חבל נחלתו כז לח
סימן לח
עוגת תפוחים למכירה בשביעית
שאלה
האם מותר לעשות עוגת תפוחים מתפוחים הקדושים בקדושת שביעית, והאם מותר למוכרה?
תשובה
א. פסק הרמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ה):
הלכה ב
"לאכילה ולשתייה כיצד, לאכול דבר שדרכו לאכול, ולשתות דבר שדרכו לשתות, כדין תרומה ומעשר שני".
הלכה ג
"ולא ישנה פירות מברייתן כדרך שאינו משנה בתרומה ומע"ש, דבר שדרכו ליאכל חי לא יאכלנו מבושל, ודבר שדרכו להאכל מבושל אין אוכלין אותו חי, לפיכך אין שולקין אוכלי בהמה ואינו מטפל לאכול תבשיל שנפסד והפת שעפשה כדרך שאינו אוכל בתרומה ומעשר".
נראה כי נוהגים להשתמש בתפוחים לאפיה בעוגות בפלחים דקים או ברסק וכד', ולכן מותר לאפותם בתוך עוגה. אולם צריך לדון מה דין הקליפות ושאר הפרי שלא השתמשו בו לאפיה.
ב. כתב הראשל"צ הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל (מאמר מרדכי – שביעית מאמרים סימן יב):
"תפוח עץ: סחיטה, אפיה, שאריות"
"הזכרנו שמדברי הרמב"ם (שם, פ"ה ה"א) לומדים שדיני קדושת שביעית בפירות נקבעים על פי רגילות בני האדם, שלא ישנו מדרך ברייתם ומדרך רגילות ההשתמשות בהם. ויש להסתפק – האם הרגילות עליה דיבר היינו אם רוב בני אדם רגילים בהשתמשות מסוימת אז נקבע באותו הפרי דרך ההשתמשות שלו ואופן שמירתו בקדושת שביעית, או שמא רגילותו של כל יחיד באופן השתמשותו המיוחדת בפרי קובעת לו את אופן ההשתמשות בפרי בקדושת שביעית. ונראה שהולכים אחר רוב בני אדם דוקא ולא נקבעת דרך השתמשות בפרי על ידי רגילות של יחידים, כך שאם יימצאו יחידים שנוהגים להשתמש בפרי ואין רוב העולם נוהג כך – לא מקרי "רגילות" בשביעית".
"ונפק"מ בזה למעשה היתה לגבי תפוחי עץ, שכן בשנים עברו היו אנשים שנהגו לרסק תפוחי עץ ולהשתמש בהם כמילוי לעוגות, וגם היה מצוי שבחנויות המאפים שמוכרים עוגות ממולאות בתפוחי עץ, אבל לא היתה רגילות לרוב אנשים בעולם להשתמש בתפוחים לרסק, וגם רוב מגדלי התפוחים בפרדסים לא היו מגדלים אותם לשם כך אלא לאכילה רגילה. כמו כן, היו כמה מפעלים בעלי שם שעושים "מיץ תפוחים טבעי", אבל עדיין לא היה זה נוהג ורגילות של רוב העולם. ובזה היה מקום לדון: אם נאמר שהרגילות שכתב הרמב"ם היא רגילות של רוב בני אדם, אם כן בתפוחים של שביעית – ייאסר לעשות מהם רסק או מיץ, או שמא אין צורך ב"רגילות" שתהיה כפי שנוהגים רוב העולם אלא מספיק במה שנוהגים מיעוט אנשים ברגילות המיוחדת שלהם, ונחשב לגבם "רגילות", ועל פי זה תקבע להם עצמם דרך ההשתמשות באותם פירות [לענין אי בעינן מיעוט או רוב, או רוב העולם ולא רוב המקום, עיין בשבת הארץ החדש, פרק ה' הלכה כ"א, וכן בחזו"א הל' מעשרות סי' א' סק"א, ושם סי' י"ד סק"י]".
"בר מן דין, נחלקו הפוסקים בענין ריסוק תפוחי עץ או סחיטתם למיץ, שיש פוסקים שכתבו שאסור לעשות כן בשביעית משום שמפחיתים מערכו של הפרי, שעד עתה היתה ברכתו כדרך גידולו, ואחרי הסחיטה נשתנתה ברכתו לגריעותא – לברכת שהכל נהיה בדברו. ויש פוסקים שחולקים ואומרים שריסוק וסחיטת התפוחים הם דרך רוב העולם, ואין לאסור בשביעית בגלל שינוי הברכה".
"ולכן בשנים עברו אסרנו לסחוט תפוחי עץ למיץ, אבל כיום נתפשט הדבר להשתמש בתפוחים לעשיית מיץ ומותר".
"כמו"כ לגבי אפיית תפוחים1 בשביעית – בשנים עברו היה זה מנהגם רק של כמה אנשים שמאכלם היה כדרך הטבעוניים, תפוח עץ אפוי בתנור, ובזמנו השתמשות זו היתה שונה מהרגילות של רוב בני האדם, ולכן היה אסור לאפות תפוח עץ, למרות שלגבם הוי רגילות גמורה, אבל בשביעית בעינן רגילות של רוב בני אדם דוקא, ולא סגי במה שהם בלבד נוהגים כן ואפילו אם נוהגים כן כל הזמן, אבל בימינו שנתפשט העניין לבשל ולאפות תפוחי עץ – מותר".
"ויש עוד ענין בתפוחים הקשור לדיני שמירת קדושת שביעית, והוא לגבי שאריות שב"בשר" התפוח, שעל פי רוב נשאר מעט מהפרי בסופו, כיון שרגילים העולם לזרוק את אותה השארית – מותר לעשות כן גם בתפוח של שביעית, אלא שראוי לאכול ככל שניתן בפרי עצמו, ומה שנשאר – יכול לזורקו ולא צריך לשומרו בקדושת שביעית".
נראה מדבריו שהתיר כמילוי בעוגות אף תפוחי שביעית וכן התיר לזרוק את השאריות אע"פ שאם היה אוכלו חי – היה אוכל את אותן השאריות. וכ"מ מדברי הגרי"ש אלישיב שהובאו בדברי המכון לחקר החקלאות עפ"י התורה, במרשתת.
אולם בפסקי ההלכות של הגר"מ אליהו כתב שקליפות (הנאכלות) או חלקי פרי שאין משתמשים בהם למילוי בעוגה יש להניחם בפח שביעית (או לעטוף בשתי שקיות לפני הנחה באשפה) כיון שעדיין יש בהם קדושה.
במיץ תפוחים (=סיידר) שנעשה למען יעמוד ימים רבים יש להקפיד לשתותו קודם זמן ביעור התפוחים שהוא בערך בחנוכה. כמו"כ ביצור תעשייתי ישנה שאלת דמי שביעית.
ב. לגבי השאלה השניה של מכירת העוגות.
כתב בחשוקי חמד (גיטין כו ע"ב):
"האם מותר למכור עוגת תפוחי עץ ממולאת בקישואים בתחילת שנת השביעית".
"שאלה. המוכר עוגת תפוחי עץ ממולאת בקישואים בתחילת שנת השמיטה, שאז עדיין אין קדושת שביעית בתפוחים, אבל בקישואים יש כבר קדושת שביעית דאזלינן בתר לקיטה ואסורה בסחורה, והלוקח שקונה את העוגה אינו מעלה על דעתו, שיש בעוגה הזאת קדושת שביעית, האם צריך להודיעו שיש בזה קישואים, ומה הדין לגבי המכירה האם מותר למוכרו, כיון שעושה סחורה בפירות שביעית, או שמא כיון שמוכרו בהבלעה שנותן המעות עבור הקמח והסוכר ושאר דברים שאין בהם קדושת שביעית, מותר למכרו?"
"תשובה. לכאורה יש כאן איסור שביעית, כמבואר ברמב"ם (פ"ו מהלכות שמיטה ויובל ה"ב) לא יהיה לוקח ירקות שדה ומוכר..., מפני שזה עושה סחורה בפירות שביעית. וכן כתב החזו"א (שביעית סימן כו אות ה) שהאיסור סחורה הוא במוכר שלוקח הרבה ומוכר אותם אסור, ואסור לקנות ממנו.
"ולכאורה יש עצה שיאמר המוכר שיש בעוגה הזאת גם משום קדושת שביעית, שהלא חייב לומר להם כן, כדי שישמרו על קדושתו, ויאמר שאינו מוכרם, אלא את המזונות, ואת הפירות שביעית, נותן במתנה, כמו ששנינו בסוכה (דף לט ע"א) הלוקח לולב מחבירו בשביעית, נותן לו אתרוג במתנה, לפי שאין רשאי ללוקחו בשביעית. ואמרינן בגמרא לא רצה ליתן לו במתנה מהו, אמר רב הונא מבליע ליה דמי אתרוג בלולב, וליתיב ליה בהדיא לפי שאין מוסרין דמי פירות שביעית לעם הארץ".
ופירש הר"ש (פ"ז משביעית מ"ג) דאע"ג דמיירי לענין דמי שביעית לעם הארץ, הכא נמי לענין סחורה הוי כמבליע שלו בשל חבירו. וכן כתב בספר ציץ הקודש (ח"א סימן טו) בשם מהרי"ל דיסקין שהתיר למכור אתרוגי שביעית בהבלעה עם הדסים, ומבליע דמי אתרוג בהדס. [והציץ הקודש הקשה, דהא פשוט שאם לאחר גמר המקח, נתן המוכר את הלולב ללוקח, ולא רצה ליתן לו את האתרוג, המקח חוזר, כיון דאנן סהדי שלא נתן את הכסף בשביל הלולב, וא"כ אמאי לא הוי דמי שביעית. ותירץ על פי מה שכתב הפני יהושע בסוכה (שם) דמה שהוא יותר מהשווי רק שדמיו יקרים מפני המצוה, אין בזה קדושת שביעית מן התורה, רק משום לא פלוג רבנן שייך בו קדושת שביעית, לפ"ז ממ"נ ניחא דעל עצם שיווי האתרוג אין כאן אומדנא כיון דהוא רק דבר מועט, ואי מה שנתן להמצוה, הרי בלאו הכי אין צריך הבלעה כי אם מדרבנן, ובדרבנן לא החמירו גם היכא דאיכא אומדנא דמוכח]".
"אולם כתב בדרך אמונה (פ"ח מהלכות שמיטה ס"ק פח) ששמע מהחזו"א שמה שאמרינן בסוכה שמוכר בהבלעה, אינו מועיל אלא להנצל מאיסור מסירת דמי שביעית לעם הארץ, אבל לענין סחורה לא מהני הבלעה, וכן כתב השפת אמת בסוכה (שם) דהיכא דאיכא איסור סחורה אפילו בהבלעה אסור, דסוף סוף נותן דמים בעבור פירות שביעית. וא"כ לדבריהם אסור לו למכור את העוגה כיון שעושה בזה סחורה".
ומסקנתו שאין לעשות סחורה בפירות שביעית אפילו בהבלעה, לדעת מיעוט הפוסקים. אולם הוא ממשיך:
"ויתכן שאף החזו"א והשפת אמת לא אמרו דבריהם, אלא כשמוכר שני דברים שונים, והכסף הוא רק בשביל דבר אחד, שאז מוכח שזה הערמה, אבל כשמוכר עוגה ומעורב בה גם קדושת שביעית, ואומר שאת הכסף הוא לוקח, בשביל העוגה ולא בשביל הפירות, אין זה סחורה, שהרי אין לוקח כסף בשביל כל מרכיב, אלא בשביל העוגה שלימה, ומ"מ יזהר שלא ישקול את העוגה, שאם כן הירקות של שביעית מכבידים על המשקל, והוה כעושה סחורה בשביעית, אלא ימכרנה באומד".
נראה שנוטה להקל ולסחור בעוגה בה יש מרכיבים משביעית הקדושים בקדושת שביעית, וכיון שרוב העוגה אינו המילוי מותר לסחור בה, והדמים אינם מתקדשים בקדושת שביעית משום שהתפוחים מובלעים בתוך העוגה. ונראה שמותר לנהוג כך. וליתר חומרא ימכור באשראי שישולם אחר שתאכל העוגה, ואז אין לקדושה מעות לחול עליהן.
ג. אולם אף שמתיר בדיעבד למכור את העוגה, אם היא עוגה טריה שתאכל מיד אין בעיה של ביעור, אולם אם היא מיוצרת במפעל ונמכרת באריזה ואמורה להחזיק זמן רב – הקונה צריך להיות מודע שיש בה מרכיבים של שביעית הזקוקים לביעור בזמנם, ולכן, כדי לא להכשיל את הקונים ראוי לא להכניס תפוחים בקדושת שביעית ליצור תעשייתי. ולמכור עוגה טריה מותר.