חבל נחלתו כז סא
סימן סא
טיול כהן לאילת ולחרמון
שאלה1
האם כהן מותר לטייל להנאתו בימינו, בחרמון ובאילת, וכן בעבר הירדן?
תשובה
א. טיול בא"י אינו רק להנאה אלא חלק ממצות ישוב א"י שאדם תר את נכסיו הארציים.
החרמון לכו"ע הוא בקדושת עולי מצרים והוא חלק מא"י. העיר אילת היא במחלוקת הפוסקים האם כלולה בעולי מצרים או שהיא חו"ל (וכן חצי האי סיני).
לגבי עבר הירדן שני חלקים עיקריים בעבר הירדן: כל השטח מצפון לארנון הוא בכיבוש עולי מצרים (בין הארנון ליבוק הוא עבר הירדן שטהרה בסיחון, ונתחלק לשבטים גד וראובן. בין יבוק לחרמון הוא חלקו של חצי שבט מנשה וכן של ראובן). מדרום לנחל ארנון הוא ארץ מואב ואדום שלא נכבשו על ידי עולי מצרים, והם בנחלת ישראל לעתיד לבוא כאמור בירושלמי שביעית (פ"ו ה"א): "דאמר רבי חלבו שמעון בר בא בשם ר' יוחנן אבותיך ירשו ארץ של שבעת עממין ואתם עתידין לירש של עשר עממים תלתי חורנייתא אילן אינון את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני ר"י אומר ערביי' שלמייא נבטייא רבי שמעון אומר אסיא ואספמיא ודמשק ראב"י אומר אסייא וקרתיגנא ותורקי רבי אומר אדום ומואב וראשית בני עמון", (ועי' ב"ב נו ע"א).
ב. בכרך א סימן ג מספרַי, עסקתי ביציאת כהן לחוץ לארץ בימינו. בחו"ל נגזרה טומאת ארץ העמים, וכהנים צריכים להיזהר בה.
וכך דנתי שם לגבי כניסת כהנים לשטח שכבשו עולי מצרים:
"עפ"י המבורר לעיל (פרק ב') ישנה מחלוקת פוסקים בחיוב כהנים בזהירות מטומאת אה"ע האידנא. עפ"י רוב הפוסקים (מבואר לעיל בפרק ד') יחול חיוב זה גם במקומות שכבשו עו"מ ולא כבשו עו"ב, כש"כ לגבי יציאה מחוץ לגבולות הארץ בכלל. מכל מקום נראה שהכניסה היום לכבוש עו"מ תהיה מותרת לכהנים מג' סיבות: א. בדרך דחיה – לצורך מצוה. ב. בביטול הטומאה באה"ע בזמננו ועפ"י הגזרה. ג. לפי שיטת המתירים.
א] דרך דחיה — לצורך מצוה: נחלקו הראשונים לצורך אלו מצוות הותרו כהנים ליטמא בטומאות דרבנן, התוס' בע"ז [י"ג א'] וכן הרי"ף [ע"ז ג' ב'] והרא"ש [סוף הל' טומאה] כתבו דאך לישא אשה וללמוד תורה. בבכורות [כ"ט א' ד"ה היכי] כתבו תוס' בשם ר"ת דלכל מצוה אפילו לצאת לקראת מלכי גויים כדי שיזכה להבחין בינם לבין מלכי ישראל. וכתבו שכ"כ בשאילתות פר' אמור. אמנם בהעמק שאלה לנצי"ב כתב בדברי השאילתות שאך לצורך מצוות דאוריתא הותרו כהנים ליטמא בטומאה דרבנן. הרמב"ם הל' אבל [ג' י"ד] כ' שלישא אשה או ללמוד תורה בזמן שאין אלא דרך זו, או לכבוד הבריות הותר ליטמא בטומאה דרבנן. בשו"ע [יו"ד סי' שעב ס"א] פסק כרמב"ם והתיר אף לצאת ולדון עמם ע"מ להציל מידם. רעק"א כמובא לעיל בפרק א' כלל בזה אף פרנסה. ממילא אותם כללים חלים לגבי השטח שכבשו עו"מ ולא עו"ב.
ב] ביטול הטומאה בארץ העמים – בתוספתא [אהלות פי"ח ה"א] כתוב: ."ארץ העמים אם יכול ליכנס לה בטהרה טהורה. וכמה תהא סמוכה ויהא יכול ליכנס לה בטהרה? רשב"ג אומר: אפילו תלם אחד הרי זה מפסיק. אמר ר"ש: יכול אני להאכיל את הכהנים טהרות בבורסקי שבצידן ושבעדירות ושבלבלב מפני שסמוכין לים או לנהר. אמרו לו הרי פסלין מפסיק. חזקת דרכים של עולי בבל אע"פ שמובלעות בארץ העמים טהורות. רשב"ג אומר עד מקום שאדם פונה מימינו ומשמאלו ואינו בוש".
הרמב"ם [הל' טו"מ י"א, ו'] פסק כרשב"ג שמקום שיכול ליכנס אליו בטהרה בלא הפסק של אה"ע או בית הקברות או בית הפרס נבדק אם אין בו מת טמון ונכנסים כהנים אליו. ובכס"מ: משום שלא גזרו על אה"ע הסמוכה לא"י. ולפי דבריו כל מקום מכבוש עו"מ הפתוח בצד אחד לכבוש עו"ב מותר לכהנים ליכנס אליו. אמנם בר"ש [אהלות פי"ח מ"ז] משמע קצת אחרת: שמקום טמא מפסיק, וכן כל קרקע שאינה בתולה, אבל קרקע בתולה בגבול עו"ב אינה טמאה משום אה"ע. לכן יכול היה ר' שמעון להאכיל טהרות בבורסקי שבצידן.
ג] שיטת המתירים – כאמור לעיל הרש"ל ובעקבותיו אחרונים רבים סברו שכיון שכהנים טמאי מתים ממילא בטלו אסורי טומאה בטומאת אה"ע ואין הבדל בין א"י לאה"ע היום כלל". ועי' בגוף התשובה עצמה.
ג. לפי שיטת המתירים (סעיף ג לעיל) מותר לכהנים לטייל בארץ ובחו"ל וכן בעבר הירדן אף דרומית לנחל ארנון, כמוסבר שם.
לפי דרך דחיה (סעיף א לעיל) מותר לכהנים לטייל בשטח עולי מצרים ללא פקפוק, משום שטיול בארץ ישראל אף הוא דבר מצוה ונדחית טומאת ארץ העמים מצד מצות טיול. אמנם היתר זה מסופק לגבי העיר אילת שהיא במחלוקת האם כיבוש שלמה כולל אותה בא"י של עו"מ או אינו כולל אותה.
ד. בספר משנת המדינה (מעזבונו של הגר"ש גורן, עמ' 31) דן על עצם היציאה מארץ ישראל לעיר אילת ולא רק לכהנים, והאם היא נחשבת לחו"ל. הוא דן על האיסור מצד דברי הרמב"ם (הל' מלכים פ"ה ה"ט): "אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה, אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אלא אם כן חזק שם הרעב עד שנעשה שוה דינר חטין בשני דינרין, במה דברים אמורים כשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר, אבל אם הפירות בזול ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר ואבדה פרוטה מן הכיס, יצא לכל מקום שימצא בו ריוח, ואף על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום".
ומוכיח כי אילת נכבשה בכיבוש עולי מצרים מצד שהיתה בממלכת שלמה וכמה מלכים אחריו. לדעתו אף חלקים שנלקחו מישראל נמשכת קדושתם בקדושת עולי מצרים ויש בהם מצות ישוב א"י גם בימינו. אמנם שיטת התשב"ץ (ח"ג סי' ר) כי מצות ישוב א"י אינה בעבר הירדן משום שאינה ראויה לבית שכינה ורק ממערב לירדן ראוי לבית שכינה, וממילא אסור להתיישב שם. הגר"ש גורן חולק ומוכיח מסוריא שאף בה יש חיוב ישוב א"י שכן קונים בה בית בשבת (גיטין ח ע"ב).
וכך הוא מסיק: "אי לזאת ברור שמותר לצאת מא"י לאילת, משום שגם שם מקיימים מצות ישוב א"י, וכל מקום שהוא נכלל במצות ישוב א"י מותר לישראל לצאת לשם".
באשר לכהנים מתיר בדוחק משום שנוהגים שהם יוצאים לחו"ל.
וכאמור לדעתי מצות ישוב א"י דוחה טומאת ארץ העמים לכהונה, ובעיקר שישוב א"י היא מצוה רבה שמתירה קניית בית בשבת.
מסקנה
מותר לכהנים לצאת לטייל בכל מרחבי א"י בין בעבה"י צפונית לארנון, בין בגולן ובחרמון ובין בעיר אילת וסביבותיה.