חבל נחלתו כז לה
סימן לה
טעימה בשלבי הכנת יין
שאלה
בעת הכנת יין (במשך כמה חודשים) ביקבים, טועמים את היין לבדיקת התקדמות התהליכים. מתי מותר לטעום ללא הפרשת תרומות ומעשרות, ומתי חייבים להפריש מהטעימות תרומות ומעשרות?
תשובה
א. תהליך הכנת היין בימינו (ביקבי בוטיק): לאחר הבציר מפרידים את הענבים מהשדרות – הגבעולים הירוקים, פוצעים את הענבים ומניחים אותם בתוך מיכלי תסיסה למשך כשבועיים. לאחר כשבועיים, כאשר מסתיימת התסיסה הראשונה, הכהלית, סוחטים את היין ומסירים את הזגים והחרצנים ומניחים את היין במיכלים לתסיסה שנייה, (מלולקטית) למשך כחודש וחצי, ולאחר סיום התסיסה מועבר היין ליישון בתוך חביות עץ או מיכלים גדולים בתוספת שבבי עץ אלון ליצירת טעמים מיוחדים. התרו"מ על כל היין נעשה לפני העברת היין לחביות, ולאחר כשנה מעבירים את היין לביקבוק.
בכל שלב מן השלבים טועמים מן היין כמה פעמים, כדי לדעת את מידת התקדמות התהליך.
ב. כאמור זה התהליך בימינו כאשר הוא נעשה באמצעים מיכניים ולא ידניים וגופניים.
בימי חז"ל התהליך היה שונה. הענבים היו מגיעים לגת ומונחים על משטח דריכה חצוב בסלע. לאחר הדריכה, המיץ והענבים היו זורמים לבור שבו היתה התסיסה, כאשר לפני הירידה לבור היה סל האוסף את הפסולת הגסה (מאירי, ב"מ צב ע"ב), בבור היין היה תוסס, ואחר כך היין מועבר לחביות.
ההדרכות של חז"ל לחיוב הפרשת תרו"מ הן לפי סדר עשיית היין בימיהם. לאחר שנברר את ההלכה נתאים את התהליך בימינו לפי הנחיות חז"ל לימיהם.
ג. פסק הרמב"ם (הל' מעשר פ"ג ה"ד): "הכניסן לבית קודם שתגמר מלאכתן ה"ז אוכל מהן עראי, התחיל לגמור מלאכתן מאחר שנכנסו לבית חייב לעשר הכל".
כלומר כל פרי לאחר גמר מלאכתו נאסר לאכול (או לשתות) ממנו אפילו עראי. ואף טעימה נחשבת עראי, ואסורה מגמר מלאכה.
ד. בבבא מציעא (צב ע"ב) בסוגיית אכילת פועל בזמן מלאכתו נאמר: "והשתא דתני רב זביד בדבי רבי הושעיא: יין משירד לבור ויקפה, ורבי עקיבא אומר: משישלה בחביות".
מפרש רש"י:
"משיקפה – משיקפאו החרצנים על פי הבור, כשמתחיל להיות תוסס ונוטלין הזגין ומשליכן".
"משישלה בחביות – משנתן בחביות, והוא תוסס ורתיחתו עולה, ומקצת שמרין קופאין למעלה, וקודם שיגופו אותן חביות שולין אותן רתיחות, ומשליכן".
היינו, פעולת הקיפוי והשלייה שוות עקרונית – הסרת החרצנים והזגים מן היין התוסס. הקיפוי נעשה בבור, והשליה נעשתה בחביות (של חרס בדר"כ).
נחלקו ת"ק ור"ע האם היין נקבע למעשר ואסור אף לטעום ממנו בקיפוי בבור שהוא קדום בזמן, או רק בשליה בחביות שהיא מאוחרת. וכן מופיעה מחלוקת זו במסכת ע"ז (נו ע"א).
דעתו של ר"ע בברייתא חולקת על המשנה במעשרות (פ"א מ"ז): "היין משיקפה אף על פי שקפה קולט מן הגת העליונה ומן הצנור ושותה". ולא הוזכרה השלייה.
הרמב"ם התייחס בפה"מ לדעת ר"ע (שלא נזכרה במשנה) וכתב: "משיקפה, משיצוף על פניו כעין קצף. ופסק ההלכה שותה עראי עד שיסיר הקליפין והחרצנים וכיוצא בהן הצפין למעלה בחבית ויזקק הכל".
ה. כך פסק הרמב"ם (הל' מעשר פ"ג הי"ד) לגבי יין: "היין משיניחנו בחביות וישלה הזגין והחרצנין מעל פי החבית, אבל כשהוא בתוך הבור כשיגביהנו להעמידו בחבית שותה עראי וקולט מן הגת העליונה ומן הצינור ומכל מקום ושותה".
באר הכסף משנה (הל' מעשר פ"ג הי"ד):
"היין משיניחנו בחביות וכו'. משנה ז' שם היין משיקפה אף על פי שקפה קולט מן הגת העליונה ומן הצנור ושותה ופירוש משיקפה שיסיר החרצנים שצפין על היין ובפרק רבי ישמעאל (דף נ"ו) בעי אי האי קיפוי דבור או דחבית ופשט דהוי קיפוי דבור. ויש לתמוה על רבינו שכתב דהוי קיפוי דחבית וכתב הר"י קורקוס ז"ל שטעמו משום דהתם אמרינן בתר הכי דרבי עקיבא אמר משישלה בחביות ובפרק הפועלים (דף צ"ב) גבי בעיא דפועל אי משל שמים הוא אוכל משמע דהלכה כרבי עקיבא דאמר משישלה בחביות. ואם תאמר ממה שכתב רבינו אבל כשהוא בתוך הבור וכשיגביהנו להעמידו בחבית שותה עראי משמע שאחר שנתנו בחבית אסור לשתות עראי והרי כתב ברישא שאף אחר שנתנו בחבית שותה עראי עד שישלה? וי"ל דקודם שנתנו בחבית אף על פי ששלה שותה עראי פירוש משישלה שאחר שהוא בחביות עולים שמרים וחרצנין וצפין ע"פ היין נוטלין אותם וזורקן".
וכן בדרך אמונה (באור ההלכה הל' מעשר פ"ג הי"ד) כתב: "הנה רבנו פסק כר"ע בב"מ צ"ב ב' ובע"ז נ"ו א' וטעמו משום דמסקנת הסוגיא בב"מ כר"ע כמש"כ הגר"א ביו"ד סי' של"א ס"ק קמ"ט ובחזו"א מעשרות סי' ד' סק"א וכן מבואר בכ"מ ובר"י קורקוס ע"ש".
עולה להלכה כי מעת ששולה זגים וחרצנים מן החביות, או מסנן לפני שמכניס לחביות, אסור לשתות עראי.
ו. כשנחזור לתהליך ביקבי הבוטיק בימינו, נראה שהשלב בו סוחטים את הענבים ומסירים את החרצנים והזגים הוא השלב הדומה למילוי חביות בימיהם. (מיכלי הנירוסטה הם לתסיסה משנית המטיבה את היין). ולכן מעת שמעביר את היין למיכלי הנירוסטה לאחר הסחיטה הוא כשלב המילוי והשלייה שממנו אסר ר"ע לשתות עראי. ומעת זו חלה על הטועם חובת הפרשת תרומות ומעשרות ממה שהוא טועם.
ז. כיון שהטעימה בכל פעם היא בכמות קטנה מאד. הצענו לבעל יקב הבוטיק להניח בקבוק ובו יין מהחביות בצד (במקרר) וכל פעם יקבע את התרומה הגדולה ותרומת המעשר בכמות המתאימה בבקבוק, ואת שאר המעשרות בכמות אותה הוא טועם, ולאחר שיסתיים שלב הטעימות ישפוך את היין שיש בו תרומה גדולה ותרומת מעשר.