חבל נחלתו כז מט
סימן מט
ביטול העסקת פועל קודם שהתחיל
שאלה
תלמיד ישיבה גבוהה סיכם בטלפון עם ראש ישיבה תיכונית שהוא יהיה מדריך בישיבה התיכונית בשנה הבאה. בעקבות זאת הודיע לישיבה הגבוהה בה למד שהוא עוזב ועובר לעיר בה נמצאת הישיבה התיכונית. והתכונן, במקום שם יעבוד, ללמוד בישיבה גבוהה בחלק מהיום, ובחלק מהיום להדריך בישיבה התיכונית.
הישיבה התיכונית בקשה ממנו שירשם לאיזה קורס לפני כניסתו להדרכה בישיבה התיכונית. התלמיד–המדריך נרשם לקורס (שאמור להיות סמוך לכניסתו להדרכה).
בלילה שלפני תחילת הקורס הודיעו לו מהישיבה שהעסקתו ע"י הישיבה התיכונית מבוטלת ולכן שלא ילך לקורס הנ"ל.
התלמיד–המדריך (המיועד) טוען שהפסיד עבודת שנה שלמה, ועתה לא ימצא עבודה בהדרכה בישיבות, שכן כולם כבר סגרו עם מדריכים לשנה הבאה. כמו"כ הוא מתבייש להודיע לישיבה הגבוהה שעזיבתו בטלה, ולכן הוא נשאר בישיבה הגבוהה.
הישיבה התיכונית טוענת שכל העסקתו נסגרה בטלפון, והביטול היה עוד טרם כניסתו, ולכן היא פטורה מכל תשלום.
האם הישיבה התיכונית חייבת בתשלום, וכמה.
תשובה
השאלות שצריך לדון בהן:
1. האם בהודעה המאוחרת על אי–העסקתו נחשבים כמזיקים.
2. האם שכירותו כבר החלה.
3. מה דין המבטל שכירות לאחר שהחלה.
א. פסק השולחן ערוך (חו"מ סי' שלג ס"א):
"השוכר את הפועלים והטעו את בעל הבית, או בעל הבית הטעה אותם, אין להם זה על זה אלא תרעומת"...
היינו, אם השכירות עוד לא החלה ולא נגרם נזק לאחד הצדדים ואחד הצדדים בעל הבית או הפועל ביטלו פעולתם אין להם אלא תרעומות זה על זה.
אלא שבמקרה שלפנינו הביטול נעשה ממש לפני תחילת העבודה וכפי שבואר בשאלה.
ב. נפסק בשולחן ערוך (חו"מ סי' שלג ס"ב):
"בד"א שאין להם עליו אלא תרעומת בשלא הלכו, דוקא בשלא היו יכולים להשכיר עצמם אמש כששכרם בעל הבית זה; אבל אם היו נשכרים אמש, ועכשיו אינם נשכרים כלל, הרי זה כדבר האבוד להם, ונותן להם שכרם כפועל בטל; ואם נשכרים בפחות, משלם הפחת. ואם הלכו (ודוקא שהלכו עצמם, אבל לא שלוחם) (המגיד פ"ט בשמם), אף על פי שלא היו מוצאים להשכיר עצמם אמש, נותן להם שכרם כפועל בטל; והוא שעכשיו אינם נשכרים כלל. אבל אם מוצאים מי שישכירם בשכירותו, אין להם אלא תרעומת. ויש אומרים דאפילו לא מצא רק מלאכה כבדה מזו, רק שרוצים להוסיף בשכרן, צריכין להשכיר עצמן במקום אחר (מרדכי פרק האומנין); ויש חולקין (בית יוסף בשם תלמידי רשב"א). ואם אינם מוצאים להיות נשכרים אלא בפחות, משלם להם הפחת. וכל אלו הדינים כשלא ביקר בעל הבית מלאכתו מבערב, שהוא בפשיעתו; אבל אם לא היתה פשיעת בעל הבית בדבר כלל, הרי זה אנוס, ונפטר כמו שנתבאר"...
במקרה הנוכחי הוא נשכר לשנה ולא ליום, ואפילו לא היה מתחיל את העבודה, השוכר גרם לו נזק וזהו גרמי, וכיון שעתה אינו יכול למצוא עבודה כזאת, (כיון שכל הישיבות כבר 'סגרו' עם מדריכים לשנה הבאה), וכל המשרות תפוסות, הוא לא ימצא מאומה. ולכן חייבים לו שכרו כפועל בטל.
כך כתב בערוך השולחן (חו"מ סי' שלג ס"ב):
"זה שנתבאר שאין להם זע"ז אלא תרעומות בד"א שאין להם הפסד ע"י החזרה אלא טורח בעלמא אבל כשיש הפסד כגון ששכרן ולאחר איזה שעות חזר בו ובעת ששכרן היה להפועלים מקום אחר להשכיר א"ע ועתה אין להם המקום ה"ז כדבר האבוד וחייב הבעה"ב לשלם להם שכרם מדין גרמי ואין זה ענין למבטל כיסו של חבירו דפטור דעסק הגוף שאני אלא שאינו משלם להם רק כפועל בטל כפי שיושב בטל ואינו טורח בהמלאכה כמ"ש בסי' רס"ה".
ועוד, העסקתם אותו כבר החלה, מפני שעפ"י דרישתם הוא נרשם לקורס, וכשם שפועלים שהלכו לראות את השדה קודם מלאכתם, כבר התחילה השכירות בינם לבין השוכר אעפ"י שעוד לא עשו בפועל מאומה. במקרה הנוכחי הוא הודיע לישיבה הגבוהה שהוא עוזב, ונרשם לקורס מקדים להדרכה שלו לפי דרישת הישיבה התיכונית, ולכן זה נחשב כהתחיל במלאכתו.
כתב בערוך השולחן (חו"מ סי' שלג ס"ג):
"יש לפעמים שאפילו אם בשעה ששכרן לא היה להם מקום להשכיר את עצמם מ"מ חייב לשלם להם כפועל בטל, כגון שהתחילו במלאכה ואפילו לא התחילו בעצם המלאכה אלא בההכנה למלאכה כגון ששכרן לחרוש שדהו והלכו אל השדה ומצאוה שהיא לחה ואינה ראויה עדיין לחרישה או ששכרם להשקותה והלכו ומצאוה שנתמלאת מים ואינה צריכה להשקאה או ששכר חמרין להביא לו תבואה ממקום קרוב והלכו לאותו מקום שאמר להם ולא מצאו התבואה וחזרו ריקם עם חמוריהם וכה"ג בשארי מלאכות נותן להם שכרן כפועל בטל שאינו דומה טורח העושה מלאכה להיושב בטל ואינו דומה הבא עם חמורים טעונים לבא ריקם"...
אף במקרה שלפנינו הרי נרשם עפ"י הוראתם לקורס מסויים וא"כ נחשב כאילו התחיל את שכירותו לישיבה כמדריך.
עולה שהן מצד דיני מזיק והן מצד דיני שכירות הם חייבים לשלם לו שכר כפועל בטל.
ג. יכולה הישיבה לטעון וכי עשינו קניין? הרי הכל היה בסיכומים טלפוניים, ומדוע לא יבוא דיבור ויבטל דיבור?
ראשית, עצם שכירת אדם לתפקיד לשנה שלמה בטלפון בלבד, מעידה שהישיבה סמכה על הטלפון כאילו הדבר נגמר ע"י שיחת טלפון, או מצד שכל הנתונים לקבלת העובד היו מונחים לפניה, או על סמך היכרות קודמת. לא מסתבר שלתפקיד של שנה שלמה יקבלו מדריך רק על סמך שיחה אחת. (ומי שעושה כן, נראה כמועל בתפקידו כדוגמת יפתח הגלעדי שהתנה ביוצא מפתח ביתו ויצאה לקראתו בתו. וכי כך מקבלים אדם לתפקיד חינוכי של שנה שלמה?!) וע"כ יותר נראה שהיתה היכרות מוקדמת ביניהם או מפגש היכרות ו'המכה בפטיש' היתה שיחת טלפון.
עוד נלענ"ד שבימינו קביעה וסיכום בטלפון הם סיטומתא לכל דבר, וכן שמעתי באוזני מהגר"מ אליהו זצ"ל. ואם הצד השני עשה על פיו, כגון שכבר פינה זמנו לקיום ההזמנה או דחה הצעות אחרות, הוא אינו יכול לבטל את סיכומו בטענה שזהו דיבור בלבד.
כתב בערוך השולחן (חו"מ סי' רא ס"ב):
"וכן כל דבר שנהגו התגרים לקנות בו כגון במקום שנוהגין שהלוקח נותן ערבון שקורין האנט געלד או במקום שנוהגים שמוסרין להקונה את המפתח לקנות בו הסחורה המונחת שם וכן כל כיוצא בזה ואין בזה חילוק בין קרקע למטלטלין אם הוא מנהג קבוע [ש"ך] ויש מהאחרונים דס"ל דקניין שע"פ המנהג הוא רק קניין דרבנן אבל הרמב"ן כתב דהוי קניין מן התורה [ח"ס] ומועיל גם לעניין בכור וקדושי אשה ולבד זה העיקר לדינא דקניין דרבנן מועיל גם בדבר שהוא מן התורה שכן מבואר בירושלמי כמ"ש בסימן קצ"ח סעיף ז'".
כלומר, אם כך מנהג הסוחרים, הקנין ביניהם נגמר. ולגבי פועלים ושכירים, רק אם הצד השני לא הפסיד כלל, ועדיין יכול למצוא עבודה דומה יכול הצד השוכר לבטל, וגם אז יש לו על המזמין תרעומת.
דוגמא לכך, פלוני הזמין בטלפון הרצאה על נושא מסויים, וחצי שעה לפני ההרצאה ביטל אותה בטלפון. ההזמנה היתה קניין סיטומתא ביניהם, והביטול הוא ביטול הקניין שמחייב שכר למרצה כפועל בטל שהוא כשליש או מחצה של שכרו.
ד. סיטומתא קונה אף בשכירות פועלים. כתב בשו"ת תורת חיים (מהרח"ש, ח"ב סי' יט): "ומ"מ בעיקר הדין נראה כוונת הריב"ש דבכל מנהג הרמוז במשנה ובגמרא הולכים אחריו, כגון בעניני הקניה אף על גב שאין הענין עצמו מוזכר בגמרא מ"מ כיון דאמרינן סיטומתא קניא ה"ה בכל עניני קניה, וכן בשכירות פועלים בכל עניניהם ודיניהם הולכים אחר המנהג אף על גב שאין הענין עצמו מפורש בגמרא, כיון דגלי לן דבשכירות פועלים הולכים אחר המנהג, וכן בההיא דריש בתרא גבי כותל השותפין, וכן בעניני הנדוניא דאשכחן בגמרא דקאמרי מקום שנהגו לעשות כתובה מלוה וכו', וא"כ בכל עניני הנדוניא והכתובה הולכים אחר המנהג, כיון דגלי לן דבכתובה הולכים אחר המנהג. אמנם במנהג שאינו רמוז בגמרא כגון אם נהגו שמלוה את חבירו בעדים לא יהיה נאמן לומר פרעתי וכיוצא, אין מנהגם כלום לבטל הלכה אלא א"כ התנו עליו".
ואמנם סיכום והזמנה טלפוניים אינו מוזכר בש"ס, אבל בימינו הוא נהוג מאד.
בפסקי דין – ירושלים (דיני ממונות ובירורי יוחסין ט עמוד רלז) כתבו בסוגריים:
"ועי' מהרי"ל דיסקין פסקים אות קכו שנסתפק אם סיטומתא מועיל בשכירות פועלים. וי"ל דאפילו אם סיטומתא לא מהני בדשלב"ל מ"מ בלשון התחייבות כשנהגו כן, מהני, שהרי לדברי הגר"ח העיקר בהתחייבות היא הגמירות דעת, ואין לך גמירות דעת יותר מחוזה רשמי שמחייב גם עפ"י חוקי המדינה, ומהני לכל הפחות מדין סיטומתא. ויתכן שמועילה התחייבותו בההיא הנאה דנתחייבו זל"ז (אם יש על המזמין להמציא מודד וכד') גמרו ומקני אהדדי, כדמצינו בהרבה מקומות".
נראה שגם במקרה דידן, אף שלא היתה התחייבות כתובה, אבל כיון שיש סיכום בטלפון ובו התחייבות מצד ישיבה להעסיק אותו כמדריך בשנת הלימודים הקרובה הקנין נגמר ביניהם.
ה. מצאתי בתשובת הרב ברוך שרגא הי"ו (כתב עת: שערי צדק ח"ה עמ' 360–348) ודעתו שאין קנין שכירות פועלים מתחיל בדיבור בלבד, ואף בסיטומתא צריך מעשה ולא די בדיבור. אלא שהביא בתוך דבריו שתי ראיות לסתירת דבריו.
האחד שבא לפני בית הדין הממונה על תנאי שירות במשרד החינוך והעיד: "שביחסי עבודה סיכום בעל–פה תופס כפי שתופס סיכום בכתב, אם סוכם עם עובד ההוראה בתאריך כל שהוא על היקף עבודה, הרי סכום זה שריר וקיים לשנה בו סוכם הדבר כאילו היה זה סכום שנכתב".
וראיה נוספת שסיכום עיסקא בין סוחרי יהלומים מכל העולם הוא באמירת 'מזל וברכה' אפילו לא היתה שום תקיעת כף ושום חתימה על שטר. וכן החוק בבורסות היהלומים שניתן לתבוע בבתי משפט מי שהפר את דברו אחר אמירת 'מזל וברכה'.
עולה בבירור שמילים אלו נחשבות כסיטומתא בין סוחרי יהלומים ללא תקיעת כף וללא שום קניין אחר.
ולכן אף במקרה שלפנינו לפי הבנתי שיחות הטלפון נחשבות כסיטומתא וההתחייבות ההדדית חלה. ומי שמיפר אותה חייב לפצות את חבירו.
ועי' בחשוקי חמד (ביצה לח ע"ב) שדן במחלק חלב שהיה מניח בקבוקי חלב לפני דלתו של אדם והלה נפטר, ועד שבטלו את ההזמנה המשיך בהנחת הבקבוקים לפני הדלת. ותובע על כך את היורשים. וכך כתב הרב זילברשטיין שליט"א: "אמנם נראה שהחיוב לשלם, הוא משום סיטומתא, שכיון שכן נהגו שהזמנה מתבצעת דרך הטלפון, הרי בדיבורו קנה, וזה דומיא שהמזמין חדר נופש, או שאר המוצרים שנהוג באותו מקום לקבוע את ההזמנה דרך הטלפון, שזה מחייב את שניהם, ולכן היורשים חייבים לשלם".
מסקנה
הישיבה חייבת בשכר פועל בטל של שנה שלמה למי שביטלה את עבודתו כמדריך סמוך ממש לתחילת הלימודים מכל הסיבות שהזכרנו.
הערת הרה"ג יעקב אריאל – רב העיר רמת גן (לשעבר)
לכאורה מדובר בדיני פועלים. אך יש מקום להתייחס למדריך עפ"י דיני מלמדים. ר' תוס' קידושין (נט, א ד"ה עני המהפך):
"אבל אם שכר בעה"ב מלמד אחד יכול בע"ה אחר לשכור אותו מלמד עצמו ואינו יכול לומר לו הבעה"ב לך ושכור מלמד אחר דנימא ליה אין רצוני אלא לזה שהרי כמדומה לי שזה ילמוד בני יפה ממלמד אחר".
משמע, שעל מלמד חל דין אחר, מותר להתחרות בו. וממילא התחייבותו ללמד מישהו מסוים אינה מחייבת אותו להמשיך אצל הראשון. וכשם שאב יכול להתחרות באב אחר על אותו מלמד, כך גם מנהל בי"ס רשאי להתחרות בבי"ס אחר על אותו מלמד ולבטל את התחייבותו לראשון. ואבוהון דכולהו תקנת ר' יהושע בן גמלא בב"ב (כא, א) ותקנת רב יוסף (שם סוע"ב) שלימוד תורה שונה מכל עיסוק אחר.
אך עיין נתיבות (על סי' רלז ס"ב): "ודוקא דלא עשה קנין להמלמד. משמע שאם נעשה קניין לא רשאי לחזור בו". ולפי מה שהבאתם פסיקות שסיכום טלפוני מהווה קנין מחייב גם במקצוע ההוראה. וצ"ע האם סיכום טלפוני מהווה קניין גם בלימוד תורה. זהו קניין חדש המוסכם בין עובדי ההוראה, וצ"ע אם הוא מוסכם גם בלימוד תורה, שהרי הוא אינו דומה למקצוע ההוראה הרגיל.
תשובת המחבר:
לא נראה לענ"ד, שדין מדריך בישיבה כמלמד ששכרו האב. מוסדות חינוך פועלים על פי תקנות משרד החינוך. סיכום טלפוני הוא סיטומתא, ולכן הישיבה חייבת כלפיו כאילו נשכר בחוזה מלא.