חבל נחלתו כח כ
סימן כ
'שבע ברכות' בליל הסדר
שאלה
מי שמארח חתן וכלה כשהם בשבעת ימי משתה בליל הסדר, האם יכול לברך שבע ברכות, ומה הן הלכות ברכת הנישואין המיוחדות בליל הסדר?
נעסיק בתחילה האם כל המשתתפים בשבע הברכות חייבים להיות עימם מתחילת הסדר, או שיכולים לבוא מביתם לאחר אכילת הסעודה וקודם ברכת המזון. ואחר כך נעסוק בסדר המיוחד של ברכות הנישואין בליל הסדר.
א. הזמנת מי שסעד במקום אחר לסיים את סדרו וסעודתו במקום שבע ברכות
המדובר כאן במי שמפסיק את סעודתו במקום אחד וגומרה במקום אחר ללא ברכות נוספות. וצריך לדון האם ניתן לתאם עם עושי סדר במקום אחר לבוא למקום שבו החתן והכלה, לאכול עם יתר הסועדים אפיקומן ולשתות כוס שלישית ולומר הלל וכוס רביעית, האם זה ניתן בליל הסדר.
באר המשנה ברורה (סימן קעח הקדמה):
"הנה מפני שהסימן הזה יש בו פרטים רבים ע"כ אקדים לזה הקדמה קצרה כדי להקל על המעיין. הנה בענין שינוי מקום [היינו שהתחיל לאכול והלך למקום אחר ורוצה לאכול שם או שרוצה לחזור למקומו הראשון ולאכול שם] קי"ל דצריך לחזור ולברך ויש בזה ג' דברים שצריך לבאר. א) מהו שינוי מקום אם מבית לבית או מחדר לחדר. ב) באיזה דברים שייך דין שינוי מקום. ג) אם שינה מקומו מה דינו בזה ונחזור לבאר אחד אחד".
"ענין שינוי מקום הוא לא מיבעיא אם הלך באמצע אכילתו מבית זה לבית אחר בודאי הוי שינוי מקום ואפילו אם יצא רק חוץ לפתח ביתו בתוך אכילתו ג"כ בכלל שינוי מקום הוא ואינו מועיל אפילו היה דעתו לזה בשעת ברכה שישנה מקומו ואפילו אם שינה רק מחדר לחדר ג"כ סוברים הרבה פוסקים דהוא שינוי מקום [ועיין במש"כ בזה בבה"ל] אך בזה יש חילוק דאם היה דעתו בשעת ברכה לשנות המקום מחדר לחדר מותר כיון שהוא תחת גג אחד. ומזוית לזוית אפילו טרקלין גדול לא הוי שינוי מקום כלל כיון שהוא חדר אחד ואין צריך כלל דעתו לזה".
"ובאיזה דברים שייך שינוי מקום איתא בזה פלוגתא בגמרא [פסחים ק"א ע"ב] דרב ששת סבר בין אם אכל פת ובין שאכל פירות ושארי משקין דינם שוה בזה דצריך לחזור ולברך ורב חסדא סבר דוקא אם אכל דבר שאין טעון ברכה במקומו ר"ל כגון פירות ומשקין שאין מחויב דוקא לברך ברכה אחרונה שלהן במקומו הראשון וע"כ אמרינן דתיכף שעקר ממקומו נתבטל קביעתו וצריך לחזור ולברך כשירצה לאכול עוד אבל אם אכל פת [וי"א דה"ה כל דבר שהוא משבעת המינים] שהוא דבר שצריך לברך במקומו דוקא וע"כ אמרינן בהו דאפילו אם עקר ממקומו עדיין לא נתבטל קביעותו הראשונה וכל היכא שאוכל על דעת קביעות הראשונה הוא וכאלו יושב במקומו דמי ואין צריך לברך עליו המוציא ונחלקו הפוסקים בזה הרמב"ם וסייעתו פסקו כרב ששת דבכל גווני צריך לברך וזהו טעם שני סעיפים הראשונים והרא"ש וסייעתו פסקו כרב חסדא וזהו דעת הגהת הרמ"א שהובא בסוף סעיף ב'. וכל זה הוא לענין לחזור ולברך אבל לכתחלה אין לעקור ממקומו לכו"ע בכל גווני".
"ומה דינו של שינוי מקום נחלקו הפוסקים ג"כ בזה הרמב"ם וסייעתו סוברים דמשחזר למקומו בתחלה צריך לברך בהמ"ז [או הברכה אחרונה כשאכל דבר שחייבין עליו לברך ברכה אחרונה] על האוכל שאכל מקודם ואח"כ יחזור לברך ברכה ראשונה על מה שהוא רוצה לאכול עתה וזהו המוזכר בסעיף א' ושארי פוסקים סוברים דאין צריך לברך רק הברכה ראשונה על מה שהוא רוצה לאכול אבל הברכה אחרונה יוצא במה שמברך אחר אכילה השניה ויהיה קאי על שניהן וזהו המוזכר בריש הג"ה שבסוף ס"ב ולמעשה נקטינן הכל כדעת הפוסקים המובא בהג"ה".
עולה מהסבר המשנ"ב שלכתחילה ודאי לא טוב לתאם עם משפחה שעושה סדר בביתה לסיים במקום אחר, כי לשיטת הרמב"ם והשו"ע, אם כל המשפחה עוברת מקום צריכים לברך קודם ברכת המזון ואח"כ לחזור ולברך המוציא. וזה ודאי לא מתאים לליל הסדר מה גם שאם אוכל אפיקומן בביתו ומברך ברכת המזון אינו יכול לחזור ולאכול אפיקומן במקום אחר.
וכך כתב בערוך השולחן (או"ח סי' קעח ס"ח):
"והנה העולם תפסו כשיטת רבותינו מדיעה השנייה (=כשיטת הרמ"א אליבא דרב חסדא) ונוהגין בסעודת נשואין להתחיל לאכול בביתו ואח"כ לילך לסעודת נשואין ולגמור שם הסעודה ולברך שם [ט"ז סק"ט] וכן אנו רואים בפורים ורגלים שעושים כן, ואף על גב דזהו רק בדיעבד אבל לכתחלה וודאי לא נכון לעשות כן כמ"ש רבינו הרמ"א וז"ל: וכן נוהגין במדינות אלו, מ"מ לכתחלה לא יעקור ממקומו בלא ברכה דחיישינן שמא ישכח מלחזור ולאכול. ומיהו לצורך מצוה עוברת כגון שיגיע זמן תפלה מותר עכ"ל. וכן מבואר מלשון הברייתא בפסחים שם בני חבורה שהיו מסובין ועקרו רגליהם לצאת לקראת חתן וכו' ע"ש דמשמע מפני שהיא מצוה עוברת ומ"מ נראה דהעולם תופסים גם זה למצוה עוברת לפי הזמן משמחה של מצוה כנשואין או סעודת פורים וכיוצא בזה שמוכרח לאכול גם בביתו וגם אצל חבירו אבל בלא דבר מצוה לא נכון לכתחלה לעשות כן אא"כ נתהוה נחיצות שהיה מוכרח לזה כגון שקראו אדם גדול או איזה שר שהיה מוכרח לילך וכיוצא באלו [ועמג"א סק"ח שכתב דבמזמינים אותו לאכול במקום אחר והיה דעתו מתחלה לכך בעת ברכת המוציא מותר לגמרי דבזה לא שייך שמא ישכח ע"ש ועא"ר סק"ה שגמגם קצת בזה]".
נראה מדבריו שכל זה דוקא לשיטת הרמ"א, אבל לשיטת הרמב"ם והשו"ע ראוי קודם לברך ברכת המזון במקומו, ורק אחר כך ילך לבית חבירו ויאכל איתו, עפ"י כל דיני סעודה.
אבל פסק השולחן ערוך (או"ח סי' קעח ס"ד): "אם אכל פת במקום אחד וחזר ואכל במקום אחר, אינו מברך בה"מ אלא במקום השני, כמו שנהגו הולכי דרכים שאוכלים דרך הילוכם ויושבים ומברכין במקום סיום אכילתם".
היינו אם מתכוין מלכתחילה לסיים סעודתו במקום אחר, סובר השו"ע שאינו חוזר ומברך.
באר המשנה ברורה (סי' קעח ס"ק מ):
"וחזר ואכל – ואף דלדעת המחבר לעיל בסעיף א' וב' אסור לאכול במקום השני על סמך סעודה הראשונה אלא צריך לברך מקודם בהמ"ז על אכילה ראשונה והמוציא על להבא וגם דעתו לא מהני מבית לבית צ"ל דכאן מיירי שכבר אכל דאז מברך במקום השני דגם זה מקומו הוא ולפי מה שאנו נקטינן כדעת ההג"ה לעיל בסעיף ב' רק לכתחלה אין לעקור ממקומו עד שיברך במקומו אבל אם כבר עקר מותר לאכול כאן על סמך סעודה הראשונה ואם היה דעתו לזה מהני בסעודת פת אף לעקור לכתחלה מבית לבית וכנ"ל".
עולה עפ"י המשנ"ב שכוונה מועילה לשינוי מקום והוא נחשב כהולכי דרכים שיכולים להמשיך סעודתם במקום אחר ולברך שם. וכך כתב המשנ"ב בס"ק מב בסופו: "אך אם מתחלה חשב לאכול מעט במקומו והשאר לאכול בדרך מהני ואף בהפסק אילנות דרק מבית לבית לא מהני דעתו באכילת פירות אמנם אם התחיל לאכול בבית והלך לדרך הרי הוא כמו מבית לבית דלא מהני דעתו בפירות וצריך לחזור ולברך ובפת מהני דעתו ואף לענין לכתחלה".
עולה מדבריו שיכולים לתאם עם משפחה אחרת שתבוא ותסיים את סעודתם איתם על שולחנם וממילא יצטרפו לעשרה לברך ברכת הנישואין.
בערוך השולחן (או"ח סי' קעח סי"ד) באר את סעיף ד בשו"ע: "עוד כתב בסעיף ד' אם אכל פת במקום אחד וחזר ואכל במקום אחר אינו מברך ברהמ"ז אלא במקום השני כמו שנהגו הולכי דרכים שאוכלים דרך הלוכם ויושבין ומברכין במקום סיום אכילתם עכ"ל ביאור הדברים דהולך לשיטתו שפסק כהרמב"ם דאפילו בדברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומן מ"מ אסור לו לילך למקום אחר בלא ברהמ"ז ואם יצא חוזר למקומו ויברך ולזה אומר דאם עבר על זה שחזר ואכל במקום אחר ויותר אינו רוצה לאכול בהכרח שיברך שם ברהמ"ז ויעלה לו גם לראשונה והדבר פשוט שאין לו דרך אחר לעשות כן אף אם היה רצונו לאכול עוד במקום הראשון, דכיון דסוף סוף אכל בשני מקומות ולדעת הרמב"ם צריך לברך דווקא במקום שאכל א"כ בהכרח לברך במקום אחד ולצאת ידי חובת המקום השני, ומסביר הדבר שלא תתמה איך יוצא בברהמ"ז במה שיברך בכאן על המקום השני לזה מסביר ומדמה להולכי דרכים שדרך אכילתם כן הוא ולכתחלה יכולים לעשות כן והלכך כאן בדיעבד יצא עכ"פ וכל זה הוה רבותא לשיטה זו, אבל לשיטת רבינו הרמ"א כל דין זה אך למותר דהא כבר נתבאר דלשיטה זו יכולים לכתחלה לאכול בשני מקומות בדבר מצוה וא"כ אין בדין זה חידוש כלל".
היינו, ערוך השולחן (וכן המשנ"ב לעיל) סובר שהוא רק בדיעבד לפי שיטת השו"ע. ולדבריו אין ראוי לנהוג כן לכתחילה לפי השו"ע.
אולם הבן איש חי (שנה ראשונה פרשת בהעלותך סעיף ב) כתב: "וזה אינו אלא בהיכא שלא היה בדעתו בתחילה כשבירך המוציא לגמור במקום אחר, דאז הוי קביעות סעודתו מתחלה במקום זה ולכך צריך לברך ברהמ"ז במקום זה ולא במקום אחר, אבל אם מתחלה כשבירך המוציא היה בדעתו לגמור בבית אחר מותר לברך במקום אחר, שהרי מתחלה לא קבע במקום זה כל סעודתו, וכמו שנוהגים הולכי דרכים שאוכלים דרך הילוכם ויושבים ומברכים במקום סיום אכילתם, והיינו מפני שלכך נתכוונו מתחלה שלא לקבוע מקום לאכילתם במקום שברכו בו המוציא והתחילו שם לאכול".
ומשמע שלכתחילה יכולים לתכנן סעודתם שתתחיל במקום אחד ותסתיים במקום אחר אף לפי הפוסקים כשו"ע. וכ"נ מכף החיים (על אתר) שלא כתב שהוא בדיעבד.
נראה על כן שהן ספרדים והן אשכנזים יכולים לתאם מראש שיבואו לסיום הסעודה ולשבע ברכות אפילו בליל הסדר. וכיון שאוכלים אפיקומן בבית שבו עושים 'שבע ברכות', ממילא הם שותפים בסעודה ויכולים לברך אחריה ברכות הנישואין.
ב. אכילת סעודת החג ואפיקומן בשני מקומות
לגבי אכילת אפיקומן פסק הרמ"א (או"ח סי' תעח ס"א): "הגה: ולא יאכלנו בשני מקומות, דלא עדיף מאלו הפסיק בשינה דאסור לאכלו משום דהוי כשני מקומות (טור)".
ובאר המגן אברהם (סי' תעח ס"ק ב): "בשני מקומות. אפי' בחדר א' לא יאכלנו בשני שלחנות (כ"מ בגמ') ומשמע דווקא באפיקומן שהוא זכר לאכילת פסח אבל שאר הסעודה מותר לאכול בשני מקומות וכ"מ ס"ב ועמ"ש סי' תפ"ד". וכ"פ משנה ברורה על אתר (ס"ק ד ו-ה).
עולה שמצד אכילה במקום אחר ומצד אכילת אפיקומן כולו במקום אחד יכולים לאכול בבית אחר, וכיון שעוקרים את מקומם קודם אכילת אפיקומן אין כאן בעיה של אכילת אפיקומן בשני מקומות.
ג. סדרי ברכת הנישואין בליל הסדר
בליל הסדר אין מוסיפים על ארבע כוסות (עי' שו"ע סי' תעב ותעז). וכ"פ בשולחן ערוך (או"ח סי' תעט ס"א) לגבי שתיה אחר כוס שלישית: "אחר כך מוזגין לו כוס שלישי, ומברך עליו ברכת המזון ובורא פרי הגפן, ושותהו בהסיבה; ולא יברך אחריו ולא ישתה יין בינו לכוס רביעי".
ועל כן צריך לשתות את הכוס של ברכה של 'שבע ברכות' (ברכות הנישואין) ככוס שלישית של הסדר. ומאידך נהגו לא לברך 'שבע ברכות' על כוס של ברכת המזון משום 'אין עושין מצוות חבילות חבילות', ומובאת המחלוקת בשולחן ערוך (אה"ע סי' סב ס"ט) ומבוארת בנו"כ.
כתב בדרכי משה (הקצר או"ח סי' תעג):
"וכן הוא במנהגים שלנו (לר"א טירנא עמ' נה) וכתב עוד כשצריך לברך שבע ברכות בליל פסח יברך ברכת המזון על כוס שלו, ושבע ברכות על כוס של חתן".
הרמ"א מביא ממנהגי טירנא שהמברך יברך את ברכת המזון על הכוס שלו (שהיא כוס שלישית של ההגדה), ואת שבע הברכות יברך על הכוס של החתן. ולא פרט על איזה כוס מברך 'בורא פרי הגפן' משתיהן, וכן לא באר האם ניתן לחלק את הברכות לשאר משתתפי ה'שבע ברכות', וכן לא הסביר לגבי שתיית הכלה.
באר בשו"ת מנחת שלמה תניינא ([ב-ג] סימן ס אות לא): "מש"כ הד"מ מברך ז' ברכות על כוס החתן, היינו שש ברכות ויחד עם ברכתו הקודמת הם שבע. והטעם שנוטל כוס שני הוא כדי לעשות היכר שאין אומרים ב' קדושות על כוס אחד, ומה שבחרו בשל חתן הוא משום כבודו וגם כדי שישתה אח"כ החתן מהכוס של ברכה, כיון דלענין מצות ד' כוסות מצוה לכתחלה לשתות כל רביעית ולא רוב רביעית".
היינו המברך ברכת המזון מברך 'בורא פרי הגפן' על כוסו מיד אחר ברכת המזון, ואח"כ אומר שש ברכות על כוס החתן.
מוסיף הגרשז"א: "אך בין כה וכה יש להדגיש דמשמע שבליל פסח מקדימים ברכת היין לפני ברכת חתנים, וטעמו של דבר נראה דכיון שעיקר הטעם שמקדימים ברכת חתנים (ולא כמו תחת החופה) הוא כדי שלא יהא נראה דברכת היין היא רק משום ברהמ"ז וכדמבואר בבית שמואל אבהע"ז סימן ס"ב סק"ב, לכן דוקא כשמברך על כוס אחר שאיננו של ברהמ"ז הוא דמקדימים ברכת חתנים, משא"כ בפסח שמברכין ברכת חתנים על כוס ג' של ברהמ"ז יש להקדים תחלה של ברהמ"ז, ועדיין צריך תלמוד".
ודבריו צ"ב שכן מברך את שש הברכות על כוס החתן. ואולי כוונתו שברכת הגפן היא על כוס של ברכת המזון ואף החתן צריך להתכוין לצאת בה י"ח כוס של ברכת המזון (שהיא בשבילו גם כוס שלישית של ליל הסדר).
בחשוקי חמד (פסחים קיז ע"ב) מביא את השיטות השונות בענין כוס של 'שבע ברכות' בליל הסדר:
"שאלה. כאשר יש שבע ברכות בליל הסדר, כיצד ינהגו בכוס של שבע ברכות, הרי צריך לקחת כוס נוסף לברכות השבע ברכות נוסף על הכוס של ברכת המזון, דאי אפשר לברך ברכת המזון וגם שבע ברכות על כוס אחד, משום שאין עושים מצוות חבילות חבילות, ולקחת עוד כוס עבור השבע ברכות בליל הסדר, יש בו חשש שנראה כמוסיף על הכוסות?"
"תשובה. מצינו בנידון זה כמה שיטות:"
"א. הדרכי משה (סימן תעג סק"ד) כתב שיברך ברכת המזון על כוס שלו, ושבע ברכות על כוס של חתן".
"ב. דעת החיד"א (חיים שאל סימן עד אות יג) לברך הכל על כוס אחד, גם לנוהגים תמיד לברך על ב' כוסות".
"ג. דעת הברכות מים (הביאו הכף החיים סימן תעט סק"ג) דאחד מהמסובין יברך ברכת המזון על כוסו, ואח"כ יברך אחד מהמסובין על כוסו שבע ברכות, ואח"כ יברך המזמן על כוסו בורא פרי הגפן, ויעוין בפתחי תשובה (אבהע"ז סימן סב ס"ק יח) שתמה שאישתמיט לכל אלו הגדולים ז"ל דברי הדרכי משה, ובודאי דהכי נקטינן, ויעוין בשדה חמד (ח"ו מערכת ברכות ס"ג) שכתב דלא נעלם מהם דברי הדרכי משה, אלא דעתם לפסוק בפסח כדעת השו"ע דלוקחים רק כוס אחד לברכת המזון ולשבע ברכות".
"ד. דעת היעב"ץ (בסידורו סדר ההגדה לאחר ברהמ"ז) שיברך על שתי כוסות, וישמור את כוס השבע ברכות לכוס רביעי".
"וביעב"ץ שם תמה על הדרכי משה שכתב דיטול את כוס החתן, דאי חייש לההיא דאין עושין מצוות חבילות, מאי שנא כוס ברכת המזון דחתן דלא איכפת ליה ביה, והא כל אדם מישראל חיובי מיחייב ביה האידנא ומתעביד ביה מצוה. ותירץ האגרות משה (אבהע"ז סימן צה) שמדין כוס לברכת המזון היה סגי גם בליל פסח בכוס של המברך לבדו, ורק מצד שצריך לומר איזה דבר של מצוה גם על הכוס שכל אחד שותה בליל הפסח, יכול החתן להחשיב כוסו לא למצות ברהמ"ז אלא למצות השבע ברכות, דאין הכרח שיאמרו עליו מצוה מהסדר אלא רק שיאמרו עליו איזה דבר מצוה, עיין שם".
"ובספר שובע שמחות (פ"ד סימן נו עמוד קח) הוסיף: דמכוס החתן שברכו עליו שבע ברכות ישתה רק החתן כדין כוס שלישי, ואין לכלה וכל המסובין לטעום אז משיירי כוס החתן או המזמן, כיון שטעימת החתן וכלה, והמסובין אינה אלא למצוה לכתחילה, וכאן יש לחוש לאיסור שתיה בין כוס ג' לד', כמבואר בשו"ע (סימן תעט) ויעוין גם בביאור הלכה (ד"ה ולא) שכתב: דמסתימת לשון המשנה וכל הפוסקים משמע דאפילו מעט לא ישתה, [ולכאורה יש עצה דישתו הכלה והמסובין מכוס של ברכה, דהא כתב הרמ"א (סימן תעט ס"א) מיהו מכוס שלישי יכול לשתות כמה פעמים והכל מחשב שתיה אחת, וא"כ יכול החתן לשפוך לכלה ולכל המסובין קצת לתוך כוס שלישי קודם שישתו ואין כאן חשש שיכרות ולא חשש של מוסיף על הכוסות]".
ונראה שלא נהגו כלל כשיטת הרב יעב"ץ. ועי' בשו"ת להורות נתן (חי"א סי' קי) שדן בשיטת הרב יעב"ץ וב'אין עושין מצוות חבילות חבילות'.
ובשו"ת משנה הלכות (חי"א סי' שפב) העיר שהחתן לא יברך על כוסו 'שבע ברכות' אלא אחד משאר הקרואים מפני שצריך שחזן יברכן עפ"י פרדר"א (פי"ב).
ונראה שבני אשכנז יעשו עפ"י הרמ"א, ובני ספרד יעשו עפ"י הרב חיד"א.
וכך פסק בילקוט יוסף (שובע שמחות א פרק יז – דיני שבע ברכות שבשבעת ימי המשתה סעיף יח) לגבי מנהג בני ספרד:
"אם חל ליל הסדר בתוך שבעת ימי המשתה, וסועדים בבית החתן, יש לברך את שבע הברכות על כוס של ברכת המזון, אבל אין להוסיף על הכוסות. ויש לברך בורא פרי הגפן מיד בסיום ברכת המזון, ואחר כך ברכת חתנים (=של המברך את ברכות הנישואין). ואם סועדים שלא בבית החתן... ושותים בהיסבה".
והוסיף בהערה:
"כבר ביארנו לעיל שבמשך כל השנה אנו נוהגים לברך על ב' כוסות, ואחר שבירכו שש ברכות על כוס אחד, המזמן מברך בורא פרי הגפן על כוס שני, ומוזגים מכוס אחד לשני וטועמים. וכמו שהעיד על המנהג מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל. והנה בליל הסדר שכל אחד מן המסובים מברך ברכת המזון על הכוס שבידו, שהוא כוס שלישי מארבע הכוסות של ליל פסח, גם אם ירצה איש אחר לברך שש ברכות על הכוס שבידו, אין בזה שום תועלת, שהרי על כל פנים כוס ברכת המזון הוא, ולמאן דאמר שיש צורך בשני כוסות משום שאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד, לא יגהה מזור בליל פסח, מה שאיש אחר יברך, ולא גדול המסובים שאומר הזימון וברכת המזון, שהרי לכל אחד נחשב כוס של ברכת המזון. ולכן בעל כרחנו צריכים לסמוך על מה שכתב מרן השלחן ערוך שהמנהג לברך הכל על כוס אחד. ונראה שכן דעתו של מרן מעיקר הדין, שהרי כתב זאת ביש אומרים בתרא. ואף שהרמ"א בדרכי משה (סימן תעג סק"ד) כתב בשם המנהגים, כשצריך לברך שבע ברכות בליל פסח יברך ברכת המזון על הכוס שלו, ושבע ברכות על כוסו של החתן, הנה באמת גם כוסו של החתן נחשב לכוס של ברכת המזון, שהרי בירך עליו ברכת המזון, ועם כל זה הותר לברך עליו שבע ברכות. ועל כרחנו לומר דסמכינן בכהאי גוונא על רוב הפוסקים הסוברים להקל לברך על כוס אחד, כיון דלא אפשר בענין אחר. ורק לרווחא דמילתא כתב הרמ"א לברך שבע ברכות על כוס החתן, ולא על כוס ברכת המזון שלו. וראה בזה באורך בשו"ת חזון עובדיה חלק א' (כרך ב', סימן מח). ע"ש. והנה הלשון בחזון עובדיה שם "ויש שם פנים חדשות" ובספר חופה כהלכה (עמוד פח) העיר, דלכאורה הרי בליל יום טוב [ליל הסדר] אין צריך פנים חדשות, שהיום טוב עצמו נחשב לפנים חדשות, וכמו שכתב מרן בשלחן ערוך (סימן סב סעיף ח'). וצריך לומר, שאגב אורחיה כתב כן, שבדרך כלל כן היא הרגילות שכשיש פנים חדשות מברכים ז' ברכות. אבל אין הכי נמי בליל הסדר מברכים שבע ברכות בבית החתן, בעשרה, אף שאין שם פנים חדשות".
"פש גבן לברורי אם מברך ברכת המזון ושבע ברכות על כוס אחד, האם יקדים לברך בורא פרי הגפן לשש ברכות הנישואין, וכמו שעושים בחופה, ומשום דהוה ליה כתדיר שהוא קודם, או יברך שש ברכות תחלה ולבסוף יברך בורא פרי הגפן סמוך לשתיה. וראה בזה באורך בשו"ת חזון עובדיה חלק א' (כרך ב' סימן מח), ושם העלה שיש לברך בורא פרי הגפן מיד בסיום ברכת המזון, קודם ברכת חתנים, ושותה בהיסבה. ע"ש".