חבל נחלתו כ לח
סימן לח
הצעת שיתוף ברווחים – האם זו רבית
שאלה עריכה
ראובן חייב לשמעון סכום כסף גדול. לראובן אין כרגע כסף להחזיר. הצעתו לשמעון: אשתף אותך בעסקי בשביל הכסף שאני חייב לך, ואחזיר לך את החוב בעוד חצי שנה בצירוף 10 אחוזי רווח על החוב, האם יש בכך רבית?
תשובה עריכה
א. נדון כאילו הכסף ניתן מלכתחילה כהלואה לעסק.
כתב הרמב"ם (הל' מלוה ולוה פ"ה ה"ח):
"אסור לאדם שיתן מעותיו קרוב לשכר ורחוק להפסד שזה אבק רבית הוא והעושה כן נקרא רשע, ואם נתן חולקין בשכר ובהפסד כדין העסק, והנותן מעותיו קרוב להפסד ורחוק לשכר הרי זה נקרא חסיד".
היינו רווח מובטח או קרוב לו, ללא נשיאה בהפסדים הוא בכל מקרה אבק רבית. במקרה הנוכחי למי שחייבים לו אין שום חשש הפסד, ואין לו שום אחריות על המעות בגניבה ואבידה וכו' ועל כן אע"פ שמשיב החוב קורא לזה 'שותפות' עם רווח, אין זו שותפות אלא הלואה. מה גם שבשותפות הרווח אינו בטוח אלא מותנה במציאות האמיתית ואילו כאן יש לו רווח בטוח.
ב. עוד כתב הרמב"ם (שם) בהלכה י: "המשתתף עם חבירו במעות או בקרקע או הנותן לו עסק לא יצרף השכר עם הקרן שמא לא יהיה שם שכר ונמצאו באין לידי רבית, וכן לא יתן לו מעות בתורת עסק או שותפות ויכתוב אותן מלוה שמא ימות ונמצא השטר ביד היורש וגובה בו את הרבית".
מסביר המגיד משנה (הל' מלוה ולוה פ"ה ה"י):
"המשתתף עם חבירו במעות וכו'. שם לית הלכתא וכו' כשטרי מחוזנאי דזקפי ליה לרווחא אקרנא וכתבי ליה בשטרא פירוש היו התגרין קונים פרקמטיא למחצית שכר והיה שמין כמה יעלה מחצית שכר והיו כותבין הכל עם הקרן ואומרין פלוני חייב לפלוני כך וכך לזמן פלוני".
"וכן לא יתן לו מעות וכו'. גם זה פשוט ומשם נלמד".
כלומר אם אדם רושם בשטר ואולי אף מסכם בעל פה שעל מעות שנתן יקבל את התוספת ורושם את התוספת בסכום אחד עם ההלואה יש בכך מעין רבית. מפני שאם השטר ייפול לפני בנו הוא יגבה את הרבית.
ג. במקרה שלפנינו מי שחייבים לו את המעות כלל אינו מתעסק בהן, ולכן אם נחשיב זאת כהלואה לצורך עסק, מעמדה יהיה 'עיסקא'.
כתב הרמב"ם (הל' שלוחין ושותפין פ"ו ה"א): "שנים שהן נושאין ונותנין בממון השותפות אף על פי שהממון של אחד מהן הרי זה נקראת שותפות ואם פחתו או הותירו הרי הוא לאמצע, ויש להם להתנות בשכר ובהפסד כל מה שירצו כמו שביארנו, אבל אם היה האחד בלבד הוא שנושא ונותן בממון השתוף אף על פי שהממון משל שניהם הרי זו השותפות נקראת עסק וזה הנושא ונותן נקרא מתעסק שהרי הוא לבדו מתעסק במשא ומתן ושותפו שאינו נושא ונותן נקרא בעל המעות".
והוסיף בהלכה ב: "תקנו חכמים שכל הנותן מעות לחבירו להתעסק בהן יהיה חצי הממון בתורת הלואה והרי המתעסק חייב באחריותו אף על פי שאבד באונס והחצי האחר בתורת פקדון והרי הוא באחריות בעל המעות, ואם נגנב או אבד החצי של פקדון אין המתעסק חייב לשלם ולפיכך יהיה שכר זו החצי אם הרויח של בעל המעות ולפי תקנה זו אי אפשר שיהיה השכר או ההפסד של כל הממון לאמצע בשוה שאם אתה אומר כן נמצא בעל הממון נוטל שכר חצי מעותיו שהן פקדון ואינו עושה כלום אלא זה המתעסק טורח לו בחצי של פקדון מפני מעותיו שהלוהו ונמצא באין לידי אבק רבית, והיאך יעשו אם רוצה להיות השכר או ההפסד לאמצע בשוה יתן למתעסק שכרו שבכל יום ויום מימי השותפות כפועל בטל של אותה מלאכה שבטל ממנה, ואם היה לו עסק אחר כל שהוא להתעסק בו עם מעותיו של זה אינו צריך להעלות לו שכר של כל יום ויום אלא אפילו העלה לו דינר בכל ימי השותפות דיו, ואם פחתו או הותירו יהיה לאמצע בשוה, וכן אם אמר לו כל הריוח יהיה לך שלישו או עשיריתו בשכרך הואיל ויש לו עסק אחר הרי זה מותר, ואם הפסידו יפסיד מחצה, ואם היה זה המתעסק אריסו והיה לו עסק אחר אינו צריך להעלות לו שכר אחר כלל שהאריס משועבד הוא לבעל השדה".
עולה מדברי הרמב"ם שהלואה לעסק משותף חציה מלוה ובאחריות המתעסק וחציה פקדון ובאחריות בעל המעות. ונותנים למתעסק דמי התעסקות.
במקרה שלפנינו אין כאן שותפות שאחד נותן ממון והשני מתעסק. אלא החייב את הממון חייב מצד שכירות או תשלום על מכירה או הלואה שניתנה לו. והממון שצריך להשיב אינו בעין שניתן לומר שיש כאן עיסקא. ועל כן הקביעה של הוספת 10% כחלק ברווח אינה כתוצאה מן העיסקא, אלא פיקציה ורבית שאינה קשורה כלל לעיסקא.
ד. אף אם היתה כאן הלואה לחצי שנה וכותבים עליה שטר עיסקא, צריך לעיין האם יכול לקבוע סכום מסויים כרווח על ההלואה בעסק כמו במקרה הנוכחי שקובעים מראש שהמתעסק ייתן 10% רבית.
כתב החכמת אדם (שער משפטי צדק כלל קמב סעיף ו): "ואם הנותן העיסקא מתירא ורוצה להיות בטוח על הקרן יכול להתנות עם המקבל כל תנאי שירצה כגון להתנות עמו שלא ישמור הכספים אלא תחת הקרקע ושלא יעסוק בהם אלא בעסק פלוני ואפילו מה שאינו כלל מנהג של המקבל להתעסק בו כגון אם דרכו לסחור בסחורה יכול להתנות עמו שיעסוק דוקא במעות שלו בהלואה על משכונות כסף וזהב ואם הוא חלפן בחילוף מטבעות יכול להתנות עמו שדוקא יהיה קונה סחורה ולמכור במעותיו או שיחליף דוקא בביתו ולא על ידי אנשים אחרים כן נראה לי, ובכל לילה יטמנם תחת הקרקע וכל כיוצא בזה מן התנאים שאפשר להתקיים אף על גב דהכל יודעים שאין כלל בדעת הנותן והמקבל להתקיים התנאי מכל מקום מותר (סעיף ה') עוד יכול להתנות שלא יהיה נאמן לטעון שהיה לו הפסד מן הקרן כי אם על פי עדים כשרים המוחזקים לכל אדם לאנשים כשרים ושלא יהיו מקרוביו אפילו קרוב רחוק או ממחותניו שכל זה דבר שאפשר שיתקיים התנאי (עיין בש"ך ס"ק כ') ושאם יעבור אחד מן התנאים אזי כל האחריות על המקבל ושאם ירויח מכל מקום צריך ליתן לו חלקו בריוח ואינו קרוב לשכר ורחוק להפסד דהא אם לא ישנה קרוב לזה כמו לזה ומכל מקום מותר למקבל לשנות לכתחילה ולא הוי כגזלן שהרי אין כוונתו לגזול אלא לטובת חבירו שירויח הרבה. ואם מתירא שמא לא ירויח באמת והוא רוצה להרויח דוקא יכול להתנות עמו שלא יהיה נאמן לומר שלא הרויח כי אם בשבועה בנקיטת חפץ וקרוב הדבר שלא ישבע שמא לא ילוו לו עוד ואם מתנה עמו מתחילה שאם ישנה יהיה כל ההפסד עליו והריוח יחלוקו לא מהני עוד שיאמר לעצמי שניתי כיון שהתנה עמו (סעיף ה') ועיין בנוסח השטרות".
ה. והוסיף החכמת אדם (שם) בסעיף ז: "יכולין להתנות שאם ירצה המקבל ליתן לו סך קצוב למאה כפי שיתפשרו יהיה המקבל פטור משבועה ואף אם ירויח יותר יהיה הכל להמקבל אך כשיטעון זה שאינו מגיע לחלקו כפי מה שנתפשר עמו או שאינו מגיע לו ריוח אזי יהיה נאמן בשבועה ומכל מקום צריך ליתן לו שכר טרחו כמו שכתבתי בסימן ב' ואין לחשוב זה לשכר טרחו דמאן יימר שיגיע על חלקו יותר ריוח ממה שנתפשר עמו (קונטרס סמ"ע וט"ז ס"ק ד')".
היינו להבטחת הקרן ואפילו לרווח מסויים יכולים להתנות ביניהם, שאם המקבל ייתן רווח מסויים ייפטר משבועה. ועל כך בנוי היתר עיסקא, שהמקבל נפטר משבועה תמורת אחוז רווח.
נראה על כן שאם הממון היה מגיע אליו כעיסקא, והיה נחתם ביניהם שטר ובו חיוב שבועה ופטור משבועה תמורת רווח של 10% הדבר מותר. אולם במקרה הנוכחי היה כאן חוב שהמחוייב בתשלום, הפך זאת לעיסקא בפיו, בלי שום התנאה ולכן יש כאן הערמת רבית.
מסקנה עריכה
במקרה הנוכחי זוהי הערמת רבית ואסורה מדין אבק רבית.