חבל נחלתו כח ס
סימן ס
טומאת משקין ופירושי רש"י עה"ת ובש"ס
א. רש"י בפירוש הפסוק (ויקרא יא, לו): "אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור ונגע בנבלתם יטמא" מפרש שני פירושים, אשר בש"ס ובמדרשים נחשבים כחולקים זה על זה1.
האם אין בכך סתירה?
נאמר בפסחים (טז ע"א): "גופא, רב אמר: (=משקה בית מטבחיא) דכן ממש (=אין טומאה כלל למשקים מן התורה), ושמואל אמר: דכן מלטמא טומאת אחרים, אבל טומאת עצמן – יש להן. רב אמר דכן ממש, קסבר: טומאת משקין דרבנן, וכי גזרו רבנן – במשקין דעלמא, ובמשקין בית מטבחיא לא גזור (רש"י: קסבר – יוסף בן יועזר טומאת משקין אפילו לטומאת עצמן דרבנן). ושמואל אמר: דכן מלטמא טומאת אחרים, אבל טומאת עצמן – יש להן. קסבר: טומאת משקין עצמן דאורייתא, לטמא אחרים – דרבנן. (רש"י: קסבר יוסף בן יועזר טומאת משקין דאורייתא לעצמן, מן וכל משקה אשר ישתה, אבל לטמא אחרים – דרבנן, וכי גזור רבנן לטמא אחרים – במשקין דעלמא, אבל משקין בית מטבחיא – לא גזור לטמא אחרים אבל טומאת עצמן יש בהן, דהא מדאורייתא רמיא עלייהו ולא מצו רבנן למשקליה) וכי גזור רבנן – במשקין דעלמא, במשקין בית מטבחיא – לא גזור. וכי לא גזור רבנן – לטמויי אחרים, אבל טומאת עצמן – יש להן"...
היינו נחלקו רב ושמואל האם משקין תלושים מקבלים טומאה מצד עצמם או שרק חכמים גזרו עליהם לקבל טומאה.
מחלוקתם מקבילה למחלוקת בין ר' אלעזר לר' יהודה ור' יוסי (ספרא שמיני פרשה ח סוף פרק ט אות ה וכן בפסחים טז ע"א). לפי ר' יהודה ור' יוסי יש טומאה למשקים מן התורה, ולר' אלעזר אין משקים טמאים מן התורה.
הגמ' הקשתה: "תא שמע: אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור! – מאי יהיה טהור – מטומאתו"...
פרש רש"י (פסחים טז ע"א):
"אך מעין ובור יהיה טהור – דאשמעינן: הואיל ומחוברין נינהו – לא מיטמו, הא תלושין – מקבלין טומאה, וקשיא לרב".
"יהיה טהור מטומאתו – והכי קאמר: אם יבא הטמא במעין ובור מקוה מים – יהיה טהור, הואיל וטבל, הא שאובין – לא מטהרי ליה".
היינו, רב נשאל שמהפסוק "אך מקוה... טהור" עולה שמים מחוברים לקרקע טהורים בכל מצב. ויש לדייק מכאן שמים תלושים מקבלים טומאה מן התורה (וכך למד שמואל). ומתרצת: רב יבאר את הפסוק שטמא יכול להיטהר במי מעין ובור בעודם מחוברים, ואינו יכול להיטהר במים תלושים. אבל אין הפסוק מעיד על המים עצמם שדוקא מחוברים טהורים ותלושים יכולים לקבל טומאה, אלא אין למים טומאה מן התורה.
ב. רש"י עה"ת פרש פסוק זה (ויקרא יא, לו) כך: "אך מעין ובור מקוה מים – המחוברים לקרקע, אין מקבלין טומאה. ועוד יש לך ללמוד יהיה טהור הטובל בהם מטומאתו".
רש"י פרש את הפסוק בשתי דרכים: הראשונה זאת שהדיוק ממנה חולק על רב, והשניה היא כתירוץ בפסחים לפי דעתו. ויש לעיין האם אין שני הפירושים סותרים זה את זה.
ג. ניתן לומר שהפירושים אינם סותרים זה את זה. ויש כאן שני פירושים לפסוק: האחד שמים במעין ובור אינם יכולים לקבל טומאה, והשני שמים במעין ובור מטהרים את הטמאים בטבילתם בהם.
אולם בפירוש ר' עובדיה מברטנורא (עמר נקא, ויקרא יא, לו) באר: "נראה דבא לישב למאן דאמר אין למשקין טומאה מן התורה אמאי אצטריך לומר אך מעין ובור. מהר"ר". כלומר פירושו השני הוא דוקא לשיטת רב.
וכן הרמב"ן (ויקרא יא, לו) פרש בעצמו רק אחד מפירושי רש"י: "אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור – יאמר שאין המים במקוה מקבלין טומאה בחבורם לקרקע אם יפול בהן הטומאה". כפירוש הראשון ברש"י.
אמנם הרשב"ם (ויקרא יא, לו) באר: "אך מעיין ובור – לפי הפשט אין מקבלים טומאה מים המכונסים בקרקע אלא כמו שפירש למעלה [וכל] משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא".
היינו, הפשט לפי רשב"ם, מחזק את הדיוק ממנו הקשו על רב, ומפסוק לד: "וכל משקה... כלי – יטמא". משמע ממנו שכך צריך לדייק. ולא כאמורא רב – ופירוש זה אינו מתאים לדעת רב.
ד. באר המזרחי (רא"ם, ויקרא יא, לו):
"אך מעין ובור מקוה מים המחוברים לקרקע אין מקבלין טומאה. כדתנן בריש מסכת מקואות (מקואות א, ד ובר"ש שם): "גובאין שנפל לתוכן המת או שהלך בהן הטמא ושתה טהור, טהור. אחד מי גבאים ואחד מי בורות שיחין ומערות ומי תמציות שפסקו ומקואות שאין בהם ארבעים סאה. בשעת הגשמים הכל טהור". ומפרש טעמא בתוספתא (תוספתא מקוואות א, א) מפני "שאין המים שבגובאים ושבבורות שיחין ומערות עלולין לקבל טומאה עד שיתלשו", וזהו אליבא דרבי יהודה ורבי יוסי, דאמרי טומאת משקין מן התורה, דדרשי קרא ד"וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא" בטומאה ממש. אבל לרבי אלעזר דאמר אין טומאה למשקין כל עיקר, וקרא ד"וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא" בהכשר קמיירי, כדאיתא בפרק קמא דפסחים (פסחים טז א), צריך לומר דקרא ד"אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור" בטהרת הטובל בהן קמיירי, כדתניא בתורת כהנים, לא בטהרת עצמן. וזהו שכתוב אחר זה: "ועוד יש לך ללמוד 'יהיה טהור' הטובל בהן מטומאתו". אך מלשון "ועוד" לא משמע הכי, דמלשון "ועוד" משמע ששני דברים למדנו ממקרא זה, לא האחד מהם על דעת רבי יהודה והאחד על דעת רבי אלעזר, דאם כן: 'ויש אומרים: יהיה טהור – הטובל מטומאתו', מיבעי ליה. ושמא יש לומר, דרבי יהודה גופה דדריש ליה להאי קרא בטהרת המים דריש ליה נמי בטהרת הטובל בהן, דשקול הוא ויבאו שניהם".
המזרחי מקשה שלכאורה שני הפירושים סותרים זל"ז, ותרץ שלר' יהודה (ששמואל בגמ' פסחים סבר כמותו) שניהם נכונים, ואינם סותרים. וע"כ רש"י פרש את שניהם.
וכן בביאור הגור אריה למהר"ל על רש"י באר ששני פירושי רש"י עולים מפסוק זה (ולא קישר זאת למחלוקת בין התנאים בפסחים ובספרא והאמוראים בספרא). ואף בדברי דוד (ויקרא יא, לו) כתב ששני הפירושים עולים מתוך הפסוק.
ה. הצידה לדרך (ויקרא יא, לו) הקשה על המזרחי שבמקו"א (בראשית א, כח ד"ה וכבשוה) הסביר הוא עצמו את המונח 'ועוד' ברש"י שהוא מביא שני פירושים כשכל אחד עפ"י אמורא אחר ואינו מסביר את שני הפירושים לפי אותו אמורא. "אם כן למה לא נאמר גם כאן דהכי פירושו ועוד יש ללמד על דעת רבי אליעזר (=אלעזר) יהיה טהור הטובל בהן מטומאתו, ומה שפירש תחלה אך מעין ובור מקוה מים המחוברים לקרקע אין מקבלים טומאה הוא אליבא דרבי יהודה ורבי יוסי. שוב ראיתי בספר אמרי שפר שגם הוא הרגיש בזה והעלהו בצ"ע".
נראה שלא הוקשה לו שרש"י מזכה פירושו לבי תרי. מפני שכפרשן אינו מחויב לדעה מסוימת בש"ס, ולכן יכול לפרש שני פירושים שכל אחד הוא לפי שיטה אחרת. ואפילו ששני הפירושים חולקים זה על זה.
ו. נראה שרש"י כפרשן של התורה, אינו 'מתחייב' לפרש כדעה מסוימת המופיעה בש"ס ובמדרשים, ואינו נרתע מלפרש פירושים אפילו הם חולקים זה על זה ובלבד שיפרשו את הפסוק היטב.
כדברי הרשב"ם (בראשית לז, ב) על דרכו ודרך סבו – רש"י:
"אלה תולדות יעקב – ישכילו ויבינו אוהבי שכל, מה שלימדונו רבותינו כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, אף כי עיקרה של תורה באת ללמדנו ולהודיענו ברמיזת הפשט ההגדות וההלכות והדינין על ידי אריכות הלשון ועל ידי שלשים ושתים מידות של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי ועל ידי שלש עשרה מידות של ר' ישמעאל. והראשונים מתוך חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שהן עיקר, ומתוך כך לא הורגלו בעומק פשוטו של מקרא, ולפי שאמרו חכמים אל תרבו בניכם בהגיון, וגם אמרו העוסק במקרא מדה ואינה מדה העוסק בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו, ומתוך כך לא הורגלו כל כך בפשוטן של מקראות, וכדאמ' במסכת שבת (סג ע"א) הוינא בר תמני סרי שנין וגרסינ' כולה תלמודא ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו. וגם רבנו שלמה אבי אמי מאיר עיני גולה שפירש תורה נביאים וכתובים נתן לב לפרש פשוטו של מקרא, ואף אני שמואל ב"ר מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פרושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום. ועתה יראו המשכילים מה שפירשו הראשונים".
ומכאן שיש פשטו של מקרא והוא אינו חייב להיות מתאים לדרך לימוד ההלכות מן התורה. ורש"י בש"ס נאמן לסוגיות ופירושן. ועל התורה מפרש 'לפי הפשטות המתחדשים לו'.
ועי' בשו"ת חת"ס (יו"ד סי' ריג) שמתייחס לפשט הפסוק ולפירושים השונים אליו.