חובת השמירה/פרק ח

העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.

ט"ז מעלות היוצאות מחובת השמירה.

א)עריכה

הנה ידוע מהספרים הקדושים שעיקר קדושת המצוה היא בשעושה אותה בקביעות גמורה, ונמשך מזה קדושה על נפשו, כמו דכתיב: "לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם וגו' וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם" (במדבר טו, מ). [ואין נפקא מיניה כשעושה מצוה בפועל, או שבא דבר עבירה לידו וכובש את יצרו שלא לעבור עליה, נותנין לו גם כן שכר כמקיים מצוה בפועל כמו שאמרו חז"ל]. מה שאין כן כשאין מקיימה בקביעות, אין קדושתה גדולה כל כך אפילו בעת שמקיימה. וזה תלוי בעניין קבלת חובת השמירה, דאם אינו מקבל על עצמו חובת השמירה, אינו מצוי כלל שיקיים כל אלו העניינים להישמר מלעבור עליהן בקביעות, כאשר נבאר לקמיה.

ב)עריכה

ותדע לנכון, שבלתי קבלת חובת השמירה, עלול מאוד להיכשל בהן. כי הלאוין והעשין התלוין בכוח הדיבור אינם שווין ללאוין והעשין שבכל התורה, שבהם מצוי שינצל שבוע וחודש ולפעמים גם שנה ושנתיים, שלא יעבור עליהן. מה שאין כן אלו שתלויין בכוח הדיבור, אפילו אם הוא ירא אלקים, כל זמן שאין מקבל על נפשו חובת השמירה, אינו מצוי אפילו שבוע אחד שינצל מדיבורים אסורים, [שלפעמים יוצאים מפיו דברי גאוה ובוז, ואפילו אם מתגאה בלבו בלבד מקפיד הקדוש ברוך הוא מאוד כדכתיב: "תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב" (משלי טז, ה), ולפעמים לשון הרע, ולפעמים רכילות, ופעמים דברי שקר, או ליצנות, ולפעמים אונאת דברים, ולפעמים גם הלבנת פנים, ולפעמים דברי חנופה, ולפעמים מצוי שם שמים לבטלה, ואפילו בלשון לעז הוא גם כן איסור גדול, ולפעמים גם דברי כעס, שמצוי על ידי זה מחלוקת ואונאת דברים ועוד כמה איסורים, וכל זה מרומז במה שאמר הכתוב: "עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי" (תהלים מט, ו), והיינו מפני ריבוי העניינים שיש בכוח הדיבור שמצוי לעבור עליהם]. ואם יזדמן שינצל שבוע אחד, והוא כמעט בדרך נס, וחודש ושנה, בוודאי לא ינצל. מה שיאן כן כשמקבל על נפשו חובת השמירה. ובוודאי כשאומר אחר התפילה "אלהי נצור לשוני מרע", הוא מבקש זה בלב שלם שיסייעהו ה' יתברך להינצל מחטא, וכבר אמרו חז"ל: "הבא לטהר מסייעין אותו", ובוודאי יעזרהו הקב"ה שלא יכשל בהן.