חבל נחלתו כח כט
סימן כט
כשרות העמבה
שאלה
מה הן בעיות הכשרות בעמבה איתן צריך להתמודד המכין בביתו?
תשובה
א. עמבה הוא מאכל עירקי, אשר מקורו בהודו. כך נאמר במרשתת:
'עמבה עשוי מפלחי מנגו בוסר כבושים במלח וחומץ, ומוסיפים לו מלח לימון, מלח, וחילבה'.
עולה כי עיקר מרכיביו הם: מנגו בוסרי וחילבה. נעסוק בעמבה הנעשית בבית.
ב. אם הוא ממנגו הגדל בארץ צריך לברר אם אינו ערלה. הערלה חלה על פרי המנגו מקטנותו כאמור בערלה (פ"א מ"ז): "אמר ר' יהושע שמעתי בפירוש שהמעמיד בשרף העלים בשרף העיקרים מותר בשרף הפגים אסור מפני שהם פרי".
פרש הרמב"ם (ערלה פ"א מ"ז): "וכבר ביארנו כמה פעמים בסדר זה שהפגין הן הפירות שעדיין לא בשלו, והרבה שמעמידין גבינות בנוזל לבן המתמצה מעוקצי התאנים בעודם פגים קודם שיבשלו, וכיוצא בזה הוא סרף הפגין. ומעמיד, הוא הקפאת החלב גבינה, והלכה כר' יהושע".
וא"כ הפירות עצמם אף בקטנותם כשאינם ראויים לאכילה והם אינם בשלים – חל עליהם איסור ערלה.
וכ"פ הרמב"ם (הל' מאכלות אסורות פט"ז הכ"ו): "המעמיד גבינה בשרף פגי ערלה, או בקיבת תקרובת עכו"ם, או בחומץ יין של עכו"ם הרי זו אסורה בהנייה, אף על פי שהוא מין בשאינו מינו ואף על פי שהוא כל שהוא שהרי הדבר האסור הוא הניכר והוא שעשה אותה גבינה".
מי שעושה עמבה בארץ ישראל צריך לשים לב ביותר שהמנגו שנמכר לו אינו ערלה. מפני שלחקלאי המגדל מנגו למכור בשוק אין אפשרות ליהנות מן הפרי כיון שהוא ערלה ואינו יכול למכור אותו בשווקים. ולכן הוא מחפש דרך להרויח על העצים בשנים שאינו יכול לשווק את הפירות של המטע. ועל כן אם הוא קונה מנגו לעשות עמבה עליו להיזהר שאין מוכרים לו פרי ערלה.
ג. מנגו בשנות המעשרות, אצל מגדלים במטעים, לא יימכר בדר"כ לעמבה מצד הרווח ממוני. מנגו שאדם מגדל ליד ביתו והחליט לקחת ולעשות ממנו עמבה, צריך לדון האם בשלב הגידול הזה שבו נוטלים ממנו כדי לעשות עמבה, חייבים להפריש ממנו תרו"מ.
נאמר במעשרות (פ"א מ"א):
"כלל אמרו במעשרות כל שהוא אוכל ונשמר וגדוליו מן הארץ חייב במעשרות ועוד כלל אחר אמרו כל שתחלתו אוכל וסופו אוכל אף על פי שהוא שומרו להוסיף אוכל חייב קטן וגדול וכל שאין תחלתו אוכל אבל סופו אוכל אינו חייב עד שיעשה אוכל".
פרש הרא"ש (מעשרות פ"א מ"א): "כל שאין תחלתו אוכל. כל מיני פירות".
וכך פרש ר' עובדיה מברטנורא (מעשרות פ"א מ"א):
"וכל שאין תחלתו אוכל. כגון מיני פירות".
"אינו חייב עד שיעשה אוכל. דכתיב (ויקרא כז) מזרע הארץ מפרי העץ, עד שיגדל ויעשה פרי".
וכך פסק הרמב"ם (הל' מעשר פ"ב ה"ג):
"פירות שאינן ראויים לאכילה מקטנן כגון הבוסר וכיוצא בו אינן חייבין במעשר עד שיגדלו ויעשו אוכל שנאמר מזרע הארץ מפרי העץ עד שיהיה פרי, וכן התבואה והקטניות שנאמר את כל תבואת זרעך עד שתעשה תבואה וזו היא עונת המעשרות, וקודם שתגיע התבואה והפירות לעונה זו מותר לאכול מהן כל מה שירצה ובכל דרך שירצה".
וכך באר בדרך אמונה (הל' מעשר פ"ב ה"ג):
"(טז) שאינן ראוין לאכילה מקטנן (נ"א בקטנן). ואף שראוין ע"י הדחק כיון שאין דרך רוב בנ"א לאכלן כך מחמת שעדיין אינן טובים פטורין מיהו לא כל שעת הדחק שוין וביארנו בעז"ה בפ"ב מתרומות ה"ב ואפי' אם מיתקן ע"י האור ועשאן ראוין לאכילה אין חייבין במעשר אא"כ עומדים לכך".
מנגו נאכל אצלנו בדרך כלל כאשר הוא בשל חי וללא תוספת של הכנה. במקרה הנוכחי מכשירים אותו לאכילה ע"י כבישה בחומץ ומלח, דרך זו הגיעה מארץ אחרת. נלענ"ד שראוי למי שאוכלו בעמבה כאשר הוא בוסר שיפריש תרומות ומעשרות ללא ברכה. והטעם אע"פ שבדר"כ אנו איננו אוכלים אותו אלא כשהוא בשל, במקרה זה הובאה דרך אכילה ע"י כבישה מארצות המזרח (הודו ומשם לעירק). ושנינו (מעשרות פ"ד מ"א): "הכובש השולק המולח חייב".
פרש הרא"ש (מעשרות פ"ד מ"א): "הכובש. ירקות או זיתים וכן השולק או המולח אף בשדה חייב, ומפרש בירושלמי עד שיכבוש או עד שישלוק כל צרכו. ואפילו בפירות אחרים שלא מדעתם הוקבעו". ולכן ראוי אף כאן להפריש תרו"מ אולם ללא ברכה, מפני שזהו פרי חדש שלא היה מוכר כלל בארץ ישראל, וחידוש הוא שיכולים לאוכלו ע"י כבישה בהיותו בוסר.
ד. לגבי ברכה על העמבה, בדר"כ אין אוכלים את העמבה בפני עצמו, אלא כתבלין למאכל אחר או עם פת, וע"כ אינו טעון ברכה, כיון שהוא טפילה. אם נאכל בפני עצמו נראה שברכתו 'שהכל' כיון שהוא נאכל מרוסק לגמרי ואין רואים מה מקורו (פרט לצבע). כן נראה מהרמ"א בשו"ע (או"ח סי' רב ס"ז): "הגה: ולפי זה ה"ה בלטווערן הנקרא פווידל"א1 מברכין עליהם: בפה"ע; ויש אומרים לברך עליהם שהכל (ת"ה סי' כ"ט וב"י בשם הטור), וטוב לחוש לכתחלה לברך שהכל אבל אם בירך בפה"ע יצא, כי כן נראה עיקר".
ובאר המשנה ברורה (סי' רב ס"ק מג): "לברך שהכל – וע"כ מיני אגרע"ס וייגדע"ס ומאלינע"ס וכיו"ב שסוחטין אותן ומרקחין אותם בדבש וצוקע"ר מברכין עליהם שהכל כיון שהם מרוסקים ונימוחים לגמרי ואבד מהם צורתן ובדיעבד אם בירך עליהם ברכתו הראויה יצא".
וכן נראה בעמבה שמוסיפים לה חילבה ומלח ומרסקים אותה לגמרי.
ה. לגבי החילבה שמוסיפים בעשיית העמבה. החילבה היא קטנית (זרעיו נאכלים) ועד כמה שבררתי אין מגדלים אותה בארץ, וצריך להיזהר בהכנת עמבה בבית לאחר קניית חילבה בחנויות תבלינים שאין בה חרקים.
ומי שקונה עמבה מוכנה יבדוק לפי ההכשר של הרבנות הממונה על הפיקוח, אם הכל נעשה כראוי.