חבל נחלתו כח כו
סימן כו
אמירת אלקינו... בברכה המשולשת – במנחה מוקדמת בתשעה באב
שאלה1
במנחה גדולה בתשעה באב אין נשיאות כפים, האם שליח ציבור אומר במקום ברכת כהנים: אלקינו ואלקי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת וכו'?
תשובה
א. נסביר בתחילה את עצם חיוב נשיאת כפים במנחה ובתענית ואח"כ על חיובו במנחה גדולה בתענית.
נאמר בתענית (פ"ד מ"א):
"בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהן ארבע פעמים ביום בשחרית במוסף ובמנחה ובנעילת שערים בתעניות ובמעמדות וביום הכפורים".
באר בפירוש המשנה לרמב"ם (תענית פ"ד מ"א): "ר' מאיר אומר שבאלו השלשה פרקים שנסתלק בהן חשש השכרות ישאו כהנים ידיהם בכל תפלה. ור' יוסי אומר תפלת מנחה שמתפללין אותה בכל יום גזרינן, שמא אם נתיר להם נשיאות כפים במנחה בפרקים אלו יעשו כך בשאר הימים שיש בהן חשש שכרות. ותפלת נעילה שאינה אלא בימים שאין בהן שכרות, נושאים כפיהן ולא גזרינן. והלכה כר' יוסי. וזה שאנו מתירים היום לכהנים ביום התענית נשיאות כפים במנחה מפני שהם מאחרין תפלת מנחה הרי היא כתפלת נעילה".
היינו, מעיקר הדין כל תפילת מנחה היה ראוי שכהנים ישאו כפיהם. אלא שחכמים גזרו על נשיאות כפים בהם משום חשש שכרות. במנחה בתענית ראוי היה שכהנים ישאו כפיהם מפני שאין חשש שכרות, וכך סובר ת"ק. אולם ר' יוסי גזר מנחה בתענית אטו מנחה דכל יום שאסרו לכהנים לשאת כפיהם מחשש שכרות.
וכעין דבריו כתב המאירי (יומא פז ע"ב): "שלשה פעמים כהנים נושאים ידיהם ביום הכפורים שחרית מוסף ונעילה, אבל מנחה אין בה נשיאות כפים לא ביום הכפורים ולא בשום תענית שיהא בו נעילה שנמצאת תפלת המנחה שבו מבעוד יום, אבל תענית שאין בו נעילה הואיל ומנחה שבו סמוכה לשקיעת החמה אין זו שעת שכרות והרי היא כנעילה לענין נשיאת כפים וכבר ביארנוה במסכת תענית כ"ו ב'".
ב. פסק הרמב"ם (הל' תפילה ונשיאת כפים פי"ד):
הלכה א
"בשחרית במוסף ובנעילה הכהנים נושאים את כפיהם, אבל במנחה אין נשיאת כפים, מפני שבמנחה כבר סעדו כל העם ושמא שתו הכהנים יין ושכור אסור בנשיאת כפים, ואפילו ביום תענית אין נושאין כפיהן במנחה גזרה מנחת תענית מפני מנחת כל יום".
הלכה ב
"במה דברים אמורים בתעניות שמתפללין בו מנחה ונעילה כגון צום כפור ותענית צבור, אבל תענית שאין בו נעילה כגון תשעה באב ושבעה עשר בתמוז, הואיל ותפלת מנחה שלהם סמוך לשקיעת החמה הרי נראית כנעילה ואינה מתחלפת במנחה של כל יום, ולפיכך יש בה נשיאת כפים, וכהן שעבר ועלה לדוכן במנחה של יום הכפורים הואיל והדבר ידוע שאין שם שכרות הרי זה נושא כפיו ואין מורידין אותו מפני החשד שלא יאמרו פסול היה לפיכך הורידוהו".
ג. עוד פסק הרמב"ם (הל' תפילה ונשיאת כפים פט"ו ה"י):
"ציבור שלא היה בהן כהן אלא שליח ציבור לבדו לא ישא את כפיו, ואם היתה הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפלתו רשאי, ואם אין להם כהן כלל כשיגיע שליח ציבור לשים שלום אומר אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת בתורה הכתובה על ידי משה עבדך האמורה מפי אהרן ובניו כהנים עם קדושך כאמור יברכך יי' וישמרך יאר יי' פניו אליך ויחנך ישא יי' פניו אליך וישם לך שלום ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם, ואין העם עונין אמן ומתחיל ואומר שים שלום".
וכ"כ הטור (או"ח סי' קכז): "אבל רב עמרם כתב ואם אין שם כהנים ש"ץ אומר או"א ברכנו בברכה וכו'".
ד. פסק האגודה (מגילה פ"ג סי' לד): "במנחה תענית ויום הכפורים אומרים ברכנו בברכה כי הי' ראוי לישא כפם, לולי גזירה משום שכרות דשאר מנחה".
וכן כתב בספר תשב"ץ קטן (סי' רלט, מנהגי מהר"ם מרוטנברג): "אבל בתענית צבור במנחה צריך להתפלל אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה. לפי שהיו נושאים כפיהם במקדש בתענית במנחה".
וכן הביא באורחות חיים (ח"א הל' תפלה אות כ): "עוד כתב (=מהר"ם) בתענית במנחה ובכל עת שש"צ מתפלל ברכנו בברכה יחיד ג"כ מתפלל אותה עכ"ל".
עולה לדבריהם שמעיקר הדין חכמים גזרו רק על מנחה בימות החול שכהנים לא ישאו כפיהם מחשש שכרות, ואף שר' יוסי אסר נשיאות כפים במנחה בתעניות משום שאר מנחה, אבל החיוב על נשיאות כפים במנחה, כבי' נשאר, ולכן נשיאות כפים אסורה אבל או"א באמירת שליח ציבור היא חובה. ויש כאן תרתי דסתרי שכן על החיוב עצמו גזרו ועל הש"ץ השאירו. ואולי השאירו כזכר להלכה שמעיקר הדין ראוי היה שכהנים ישאו כפיהם בתעניות.
ה. פסק השולחן ערוך (או"ח סי' קכז ס"ב):
"אם אין שם כהנים, אומר ש"צ: אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת וכו', ואני אברכם. ואין הצבור עונין אחריו אמן, אלא כן יהי רצון".
ורמ"א הגיה: "ואין אומרים אלהינו ואלהי אבותינו וכו' רק בזמן שראוי לברכת כהנים ולישא כפים"...
הרמ"א מבאר את השו"ע שאין אומרים או"א ברכנו אלא בזמן הראוי לברכת כהנים. ולכן לכאורה אף בשאלתנו אין לומר או"א כיון שאינו סמוך לשקיעה. ודבריו חולקים על מהר"ם והאגודה שהובאו לעיל.
ו. כתב הבית יוסף (או"ח סי' קכט, ב): "כתבו הגהות מיימוניות בשם ראבי"ה שיש לומר אלהינו ואלהי אבותינו במנחה ביום הכפורים ותימה דהא אין ראוי לברכת כהנים ושמא הטעם משום דאם עלה אין מורידין אותו. אך ה"ר פרץ כתב שאין לאמרו במנחה ביום הכפורים עכ"ל ורבינו ירוחם כתב בנתיב י"ח ח"א (בסופו) מנחה של תעניות שיש בהם נעילה אין כהן נושא כפיו ואם אין שם כהן אין שליח ציבור אומר ברכת כהנים. והמרדכי כתב במסכת יומא (סי' תשכז) אנן לא נהיגינן הכי ע"כ. ומנהגא דידן כרבינו ירוחם".
היינו, לפי הב"י אין לומר או"א ברכנו כאשר מתפללים בזמן האסור בנ"כ אף בתעניות – היינו לפני פלג המנחה, ורק אחרי פלג המנחה שדומה לנעילה ונושאים כפיהם – אם יש כהנים, אם אין כהנים – אומרים או"א ברכנו. והביא את דעת הראבי"ה כמהר"ם ואגודה שיש לומר בכל מנחה של תענית אף כשהיא מנחה גדולה ואסורה בנ"כ, בכ"ז יאמרו או"א.
וכך כתב הב"ח (או"ח סי' קכט, א): "אין נשיאת כפים אלא בשחרית וכו'. פירוש שלשה מחלוקות (=דעות) בנשיאת כפים במנחה דיום הכפורים: בה"ג כתב דלכתחלה נושאין כפיהם במנחה דיום הכפורים, ורב עמרם כתב שאסור וכיון שאסור אם עלה מורידין אותו וכן הוא מנהג אשכנז ולהרמב"ם לכתחלה לא יעלה ואם עלה אין מורידין אותו ונהגו כרב עמרם. ואם כן כיון דבמנחה אינו ראוי לנשיאת כפים אין לומר בו ברכנו בברכה המשולשת ומכל מקום נוהגים לומר גם במנחה דיום הכפורים ברכנו ואינו נראה מנהג נכון דהוי ליה כתרתי דסתרי אהדדי".
ולשיטת הב"ח אין ראוי לומר כלל או"א במנחה בחצות היום, אף לבני אשכנז – שהרי פסקו שכהן שעלה במנחה מורידים אותו. ומנהגם של בני אשכנז להוריד כהן במנחה ואעפ"כ לומר או"א הוא תרתי דסתרי.
ז. פסק השולחן ערוך (או"ח סי' קכט ס"ב):
"כהן שעבר ועלה לדוכן בי"ה במנחה, כיון שהדבר ידוע שאין שם שכרות, הרי זה נושא את כפיו ואין מורידין אותו, מפני החשד, שלא יאמרו: פסול הוא ולכך הורידוהו" (ומקורו ברמב"ם שהובא לעיל).
ורמ"א הגיה: "ולכן אומרים במנחה ביום כפורים: אלהינו ואלהי אבותינו, אף על גב דאין ראוי לנשיאת כפים, מ"מ הואיל ואם עלה לא ירד מיקרי קצת ראוי (הגהות מיימוני), וכן נוהגין במדינות אלו אף על פי שיש חולקים".
נראה שהשו"ע לשיטתו שאין לומר במנחה בתענית או"א אלא סמוך לחשיכה כדוגמת נעילה ביו"כ. ומה שאין מורידין כהן שעלה וברך, אינו קובע הלכה לשאר מקרים, אולם הרמ"א סובר שזה קובע אף לשאר מקרים וכן ש"ץ אומר במנחה של תענית או"א, ואע"פ שיש בכך תרתי דסתרי – כך נהגו.
פסק המגן אברהם (סימן קכט ס"ק א):
"ותפלת מנחה. אבל אם מתענין עד חצות ומתפללין מנחה לא יאמרו אלקינו [ליקוטי מהרי"ו סי' מ"א] אבל לפי מ"ש רמ"א בהג"ה י"ל אלקינו".
המג"א דיבר רק במתענים עד חצות שאין ש"צ אומר או"א, אבל נראה שכך דעתו בכל מנחה בתענית, פרט לסמוכה לחשיכה. והעיר שהרמ"א פסק שאומר ש"ץ או"א במנחה בתענית.
בארו במחצית השקל (או"ח סי' קכט ס"ק א):
"ותפלת כו'. ומתפללין. אפילו מנחה גדולה, אף על גב דליכא למיחש לשכרות, מכל מקום כיון דאין מתפללים סמוך לשקיעה אתי לאחלופי במנחה של שאר ימים, וכמו שכתוב אחר זה. וכיון דאין ראוי לנשיאת כפים, אין אומרים אלקינו ואלקי אבותינו ברכנו בברכה, וכדלעיל סימן קכ"ז סעיף ב' [בהגה]".
"אבל לפי מה שכתב רמ"א בהג"ה כו'. אין רצונו להגה"ה שבסעיף א', דאינו ענין לזה, דשם כתב רמ"א דנתבאר לעיל סימן קכ"ח סעיף מ"ד דמנהגינו שאין נושאים כפים כי אם ביום טוב. וא"כ לדידן דלא שייך האי דינא אם נושאים כפים במנחה בתענית. אך מ"א נתכוין להגהת רמ"א בסעיף ב', דכתב המחבר דכהן שעלה במנחה דיום הכיפורים לא ירד, כיון דהא דאין נשיאות כפים במנחה ביום הכיפורים אינו אלא משום גזרה, ולאו כולי עלמא ידעו הא, ואיכא למיחש לפגמו של כהן. ועל זה כתב רמ"א כיון דאם עלה לא ירד אומרים אלקינו כו', א"כ האי טעמא שייך גם במתענים עד חצות, דגם שם הא דאין נשיאות כפים במנחה אינו אלא משום גזירה כנזכר לעיל, וא"כ אי עלה לא ירד, וא"כ אומרים ג"כ אלקינו כו'".
עולה שלפנינו מחלוקת בין מנהג אשכנז למנהג ספרד, השו"ע פסק שאין ש"ץ אומר במנחה בתענית או"א, והרמ"א פסק שש"ץ אומר או"א, והוסיף שיש חולקים שלא לומר כמו הב"ח ועוד פוסקים.
באר בשולחן ערוך הרב (או"ח סי' קכט ס"ב): "כהן שעבר ועלה לדוכן ביום הכפורים במנחה כיון שהדבר ידוע שאין שם שכרות ה"ז נושא כפיו ואין מורידין אותו מפני החשד שלא יאמרו פסול הוא ולכך הורידוהו ולכן נוהגים במדינות אלו לומר אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו כו' ביום הכפורים במנחה אף על פי שאין אומרים אלא בזמן הראוי לנשיאת כפים מכל מקום הואיל ואם עלה לא ירד ונושא כפיו נקרא קצת ראוי לנשיאת כפים".
ואף הוא נדחק בביאור שיטת בני אשכנז.
והוסיף במשנה ברורה (ס"ק י) "מקרי קצת ראוי - ומ"מ המתענים עד חצות ומתפללין מנחה כגון בער"ה וכדומה לא יאמר הש"ץ אלהינו וא"א אפילו לשיטה זו".
ובאר בשער הציון (או"ח סי' קכט ס"ב ס"ק ה): "אליה רבה ומגן גבורים כמהרי"ו ודלא כמגן אברהם, והטעם, דבתעניתים כאלו אין נשיאת כפים במנחה מדינא ואפילו בדיעבד, כבשאר ימות השנה, דלא שייך בזה לומר שהדבר ידוע שאין שם שכרות, כיון שאינו תענית גמור לכל היום, ואפילו במתענין כל היום אלא שאינו תענית צבור, כגון בז' באדר או בט"ו כסלו וכדומה, שמתאספים חבורות ומתענים, גם כן דעת הרבה אחרונים דבכגון זה אסור בנשיאת כפים במנחה מדינא ואפילו בדיעבד, ומשום חשש שכרות כבשאר ימות השנה, ולא התירו אלא בתענית צבור גמור, וממילא אין אומרים אלהינו ואלהי אבותינו, עיין אליה רבה ובאר היטב ומגן גבורים ובחידושי ר' עקיבא איגר".
ומש"כ 'ודלא כמג"א' היינו שלא מטעמו של המג"א, שלמג"א הוא מפני שכל מנחה הוא זמן שאינו ראוי לנשיאות כפים (פרט לסמוך לחשיכה) אבל לטעמם הוא מתוך שאינה תענית ציבור מתקנת חז"ל וחל עליה איסור נ"כ מתוך חשש שכרות.
מסקנה
במנחה גדולה בתענית ציבור כאשר אין כהנים, לשיטת השו"ע לא יאמר שליח הציבור או"א ברכנו בברכה וכו', ולשיטת הרמ"א יאמר.