חבל נחלתו כ סא

<< · חבל נחלתו · כ · סא · >>

סימן סא

החזרת דמי השתתפות בערב כיתה

שאלה

התלמיד ראובן תובע את ועד הכיתה על כסף ששילם עבור ערב כיתה (15 שקל). טענתו היא שהוא שילם לכיתה את התשלום, אולם לצערו הוא היה חולה בימים שלישי ורביעי ולכן לא הגיע לערב כיתה שהתקיים ביום רביעי בערב ועל כן הוא לא נהנה מהתשלום ששילם (עבור פיצה ושתיה).

לטענת ועד הכיתה, הם קנו את האוכל לערב כיתה ע"פ התלמידים ששילמו, לטענתם מי ששילם פירושו שהוא מגיע לערב כיתה. מבירור הסתבר שראובן שלח הודעה ביום רביעי בבוקר לרבו "אני חולה ולכן לא אגיע היום", אך הרב לא עדכן את ועד הכיתה מכיוון שלא נכתב בפירוש 'לא אגיע היום לערב כיתה' וכדו' (ולכן הרב לא חשב על כך שראובן יעדר מערב הכיתה).

ועד הכיתה הוסיף, כי אם היה מגיע ברביעי בערב הוא היה מצפה שיהיה לו אוכל כמו לשאר המשתתפים בערב כיתה. כמו כן, מצופה מאדם ששילם לערב כיתה שבמידה והוא לא מתכונן להגיע שיעדכן את ועד הכיתה שמולם הוא עמד בתשלום.

א. ביטול השתתפות

על מבטל ההשתתפות היה להודיע על ביטול השתתפותו בערב הכיתה לועד הכיתה. מכיון שלא הודיע הם לא יכלו לדעת שהוא מבטל השתתפות וע"כ לא לקנות עבורו את הכיבוד.

ועד הכיתה הם שליחים של תלמידי הכיתה לקנות עבורם כיבוד לערב כיתה. נראה שעד שקנו את הכיבוד, יכול כל תלמיד להודיע להם 'אל תקנו עבורי' כמו בכל שליחות, אבל מרגע שקנה עבורם ולא הודיעוהו שלא יקנה המקח קנוי להם.

כך פתח הרמב"ם את הלכות שלוחין ושותפין (פ"א ה"א): "האומר לשלוחו צא ומכור לי קרקע או מטלטלין או קנה לי הרי זה מוכר ולוקח ועושה שליחותו וכל מעשיו קיימין, ואין העושה שליח צריך קניין ולא עדים אלא באמירה בלבד בינו לבין חבירו, ואין צריכין עדים אלא לגלות הדבר אם כפר אחד מהם כשאר כל הטענות".

וממילא אם השליח עשה שליחותו נקנה למשלח. ואם הודיע אחרי שהשליח כבר עשה שליחותו, המשלח צריך להיפטר ממה שנקנה עבורו, ואינו יכול לומר למשלח טול לעצמך ותחזיר לי את המעות.

ולכן כאן שלא ביטל בפירוש את השתתפותו, ונתן מעות לועד הכיתה לקנות לו כיבוד, אינו יכול לתבוע את ועד הכיתה.

ב. תביעה מדין נהנה

אלא שלתלמיד החולה ישנה תביעה כלפי ועד הכיתה: 'הלוא אכלתם ושתיתם (עם כל הכיתה...) את המנה שלי'. כלומר נהניתם משלי, ואני לא הפקרתי את חלקי (ולא היה על כך תנאי בינינו) ואם כן מגיע לי תשלום על כך שנהניתם מחלקי.

תשלום על הנאה מבואר בשו"ע חו"מ רסד ס"ד וסי' שסג ס"ו עפ"י ב"ק יט ע"ב ועוד סוגיות.

ואמנם לועד הכיתה יכולה להיות הטענה: כיון שהכיבוד אינו מוזמן במדוייק עבור כל אחד אלא כל בקבוק וכל מגש פיצה מתחלקים לארבעה והזמנו יותר (מפני שמספר התלמידים אינו מתחלק בארבע) נמצא שהחלק שלך צורף לרזרבה הכללית ונמצא שלא היתה כאן תוספת משמעותית. ולכן לא נהנינו ממנה כל כך.

וכן הם יכולים לטעון: בגללך הזמנו כמות גדולה יותר, כי אתה היתרה מעל ארבע ואת זה איננו תובעים ממך.

אולם נראה שטענה זו אינה עומדת לזכותם, כי מלכתחילה גבו מעט יותר מעות ליתרה של כל הכיתה מעל הכמות המדויקת.

ונראה שצריכים לשלם על ההנאה מחלקו כשני שליש משווי המנה כדין נהנה עי' כתובות (לד ע"ב דמי בשר בזול) כדברי רש"י: "כל זוזא חשבינן בארבעה דנקי", ורשב"א "דהיינו פחות שליש". ואם גבו עוד מספר שקלים לרזרבה, יחזירו לו שני שליש משווי המנה בפועל, ולא מכל דמי הגביה 15 שקל.

ויש להעיר שתביעה זו משתנה בהתאם לנסיבות, אם היו גובים בשביל שיחה או שיעור והוא לא הודיע שביטל, אינו יכול לטעון שיחזירו לו מה שנהנו, שהרי לא נהנו משלו.

ג. וקנה לך חבר

מעבר לכל החשבונות הממוניים שחשובים לבירור האמת האלוקית במצב שנוצר, עומד ערך החברות. התלמיד מאד רצה להשתתף ולא זכה לכך, ואף הם מן הסתם היו מעוניינים בהשתתפותו כחלק מן החבורה, והלא רבי יהושע בן פרחיה שהיה נשיא אמר (אבות פ"א מ"ו) "וקנה לך חבר".

ומפרש ר' עובדיה מברטנורא: "וקנה לך חבר – ואפילו אתה צריך לקנותו בדמים יקרים ולפזר עליו ממון כדי שתקנה אהבתו".

וכדברי המהר"ל בדרך חיים: "אבל החבר לפעמים עושה צרכו כמו דרך החברים לעשות זה לזה וכל א' הוא קנינו של חבירו, ולפיכך אמר קנה לך חבר. ובשניהם אף על גב שאין הרב הוא לגמרי במדריגת שראוי שיהיה לו לרב ואין החבר במדרגה שראוי שיהיה לו חבר, מ"מ טובים השנים מן האחד ויקח לו חבר". ולכן ראוי להפיס דעתו של התלמיד שנעדר ולקנות את חברותו אפילו בממון בשי קטן וכד'.