטי סכין וצפורן וכך פירוש' רישא למעוטי סכין דהיינו כל שהוא שם תלוש שבעולם הכשר בשחיטה ופסול במליקה וסיפא למעוטי צפורן דהיינו מחובר שפסול בשחיטה וכשר במליקה ושיטה דמתני' קא פריש ברישא וסיפא ואקשינן סכין וצפורן בהדיא קתני להו גבי שחיטה תנא ברישא דמתני' וגבי מליקה נמי תנינא במתני' מלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה דאלמא מליקה בתלוש היא פסולה ובעצמו של כהן היא.
ומה שהשיב רש"י ז"ל ואמר דהא בתלוש לא מקריא מליקה ואפי' מליקה פסולה איני יודע מהו שאעפ"י שאין מליקה אלא בעצמו של כהן מ"מ ראוי הוא לומר כשר בשחיטה פסול במליקה לומר שאינה נק' מליקה. ועוד הא מנ"ל אדרבה מצינו שעקם הכתוב ב' וג' תיבות ללמד שמליקה בעצמו של כהן כדתניא בפ' קדשי קדשים והקריבו הכהן אל המזבח ומלק. וכי תעלה על דעתך שזר קרב על גבי מזבח אלא מגיד שלא תהא מליקה אלא בעצמו של כהן ועוד דתנן מלק בסכין.
הא דא"ר ירמיה כל הכשר בשחיטה כנגדו בעורף כשר במליקה. כך פירש"י ז"ל דלאו בהלכות שחיטה איירי דא"כ איכא למפ' טובא כל הלכו' מליקה לאו בהלכות שחיטה נינהו בתלוש ומחובר ומוליך וקוצץ אלא בהכשר מקום מיירי ופרכינן הא פסול דע"כ שמואל משום הך דיוקא נקט לה דאי משום היא גופה לאשמועינן דמול עורף כשר במליקה בהדיא קתני לה במתני' אלא שמואל פסול אתא לאשמועינן ולמעוטי מאי ואוקימנא למעוטי שפוי ראשו משהתחיל הראש לשפע דהיינו שפוי דכובע שכדרך שאמרו בבהמה כך אמרו בעוף דמשפוי ולמעלה שחיטתו פסולה וקמ"ל שמואל דאף מליקתו פסולה.
הא דאמרינן כדתני' רמי בר יחזקאל אין עיקור סי' לעוף. לא אמרן אלא למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה. כל שפסק סי' שלו או חותכן בצואר כשר מן התורה הא אם חנק אותו או רצץ ראשו באבן ודאי אסור ושמא תאמר עיקור סי' מלחי כמרצץ את מוחו דמי או כשובר את רגלו קמ"ל כחותך סי' במקו' שחיט' הוא והוא שעקרן אדם ביד בשעת שחיטה דמחמת עצמו טרפה היא ולהכי קאמר שאם היה שוחט ועקר סימן בידו מותר ואפי' גזרת חכמים אין בו ואע"פ שגזרו בשאר הלכות שחי' כגון שהיה וחלדה בזו לא גזרו.
ואקשינן אדרבה למ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה הכי גמירי לה לפי שיש בעיקור סי' בבהמה חומר בשעת שחיטה שהיא נבלה מהלמ"מ וגמירי בעוף דמשהתחי' בשחיטה אם נעקרו אין בו נבלות אלא טרפות ודאי יש בו ולהוציאו מידי נבלה איתמר א"נ לומר שאם חתכן בסכין בראשן כשוחטן במקום שחיטה הן דליכא בהו הגרמה כלל אבל למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה לא מיתוקמא דמדבריהם מיהא יש בו עיקור.
וא"ת דילמא רמי בר יחזקאל נמי דבר תורה קתני אף שהיה וחלדה אין בו, ועוד א"ב הו"ל למימר הכי אין עיקור בעוף דבר תורה וטפי עדיף לן לתרוצ' לדבר הנוהג מלהעמידה דבר תורה (וא"כ ק"ו) [ואמר רבינא אמר רבין בר קיסרי] למליקה איתמר לומר שאינה נבלה שאין הלכה בנבלות שלה אלא בשעת שחיטה אבל בשעת מליקה הרי הוא כעוקרו קודם לכן שהיא טרפה ואין טרפות מליקה אוסרתה דסי' שהרי הוא שובר מפרקת ומטרף קודם לכן וכיון שנשברה מפרקת חיבור בסי' בלחי מה יועיל לו הלכך אין עיקור, וכבר כתבתי מזה למעלה.
ומצאתי אני המעתיק עוד כתב יד לרבי' המחבר ז"ל וז"ל עוד יש לי לפ' עיקור סי' כפשוטו שנעקרו מן הלחי לגמרי ובין בשעת שחיטה ובין שלא בשעת שחי' דינן שוה וכדאמרינן בר"פ א"ט והאיכא עיקור סי' ומה שאמרו אלו הן הלכות שחיטה לישנא בעלמא נקט לפי שהטבח צריך לידע הלכה זו שאם נשמטו לו בשעת שחיטה אסורה דאל"כ שמא יארע לו כן ולא ידע דאסור ומה שאמרו אין עיקור סי' בעוף לא להכשיר סי' שנעקרו מאליהן קודם שחיטה אלא אם עקרן בסכין כאלו שחטן במקומן ולית בהו הגרמה באותו מקום דהכי גמירי לה, ולישנא דגמרא דמליקה לומר שאם בא כהן לעקרן בצפורן לאחר שחתך מפרקת כמולק אותם במקום שחיטה הוא דהיינו נמי גמרא דהלמ"מ וההיא דאמרי' סי' שנדלדלו ברובן לאו דוקא דנדלדלו ברובן דא"כ כעקורין חשיבי ובכלל עיקור סי' הוא דנבלה אלא סירכיה דמתני' נקט דקתני נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת בטרפות וכולה אליב' דרע"ק א"נ עיקור סי' שנעקרו כולן נבלה ונדלדלו רובן דאיקפל איקפולי טרפה וא"ת מ"ש מנקובת הוושט דנבלה התם מקום שחי' הכא לאו מקום שחיטה ומיהו נעקרו כולן כיון דלא חיי כלל לא גרע מנטילת ירך וחלל שלה, ע"כ מה שמצאתי אני בענין העיקור.
מאי איריא מולק אפילו שחט נמי. דהא סימנין קא שחט, דלא הקפידה תורה שתהא שחיטה מן הצואר דוקא כמו שהקפידה במליקה שתהא ממול עורף, דשחיטה בסימנין תליא, והיינו דשוחט בצדדים שחיטתו כשרה, ומולק מן הצדדין מליקתו פסולה, והילכך אף במחזיר סימנים להדי עורף ושחט שחיטתו כשרה.
ברש"י ז"ל למעוטי שן וצפורן. ופירש הוא ז"ל דאכשר במליקה פסול בשחיטה קאי והיא עיקר, ורישא אטו סיפא נקטה, והכי קאמר כשר במליקה צפורן מחוברת, דהא מצותה בעצמו של כהן ופסול בשחיטה דמחובר פסול בשחיטה. וכן נמי שן מחוברת פסולה לשחיטה, ואיידי דנקט צפורן נקט שן. ואקשיה שן וצפורן מחוברין בהדיא קתני להו, דהא קתני להו במתניתין (טו, ב) חוץ מן השנים והצפורן, ואוקימנא במחוברת. וכתב הוא ז"ל דאי אפשר לפרש למעוטי שן וצפורן תלושין, ורישא דוקא, כלומר כשר בשחיטה פסול במליקה. דמליקה בציפורן תלושה אפילו מליקה פסולה לא מיקריא, דאין מליקה אלא בציפורן מחוברת ופסול שלה [היינו] בשדבר אחר גורם לה, כגון שהיא מן הצדדין או מן הצואר וכיוצא בהן.
ויש להקשות לפירושו, חדא דאי במליקה פסול בשחיטה קא דייקינן לל"ל למעוטי שן, לימא למעוטי צפורן ותו לא, ועוד מאי קאמר שן וצפורן, בהדיא קתני להו, דשן מחוברת במתניתין ליכא, (דהשנים) [דהשינים] דקתני לאו במחוברין, אלא בתלושין, ו[א]שנים קתני, מפני שחונקין, וצפורן בלחוד הוא דאוקימנא במחוברת, אלא למעוטי סכין וצפורן גרסינן, והיא גרסתו של ר"ח ז"ל, וכולה מתניתין דוקא כשר בשחיטה פסול במליקה למעוטי סכין, והוא הדין לכל שאר הדברים, חוץ מעצמו של כהן, וכשר במליקה פסול בשחיטה למעוטי צפורן מחוברת, ואקשינן סכין וצפורן בהדיא קתני להו. צפורן דתנן חוץ מן הצפורן, ואוקימנא במחוברת, וסכין שפסול במליקה דתנן ומייתי לה בסמוך (כ, ב) מלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה. ומה שאמר רש"י ז"ל דמליקה בסכין אפילו מליקה פסולה לא מיקריא. הכא הא לא קתני מליקתו פסולה אלא פסול במליקה, ועוד מנא ליה דלא, דאי משום דעיקר מליקה בגופו של כהן, אם כן מולק מן הצואר לא תהא אפילו מליקה פסולה, דהא ממול ערפו כתיב, ואילו במתניתין קא תני מן הצואר מליקתו פסולה.
קוצץ ויורד אין מוליך ומביא לא. שהתורה חלקה לגמרי בין שחיטה למליקה אמר ליה רבי ירמיה כל שכן דמוליך ומביא במליקה כשר דלא אשכחן דחלקה תורה אלא בממול עורף אבל בהלכותיה כל שאתה יכול לעשות מליקה כשחיטה כדי שתעשה עיקר מליקה, דהיינו בסימנין בחיות אתה עושה ונהי שהתורה התירה אפילו בדריסה אבל כל שכן דאם הוליך והביא כדי שלא תחנק קודם גמר מליקה שהוא כשר וטעמא דמאן דאמר נמי אף מחזיר סימנין מהאי טעמא הוא דקאמר.
וכדרב הונא אמר רב אסי הגרים שליש ושחט שני שליש טרפה. והא דאיפשיטא ליה טפי בשחיטה מבמליקה, משום דשאר הלכות שחיטה אינן נוהגות במליקה, דהיינו שהייה דרסה חלקה שפוסלין בשחיטה ואינן פוסלין במליקה, וטעמא דהגרמה שפסולה אפילו במליקה, משום ד[מ]מול ערפו אמר רחמנא, וקא משמע לן שמואל דכי היכי דבשחיטה התחלת מקום שאינו ראוי פסול אף על גב דעביד לבסוף רובא בשחיטה, הכי נמי במליקה דפסול.
גר' רש"י ז"ל למעוטי שן וציפורן פרש"י ז"ל שן וצפורן מחובר' שן פסולה בשחיטה משום מחוברת ובמליקה לפי שאינה בעצמה של כהן וצפורן כשרה במליקה וזו היא מצותה ופסולה בשחיט' משו מחובר ומשום סיפא נקט לי' דצפורן כשר במליקה ופסול בשחיט' וכיון דאשמעינן לצפורן ה"ה לשן דפסול בשחיטה דתרווייהו משום מחובר הוא ואיידי דתני סיפא תני רישא דפסול במליקה כשר בשחיטה: ואקשי' שן וצפורן בהדיא קתני לה פי' רש"י ז"ל במתני' דלעיל חוץ ממגל קציר והמגיר והשיני' וצפורן מפני שהם חונקין ואינו מחוור חדא דכיון דלא מפרשי אלא סיפא דכשר במליק ופסול בשחיטה למה לי' למינקט שן דפסול בשניהם ועוד דכל זו פיסול מחובר ופיסול עצמו של כהן האיך אפשר לשחוט ולמלוק בשן מחוברת בבעלי חיים וכ"ש בשינו של כהן דהא בעי ימין וליכא. ואע"ג דגידמת חולצת בשני' התם ליכא קפידא דאוריית' שתחלוץ בימין כדפרישת בדוכתא ועוד ושן מחוברת לא תנינא לעיל דהא השיני דקתני תלושין הן ופסולין מפני שהן חונקין וכדפרי' תלמודא לעיל בדוכתא ויותר יש לפרש לפי גרסא זו דשן וצפורן דנקט לפרושי רישא וסיפא דשן תלושין כשרה בשחיטה ופסולה במליקה וצפורן מחוברת פסול בשחיטה וכשר במליקה ואמרי' שן וצפורן בהדי קתני לה דהא בהדי' קתני דצפורן פסול בשחיט במתני דלעיל ושן נמי תלושה הא קתני דכשר בשחיטה דהא לא פסול אלא בשני' דוקא מפני שהם חונקים והא דנקט שן וצפורן ולא נקט סכין וצפורן וכל דבר תלוש איידי דתני להו לעיל בחדא השינים והצפורן נקטינהו הכא כנ"ל ור"ח ז"ל גורס והיא גרסת התוס' ורוב ספרים למעוטי סכין וצפורן ומפרש רישא וסיפא דסכין כשר בשחיטה ופסול במליקה וצפורן בהיפך כדפריש' ואקשי' סכין וצפורן בהדיא קתני להו לפסלא דהא קתני לעיל צפורן בפיסול שחיטה וקתני בדוכתא סכין בפיסול מליקה וכדתנן מלק בסכין מטמא בגדים וכו' כדמייתי לה לקמן:
אבל מולך ומביא לא פי' דסברי דגזירת הכתוב הוא שלא לעשו' מליק' בתורה שחיטה כלל:
אמר ליה רבי ירמיה כ"ש וכו' פי' דכל שאנו עושין מליקה הדומה לשחיטה עדיפא טפי:
אמר רבי ירמיה אמר שמואל כל הכשר בשחיטה כנגדו בעורף כשר למליקה הלשון מוכיח כפי' רש"י ז"ל דשמואל לאו בהלכות שחיטה ומליקה איירי דא"כ ה"ל למימר כל הכשר בשחיטה כשר במליקה מאי כנגדו בעורף ועוד דהא ודאי לא שויא שחיטה ומליקה בהכשרם ולא בפיסולם דאיכא בינייהו שן וצפורן ומוליך ומביא אלא ודאי דשמואל לא איירי אלא במקום שחיטה ומליקה וה"ק כל המקום הכשר לשחיטה כנגדו בעורף המקום כשר למליקה ודייקא עלי' הא פסול פסול ולאו מהכרח דלישנא דדלמא שוין בהכשרם ואינן שוין בפיסולם לגמרי אלא טעמא כדפי' רש"י ז"ל דמשמע לן דשמוא' האי דיוקא אתיא לאשמעינן דאילו מימר' גופא מתני הוא כל הצואר כשר לשחיט' כל העורף כשר למליקה אלא ודאי דשמואל דיוקא דמתני' אשמעינן דהעורף דוקא כשר למליק' וצואר דוקא כשר לשחיטה ולא בהיפך וא"ת א"כ אמאי נקט מימרא בהכשירו לימא בהדיא כל הפסול בשחיטה כנגדו פסול במליקה וי"ל דהא ליתא דאנן לא הוה ידעי' אכתי שפיר מאי הפסול וניחא ליה דקאי אלישנא דמתני' דאיירי בהדיא בהכשר מקומות ואשמעינן איהו דדוקא קתני להו תנא כנ"ל ואמרי' למעוטי מאי אילימא למעוטי עיקור סימנים כלומר דפסול בזה ובזה והא תני וכו' וא"ת והיכא אפשר לאוקמי בהכי דהא מה"ש ומליקה היא ושמואל לא איירי אלא במקומותם לפי' רש"י ז"ל וי"ל דהא נמי מקום הוא דקמ"ל דכשם שהשחיטה פסולה במקום עקורים כך המליקה פסולה בהם דאע"ג דעיקור סימנים אינו עושה טריפה ולא נבלה הכי אגמריה רחמנא למשה שלא תועיל שחיטה בצואר ולא מליקה בעורף בסימנים עקורים, וכן נראה מפי רש"י ז"ל אלא שלשונו קצר ובכאן חזר רש"י ז"ל והודה דעיקור סימנים הוא שנעקרו הסימנים ממקומם וכדמוכח לקמן בפ' אלו טרפות ואף על גב דלעיל כתב דעיקור סימנין כגון שפסק את הגרגרת, ונראה שרבי סובר דתרי עיקור סימנים הם שפסק את הגרגרת בשעת שחיטה או שנעקרו הסימנין קודם גמר שחיטה.
והא תנא רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנין לעוף משמע לן דשמואל לא פליג עלי'. כלל, וא"ת ונימא דשמואל הכשרי' אתא לאשמועי' כפשט' דמימרא וכי הא דתנן רמי בר יחזקאל שכשם שהשחיטה כשרה בעיקור סימנין כך כנגדו בעורף כשר למליקה י"ל א"כ מאי קמ"ל פשיטא דכיון שהשחיט' שהיא בסימנין עצמן אינה נפסלת בעיקורן כ"ש מליק' שעיקרן בעורף ואיפכא מבעי' ליה כל הכשר במליקה כנגדו בצואר כשר לשחיט'.
וכדרב אשי אמר רב דאמר הגרים שליש ושחט שני שלישים פסולה פי' ואתיא כלישנא קמא דלעיל דפסל לה לדברי הכל בין לרבנן ובין לרבי יוסי בר יהודה ומיהו עדיין קשה דא"כ אתי' הא דלא כהלכתא דהא אנן ס"ל בין לרב הונא ובין לרב יהודה וכולהו אמוראי דלעיל דהגרים שליש ושחט שני שלישים כשרה דהא איכא רובא בשחיטה ונפקא חיותא בשחיטה ולכך י"ל דהכא לדוגמא נקיטי' לה דע"כ לא מכשרי אלא לפי שהגרמ' הוא בצואר אבל הכא שהוא למעלה מן הצואר בשיפוי ראשו דברי הכל פסולה וכן פי' רבי ז"ל:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה
- ^ הערת המדפיס - נראה דמפרש דר' ינאי פליג על הא דאמרי הרובין דמתני' בדלא אהדר דמשמע דמחזיר סימנין לאחורי העורף ושוחט כשר וע"ז הוכיח ממתני' דפסול. ואכן אפשר להגיה בדברי רבינו בכ"מ שכתוב לשון שחיטה צ"ל לשון מליקה ובמקום מליקה צ"ל שחיטה ובזה יהי' עולה פירושו מכוון כפירש"י.
- ^ הערת המדפיס - נראה דמפרש דר' ינאי פליג על הא דאמרי הרובין דמתני' בדלא אהדר דמשמע דמחזיר סימנין לאחורי העורף ושוחט כשר וע"ז הוכיח ממתני' דפסול. ואכן אפשר להגיה בדברי רבינו בכ"מ שכתוב לשון שחיטה צ"ל לשון מליקה ובמקום מליקה צ"ל שחיטה ובזה יהי' עולה פירושו מכוון כפירש"י.