חבל נחלתו כט נה
סימן נה
קיום מצוות במקומות המטונפים
שאלה
האם שומע תקיעת שופר בראש השנה והוא במקומות המטונפים יוצא י"ח?
תשובה
א. שאלת קיום מצוות במקומות המטונפים מופיעה רק באחרונים.
סיכם בחשוקי חמד (ראש השנה כו ע"ב) – האם מותר לתקוע לחולה במקום שאינו נקי
"שאלה השוהה בבית חולים והמקום אינו נקי, ואין לו אפשרות לעבור למקום נקי, האם יתקע לו שם במקום שנמצא, או שעדיף לא לתקוע, כיון שהמקום אינו נקי?"
"תשובה החיד"א בספרו טוב עין (סימן יח אות לז) הסתפק אם יכול לקיים מצוה כגון נטילת לולב במעשה בלי שום הרהור במקום המטונף, או דילמא גם מעשה המצות אין לעשות כי אם במקום נקי. והביא ראיה מהא דאיתא בקידושין (דף לב ע"ב) יכול יעמוד לפניו בבית הכסא ובבית המרחץ ת"ל תקום והדרת, קימה שיש בה הידור, ואם איתא שאין לעשות מצוה במקום מטונף, למה לי קרא דתקום והדרת, אלא ודאי שעל מעשה המצוה לא קפדינן. אמנם בזוה"ק פר' תרומה אמרו, דמצות בעי למקני להו באגר שלים [מצות צריך לקנות בכסף מלא] ובאתקנותא דגרמיה ובאדכאותא דמשכניה [ובתקנת עצמו, ובטהרת ביתו]. והובא בספר חרדים (דף ז ע"א) הרי שהבית צריך להיות נקי וטהור כשמקיים מצוה. ויש לדחות דהני מילי כשיש בידו לטהר המקום, אולם בנידון דידן דאנוס הוא ואין בידו לטהר המקום שפיר דמי לקיים המצוה במעשה בלי הרהור, ועדיין צריך ישוב. עכ"ד".
"ובשו"ת הלכות קטנות (ח"ב סימן נז) כתב שלכאורה יש להביא ראיה שמותר לעשות מצוה במקום המטונף מדאיתא בשו"ע (יו"ד סימן יד) שוחטין ובודקין בבית המטבחים, ושם אי אפשר שלא להרהר בדברי תורה שלא לשהות ושלא לדרוס, וכשבודק הריאה איזה ספק שיזדמן שצריך להעלות בזכרונו זה אליבא דפלוני כשר ולפלוני פסול. גם נכנסים בציצית לבית הכסא, ולפי זה נאמר דגם יטול שם לולב ויתקע שם שופר?! אלא שבדיעבד לא קאמינא או היכא דהוי כבדיעבד שאין לו מקום אחר, אבל לכתחילה ודאי אסור שלא יהיו מצות בזויות עליו, כההיא דשבת (דף כב ע"א) דלא יכסנו ברגל".
"כיוצא בזה כתב השו"ע (יו"ד סימן יט ס"א) שהשוחט בבית מטבחיים המטונף יברך ברחוק ד' אמות. והקשה העיקרי הד"ט (סימן ה אות טו) שמשמע שאת השחיטה עצמה מותר לעשות במקום מטונף, אלא על כרחך שכל דברי הזוהר אינם אלא לכתחילה אבל במקום שאי אפשר מותר. ובדרכי תשובה (שם ס"ק כא) תירץ שגם החיד"א לא כתב כן אלא באתרוג ולולב שהיא מצוה חיובית, אבל בשחיטה אף לכתחילה אין צריך להחמיר".
"ובשו"ת תורה לשמה (סימן קלב) הביא ראיה להתיר, שהרי מותר ליכנס לבית הכסא בהיותו לובש טלית קטן, אף על גב דבלבישתו עביד מצוה, וגם מצינו בדין ישיבת הסוכה שאמרו אי איכא ריח רע ואינו יכול לישן דשרי לצאת לישן בחוץ, ואיתא בשו"ע היכא דבא לו ריח רע דפטור מן הסוכה, אם רוצה להחמיר על עצמו לישב בה הרי זה נקרא הדיוט משמע דמשום שהוא מקיים מצות עשה של ישיבת סוכה במקום ריח רע".
"מיהו אף על גב דהוכחנו דליכא איסורא הא ודאי כל היכא דאפשר לעשותה במקום נקי צריך לעשות לכבוד המצוה, דהא מצינו אפילו בנרות שבת הזהירו שלא תתגלה ערות התינוק לפני הנרות והיינו לכבוד המצוה, וכן צריך להזהר לכסות הערוה ולהסיר הטנוף הן בעת שאוכל המצה של חיוב, הן בעת ישיבתו בסוכה הן בשאר עשיית המצות, עכ"ד".
"וכעין זה כתב בביאור הלכה (סימן תקפח ד"ה שמע) שלא מצינו שצריך להיות מקום וגוף נקי, רק בתפילה או בברכת המזון ובהלל ומגילה, שעל כל פנים אסור להזכיר שם ולאמר דברי תורה במקום מטונף, משא"כ בתקיעות שאינה רק מעשה מצוה, והיכן מצינו שאסור לקיים מצוה כשגופו אינו נקי או במקום שאין נקי, האם אסור ללבוש טלית של ד' כנפות כשגופו או המקום אינו נקי, לא מצינו כן בשום מקום, וצ"ע".
"אך סיים שמצא במטה אפרים שאם התחיל לתקוע ומים שותתין על ברכיו פוסק עד שיכלו המים וחוזר לתקוע מראש על הסדר, ואם תקע בשעה שהמים היו שותתין או אפילו מצא צואה במקומו יצא, ומ"מ יש לו לחזור ולתקוע בלי ברכה, דימה זה המטה אפרים לדינא דקריאת שמע, ואפשר שהטעם הוא דכיון דקיי"ל דצריך כונה לצאת ידי המצוה שציונו הש"י זה גופא ג"כ חשיב כדברי תורה ולא גרע מהרהור בדברי תורה. וגם י"ל בפשיטות דבשעה שמקיים מצוה בפועל הוא עבודה ואין לעשות עבודת ד' דרך בזיון דהוא בכלל ביזוי מצוה. וגדולה מזו אמרו בר"ה דף ל"ג דאסור לצחצח שופר של ר"ה במי רגלים מפני הכבוד והוא רק הכשר מצוה וכ"ש המצוה עצמה, עכ"ל".
"ומשמע מדברי הביאור הלכה שלולא דברי המטה אפרים, היה נראה יותר פשוט שאין צריך לעשות את המצוה במקום נקי, וחידוש נאמר במטה אפרים לגבי תקיעת שופר. ולכאורה לולא דברי הביאור הלכה שדימה כל המצוות לתקיעת שופר, היה אפשר לומר שאף שכל המצוות מותר לעשות במקום שאינו נקי, מכל מקום תקיעת שופר שאני, והטעם שכתב רש"י בראש השנה דף כו ע"ב בכמה מקומות, שתקיעה של ראש השנה יש לו דין תפילה, א. שתקיעה של יובל אינו דומה לראש השנה, דתקיעתו ביובל לא לתפלה ולא לזכרון אלא לסימן שילוח עבדים והשמטת מכירת שדות. ב. בראש השנה דלתפלה, ולהזכיר עקידת יצחק בא בעינן כפופין. ג. בראש השנה – בפשוטין, דלתפלה הוא.
"הרי שהתקיעות של ראש השנה יש להם דין תפילה, ולכן אולי גם צריך להיות במקום נקי, אבל שאר המצוות, שאין להם דין תפילה, אולי אין ענין לעשות המצוה במקום וגוף נקי. וקצת ראיה מדברי המשנ"ב (סימן תרל ס"ד) שכתב: אותם שעושים סוכה אצל בית הכסא ואשפה, מפני שהמקום צר להם וריח רע מגיע אליהם, מן התורה יוצא ידי חובתו אבל לא יברך ברכת המזון שם. וצ"ע אם אסור לברך שם ברכת המזון, א"כ יהיה אסור לו לקיים שם מצות סוכה, הרי שמצות סוכה וכן שאר המצוות שאני שאני".
"על כל פנים בעניננו שרוצה לתקוע לחולה במקום שאינו נקי, ואין לו מקום אחר לתקוע, יתקע לו שם, שהרי הוא ספק במשנ"ב אם אפשר לתקוע, ואפשר לצרף גם את דעת היד אליהו (רגולער, סימן יד) שאסיר הנמצא בחדר לא נקי, ואין לו מקום אחר להתפלל יוכל להתפלל ולקרות שם ק"ש, אך לא יברך על התקיעות ואף לא יהרהר בברכות. ואם יש לו אפשרות אח"כ לתקוע במקום נקי יחזרו ויתקעו לו, אבל לא יברכו על התקיעות השניות". ועי' בהערות הגרי"ש אלישיב (שבת כג ע"א, אות טו) ובעלי תמר (דמאי פ"א ה"ד), ושו"ת יביע אומר (חלק ו – יורה דעה סימן כט).
ב. כך סיכמו במשנה אחרונה סימן תקפח (וכן בסי' עו אות ז ובסי' פה אות ו):
"אם אפשר לתקוע בשופר או לקיים שאר מצוות במקומות המטונפים"
"[משנ"ב שם] שמע תשע תקיעות בתשע שעות יצא וכו'. וכתב המגן אברהם דכל זה בששהה ביניהם שלא מחמת אנס, הא בשהה באנס, אם שהה אפלו רק כדי לגמר את כל הסדר יחזר לראש אותו הסדר".
"(ט) בביאור הלכה [ד"ה שמע] הוכיח מכאן שאין לצאת ידי תקיעת שופר בגוף שאינו נקי או במקום המטונף (שכן כתב המג"א לעיל (סימן ס"ה) שאין להחמיר בהפסיק מחמת אונס אלא אם האונס הוא בגוף הדבר, כגון שלא היה האדם ראוי מחמת גוף נקי, או שהמקום לא היה נקי, אבל באונס מחמת לסטים וכדומה אינו חוזר לראש). והציע שני טעמים לדבר: א. מאחר וצריך כוונה למצווה הרי הוא כמהרהר בדברי תורה שאינו רשאי במקום המטונף (בהליכות שלמה (פ"ב דבר הלכה אות כ"ו, תפילה פ"כ דבר הלכה אות ל"ו) הקשה על טעם זה, שהרי יכול לחשוב לשם מצוה בתחילת המצוה, ואין צריך לחשוב בכך כל זמן המצוה, ומדוע נחשב כאנוס אם האמצע התקיעה היה במקום מטונף. עוד כתב להקשות (וכן הקשה במנחת שלמה (ח"א סי' א) שלפי זה יהיה אסור ללבוש ציצית במקום טינוף שהרי אינו יכול לכוין שם לשם מצוה, ולדעת הביאור הלכה (סי' ס ד"ה וי"א) הלובש ציצית בלא כוונה נחשב מבטל מצות עשה. אכן דעת הגרש"ז שם שאינו נחשב מבטל מצות עשה בכך). ב. זו היא דרך בזיון לקיים מצווה במקום המטונף, שהרי אפילו לצחצח את השופר במי רגליים נאסר וכל שכן קיום המצווה עצמה (לכאורה דברי הביאור הלכה צ"ב, שהרי בקושייתו כתב שלא מצינו שאסור להיכנס בציצית למקום מטונף, ואיך נתיישב זה בתירוצו. ובתשובות והנהגות [ח"ב סי' ט] כתב שבציצית כיון שאם יסיר אותה יתבטל מן המצוה לאותו זמן, באופן זה יכול לקיים את המצוה גם במקום טינוף, והביאור הלכה מיירי במצוה שאינה עוברת. ועפ"ז ביאר מש"כ המשנה ברורה [סי' תמד ס"ק כא] שאפשר לקיים מצות תשביתו בהשלכת החמץ לבית הכסא, והרי זהו מקום טינוף, וע"כ שמאחר שאם לא יעשה כן יתבטל כמה רגעים ממצות תשביתו הרי זה מצוה עוברת. ויש שכתבו [חוט שני פרק ז' עמ' פ"ה, חשוקי חמד ר"ה כ"ו ע"ב] שיתכן לומר שלא כדברי הביאור הלכה, אלא רק לגבי תקיעת שופר נאמר דין זה, או משום שאמרו [ר"ה כ"ו ע"א] שתקיעת שופר כיון דלזכרון אתי כלפני ולפנים דמי, והרי היא כעבודת המקדש, או משום שהתקיעה נחשבת כתפילה כמבואר ברש"י [שם ע"ב ד"ה כמה], אך בשאר מצוות אין הכרח שנוהג דין זה. ויש לציין לדברי הר"ן [ר"ה שם] ששופר מבהמה טמאה פסול כיון שלא הוכשר למלאת שמים אלא דבר המותר לאכילה, ואף שמלאכת שמים היינו דברים שבקדושה בלבד, כמו כתיבת ס"ת, שופר שכלפני ולפנים דמי נחשב מלאכת שמים. הרי שדימו הראשונים מצות תקיעת שופר לדברים שבקדושה, ויתכן שמשום כך גם דין והיה מחניך קדוש נוהג בו.).
"ובעיקר נידון נקטו כמה אחרונים שבדיעבד יש לקיים מצווה גם במקום שאינו נקי וכגון שאינו יכול לטהר את המקום עד שיעבור זמן המצוה (החיד"א בשו"ת טוב עין [סי' יח אות לז], שו"ת הלכות קטנות ח"ב סימן נ"ז, שו"ת תורה לשמה סימן קל"ב. ובהליכות שלמה [פ"ב ס"ק כ"ו] כתב שכן גם דעת הביאור הלכה אמנם במטה אפרים שהביא הביאור הלכה מבואר שיש לו לתקוע שוב בלא ברכה, ומשמע שחשש לצד שלא יצא ידי חובה גם בדיעבד. ובעיקר הנידון של קיום מצוה במקום טינוף, יעויין ברמ"א [יו"ד סימן יט ס"א] שפסק שאם שוחט בבית המטבחיים שהוא מקום מטונף יברך בריחוק ד' אמות, ובדרכי תשובה שם [סקכ"א] כתב בשם ספר עיקרי הד"ט [או"ח סימן ג סקט"ו] שדייק מדבריו שלשחוט אפשר גם במקום מטונף. וכתב שם לחלק בין מצוה חיובית למצוה קיומית, שלולב אתרוג ושופר שהם חיוב על האדם אין לקיימם במקום מטונף, משא"כ שחיטה שאינה מצוה חיובית אפשר לקיימו אף במקום מטונף. וע"ע בעמק ברכה [והיה מחניך קדוש, אות ג] שכתב שלפי דברי האגור שהביא הב"י [סי' מז] שמעיקר הדין גם קיום מצוה נחשב כתלמוד תורה והיה צריך לברך עליה ברכת התורה, והטעם דאין מברכים עליו ברכת התורה הוא משום שדינו כהרהור, א"כ אסור לקיים מצוה במקום טינוף, כי הוא מקום שאסור בהרהור בדברי תורה.).
ועי' שו"ת אורח משפט (או"ח סי' קלט) שהסתפק בתקיעת שופר במבואות המטונפים מצד מצות תקיעת שופר.
וכך הסיק בשו"ת יביע אומר (ח"ו, יו"ד סי' כט):
"מסקנא דדינא שמותר לעשות מצוה בלי ברכה במקום מטונף כשהוא שעת הדחק ואונס גמור דלא סגי בלא"ה. ומ"ש בזוה"ק פר' תרומה שצריך לקיים המצות במקום טהור ונקי, זהו רק כשאפשר הדבר, וכמ"ש בזוה"ק (פר' צו דכ"ח ע"ב) דמצות דאורייתא דמקיימי רבנן תורה איהי לגבייהו. וע"ע במכתבי תורה להאדמו"ר מגור (סי' כו). ובס' עמק ברכה (עמוד יד)".
וכן הסיק בתשובות והנהגות (כרך ב סימן רפ).
ג. ונלענ"ד בפשטות שכל זאת במצוות שבין אדם למקום אבל במצוות שבין אדם לחבירו בגמילות חסד בגופו ובממונו וכש"כ בפיקוח נפש ודאי מקיים מצוה אף במקומות המטונפים כמסופר בברכות (ס ע"א) "רבי אבהו על לבי בני, אפחית בי בני מתותיה, אתרחיש ליה ניסא קם על עמודא שזיב מאה וחד גברי בחד אבריה".
וכן בברכות (סב ע"ב): "רב ספרא על לבית הכסא, אתא רבי אבא נחר ליה אבבא (רש"י: נחר ליה אבבא – לידע אם יש שם אדם, נחר – טושי"ר [להשתעל] בלעז), אמר ליה: ליעול מר! בתר דנפק, אמר ליה: עד השתא לא עיילת לשעיר, וגמרת לך מילי דשעיר? לאו הכי תנן: מדורה היתה שם, ובית הכסא של כבוד, וזה היה כבודו: מצאו נעול – בידוע שיש שם אדם, מצאו פתוח – בידוע שאין שם אדם, אלמא: לאו אורח ארעא הוא! – והוא סבר: מסוכן הוא (רש"י: והוא סבר – רב ספרא שמהר לומר: ליעול מר, סבר מסוכן הוא בעמוד החוזר, אם ישוב לאחוריו ויחזור העמוד)"...
וכן אם נותן צדקה לעני או מסייע
ד. ואף בבית המקדש היו מקיימים את מצוות הקרבנות אף במקומות שהיו מטונפים. שכן בעזרה היו גללים (יומא לו ע"א: "גזירה שמא ירביץ גללים") והיה דם, וכל שאריות הקרביים והקיבות של הבהמות היו נשטפים לאמה, ושם היה מברך על השחיטה ומתוודה על חטאיו, ומודה על נסים שנעשו עמו, ולא מצאנו (לפי קוצר זכרוני) שהיו נמנעים בגלל הזוהמא מן הבהמות מעבודות בקרבנות – עד שתנוקה העזרה. ולכן בבית המטבחים במקדש היו מקיימים את כל מצוות הקרבן: שחיטה, וקבלה, והולכה, וכן וידוי ושאר מצוות כגון תנופה אף במקום שהיו גללי בהמות או שאר הפרשות.
מסקנה
בשעת הדחק יקיים מצוות שאינן באמירה במקומות המטונפים, ומצוות גמילות חסדים או בבית המקדש בטינופי בהמה מותרים.