חבל נחלתו כח יח
סימן יח
מאכלים עם טעם לפגם של חמץ בערב פסח
שאלה
משפחה, שנוסעת לכל החג ולכן לא מכשירה את המטבח, רוצה לבשל תפוחי אדמה וביצים בסיר חמץ, לא בן יומו לפני זמן איסור, ולאכול עד ליל הסדר. מה הדין?
תשובה
א. כיון שהסיר אינו בן יומו הוא נותן טעם חמץ לפגם פסק השולחן ערוך (או"ח סי' תמז ס"י):
"נותן טעם לפגם, מותר גם בפסח. הגה: ויש מחמירין, וכן נוהגין באלו המדינות. ובמקום שיש מנהג להחמיר, אפילו משהו ונותן טעם לפגם אסור (ת"ה סימן קצ"ח [קכ"ח])".
וא"כ בתוך הפסח זו מחלוקת בין השו"ע והרמ"א ועדות ישראל הנוהגים על פיהם.
וכך באר בתרומת הדשן (סי' קכח) מקור הרמ"א:
"שאלה: נותן טעם לפגם בתוך הפסח, יש לנהוג בו היתר או איסור?"
"תשובה: יראה דבכל מקום שאין מנהג ידוע שיש להורות דהמקיל לא הפסיד, והמחמיר תבא עליו ברכה. וכעין זה כתב בטור אורח חיים דמהר"ם היה מקיל בזה לאחרים; ולעצמו היה מחמיר, והיה רגיל לומר לשואלים פלוגתא דרבוותא היא, ורבים נמנעים מאליהם. וקבלתי שבווינ"א ובקרימ"ש היה המנהג מקדם להתיר ובניאושט"ט היה המנהג לאסור. וגדול אחד נסתפק במקום שנהגו לאסור, היכא דהוא משהו וגם נטל"פ, אי אסרינן אפ"ה דאיכא למימר דאפילו גאונים האוסרים מודים בהכי. וחילוק זה איתא בהדיא בתוס' פ' כל שעה (פסחים ל ע"א ד"ה לשהינהו) דקאמר, דאע"ג דאין מבטלין איסור לכתחילה, היכא דהוא לפגם גם משהו מבטלין. ונראה להוכיח קצת דלענין נ"ד אין לחלק, דכתב במרדכי פ' כל שעה בשם ראבי"ה, דחיטין שנפלו לבור לדברי רבותינו המתירים נותן טעם לפגם שרי. ולכאורה מוכח התם דמשהו הוא שלא היו החיטין ס' נגד מי הבור, ואפ"ה קאמר דדווקא לדברי המתירין נטל"פ שרי, משמע אבל לא לדברי האוסרין".
ב. כתוב בפסקי רבינו יחיאל מפאריש (סי' מא): "וכן נותן טעם לפגם דבפסח אסור, אבל בערב פסח אין מחמירין בנותן טעם לפגם".
וכך פסק בדרכי משה (הקצר או"ח סי' תמז אות ג): "ונראה לי דהוא הדין לאחר שש בערב פסח אם הוא לפגם שרי דמאחר דבטל בששים דינו כשאר איסורים ומותר גם כן בנתינת טעם לפגם דלא כדמשמע לקמן סימן תנ"ב (עמ' עב) בשם אבי העזרי (סי' תסד) אבל מדברי הרא"ש שם (ע"ז פ"ה סי' ו) משמע כמו שכתבתי".
וכ"פ הרמ"א (שו"ע או"ח סי' תמז ס"ב): "(ונותן טעם לפגם נמי שרי) (ד"ע אליבא דכ"ע)".
ג. באר בשיירי כנסת הגדולה (הגהות טור אורח חיים סימן תמז):
"ב] שטה כ': אבל (חמץ) משש שעות ולמעלה [עד הלילה] הוי כשאר איסורים כו'. נ"ב: אמר המאסף: יראה דאפילו לאוסרים נותן טעם לפגם בפסח, משש שעות ולמעלה שרי. שהרי האוסרין נטל"פ בפסח טעמן, דבכל האיסורים שאוסרין במשהו לא אמרינן בהו נטל"פ מותר, דאין לך ביטול טעם יותר ממשהו באלף ואפ"ה אסרו רחמנא, והוא הדין נטל"פ, כמ"ש הרא"ש בפרק בתרא דע"ז [סימן ו'] והרשב"א בתשובה סימן רס"ב ותצ"ט, ובמכונות [המיוחסות לרמב"ן] סימן קנ"א, וכיון דמשש שעות ולמעלה אינו אוסר במשהו אלא בנ"ט, הוא הדין דנטל"פ מותר. וכ"כ בספר המפה".
"אבל מ"ש בספר המפה דלכ"ע שרי, אינו נכון בעיני, דלהרמב"ם והר"ן [ז' ע"ב ד"ה אמר] דאפילו משש שעות ולמעלה במשהו, וכן לרש"י [חולין ק"ט ע"א ד"ה ותו] כשנתערב במינו, הוא הדין דמשש שעות ולמעלה נטל"פ אסור, כיון דאיסורו במשהו. ואולי דעת הרב דאין לנו לתפוס תרי חומרי, שיהיה אסור משש שעות ולמעלה במשהו ונטל"פ אסור, אלא דאף אם נאסור אותו במשהו, נטל"פ מותר. ולא משמע הכי מדבריו".
היינו, כנסת הגדולה מבאר את הקשר בין איסור משהו לנטל"פ ומצדיק שאם איסור משהו מותר, גם נטל"פ מותר וע"כ קשה לו לדעת האוסרים משהו משש שעות ולמעלה, מדוע לא יאסרו אף נטל"פ משש שעות ואיך פשיטא לרמ"א שאין נטל"פ לפני כניסת החג, משש שעות ולמעלה. ומציע שאולי גם לאוסרים משהו אחר שש שעות אין נוקטים בתרי חומרי.
ועי' פרי מגדים (או"ח, אשל אברהם, סי' תמז ס"ק ו).
וכך העיר על דברי הרמ"א הפרי חדש (או"ח סי' תמז ס"ב):
"ולא מצינו בבירור לאחד מן הפוסקים שאוסרים נותן טעם לפגם בפסח שיאסרו בערב פסח במשהו, דא"כ לדידהו אף בערב פסח יהא אסור נותן טעם לפגם, זה נראה בכוונת מור"ם ז"ל".
היינו, מי שאוסר חמץ במשהו בפסח בתערובת יאסור אף נטל"פ, אבל בערב פסח אחר שש שעות חמץ אינו אסור במשהו, ולכן נטל"פ מותר.
ד. כך באר החיי אדם (חלק ב-ג, הלכות שבת ומועדים, כלל קכא סי"ד): "מדינא נותן טעם לפגם, מותר גם בפסח, וכן סתם הב"י בש"ע. אבל מטעמים הנזכרים, החמירו הפוסקים לאסור בפסח אפילו נותן טעם לפגם, דעל כל פנים לא גרע ממשהו. ואפילו משהו ונותן טעם לפגם, אסור. אבל בערב פסח עד הלילה, מותר".
ואת הטעמים לאסור כתב החיי אדם בסעיף יג:
"הטעם שהחמירו בחמץ לאסור במשהו יותר משאר איסורין, הוא משום דלא בדילין מיניה כולא שתא וגם משום שהוא בכרת, מה שאין כן בחלב ודם, אף על גב דהוא בכרת, מכל מקום בדילין מיניה כולא שתא. ולפיכך דוקא מליל ט"ו אסור במשהו, מה שאין כן בערב פסח מו' שעות עד הלילה, כיון דאז אף על גב דאסור מן התורה כמבואר לעיל, מכל מקום אין בו כרת. וכן חמץ נוקשה אפילו בפסח, אפילו להפוסקים דאסור מן התורה, כיון שאין בו כרת, ומכל שכן להפוסקים דאינו אלא מדרבנן, ולכן אפילו בפסח בטל בס' (מ"א תמ"ז ס"ק ה')".
וא"כ אין סיבה להחמיר בטעם לפגם מחמץ בערב פסח.
ד. כתב בחק יעקב (סי' תמז ס"ק יב): "ונותן טעם לפגם נמי שרי. בערב פסח ואפילו בפחות מששים".
וכן באר המשנה ברורה (סי' תמז ס"ק יז): "אליבא דכו"ע – היינו אפילו לדעת המחמירין לקמן בס"י בהג"ה מ"מ בערב פסח בודאי אין להחמיר ואפילו בפחות מששים".
מסקנה
נראה שמחשבת אותה משפחה, לבישול בכלי שאינו בין יומו ולאוכלו בערב פסח – נכונה, אולם יזהרו לכתחילה להשליך את השאריות של מה שלא יאכלו לפח, שלא יבואו לאוכלן בפסח.