חבל נחלתו כח א
סימן א
נטילת ידים אחר בדיקת או תרומת דם
שאלה
האם צריך ליטול ידים אחר בדיקת דם או אחר תרומת דם?
תשובה
א. נאמר בשבת (קח ע"ב): "הוא היה אומר: יד לעין – תיקצץ, יד לחוטם – תיקצץ, יד לפה – תיקצץ, יד לאוזן – תיקצץ, יד לחסודה – תיקצץ יד לאמה – תיקצץ, יד לפי טבעת – תיקצץ, יד [קט ע"א] לגיגית – תיקצץ. יד מסמא, יד מחרשת, יד מעלה פוליפוס. תניא, רבי נתן אומר: בת חורין היא זו, ומקפדת עד שירחוץ ידיו שלש פעמים"...
באר הערוך (ערך חסד ב, הובא ע"י קובץ שיטות קמאי, שבת קח ע"ב):
"יד לחסודה – תיקצץ – פירוש מקום שמקיז דם". היינו, אין לגעת במקום לפני נטילת ידים.
פרש רש"י (שבת קח ע"ב):
"יד לעין – שחרית, קודם שיטול ידיו".
"תיקצץ – נוח לו שתקצץ, שרוח רעה שורה על היד ומסמתו, וכן כולן".
"לחסודה – ריבדא דכוסילתא, פלימא"ה [אזמל הרופאים] בלעז".
"לפי טבעת – נקב הרעי, שעגול כטבעת".
"תיקצץ – ולא תגע שוב בעין או באוזן קודם נטילה".
"לגיגית – שמטילין בה שכר".
"תיקצץ – דלא תיגע קודם נטילת שחרית".
"יד – לעין מסמא, קודם נטילה".
"יד – לאזן מחרשת".
"יד – לפה או לחוטם".
"מעלה פוליפוס – ריח החוטם והפה, ולי נראה: דיד לאמה לאו לענין שחרית נקט לה, אלא משום דמביא לידי קרי, ובמסכת נדה (יג, ב) אמרינן בה תקצץ משום האי טעמא, ומשום דתניא בה נמי לטותא דתיקצץ – תנייה נמי גבי הנך, וכן, יד לפי טבעת למשמש בה תדיר, מביאתו לידי תחתוניות".
באר המהרש"א (שבת קח ע"ב):
"בפרש"י בד"ה תקצץ ולא תגע שוב כו' עכ"ל. דהכא גבי פי הטבעת לא משמע ליה לפרושי דומיא דכל הני דלעיל לענין נטילת שחרית משום דעיקר הנטילה בשחרית שרוח רעה שורה על הידים וזה אינו תלוי באמה אלא בכל היום קאמר שאם נגע בפי הטבעת בעי נטילה ולא תגע שוב בעין או באוזן קודם נטילה ובפי' שני כתב דלא לענין נטילה כלל קאמר אלא שלא יהא רגיל למשמש בה מפני תחתוניות וק"ל".
לפי דברי המהרש"א שני פירושים לרש"י: א) נגיעה קודם נטילת ידים בשחרית, או נגיעה במקום קודם נטילה ואחר הקזה. ב) עצם המשמוש במקום ללא תלות בנטילה.
ונראה כי מי שהרופאים הוציאו לו דם שורה רוח רעה במקום ההקזה ואין לגעת במקום ההקזה ללא נטילה.
וכ"כ בחדושי הר"ן (מיוחס לו, שבת קח ע"ב): "יד לחסודה תקצץ. פי' אם נגע ידו במקום ההקזה קודם שיטול ידיו נוח לו שתקצץ לפי שרוח רעה השורה בידים מזקת להקזה".
וכן פרש ר' פרחיה (שבת קח ע"ב): "חסודה. מקום שהקיז הדם בזרועו, שמתעסק בגיד שיצא ממנו הדם וממרס בו". וכ"פ: רי"ד, ריבב"ן, מאורות.
ואין זה קשור לנטילת ידיו בשחרית (והמשותף הוא הרוח הרעה), אלא מי שהוציאו לו דם באמצע היום, אין לגעת באותו מקום עד שיטול ידיו.
ב. אמנם המאירי (שבת קט ע"א) הסביר: "יד לחסורא ר"ל נקב ההקזה תקצץ מפני שמעפשתו ומעלה שם בשרו נימא".
בארו בס' 'שבת של מי' (שבת קח ע"ב): "שם, יד לחסודה תיקצץ עוד כתב שם לגירסתו יד לאיסורא ופי' דהיינו נקב ההקזה תיקצץ מפני שמעפשתו ומעלה שם בשרו נימא פי' תולעת כמו נימא של מים מפני העיפוש וכן יד לאמה ולפי הטבעת ויד לגיגית שבו שכר או יין תיקצץ שאף הוא גורם להיות יינו מזיק את שותיו עכ"ל והוי כפירוש ראשון של רש"י דפי' יד לאמה ובפי הטבעת לאו לענין נטילת שחרית דוקא מיירי אלא כל שעה שנוגע בהן אם אינו נוטל ידיו ונוגע בעין או באוזן מזיק אותן וכדפירש מהרש"א ז"ל ע"ש".
היינו לפי רש"י חוששים לרוח רעה קודם נטילה אחר הקזה, ולפי המאירי לנגיעה ולזיהום ודלקת. ובין לרש"י ובין למאירי הנטילה אחר שהקיז ולפני שנוגע במקום הקזה.
ג. הבית יוסף (או"ח סי' ד) הביא את רש"י, וכתב שהטור נקט כפירוש השני ברש"י על איסור משמוש מחמת זיהום והרחבת הפצע ועל כן לא הביא את ענין הקזת דם בהלכות נט"י שחרית:
"וטעמו של רש"י שכתב דיד לאמה ויד לפי טבעת לאו לענין נטילת שחרית נקט להו דאפילו אם נטל ידיו לא יגע באמה ולא ימשמש תדיר בפי הטבעת מדלא תני גבי יד מסמא וכו' ההיזק שעושה היד לאמה או לפי הטבעת ולפי זה יד לחסודה ויד לגיגית נמי לאו לענין נטילת שחרית נקט להו דאפילו אם נטל ידיו לא יגע בחסודה דמשמוש היד מזיק לחבורה ולא יגע בגיגית השכר מפני שמשמוש היד מפסידו ומשום הכי לא נזכרו גבי יד מסמא וכו' ולכן רבינו (=הטור) לא כתב פה אלא שלא יגע לפה ולחוטם ולעינים ולאזנים ולא כתב שלא יגע באמה ובפי הטבעת ובחסודה ובגיגית משום דהכא בהיזק שעושה נגיעה בלא נטילת שחרית עסקינן והנך אפילו אם נטל ידיו מזקת הנגיעה. וגרסינן תו התם בסמוך (קט.) תניא רבי נתן אומר בת חורין היא זו ומקפדת בנטילתו לנוטלו יפה עד שישפוך מים יפה שלש פעמים על ידיו".
הב"י הסביר את רש"י כמאירי, שנגיעה במקום הקזה מזיקה (אפילו עם נטילה), והסביר בכך את השמטת הטור העוסק בנט"י של שחרית.
ד. פסק השולחן ערוך (או"ח סי' ד ס"ד): "אפילו מי שנטל ידיו לא ימשמש בפי הטבעת תמיד, מפני שמביאתו לידי תחתוניות; לא יגע במקום הקזה, שמשמוש היד מזיק לחבורה". וכ"כ הלבוש. ולא משום רוח רעה אלא משום הזיהום לחבורה ועל אף הנטילה. וכתב הט"ז (שם ס"ק ד) שאף אחרי נטילה לא ייגע כל היום במקום הקזה.
באר המשנה ברורה (או"ח סי' ד ס"ד ס"ק יג) "אפילו וכו' – וקודם נטילה יש אוסרין מליגע בפי הטבעת אפילו במקרה, וכן לאמה במקום הנקב אפילו אם הוא נשוי וכן כה"ג במקום נקב הקזה כי אז יוכל הרוח רעה להזיק לכל נקב שבגוף".
עולה ששני טעמים לנט"י לפני נגיעה במקום הקזה: רוח רעה שצריכים להסירו ע"י נטילת ידים וזיהום. אולם אין לגעת כלל במקום הקזה אף אחר נטילה.
ה. חיזוק לפירוש רש"י של חשש רוח רעה מפסחים (קיב ע"א): "דמסוכר ולא משי ידיה – מפחיד שבעה יומי". וברור שהפחד אינו מחמת הזיהום אלא מחמת רוח רעה.
פרש רש"י (פסחים קיב ע"א): "דמסוכר - מקיז דם מן הכתפיים לשון סיכורי".
וכ"פ הרשב"ם, האגודה, רבינו חננאל.
והובא בבית יוסף (או"ח סי' ד, יט). וכ"פ שולחן ערוך (או"ח סי' ד סי"ט): "המקיז דם מהכתפים, ולא נטל ידיו, מפחד ז' ימים... ".
באר המשנה ברורה (או"ח סי' ד ס"ק מח) "דם מהכתפים – ואפשר עלוקה [שקורין פייווקע"ס] או ביינקע"ס (=כוסות רוח) ג"כ צריך ליטול וטוב להחמיר".
עולה שלמשנ"ב בכל הוצאת דם מגופו צריך לחומרא נטילה.
ו. הביא בספר נשמת אברהם (סי' ד סי"ט אות ד):
"המקיז דם. ועיין במ"ב שכותב : ואפשר עלוקה או ביינקע"ס ג"כ צריך ליטול, וטוב להחמיר וכ"כ הפמ"ג. ואולי זה רק כשעצם הוצאת הדם הוא הרפואה, כגון לחולים שיש להם מחלה הגורמת לעודף של כדוריות אדומות וחייבים להקיזם מפעם לפעם, אמנם מה שלוקחים דם מחולה לבדיקות, אין צריכים ליטול ידים אח"כ ואפילו בלקיחת כמות גדולה. אולם ראיתי בספר לקט הקמח החדש שמסתפק בזה וכותב בסוף: 'כיון שדין זה מקורו מהגמרא, בודאי נכון להחמיר ליטול ידיו אחר שהרופא הוציא את הדם, ע"כ'. וק"ל א"כ גם מי שנפצע בפצע ודימם, צריך ליטול ידיו. ושמעתי מפי הגרש"ז אויערבאך שליט"א שלדעתו צריכים ליטול ידים רק אחרי הקזה שהיא עצמה לשם טיפול ולא כשהכוונה לשם בדיקות. וטעמו, דבדברים שהם משום סגולה, אין לנו אלא מה שכתוב, ובזמן חז"ל ההקזה היתה רק לשם טיפול ולא לשם בדיקת הדם".
עולה מדבריו שמסתפק בבדיקת דם אם צריכה נטילה אחריה. ובשם הגרשז"א כתב שצריך נטילה רק אחר הקזה (ולא בדיקת דם) ורק כשההקזה היא לצורך החולה ממנו מוציאים את הדם כמו בימיהם, ולכן בימינו תרומת דם אינה צריכה נטילה.
וכן הביאו בילקוט יוסף (השכמת הבוקר הערות סימן ד – דיני נטילת ידים שחרית אות עא), ובחשוקי חמד (חולין – הערות דף צה ע"ב) בשם הגרשז"א.
אולם בהערות הגרי"ש אלישיב (פסחים קיב ע"א) כתב: "דמסוכר ובזמנינו שמקיזים לתרומת דם אין לך הקזה גדולה מזו שהרי מוציאים כמות דם אבל מה שמוציאים קצת לבדיקת דם אינו כלום". וא"כ לדעתו בכל תרומת דם צריכים נטילת ידים.
ז. במשנה אחרונה (סימן ד) הביא את המשנ"ב: "ואפשר עלוקה [שקורין פייווקע"ס] או ביינקע"ס גם כן צריך ליטול, וטוב להחמיר".
והוסיף בסעיף צז: "אין צריך ליטול ידים לאחר בדיקת דם". ולגבי נטילת ידים לאחר תרומת דם כתב בהערה שיב: "בשולחן שלמה (ערכי רפואה ח"ב עמוד נה) כתב שאפשר שא"צ ליטול ידיו, שכיון שאינו עושה עבור רפואתו רק עוסק לרפואות אחרים שהיא מצוה, הוי בכלל שומר מצוה לא ידע דבר רע. אמנם בספר בדמייך חיי (עמ' נג) כתב בשם הגריש"א דתרומת דם הוי בכלל הקזת דם ויש ליטול ידים לאחריה, אמנם אם אין לו מים ליד המיטה שתורם עליה יכול לברך ברכות הנהנין ולאכול ולשתות מיד לאחר התרומה [ובתנאי שלא נגע במקומות המכוסים וידיו נקיות] ואח"כ יקום ויטול ידיו. עוד כתב שם דמותר לשתות וללמוד בזמן תרומת הדם. ובספר נקיות וכבוד בתפילה (ת' מא) כתב ג"כ בשם הגרח"ק שנכון ליטול לאחר תרומת דם".
וכעין דברים אלו כתב בפסקי תשובות (או"ח סי' ד סעיף כז).
מסקנה
לגבי בדיקת דם הפוסקים בדורנו הקלו שאי"צ ליטול, אולם המשנ"ב כתב שטוב להחמיר, ולכך נטה בלקט הקמח החדש.
לגבי תרומת דם, דעת הגרשז"א להקל מפני שאינה לצורך מי שמקיזים ממנו. אולם רבים הפוסקים שיש ליטול אף שאין מטרת תרומת דם בימינו כהקזת דם בימיהם.