חבל נחלתו כט נו

סימן נו

האם מותר וראוי להתפלל לרפואת גוי

שאלה

האם מותר והאם ראוי להתפלל לרפואת גוי, ובעיקר גוי שעשה עמו טובה גדולה?

תשובה

א. כתב בספר חסידים (מרגליות, סימן תשצ):

"אם יש נכרי שעשה טובות ליהודים יכולים לבקש להקב"ה שיקל בדינו וכן יכולים לבקש על מומר שעשה טובה ליהודים וכן אמר ר' יוחנן על חרבונא זכור לטוב לפי שדבר על המן. אבל נכרי רע וכן מומר רע אין לבקש עליו ויצחק אמר על עשו יוחן רשע (ישעי' כ"ו י') והשיב לו בל למד צדק (שם)"...

המדובר בתפילות אחר מותו של הגוי, ואעפ"כ רבים האחרונים המביאים דברים אלו שאין זה רחוק מלהתפלל עליו.

ב. בשו"ת בית שערים (חיו"ד סי' רכט) דן על תפילה על גויים מצד עכו"ם שלא מעלין ולא מורידין ולא תחנם ואיבה. אבל מסיק לבסוף:

"תבנא לדינא נ"ל דמותר להתפלל בעד נכרי חולה ולא מיבעיא אם אינו נוטה למות כמש"ל ד"ה שנית אלא אפי' נוטה למות הרי לדעת כ"מ אם אינו עובד ע"ז מותר לרפאותו וכ"ש נכרים בזה"ז דלאו עע"ז הן, ומכ"ש כשמבקש להתפלל עבורו הרי מאמין באלקי ישראל והרי ב"נ אינו מצווה על השותף (=שיתוף) ודוקא בישראל אמרינן בסוכה מ"ה ע"ב וסנהדרין ס"ג ע"א המשתתף ש"ש וד"א נעקר מן העולם ועיין ברמב"ם פי"א משבועות ה"ב ובמנין המצות מ"ע ז' ולדעת מהרש"ל מותר להעלותו אלא שאינו מחויב ואפי' להאוסרים כבר הוכחתי לעיל שאינו רק איסור דרבנן אי ליכא משום לא תחנם לכן אין להחמיר כ"כ אפי' אין לחוש משום איבה".

"ועוד נ"ל דאפי' אסור לרפאותו מ"מ להתפלל עבורו שרי והוא עפמ"ש נקה"כ סימן קנ"ח הנ"ל דאטו מי ידע אנטונינוס מי שאינו מקיים ז' מצות ב"נ ולפ"ז י"ל דבאמת מי שמקיים ז' מצות ב"נ אפי' נאמר שאין מצוה להעלותן כגר תושב שאנו מצווין להחיותו כיון שלא קיבל עליו בפני ג' חדשים מ"מ אין איסור להעלותן אלא דמשו"ה לא מעלין שמא אינו מקיים ז' מצות ולא מורידין שמא מקיים ואסור להורידן כמ"ש ב"י וכ"ז לענין להעלותן ולרפאותן ביד"א אבל להתפלל לפני שומע תפלה היודע כל מעשי בני אדם ומחשבותם שפיר שרי דממנ"פ אם יודע שאינו מקיים ז' מצות לא ישמע תפלתינו ואם יודע שמקיים ויועיל תפלתינו הרי אז באמת מותר להצילו"...

וא"כ מסקנתו שלפחות להתפלל על גוי מותר, ומדובר בגוי שאין לו קשר עמו ולא עשה עם ישראל שום טובה.

ג. בשו"ת יביע אומר (ח"י יו"ד סי' נה) כתב:

"שאלה. חייל צה"ל דרוזי, שנהרג בידי הערבים הישמעאלים, על משמרת בטחון ישראל, האם יכולים לומר השכבה בבית הכנסת לעילוי נשמתו?"

"תשובה. הדרוזים מאמינים באל אחד, ואינם עובדי עבודה זרה כלל. וגם מאמינים בהשארת הנפש, ולא עוד אלא שהם מתגייסים לצבא הגנה לישראל ומוסרים את נפשם על הגנת תושבי מדינת ישראל, ושומרים על שבע מצות בני נח. ודינם כחסידי אומות העולם. וע' בספר חסידים (סי' תשצ) שכתב, נכרי שעשה טובות לישראל יכולים לעשות לו השכבה ולבקש מהקב"ה שיקל בדינו. וכבר אמרו בירושלמי (מגילה פ"ג ה"ז), שאומרים על חרבונא "זכור לטוב", לפי שקיטרג על המן שונא ישראל. ע"ש. (וע"ע בספר חסידים סי' תרה). וכל שכן חיילים דרוזים אשר שמים נפשם בכפם להגן על עם ישראל, שמצוה להתפלל עליהם להשם יתברך להקל בדינם, ורחמיו על כל מעשיו. צא ולמד ממה שכתב הגאון ר' יצחק עטייה בספר רוב דגן (בקונטרס אות לטובה סי' מה), שמותר להתפלל לרפואה שלימה על גוי חולה אשר הוא מחסידי אומות העולם, כשם שאמרו חז"ל (גיטין נט א) מפרנסים עניי גוים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום. ואפשר שחיוב הוא לעשות כן, מפני דרכי שלום. ומה גם אם תתקבל תפלתו ותהיה שעת רצון, והחולה יתרפא, שאז יהיה קידוש ה' ברבים. וכן עשו כמה גדולי ישראל, ונתקבלה תפלתם, כי הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתם של צדיקים (יבמות סד א). וסיים, שהרב הגדול מהר"ר אליהו קצין הביא לו ראיה ממעשה של אלישע הנביא אשר ריפא את נעמן מצרעתו, וע"י כך נעשה גר תושב (סנהדרין צו ב). וכל שכן עתה שאנו בגלות וזקוקים לחסדי אוה"ע. והוסיף שכן בא מעשה לידי מר אביו הרב הגדול החסיד רבינו יהודה קצין (בעל מחנה יהודה), שבא אליו גוי אחד, ותינוק מוטל בידו כמו פגר מת, כאבן דומם, ואחר שהרב לחש עליו והתפלל עליו ובירכו, התעורר מתרדמתו, ומיד נתרפא, ויצא ממות לחיים, ונעשה קידוש ה' גדול. ומ"ש מרן בש"ע (סי' קנח), שאין לרפאות גוי אפילו בשכר אא"כ במקום איבה, זהו רק לגוי שעובד עבודה זרה, משא"כ אם אינו עובד ע"ז, שפיר דמי. עכת"ד. וע"פ זה פסק הגר"ח פלאג'י בשו"ת חיים ביד (סי' לג), ביהודי שהיה לו שותף גוי, והיה עושה לו טובות, וחלה הגוי ונפל למשכב, שמותר להתפלל עליו שיזכה לרפואה שלמה, והביא ראיה מדברי הרב רוב דגן הנ"ל. וכן עשה מעשה בגוי אחד שחלה ונטה למות, ושלח הגוי לבקש על נפשו מאת הרב שיתפלל עליו שיתרפא, וכן עשה הרב, וחלם הגוי שתפלת הרב עשתה פירות, ונתקבלה תפלתו, ועל ידי כך נעשה קידוש ה' גדול. ברוך המקדש שמו ברבים. (וזאת כמ"ש הרה"ג מהר"א פלאג'י בספר וימהר אברהם, בשם הרב בינה לעתים, שתלמידי חכמים צדיקים המתפללים על החולה שיתרפא עושה תפלתם רושם בשמים יותר ממה שיתפלל החולה בעצמו. ע"ש. וע"ע שם אות תרד שיש להתפלל גם על גוי שהוא חולה שיתרפא). ובספר תולדות מנחם (עמוד עח) סופר על גנרל אחד שהיה מופקד מטעם השלטון על אלפי חיילים, ובתוכם חיילים רבים מישראל, והלכו אליו הגאונים רבי אלכסנדר משה לפידות, ורבי נחום מהורודנא, לשחר את פניו, ולבקש ממנו לשחרר את היהודים בימי שבת ומועדים, למען ישמרו את השבתות והמועדים, והגנרל קיבלם תחלה בפנים זועפות, ודחה את בקשתם על הסף. וכשיצאו ממנו, שלח חייל אחד אחריהם שישובו אליו שנית, ויאמר להם, הנה יש לי בת יחידה, השוכבת על ערש דוי זה כחודש ימים, ונלאו הרופאים למצוא לה מזור לרפואתה, ונפשי קשורה בנפשה, ובלעדה אין לי חיים, ועתה אם תתפללו להשם אלהי אבותיכם, שתחזור לאיתנה ותתרפא, וה' יקשיב ויאזין לתפלתכם, אמלא חפצכם ברצון, וגם אביעה תודתי אליכם. ויאמר הגאון רא"מ לפידות, הביאנו אל חדר החולה, ויביאם לשם, ויכנס הרב הצדיק ר"נ מהורודנא ליד מטתה, ויפרוש כפיו אל ה' בתפלה ובתחנונים, ואח"כ יצאו והלכו לדרכם, לא עברו מספר ימים, והנה הגיעה מרכבה הדורה לביתו של הגאון רא"מ לפידות, ונתבקש לבוא עם חבירו הרב הצדיק מהורודנא אל הגנרל בביתו, וישלח הגאון שליח להזמין את הרב הצדיק מהורודנא אליו, ובבואו עלו יחדיו על המרכבה, ויסעו לבית הגנרל, ובבואם אליו קיבלם בכבוד רב ובשמחה, והכניסם אל חדר בתו, ויראוה שהיא בריאה ומשחקת בצעצועים, ויאמר להם הגנרל, עתה ידעתי כי אלהיכם הוא האלהים, המקשיב אל תפלת חכמי ישראל, הנה מיד אחר תפלתכם, רפתה מחלתה של הילדה, ולאט לאט התאוששה וקמה לתחיה. והנה עיניכם רואות איך שהיא כבר בריאה, וידעתי כי רק תפלתכם הביאה לבתי מרפא בכנפיה, למרות שכל הרופאים התיאשו ממנה, אני אסיר תודה לכם, ומבטיחכם נאמנה שאשחרר את היהודים בכל שבת ומועד, ואתן להם יחס טוב ואוהד לשמור כשרות וכל צרכי היהדות. ויצאו משם בכבוד גדול, וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. (וראה עוד בספרי ענף עץ אבות עמוד קמט). ומכל זה נלמד גם לענין תפלת ההשכבה על החייל הדרוזי ששם נפשו בכפו להגן על ישראל, שבודאי ראוי הוא לומר עליו השכבה לעילוי נשמתו. כי לא ידח ממנו נדח. וירבה השלום בעולם".

וא"כ מתיר תפילה לרפואת נכרי ואפילו אשכבה על גוי.

ד. בשו"ת יחוה דעת (ח"ו סי' ס) הביא שאלה מגר צדק: "האם מותר לו להתפלל על אביו הנכרי השוכב על ערש דוי, שה' ישלח דברו וירפאהו, והאם לאחר מותו יוכל לומר קדיש לעילוי נשמתו?".

בתשובתו עוסק בענין לתת חן ומתנת חינם ורפואה לנכרים שהם רשמית עוע"ז.

ומסיק בסיום פרק זה של תשובתו: "ואיך שיהיה יש לומר שדוקא לרפאות הנוצרים שעושה מעשה בידים אין להתיר שלא במקום איבה, משא"כ להתפלל עליו לפני השם יתברך אשר בידו נפש כל חי, ואם אין הנכרי הזה ראוי לרפואה שלימה, ה' הטוב בעיניו יעשה, והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אוותה ויעש. לפיכך אין לאסור בזה כלל. וכל שכן אם הגוי עצמו מבקש שיתפללו עליו, שמזה נראה שיש לו אמונה בהשם יתברך שלא יפלא ממנו כל דבר, שמותר להתפלל עליו".

ומוסיף דברים שהביא ביבי"א. ודברים על הקשר שבין גר להוריו הנכרים. ומתיר לו להגיד עליהם קדיש.

וכן בשו"ת עשה לך רב (ח"ט סי' ל) הביא מהגר"ח פלאג'י להיתר.

ה. וכן בשו"ת וישב הים (ח"ג סי' לח) הביא מהרבה מקורות להקל ומביא בתוך דבריו:

"עיין בספר זכר עשות להגאון מהר"י ארגואיטי ז"ל שכתב בזה (מערכת ת' אות פ"א) וז"ל: נשאלתי על בעל הבית אחד שקיבל רוב טובה מאיש נכרי אחד, שהיה לו אמונה רבה בהקב"ה, והוא היה מחסידי אומות העולם, ומת הנכרי ההוא, ורוצה האיש הישראלי הזה לתת צדקה לעניים לשמו, שמן למאור וכיוצא, "לעילוי נשמתו" [של הגוי], כדרך שנוהגים למי שמת לו אב ואם וכיוצא, אם יש היתר לעשות כדבר הזה. ובתחילת ההשקפה בתורה שבעל פה [פירוש בלי עיון בספרים] אמרתי שלענ"ד אין לעשות כן, כי לא תחנם כתיב, ואמרו חז"ל לא תתן להם חן. וזהו בחיים, כל שכן וקל וחומר לאחר מותו דליכא איבה. הא ודאי שאין מקום לעשות ככה. ואף שנזכרתי במאי דאמרו רז"ל (גיטין דף ס"א ע"א) קוברין מתי עכו"ם וכו', שנא ושנא, כמו שיראה המעיין שיש לחלק. והנה בבואי הביתה הבינותי בספרים שלא כן אנכי עמדי. כי כה ראתה עיני להרב ספר חסידים שכתב להדיא וז"ל, אם יש נכרי שעשה טובות ליהודים וכו' [וכנ"ל] עיין שם דבריו. הנך רואה בעיניך שמותר לישראל לעשות תפלה להקב"ה לבקש לפניו שיקל בדינו. והא ודאי שבכלל התפלה הוא שיכול ליתן צדקה וכדומה. ולא תימא דלא מצינו לספר החסידים שכתב כן כי אם דוקא היכא שעשה [הגוי] טובות ליהודים הרבה, מה שאין כן אם הוא ליהודי אחד [בלבד] כנידון דידן, אפשר דלא הותר, הא ליתא. שמלבד שחז"ל השמיעונו (בבא בתרא דף י"א ע"א, וסנהדרין דף ל"ז ע"א) כל המקיים נפש אחת וכו', אם כן האי נכרי דנידון דידן קיים לאינש הישראלי הזה הן בממון והן ביהידותו יתברך שמו, כי הוא הגורם שנכנס בלבו של ישראל זה אמונה יתירה בהשם על ידי הגוי הלזה, דודאי דיש להתיר לבקש עליו "לעילוי נשמתו". ועוד דזיל בתר טעמא שלא הותר כי אם בשביל טובה שעשה, אמטו להכי זה הכל אחד. וכבר ידוע מה שפסק הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ג ה"ה): חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא, ואם כן גם הנכרי הזה בכלל. ומאחר שיש לו חלק לעולם הבא, הא ודאי שיכולת בידינו להתפלל ולבקש מלפניו [יתברך] שיקל בדינו. ועיניך תראה (להמג"א) [להרב קיצור של"ה בשם מ"א] שכתב דכששומע [אחד שאינו חייב באבילות עליו] שמת אחד, שאומר "ברוך דיין האמת" בלי שם ומלכות, ואפילו בגוי שיש לו צער במיתתו, עיש"ד. הרי לך שאף שהצער הזה שיש לו אינו לכל העולם כי אם לזה דוקא, משום טובה שעשה לו לבדו, אפילו הכי מותר לומר בשבילו "ברוך דיין האמת" בלי שם ומלכות ולהצטער עליו כשאר ישראל. אם כן הוא הדין בנידון דידן שעשה לו טובה, דיש היתר ליתן צדקה ושמן למאור "לעילוי נשמת" הנכרי הזה. גם עיניך תראה עוד בספר החסידים סימן תשמ"ו וכו' [וכנ"ל]. וכ"כ בסימן תתקפ"ב וכו', עכ"ל. ועיין שם עוד כמה ציונים שהביא מדברי הפוסקים שמותר להתפלל וללחוש על גוי שחלה, לרפואתו. ומשמע שדעתו היא שאם בחייו מותר הוא הדין במותו".

"והרי לן על כל פנים שהסיק הרב זכר עשות שאפילו אם רק יהודי אחד קיבל טובות מגוי זה, הן ברוחניות והן בגשמיות, יכול להתפלל עליו או לתת שמן למאור או לפסוק צדקה לשמו לעילוי נשמתו וכדי להקל עליו דינו, ובפרט אם היה מחסידי אומות העולם".

והעיר על דברי הרב זכר עשות מספר הערות.

ועי' בשו"ת עטרת פז (ח"א כרך ג – אבן העזר סימן ה) שמתלבט בשאלת כתיבת שם חייל גוי על ארון הקודש עם יתר שמות חיילים עבריים וביניהן בן התורם של ארון הקודש.

ומסיק: "ולכן מכל האמור עולה ומתבאר דשפיר יכולים לכתוב בלוח זכרון זה שיונח ויקבע על ארון הקודש אף את שמו של חייל זה. ויה"ר ולא ישמע עוד שוד ושבר בגבולינו ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד. אכי"ר".

ו. נאמר בגיטין (סא ע"א): "ת"ר: מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל, ומבקרין חולי נכרים עם חולי ישראל, וקוברין מתי נכרים עם מתי ישראל, מפני דרכי שלום".

במחשבה ראשונה היה נראה לי שדרכי שלום הם לשם מניעת איבה ויש בכך כפל הענין במילים שונות. אבל במחשבה יותר מעמיקה, נראה לענ"ד שאין מדובר במצב של בדיעבד כדי למנוע שנאה וכד', אלא במצב הראוי והנכון, אותו התורה דורשת מאיתנו להיות חבר וידידותי לכל הסובב אותנו אפילו הוא גוי, ולא מפני חשש של הדדיות, אלא מפני שכך ראוי ומצופה מאדם מישראל. כמובן כשאין הגוי רודף את ישראל, ואפילו עובדי ע"ז בימינו כגון הנוצרים מעשה אבותיהם בידיהם, כאמור בחולין (יג ע"ב): "כי הא דאמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן: נכרים שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודת כוכבים הן, אלא מנהג אבותיהן בידיהן". והם לאמתו של דבר אינם מאמינים בכל האלילים שלהם, והמעשים שהם עושים לאמונתם, אינם מבטאים שום אמונה. וכש"כ כשמבקשים שישראל דוקא יתפלל עליהם.

ולכן כשם שמבקרים את חוליהם, מותר וראוי למי שעשה טוב עם ישראל להכיר לו טובה להתפלל עליהם. וכשם שנאמר בבבא בתרא (טז ע"ב): "רבי שמעון בן יוחי אומר: אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו, שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא". והכוונה שאברהם אבינו בכח אמונתו ותפילתו היה מתפלל על החולים והם נרפאו, וכשם שריפאם ממחלות הגוף ריפאם ממחלות הנשמה והביאם לאמונה ברבש"ע.

וכשם שאברהם אבינו היה אב המון גויים אף אנו תפקידינו להיות כאלה, אלא שנאסרנו מן התורה ומדברי חכמים מצד היותם עובדי עבודה זרה או שונאי ישראל ורודפים אחריהם. אולם מי שמוקיר את ישראל ראוי לעשות כדברי ספר חסידים (מרגליות, סימן שס): "החובל בחבירו אף על פי שלא בקש החובל מן הנחבל שימחל צריך הנחבל שיבקש עליו רחמים שנאמר (בראשית כ' י"ז) ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך, וכן אתה מוצא ברעי איוב (איוב מ"ב ח') ואיוב עבדי יתפלל עליכם וכתיב (שם שם י') וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו".

ובשאלה דילן שהגוי עשה עמו טובה ראוי לבקש אף עליו רחמים.

מסקנה

גוי שעשה טובה לישראל וחלה מותר וראוי להתפלל עליו שהקב"ה ישלח לו רפואה.