חבל נחלתו כט ג
סימן ג
קריאת שמע ותפילה ליד גופות מחבלים מרקיבות
שאלה
חיילים שנמצאים ליד גופות מחבלים המפוזרות בשטח, ואין מפנים אותן וריחם רע מאד, האם יכולים להתפלל במקום?
תשובה
א. הלכות ק"ש ותפילה במקום ריח רע מפורשות היטב בפוסקים נחזור עליהן בקצרה ונעמוד על מספר נקודות המיוחדות לשאלה זו.
פסק השולחן ערוך (או"ח סי' עט ס"א):
"היתה צואת אדם מאחריו, צריך להרחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח. אפילו אם יש לו חולי שאינו מריח, צריך להרחיק ד' אמות ממקום שיכלה הריח למי שמריח. ומלפניו, צריך להרחיק מלא עיניו, אפילו בלילה, או שהוא סומא (תשובת הרשב"א סי' קס"ח וב"י בשם הר"י) שאינו רואה אותה, צריך להרחיק עד מקום שאינו יכול לראות ביום. ואם הוא מצדו, דינו כמלאחריו".
היינו מצואה צריך להרחיק ארבע אמות ממקום שכלה הריח – מאחוריו, ואסור שיראה מלפניו ואפילו יכסה עיניו עד מקום שתתכסה הצואה מלפניו.
באר המשנה ברורה (סימן עט):
"(א) צואת אדם – אפילו אין מגיע ממנה ריח רע ועיין לקמן סימן פ"ב".
"(ב) ד' אמות וכו' – דכתיב והיה מחניך קדוש וקבלו חז"ל שמחנה של אדם הוא ד"א ואם יגיע ריח רע מהצואה בתוך ד' אמותיו הרי אין כל מקום חנייתו בקדושה".
"(ג) מלא עיניו – עיין בפמ"ג שכתב דלהרשב"א דוקא דיבור אסור בתוך כמלא עיניו אבל להרהר בד"ת מותר אם הוא חוץ לד"א ממקום שכלה הריח ולהרא"ש יש לעיין בזה דאפשר דאסור מה"ת או מדרבנן עי"ש".
"(ד) אפילו בלילה – ע"כ אסור לאמר אפילו בלילה ק"ש או שאר כל דבר שבקדושה לפני הבתים כי דרך להיות שם צואה וכ"ש בחצר".
עולה שדוקא מצואת אדם (ולעתים מצואת חיות ובהמות מסריחה) צריך להרחיק כמלוא עיניו אבל ממקור אחר של ריח רע די בארבע אמות ממקום שפסק הריח.
עוד פסק השולחן ערוך (או"ח סי' צ סכ"ו):
"כל מקום שאין קורין בו ק"ש, אין מתפללים בו. וכשם שמרחיקים מצואה ומי רגלים וריח רע ומן המת ומראיית הערוה לק"ש, כך מרחיקים לתפלה". וא"כ ק"ש תפילה וברכות שוות בדין זה. עוד יש לחלק בין מקום מוקף מחיצות (בית הכסא, מרחץ) לבין מקום פתוח. אם יש ריח רע במקום שיש לו מחיצות כל המקום אסור לעומת מקום פתוח שצריך ד' אמות פרט ללפניו.
ב. מה הדין אם קרא במקום שלא כלה הריח?
פסק הרמב"ם (הל' קריאת שמע פ"ג ה"ב):
"אין קורין לא בבית המרחץ ולא בבית הכסא אף על פי שאין בו צואה ולא בבית הקברות ולא בצד המת עצמו ואם הרחיק ארבע אמות מן הקבר או מן המת מותר לקרות, וכל מי שקרא במקום שאין קורין בו חוזר וקורא".
השיגו הראב"ד: "א"א אם אמר על מי שקרא בצד המת שיחזור ויקרא לא אמר כלום עכ"ל".
היינו במקום שיש זוהמה או ריח רע אין לקרוא בתוכו, וכן יש להתרחק ארבע אמות מן המת או מן הקבר. ואם קרא במקום האסור צריך לחזור ולקרוא.
הראב"ד השיג על הקורא ליד המת שאי"צ לחזור ולקרות.
אולם הן הרמב"ם והן הראב"ד דברו במת מישראל, כאן המדובר במחבלים, חיות אדם, שנהרגו אחרי שפשטו בארץ והרגו ושרפו וחטפו ושבו אנשים נשים וטף. וליד נבלותיהם מותר להתפלל ואינם תופסים ארבע אמות, ואין בהם כבוד המת ורק נשאר הצד של ריח רע הנודף מהם.
ג. כתב בערוך השולחן (או"ח סי' עט סי"ח):
"ריח מצואה מקרי ריח רע שיש לו עיקר וריח מנפיחות מקרי ריח רע שאין לו עיקר ואמרו בגמ' שם דקילא מריח שיש לו עיקר, והיינו כשיצא הפחה מחבירו ויש לזה ריח רע אסור לו לקרות ק"ש ולהתפלל ולברך עד שיכלה הריח וא"צ הרחקה ד"א ממקום שכלה הריח כבצואה אך ללמוד מותר אפילו כשהריח לא כלה עדיין רק אם הפיח בעצמו ויש ריח רע אסור לו גם ללמוד עד שיכלה הריח והטעם לפי שריח רע שאין לו עיקר הוא מדרבנן הקילו מפני ביטול תורה כשהריח בא מאחר כמו שמורגלים בישיבות דהני גנו והני גרסי [גמ']".
הגופות הנרקבות שם דומות לריח שאין לו עיקר, ואי"צ להרחיק מהן מלא עיניו, אבל צריך שלא יגיע הריח רע לאפו בשעת תפילות או בשעת ברכות.
ד. הביא במשנה אחרונה (סימן עט סעיף ס) מה הדין אם קרא ק"ש והתפלל במקום שידע שיש ריח רע של הפחה. "עבר וקרא קריאת שמע או התפלל במקום שידע שיש ריח רע של הפחה, דעת הגרח"ק (אשי ישראל, תשובה עז בסוף הספר) שיתכן שצריך לחזור ולקרות ק"ש בברכותיה ולהתפלל (ואף שהפחה הוא ריח רע שאין לו עיקר שאינו אסור אלא מדרבנן, מ"מ כתב המשנ"ב סימן עו סקל"ג בשם הפמ"ג שאם עבר וקרא ק"ש או התפלל במקום שידע שיש מי רגלים, שצריך לחזור ולקרות ולהתפלל, כיון שעבר על ודאי איסור דרבנן. אולם ציין שם המשנ"ב לדברי החיי אדם [כלל ג דין לג] שכתב שדבר שאיסורו מדרבנן אי"צ לחזור רק על ק"ש ולא על תפילה ושאר ברכות ואפילו לא על ברכות ק"ש. ובבה"ל סי' פג ס"ה [ד"ה וכל] הביא מרע"א שאף לק"ש אי"צ לחזור במי רגלים אפילו כשקרא במזיד נגדם, אך הביא מהשלחן שלמה ושו"ע הרב שמשמע לא כן, וכן פסק המשנ"ב בסי' קפה סק"ח)".
ה. כך כתב בחשוקי חמד (פסחים דף יד ע"א):
"ביד אליהו (רגולער סימן יד) דן באסיר הנמצא בחדר לא נקי, האם יוכל להתפלל ולקרות שם ק"ש, ומצדד להיתר מכמה טעמים. א. אתי עשה דרבים – ק"ש, שכולם חייבים בו, ודחי עשה דיחיד, ד'והיה מחניך קדוש', ששייך רק למי שנמצא במקום מטונף. ב. 'והיה מחניך קדוש', אינו איסור לא עשה, אלא מצות עשה, דלא אסרה תורה לקרות ק"ש במקום מטונף, כי אם צוותה להיות מחנה קדוש לקרות בו ק"ש בטהרה, ודומה למבואר בשו"ע (סימן יג ס"ג) לגבי מצות ציצית, דבשבת מותר ללבוש בגד בעל ד' כנפות שאין בו ציצית, מאחר ואין איסור ללבוש בגד בלי ציצית, כי אם מצוה לקשור ציצית לבגדו. ובשבת כאשר הוא אנוס פטור מהמצוה, ומותר ללבוש את הבגד. הביאור הלכה (סימן עו ס"ח ד"ה צריך לחזור) אינו שולל לחלוטין את דעת היד אליהו, אלא כתב: 'אם הוא במקום המטונף, אף שאי אפשר לו לצאת משם, [כגון שהוא חבוש בבית האסורין וכיוצא בזה] לכתחילה מוטב לו שלא יתפלל כלל, דעובר בזה על איסור דאורייתא', עכ"ל. משמע שרק לכתחילה מוטב לו שלא יתפלל, (ויעוין שבת שבתון עמוד קיד)".
ו. כתב בפסקי תשובות (או"ח סי' עט סעי' ט):
"וכל זמן שמרגיש ריח רע מהפחה אסור לו בלימוד ואמירת דברי קדושה, ואפילו אינו מאוס עליו (כה"ח סקמ"א עפ"י רבינו יונה ברכות כ"ה א), אבל אם אינו מרגיש ריח כלל שרי, וכן אם יתיז שם מי בושם לריח טוב שפיר דמי... אבל לאחרים לא אסרו ללמוד אפילו הריח רע שולט, אבל להתפלל ולברך ברכת המצוות והנהנין אסור כי לא התירו אלא לימוד תורה, ואם העבירו הריח ע"י התזת מי בושם (מטהר אויר) שפיר דמי".
וכעי"ז כתב בילקוט יוסף (קצוש"ע אורח חיים סימן קכד – דיני החזרה ועניית אמן סעיף כג):
"שליח צבור המתפלל ובאמצע החזרה נעשה במקום ריח רע, ימתין מעט עד שיעבור הריח רע. ואם הריח רע אינו עובר, ירמוז לאחד מהצבור שידליק חתיכת בד כדי שריח השריפה יגבור על הריח רע, ואז יוכל להמשיך בתפלת החזרה. אבל ריח רע של נפט וכדומה, אינו מעכב".
ז. במקרה הנוכחי התזת ספריי או שריפת מוגמר אינה יעילה כיון שמדובר בשטח גדול שהוא כולו מסריח.
אולם חשבתי שיכולים להתפלל עם מסיכות רפואיות (כגון אותן שהיו בתקופת הקורונה) ויתיזו עליהן חומר מטהר אויר (דיאודורנט) ויקראו שמע, יתפללו ויברכו כשהמסיכות מגינות על האף והפה וכיון שהגופות המעלות צחנה נחשבות כריח שאין לו עיקר – די בכיסוי זה על האף והפה.
וכך מצאתי במאמר הרב יוסף שוב (דיני מקומות שאסור לקרוא בהם קריאת שמע ולהתפלל, צהר יז, עמ' קמ–קמו) שכתב: "אבל בריח שאין לו עיקר כתבו האחרונים (מובא בכף החיים סי' עט ס"ק כ)דמותר להעביר את הריח ע"ע איזה מוגמר באופן שלא ישאר ריח רע בכל אויר הבית". והביא כן בשם כמה וכמה אחרונים.
נראה לענ"ד שע"י הנחת מסיכות עם דיאודורנט ספוג בהן שלא מגיע ריח לאפו מותר לקרוא ק"ש, להתפלל ולברך. ואם יש חבורה של עשרה שכולם לובשים מסיכות ניתן להתפלל בציבור.