חבל נחלתו כ לז
סימן לז
הקדמת מעות
שאלה עריכה
רפתות חלב קשורות בהסכמים ארוכי טווח לספק חלב ליצרני מוצרי החלב כגון 'תנובה'. הם נהנים ממחיר קבוע לליטר שמועבר לבעלי הרפתות מדי חודש בחודשו לפי כמות החלב שספקו. האם מותר ללא 'היתר עיסקה'1 לקבל תשלום מוקדם עבור החלב שיסופק בעוד מספר חודשים?
תשובה עריכה
א. בבבא מציעא (סה ע"א) במשנה: "מרבין על השכר ואין מרבין על המכר. כיצד? השכיר לו את חצרו, ואמר לו: אם מעכשיו אתה נותן לי – הרי הוא לך בעשר סלעים לשנה, ואם של חודש בחודש – סלע לחודש, מותר. מכר לו את שדהו, ואמר לו: אם מעכשיו אתה נותן לי – הרי היא שלך באלף זוז, אם לגורן בשנים עשר מנה – אסור".
פרש בתפארת ישראל (יכין):
"יד) שדהו. ה"ה מטלטלין רק נקט קרקע אף דאין אונאה לקרקעות [והא דנקט לעיל חצר, והכא נקט שדה, נ"ל משום דרגיל יותר להשכיר בית מלהשכיר שדה, דבשדה יוכל בעצמו ליקח הרווחתו, משא"כ גבי מכירה, רגיל טפי למכור שדהו שא"צ כל כך כבית [כערכין ד"ל ע"ב]".
"טו) לגורן. נקט לגורן מדאורחא דמילתא הכי שיתנה כך דאז יהיה להקונה מעות מהתבואה שיגדל מהשדה שקנה, ואעפ"כ אסור".
"טז) אסור. דתיכף כשמשך המקח או החזיק בקרקע נתחייב לשלם, ומה שנותן לבסוף יותר מהשתא, אגר נטר הוא, מיהו בלא פירש אם מעכשיו בכך וכך, שרי להעדיף בדמי קרקעות בהמתנה, דמדאין אונאה לקרקעות אמרינן כך הן דמיה, ולא אגר נטר, ובמטלטלין, אם שומתן ידוע, אפילו בלא פירש אם מעכשיו בזול, אסור, ובאין שומתן ידוע, שרי בלא פי' [י"ד קע"ג]".
ב. הדיון במשנה הוא באיחור תשלום מעות והוספה על המחיר. וכיון שהוא מקח ולא הלואה, הרבית אך מדרבנן. המעות שנשארו ביד הלוקח הן כהלואה, והוא מוסיף על מחיר החפץ שקנה לשעבר.
בשאלה לפנינו המקרה הפוך, אין איחור תשלום אלא הקדמת תשלום. הקונה מקבל את החפץ לאחר זמן, ומשלם עליו כבר עתה, וכיון שהוא משלם עתה המוכר מוזיל לו את המקח. לכאורה, אין כאן שכר המתנת מעות כיון שהמעות ביד המוכר. ניתן לטעון כי המעות הן כהלואה למוכר עד שימסור את החפץ לקונה ואז הוא משלם במסירת החלב לקונה 'יותר' מגובה ההלואה. אבל אין זו רבית שהרי שטר חוב מותר למכור יותר בזול, כגון מוכר הנצרך למעות יכול למכור שטר חוב על מאה לאחר זמן, בשמונים עתה.
ג. נאמר בבבא מציעא (סג ע"ב): "אמר רב נחמן, כללא דריביתא: כל אגר נטר ליה – אסור".
פרש רש"י: "אגר נטר ליה – שכר המתנה, אי מוזיל גבי משום המתנה, שמקדים לו המעות, והמקח אין לו למוכר עכשיו".
והריטב"א באר: "כל אגר נטר לי. פי' לא מיבעיא אגר נטר הלואה שהרויח לו עליה זמן אלא אפילו אוזולי במכר משום הרוחת זמן אסיר, והיינו דנקט כל".
ממשיכה הגמרא (שם):
"ואמר רב נחמן: האי מאן דיהיב זוזי לקיראה (רש"י: לקיראה – מוכר שעוה) וקא אזלי ארבע ארבע (רש"י: ארבע ארבע – חלות שעוה בזוזא), ואמר ליה יהיבנא לך חמש חמש (רש"י: חמש חמש – לזמן פלוני, והקדים לו המעות עכשיו) איתנהו גביה – שרי (רש"י: איתנהו – אם בידו, אבל אינם בעיר, או אבד המפתח והוא דחוק למעות – שרי, דהוי ליה הלויני עד שיבא בני דתנן במתניתין [בבא מציעא עה, א] דמותר), ליתנהו גביה – אסור. – פשיטא! – לא צריכא דאית ליה אשראי במתא (רש"י: דאית ליה אשראי במתא – המוכר הזה אף הוא נתן מעות, ופסק עם אחרים על שעוה). מהו דתימא: כיון דאית ליה אשראי במתא – כעד שיבא בני או עד שאמצא מפתח דמי, קא משמע לן: כיון דמחסרי גוביינא כמאן דליתנהו דמי".
בהקדמת המעות בשעוה, הקונה קיבל יותר חלות מן השער, לעומת זאת בחלב בימינו המוכר מקבל עתה פחות מהשער, כיון שהוא נצרך למעות.
אולם נראה שאין זה משנה, כי עצם הקדמת המעות בתשלום מופחת אסורה.
ד. כך נאמר בבבא מציעא (סד ע"א):
"דתניא: ההולך לחלוב את עזיו ולגזוז את רחליו ולרדות את כוורתו, מצאו חבירו ואמר לו: מה שעזי חולבות מכור לך, (רש"י: מה שעזי חולבות מכור לך – בכך וכך זוז, אם מעט אם רב יגיעך) מה שרחלי גוזזות מכור לך, מה שכוורתי רודה מכור לך – מותר. (רש"י: מותר – שהרי קיבל עליו הפסד ושכר, הלכך, אפילו ימצא יותר משוה הדמים – אין כאן אגר נטר ליה, דאי הוה בציר מדמים נמי הוה שקיל). אבל אם אמר לו: מה שעזי חולבות כך וכך מכור לך (רש"י: אבל אמר לו כך וכך סאין – ואוזיל גביה בשכר הקדמת המעות – אסור), מה שרחלי גוזזות כך וכך מכור לך, מה שכוורתי רודה כך וכך מכור לך – אסור. ואף על גב דממילא קא רבו, כיון דליתנהו בההיא שעתא – אסור...".
ובאר המאירי:
"ההולך לחלוב את עזיו ולגוז את רחליו ולרדות את כוורתו מצאו חברו ואמר לו מה שעזי חולבות מכור לך מה שרחלי גוזזות מכור לך מה שכוורתי רודה מכור לך בכך וכך מעות אף על פי שלפי מה שהוא סבור בחליבה זו או בגזיזה זו או ברדיה זו נמצא שמוזיל מקחו בשכר הקדמת המעות מותר שאפשר שהוא במחשבתו והוזיל לפי מה שהוא חושב בחליבתו וגזיזתו ורדייתו ואפשר גם כן שתהא רדייתו וחליבתו וגזיזתו פחות מכדי מה שחשב ונמצא מייקר ואף על פי שלענין הדין בחליבה רשאין לחזור שהרי דבר שלא בא לעולם הוא, מכל מקום כל שלא חזרו מותר ואף לענין הדין אפשר להעמידה במוכר עז לחלבה. אבל אם אמר לו מה שעזי חולבת כך וכך מה שרחלי גוזזת כך וכך מכור לך בכך וכך ומה שכוורתי רודה כך וכך מכור לך בכך וכך אם יצא השער ופסק כשער שבשוק מותר ואם לא יצא השער או שיצא ולא פסק כשער שבשוק אלא שמוזיל בשכר המתנת מעותיו אסור הואיל ואין לו בחלב עזיו כמה שהוא מתנה וכן באחרות ואף על פי שבא הרבוי מאליו עד שמגיע לשיעור זה".
ה. וכן פסק הרמב"ם (הל' מלוה ולוה פ"ט ה"ג):
"ההולך לחלוב את עזיו ולגזוז את רחליו ולרדות את כוורתו ומצאו חבירו ואמר לו מה שעזי חולבות מכור לך מה שרחלי גוזזות מכור לך מה שכוורתי רודה מכור לך הרי זה מותר, אבל אמר לו מה שעזי חולבות כך וכך מכור לך בכך וכך, מה שרחלי גוזזות כך וכך מכור לך בכך וכך, מה שכוורתי רודה כך וכך מכור לך בכך וכך אסור אא"כ פסק עמו כשער שבשוק וכן כל כיוצא בזה".
וכך פסק גם השו"ע (יו"ד סי' קעג ס"ט): "ההולך לחלוב עיזיו, לגזוז רחליו, לרדות כוורתו ואמר לחבירו: מה שעיזי חולבות, מה שרחלי גוזזות, מה שכוורתי רודה מכור לך המדה בכך וכך, ומוזיל גביה בשביל הקדמת המעות, אסור. אבל אם אמר לו: כל מה שעיזי חולבות ורחלותי גוזזות וכוורתי רודה, הן רב הן מעט, מכור לך בכך וכך, מותר, שהוא קרוב להפסד כמו לשכר".
ובאר הלבוש (יו"ד סי' קעג ס"ט): "אבל ההולך לגזוז צאניו ולחלוב רחליו ולרדות כוורתו, ואומר לחבירו מה שעזי חולבות וגוזזות ומה שכוורתי רודה אני מוכר לך המדה בכך ומוזיל גביה בשביל הקדמת המעות אסור, דלא דמי לדילועין ולחוב בין בשטר בין בעל פה אף על גב דלא מטא זמניה, דהתם גבי חוב ודילועין כל מה שניתוסף מכח הקטנות בא דהא אי שקלת להאי בוצינא זוטרא לא אתי אחרינא בדוכתיה, וא"כ כיון שהקטנות היו בעין בשעת המכר מדידה משבח ואזיל, וכן שיעבוד החוב קאי ועמד כוליה עד הזמן, אבל גיזה וחלב הגדלים אח"כ אינו גדל מכח מה שהיה בבהמה בשעת המקח, דהא כי שקלת להאי כוליה לגמרי אתי אחרינא ואין זה תלוי בזה, הילכך מה שניתוסף לאו בידו חשבינן ליה, אבל אם אמר לו כל מה שעזי גוזזות וחולבות וכוורתי רודה הן רב הן מעט מכור לך בכך וכך, מותר, שהוא קרוב להפסד כמו לשכר".
עולה שאיסור דרבנן הוא הוזלה בשביל תשלום מיידי כשאספקת המקח רק בעוד זמן.
ו. אולם כתב הרא"ש (ב"מ פ"ה סי' כא): "ירושלמי תני יש דברים שהן כמו רבית ומותרין. כיצד לוקח אדם שטרו של חבירו ומלוה חבירו בפחות ואינו חושש משום רבית". (והביא את הירושלמי הרי"ף לו ע"א, וכן הרמב"ם הל' מלוה ולוה פ"ה הי"ד).
ובאר את הירושלמי בהגהות אשרי: "כגון ראובן שחייב לשמעון מנה ליתן בתשרי מותר ללוי שיתן לשמעון חמשים בניסן ויקבל מנה בתשרי שאין כאן הלואה אלא מכר גמור שהרי שמעון נסתלק לגמרי מן החוב ויזכה בו לוי בחוב במעמד שלשתן דוקא ואם יש לשמעון שטר על ראובן ימסרנו ללוי ויכתוב לו קני לך איהו וכל שיעבודיה". ובעל ההסבר הוא ר"י בעל התוספות.
ואם כן צ"ע מה נשתנה קניית חוב בתשלום מופחת מהקדמת מעות, ואולי כיון שהמוכר הסתלק מכל התחייבות מרגע המכירה. עכ"פ נפסק להלכה שהדבר מותר וכן יבואר להלן.
ז. בשאלה כגון שאלתנו עסק בשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סי' צט) והוא מביא שאלת רב בישיבה אליו: "על מעשה דקיראי, שאסור להקדים מעות, ולקנות בזול, מי שאין לו הסחורה עכשיו, הקשו לי תלמידיי, א"כ מה ההיתר, לקנות ספרים בהקדמת המעות בזול, היינו שמדפיס אחד, שרוצה להוציא ספר חדש לאור, קובע, שמי שקונה את הספר על העתיד, טרם שהודפס, ישלם מחיר פחות, ומי שרוצה לקנות אח"כ, ישלם מחיר יותר נעלה, והוא קובע מתחילה את שני המחירים, וקובע ג"כ זמן, שעד אותו תאריך, הוא מוכר בזול, ולכאורה זהו ממש, נידון הש"ס, – נסיתי להשיב להשואל, כי כמ"פ קורה, שאותו המוציא לאור, אינו גומר ההוצאה, דהיינו אם מבטיח להדפיס ש"ס של כ' כרכים, הוא מדפיס רק י"ח או י"ט, אז מי שקנה בהקדם מפסיד, שעל ש"ס בלתי שלם, לא הי' רוצה ליתן מעות מעולם, אלא שאינני יודע, אם דרכן של המדפיסים בכה"ג, להחזיר מעות אותם הכרכים החסרים, כמדומני שהמה מחזירים, אבל עוד אני מסופק, אם זה נקרא קרוב להפסד כמו לשכר, וצריך אני לעשות לי רב בזה עכ"ל".
ז. ומשיב המנחת יצחק בבירור לגבי מוכרי ספרים שאין ההדפסה בטוחה ונקיה מטעויות, ואח"כ נותן הדרכה כוללת:
"(א) הנה יפה שאלו תלמידיו, ואמרו לי בשם ת"ח א' מוכר ספרים, שחשש הרבה בזה, ונתייעץ עם רב גדול, למצוא לו איזה דרך היתר, והסכימו, לעשות באופן שלא יתן מעות, עד שיצא כרך א' עכ"פ, ואז יוכל לשלם לו בעד הכרך הזה יותר, וכן בעוד איזה כרכים, ואח"כ יקנה השאר בפחות, וכיוב"ז, – אמנם גם סברת כ"ת נכונה, דהיכא דאם לא הדפיס כל הש"ס, אם לא שוה המעות שנתן, ואינו מקבל בחזרה הפחת, אז דומה למה דאיתא שם בש"ע יו"ד (סי' קע"ג סעי' ט'), כל מה שעיזי חולבות, הן רב הן מעט מכור לך בכך וכך מותר, שהוא קרוב להפסיד כמו לשכר עיין שם, ותלוי במציאות הענינים, – וע"ע במחנה אפרים שם (דיני רבית סוס"י ל'), דהביא מדברי הגהת אשרי בשם מהרי"ח, וכן מוכח מתוספתא, וכ"כ בחי' הרשב"א, דיותר שרי כשעדיין לא באו הפירות לעולם, מלאחר שבאו, ועדיין לא נגמרו, דכל שלא יצאו כלל, הוי כאומר מה שתעלה מצודתי מכור לך עיין שם, – והה"ד הכא, דעדיין לא נדפס, ואולי לא יהי' נדפס הכל, ואף אם יהי' נדפס, דלמא לא יעשה ההדפסה כהוגן, ונקי משגיאות – דהנה אף שקובע מתחילה ב' המחירים, מ"מ ברור שהמחיר שאחר הדפסה, הוא אם יצא הספר כלול בהדרו, דאל"כ בודאי לא יוכל לקבל המחיר שקבע, משא"כ המחיר שקודם הדפסה, אם אינו מקבל אחריות, שאם לא יהי' נדפס כהוגן, יחזור המעות, י"ל דהוי בכל מה שתעלה מצודתי כנ"ל.
"(ב) ואם כן הוא, י"ל בזה עוד, עפי"מ דאיתא בחוו"ד שם (חידושים ס"ק י"ז), באין שומתו ידוע, דהביא בשם הש"ך, דמיירי ביצא השער, רק שהם דברים שאין שומתן ידוע לשומע, רק צריכין לראות הדבר, מותר עיין שם, וכוונתו בזה ליישב, מה דהעירו בספר תפלה למשה וחי' רעק"א שם על הש"ך, דאם יצא השער, הוי ג"כ כמו אם מעכשיו וכו' כדלעיל (סעי' י"א) עיין שם, ובזה הוסיף החו"ד התיבות וצריכין לראות הדבר, היינו, אף שיצא השער, מ"מ כיון שקנה דבר ידוע, ואולי ימצא איזה פגם ומום בדבר, וזה להיפוך, ממה שפי' הבאר הגולה שם, את דברי הרמ"א, – ובדרכי תשובה שם משוה דבריהם עיין שם, – ויש מקום לדבריו עפי"ד החוו"ד (בביאורים ס"ק י"א) עיין שם, ומ"מ י"ל, דלמעשה שניהם אמתיים, – והחוו"ד בעצמו, יש לו שיטה אחרת בזה עיין שם, – ואם כנים דברינו הנ"ל (באות א'), אז נד"ד דומה ג"כ לזה, דדומה לאין שומתן ידוע הנ"ל, היינו דיצא השער על דבר זה, אם יעלה יפה, מ"מ כיון שהוא מקבל עליו, לקבל הדבר באיזה אופן שיהי', אין בזה משום רבית, – ואם הי' כן, אפשר ללמד זכות על מנהג העולם, אבל למעשה נכון לדקדק, שיעשו בדרך שלא יהי' שום חשש כלל.
"(ג) והנה שאלה כיוצא בזה, מובא בספר רב פעלים (ח"ב יו"ד סי' י"ד), ע"ד דרך הסוחרים לתת מעות של צמר בתורת מוקדם, דהיינו שיתן ראובן מעות לשמעון, בעבור הצמר, שמתחייב שמעון לתת לו כו"כ סאין, אחר ג' חדשים, והערך כפי מה שיעלה השער, בפחות חמשה או ששה למאה, וזה שמעון המקבל המעות עדיין אין לו צמר וכו', – וכתב ע"ז, דדבר זה אסור בודאי, מאחר כי שמעון עדיין לא הי' לו צמר כלל, בעת שקבל המעות מראובן, וכאשר מנכה לו חמישה למאה בשביל קדימת המעות, הרי זה רבית, – אמנם נתן עצה לזה, כי שמעון המוכר הצמר, יכתוב לו שטר חיוב, לתת לראובן מאה סאין של צמר אחר ג' חדשים, והערך כפי מה שיהי' השער, בעת שמוסר הצמר, וראובן יכתוב לו שטר חוב לשמעון בסך כו"כ דנרין, וכל אחד יקח שטרו בידו, ואח"כ ימכור שמעון לראובן עצמו, את שטר המעות שנתחייב לו ראובן, בפחות חמישה למאה וכיב"ז, ויקבל ממנו מעות מזומנים, ואין בזה ערמה, כיון דראובן נתחייב בסך זה, עפ"י שטר שכתב וחתם על עצמו, הנה קיי"ל שהאדם יכול למכור חובו להמתחייב עצמו בפחות, ושמעון אינו נותן אח"כ לראובן מעות, (דאם הי' נותן אח"כ מעות, יש בזה, משום הערמת רבית, זולת אם עשה זאת ע"י שלישי עיין שם), אלא נותן לו צמר, בערך כפי שנמכר בשוק עכת"ד, – ועי' בענין ההיתר של החלפת שטרות, בתשו' מהרש"ג (חיו"ד סי' ו'), – וכנראה דבכה"ג, אף המחמירים דשם יודו עייש"ה, – וא"כ גם בנד"ד אפשר לעשות כה"ג".
עולה שניתן לעשות את הקדמת המעות ללא היתר עיסקה, כגון בשאלה דנן לכתוב שטר ש'תנובה' חייבת לבעל הרפת סכום מסויים על מאה אלף ליטר שיסופקו עוד שלשה חודשים. ואח"כ ימכור בעל הרפת את השטר ל'תנובה' על סמך שתשלם לו עתה % 90 (אחוז) מן הסכום הכתוב בשטר.
ח. וכן מצאתי שכתב הבן איש חי (בעל הרב פעלים, שנה שניה פרשת ואתחנן סעיף טז):
"כל סחורה ששומתה ידועה שהיא נמכרת בעשרה במעות מדודים, אסור למכרה בסך יותר בהקפה, מיהו בזה"ז נוהגים העולם למכור כל מין סחורה בהקפה בסך יותר, יען כי אף על פי שיש לה שער ידוע בשוק באותה העיר שהיא נמכרת בעשר במעות מדודים וזה מוכרה בי"ב בהקפה, אין זה נקרא שער ידוע, יען כי אפשר שבזו השעה שהוא מוכר שוה עשר בי"ב בהקפה, יבא ידיעה מערי אירופא שנתחדש איזה דבר הנוגע לאותו המין ועלה השער, שאז גם בעיר זו יעלה השער ותהיה שוה י"ב במעות מדודים, וכ"ש אחר שנתחדש התילגרא"ף בעולם, ולכן נהגו היתר בכל מיני סחורות למכור דבר ששוה עשר במדודים בי"ב בהקפה, והסיבות אשר יסבבו עליית השער במיני הסחורות הם מצויים בזה"ז, וקרובים להיות יותר מאותו הטעם שכתב ראבי"ה ז"ל שהוא משום דלפעמים באים שרים ויחמדו המעילים לקנותם ביותר משוויים, וכמ"ש בשלטי הגבורים בפרק איזהו נשך ע"ש, וכן סמך על זה הרב מהר"י הלוי ז"ל כלל וא"ו סי' נ"א דף ק"ג ע"א, ועיין מ"ש הרב הכנה"ג ז"ל סי' קע"ג הגה"ט אות ז' יע"ש".
והוסיף בסעיף יז: "אם מכר סחורה בי"ב בהקפה לזמן י"ב חדשים, ונגמר המקח בזה וקנאו הלוקח ונעשה שלו, אז מותר למוכר לומר ללוקח אם רצונך תן לי עתה מעות מדודים ואנכה לך עשרה למאה, או י"ב למאה מן המקח, ואם הלוקח לא רצה בכך אלא אמר אני אשלם י"ב בזמן הפרעון כאשר קניתי, אין בכך כלום, ומותר למוכר לקבל ממנו י"ב בזמן הפרעון אף על פי שאמר לו שהוא מרוצה לקבל פחות מי"ב אם יתן לו מעות מדודים, מפני שאלו הדברים אמר המוכר אחר שנגמר המקח ונעשו הי"ב חוב על הלוקח".
וכשם שניתן למכור שטר חוב לתשלום עוד זמן מה, במחיר נמוך עתה, כגון שמעון שמוכר ללוי את שטרו של ראובן שבו הוא מתחייב לשלם מאה ועשרים בעוד שלשה חודשים לשמעון, ושמעון מוכרו ללוי במאה עתה ושמעון נסתלק ועתה החוב של ראובן הוא ללוי במקום לשמעון. וכמו שהוא מוכרו ללוי הוא יכול למוכרו לראובן בעל החוב שישלם עתה מאה וייפטר מחובו.
מסקנה עריכה
הדרך הפשוטה בהקדמת מעות על מכר עתידי הוא לכתוב היתר עיסקה בין המוכר לקונה ובכך יוכל הקונה לשלם מעות מופחתים קודם קבלת הסחורה. אולם ישנה דרך ללא היתר עיסקה כפי שבאר הבן איש חי (ר' יוסף חיים) בתשובתו ברב פעלים ובספרו שיעשו מכירה במחיר האמיתי לעוד זמן ויכתוב הקונה שטר התחייבות לתשלום מלא וייתן למוכר, ולאחר מכן המוכר ימכור את השטר לקונה במחיר מופחת על תשלום מיידי.