חבל נחלתו כח יט
סימן יט
תבשילים מקמח מצה בערב פסח
שאלה
האם מותר לאכול תבשילים ומאפים מקמח מצה בערב פסח?
יש מאכלים שעשויים קמח מצה עם הוספות שונות ובעיבודים שונים: בישול, אפיה או טיגון, ויש מאכלים שמוסיפים קמח מצה להוספת טעם או להסמיך כגון ציפוי בשניצל וכד'. מה דינם?
תשובה
א. נאמר בירושלמי (פסחים פ"י ה"א): "א"ר לוי האוכל מצה בערב הפסח כבא על ארוסתו בבית חמיו והבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה".
בעלי תמר (פסחים פ"י ה"א) הביא שלש שיטות ראשונים בביאור מאמר רבי לוי:
שיטת בעל המאור (פסחים טו ע"ב) שאין לאכול מצה משש שעות ולמעלה שאז חמץ אסור לגמרי.
שיטת הריטב"א (פסחים נ) שאין לאכול מצה בערב פסח מסוף שעה רביעית שאז איסור חמץ מדרבנן.
שיטת הרמב"ן שמצה אסורה בערב פסח כל היום, ובאר שאף בלילה מאחרי בדיקת חמץ אין לאוכלה.
כשיטת בעל המאור הביא המאירי (יג ע"א), אמנם הוא עצמו סבר שאין לאכול כל היום מצה.
ריא"ז כתב כשיטת הרמב"ן אולם התיר לאכול מצה עשירה ובצקות של נכרים.
והרשב"ץ במאמר חמץ (סי' קג) כתב שמהרי"ף עולה כרמב"ן ולא כרז"ה וכן סבר הרשב"ץ עצמו. וכ"כ הסמ"ק (מצוה ריט) כרמב"ן.
ופסק הרמ"א (או"ח סי' תעא ס"ב): "אבל מצה שיוצאין בה בלילה, אסורים לאכול כל יום ארבעה עשר (ר"ן פרק אלו עוברין בשם הרמב"ם והמגיד פ"ו)". היינו כרי"ף וכרמב"ן ולא כרז"ה והריטב"א.
האיסור אינו מחשש חימוץ אלא נובע מיחס נכון לאכילת המצה בליל הסדר. (בדומה להפסק בין תקיעות רשות של חודש אלול לתקיעות ראש השנה).
ב. המצה שנאסרה היא דוקא מצה שיוצאים בה ידי חובה בליל הסדר. ורבים הראשונים (תוספות פסחים צט ע"ב ד"ה לא יאכל, טור או"ח סי' תמד, אורחות חיים ח"א הל' חמץ ומצה אות עט, ספר אגור הלכות חמץ ומצה סימן תשיב, שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סימן רי ועוד רבים) המזכירים שר"ת נהג לאכול בערב פסח בין אם חל בשבת ובין בחול מצה עשירה היינו קמח מחמשת מיני דגן שנאפה עם ביצים, יש שחלקו עליו שמצה עשירה היא עם מי פירות (ללא הוספת מים) ולא ביצים, וכן מנהג אשכנז שלא לאכול שום מצה עשירה (או"ח סי' תסב ס"ד וכן סי' תמד ס"א).
אולם למדנו ממנהגו שמצה שאין יוצאים בה ידי חובה מותרת באכילה בערב פסח – לפי כל השיטות שהוזכרו לעיל, ולא עליה נאמר דין הירושלמי.
ג. לגבי שימוש בקמח מצה, פסק הרמ"א (או"ח סי' תעא ס"ב): "מצה שנאפה כתקנה ואח"כ נתפררה ונילושה ביין ושמן, אינה נקראת מצה עשירה ואסורה לאכלה בערב פסח (מהרי"ב)".
היינו עדיין שם מצה עליה, ועירוב יין ושמן אינו מספיק לשנות את שמה.
באר המגן אברהם (סי' תעא ס"ק ח): "ונילושה ביין ושמן. אפילו נאפית אח"כ שנית (=אסור) אבל מפוררת ונתבשלה מותר לאכול ומברך (במ"מ) דהוי מעשה קדירה ונימוח (מהרי"ל) עמ"ש סי' קס"ח ס"י ותס"א ס"ד".
היינו, בישול קמח מצה עוקר שם מצה מהפירורים.
באר הפרי מגדים (או"ח א"א סי' תעא ס"ק ח): "ונלושה. עיין מ"א. ועיין חק יעקב [ס"ק י] דספק הוא ואינו יוצא ידי חובתו בפסח, ואסור לאכול ערב פסח כל היום. אבל מבושלת וקניידלי"ך מותר לאכול, דאינו יוצא ידי חובתו בפסח במבושלת בכלי ראשון. והיינו קודם מנחה קטנה, הא מתחלת שעה עשירית אף קניידלי"ך אסור, דמשביע ה' מינים, וכנראה באות ב' דווקא פירות ובשר ודגים שרי לא ה' מינים. ומטוגן באלפס בשמן בלי מים צ"ע, די"ל דיוצא ידי חובתו ואסור לאכול כל היום, דלאו בישול הוא"...
הפרי מגדים מביא שלשה סוגי עיבודים: לישה ביין ושמן, בישול, מטוגן. בלישה סובר שזהו ספק ומחמירים לשני הצדדים, אין אוכלים לשם חובת מצה ומאידך אין אוכלים בערב פסח. וכן מטוגן בספק ואין לאכול בערב פסח, ואולי יוצאים י"ח בליל הסדר. ובישול מותר. ומבאר שמתחילת שעה עשירית (סוף שעה תשיעית) אין לאכול מזונות כדי להיכנס רעב ותאו לאכילת המצה בלילה.
ד. כך באר המשנה ברורה (סי' תעא ס"ק כ):
"אינה נקראת (מצה עשירה) וכו' – דלא נתבטלה ממנה שם מצה ע"י זה, ומ"מ לצאת בה ידי מצה בלילה אין כדאי לפי מה שנתבאר לעיל בסימן קס"ח במ"ב ס"ק נ"ט עיין שם, וגם לחוש ליש מי שאומר דגם זה בכלל מצה עשירה וכ"ז בשלא בשלה אבל אם בשלה וכמו שנוהגין במדינותינו לעשות כדורים ממצה שקורין (קניידלעך) או מצה מבושלת בכלי ראשון מותר לאוכלה קודם שעה עשירית דזה בודאי לא מיקרי מצה וכדמבואר בסימן תס"א".
וכן בערוך השולחן (או"ח סי' תעא ס"ג): כתב: "ומצה מבושלת הוה כמיני תרגימא דאין האיסור אלא על מין פת כמו מצה עשירה או מי פירות עם מים דהוי ג"כ כמצה עשירה [עמג"א סק"ה]".
ה. ומתאימים הדברים עם הנפסק בשולחן ערוך (או"ח סי' תסא ס"ד): "יוצא (=בליל הסדר) אדם במצה שרויה והוא שלא נימוחה; אבל אם בשלה, אינו יוצא בה".
ובאר המשנה ברורה (סי' תסא ס"ק כ): "בישלה וכו' – אפילו אם יש בכל פתיתה כזית וגם יש עדיין תואר לחם עליה לפי שאחר הבישול נתבטל ממנה טעם מצה. וכתבו האחרונים דלאו דוקא בישלה דה"ה בשרוי לתוך רותחין. ואפילו בכלי שני יש להחמיר דלא לשרותה אם לא לצורך וכ"ז בשהיד סולדת בו. ודוקא במים אבל במרק יש להחמיר בכל גווני".
ו. בשו"ת שואל ונשאל (ח"ד, או"ח סי' לו) כתב:
"נסתפקתי אי שפיר דמי לאכול בערב פסח שחל בשבת מצה שדכו אותה ונעשית כקמח ונילושה במי ביצים ומטוגנת בשמן לסעודה ג', אי הויא מצה עשירה או לא". וכוונתו שלא נתבשלה.
"תשובה מור"ם ז"ל סימן תע"א ס"ב כתב דמצה שנאפית כתיקנה ואחר כך נתפררה ונילושה ביין ושמן, אינה נקרית מצה עשירה ואסור לאכלה בע"פ ע"ש. ומזה נראה דה"ה לנ"ד אלא דהרב באר היטב סעיף קטן ח' כתב ומפוררת שנתבשלה מותר לאכול ומברך בורא מיני מזונות דהוי מעשה קדרה ונימוח ע"ש. וצ"ל דמור"ם מיירי בנאפית אחר כך דעדיין ברכתה המוציא וברכת המזון. ואם כן נראה דכ"ש וק"ו בלש אותה במי ביצים וטיגנה בשמן דאין ברכתה אלא במ"מ, דאין בזה איסור דהרי לא נאפית אלא נתבשלה. והגם דכתב הבאה"ט בסימן תמ"ד סק"ב בשם מהרי"ל דראוי לעשותה במצה מבושלת אלא שאין נוהגים כן, נראה דהיינו מטעם דהויא מצה עשירה ולא נהגו אצלם לאכלה וכמ"ש מור"ם שם סעיף א'. אבל לדידן דבתריה דמרן גרירי שפיר דמי, גם זכורני דאבי מורי זלה"ה היה אוכל כל מצתו עשירה והיינו לשים אותם ביין לצרכו קודם המועד, ורק של הסדר היה אוכל מצה גמורה, וזה לאות דאין פה מנהג לאסור. זהו הנלע"ד כעת, ועוד אשובה אשנה פרק זה בלא נדר".
ומתיר (לספרדים לאכול קמח מצה ונילוש ביין ושמן.)
ה. בשו"ת (אור לציון ח"ג פי"ג – דיני ערב פסח אות ג) כתב:
"שאלה. האם מותר לאכול בערב פסח מצה מבושלת או מטוגנת או עוגה מקמח מצה או קציצות מפירורי מצה".
"תשובה. מצה מבושלת מותר לאכול בערב פסח. אולם יש להמנע מלאכול מצה מטוגנת במשך כל היום. וכן אין לאכול מצה שפירר אותה ועירב אותה בביצים וכדומה, אף אם אפאה לאחר מכן. וכן אין לאכול עוגות מקמח מצה. אבל קציצות מפירורי מצה עם ביצים וכדומה שנתבשלו במרק מותרים בערב פסח. ואם טיגן אותם, ראוי להמנע מלאוכלם בערב פסח".
וחילק בין קמח מצה מבושל למטוגן ואפוי. מבושל מותר לאכול בער"פ ומטוגן ואפוי אין לאכול בערב פסח.
ו. השיב בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' קיז):
שאלה
"האם מותר לאכול עוגות הנאפות עם קמח מצה בע"פ, האם דומה לקניידלך המבואר במ"ב (תע"א ס"ק כ') שמותר. ומשום שאיסור אכילת מצה ע"פ שיש בו תואר לחם, ושמא בעוגות ובסקויטים אין בהם תואר לחם, או דילמא היות שאם קובעים בהם סעודה חייב לברך בהמ"ז שפיר נחשב לתואר לחם".
תשובה
"היות דאם קובעים סעודה מברכים ברכת המזון יראה להחמיר, דלא דמי לקניידלך שנקראים מעשה תבשיל".
ואף דעתו להקל בבישול ולהחמיר בכל שאר העיבודים.
ז. כך פסק בילקוט יוסף (קצוש"ע אורח חיים סימן תעא – אכילה בערב פסח):
"ג. עוגה שנעשית מקמח מצה (אפויה), ועירבו בה דבש ויין וכיו"ב, וחזרו ואפו אותה, אין לאוכלה בערב פסח, שהואיל ונאפית מכבר, אין עליה שוב תורת מצה עשירה. [מהרי"ו, רמ"א סי' תעא ס"ב. מג"א סק"ח. משנ"ב ס"ק יט. ברכ"י סי' תסא סק"א. חזו"ע פסח עמוד צה. ובמהדורת תשס"ג עמ' קצט]. אבל אם רוב התערובת היא מדברים אחרים ומיעוט מקמח מצה, בטל ברוב, ומותר לאכול תערובת זו בערב פסח. [א"ר. כה"ח אות כא. שמירת שבת כהלכתה ח"ב פרק נו הערה ד]".
"ד. מותר לאכול מצה מבושלת או מטוגנת בערב פסח. ומכל שכן אם נתבשלה מלפני ערב פסח. וכן מצה מפוררת שנתבשלה, מותר לאוכלה בערב פסח. [חזון עובדיה על הלכות פסח עמוד צה. ובמהדורת תשס"ג עמוד קצט. שו"ת יחוה דעת חלק ג סימן כו]".
הרה"ר יצחק יוסף שליט"א חילק בין אפיה שאסור לבישול וטיגון שמותר.
מסקנות
א) מותר לכו"ע לאכול קנידל"ך – העשויות קמח מצה שהודבק בשמן או ביצים שבושלו.
ב) קמח מצה מטוגן עם שמן וביצים יש מתירים (לספרדים), ויש אוסרים (לאשכנזים ולחלק מן הפוסקים הספרדים).
ג) קמח מצה שערבו בו שמן וביצים ואפו אותו מחדש, רוב הפוסקים נוטים לאסור לאכול בערב פסח.
ד) קמח מצה שהדביקו לשניצל וכד' שהוא רק מיעוט שבמיעוט התירו רוב הפוסקים לאכלו בער"פ.
ה) קמח מצה שערבו בו שוקולד סוכר והדביקו אותו עם מים וכד' – אסרו רוב הפוסקים.