חבל נחלתו כז לא
סימן לא
קציצת דקלים המשמשים לנוי
שאלה
האם מותר לקצוץ ע"י ישראל עצי פרי המשמשים לנוי בלבד?
תשובה
א. הוחלט להחליף בגינון אחר את עצי התמר שעומדים במרכז ישוב. לפי חוקי המדינה אין לעקור עצי תמר עם שורשיהם ולהעתיקם למקום אחר, בגלל סוג של מזיק (חדקונית הדקל) שמכלה מטעי תמרים שלמים וחשש הדבקה במקומות אחרים. האפשרות היחידה היא לקצוץ את העצים. העצים שמשו ומשמשים בעבר ובהווה לנוי בלבד, ולא כעצי פרי1.
נאמר בבבא קמא (צא ע"ב):
"אמר רב: דיקלא דטען קבא – אסור למקצציה. מיתיבי: כמה יהא בזית ולא יקצצו? רובע! שאני זיתים, דחשיבי. א"ר חנינא: לא שכיב שיבחת ברי, אלא דקץ תאינתא בלא זמנה. אמר רבינא: ואם היה מעולה בדמים – מותר. תניא נמי הכי: רק עץ אשר תדע – זה אילן מאכל, כי לא עץ מאכל הוא – זה אילן סרק; וכי מאחר שסופו לרבות כל דבר, מה ת"ל כי לא עץ מאכל? להקדים סרק למאכל; [צב ע"א] יכול אפילו מעולה בדמים? ת"ל: רק. שמואל אייתי ליה אריסיה תמרי, אכיל, טעים בהו טעמא דחמרא. א"ל: מאי האי? א"ל: ביני גופני קיימי. אמר: מכחשי בחמרא כולי האי? למחר אייתי לי מקורייהו. רב חסדא חזא תאלי בי גופני, אמר ליה לאריסיה: עקרינהו, גופני קני דקלי, דקלי לא קני גופני".
היינו, איסור בל תשחית – קציצת עצים אינו מוחלט. ואינו דומה לאיסור לא תרצח שאינו נדחה בשום מצב. אלא כל העצים ואף עצי פרי נאמדים לפי כמות הפירות שהם נותנים. ואם העץ כעץ לרהיטים ובנין שווה יותר מפירותיו מותר מד"ת לקוצצו. אף אילן סרק אין לקצוץ אא"כ יש בו שימוש, וסתם לשם השחתה אסור.
ב. פסק הרמב"ם (הל' מלכים פ"ו ה"ח): "אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה ואין מונעין מהם אמת המים כדי שייבשו, שנאמר לא תשחית את עצה, וכל הקוצץ לוקה, ולא במצור בלבד אלא בכל מקום כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה, אבל קוצצין אותו אם היה מזיק אילנות אחרים, או מפני שמזיק בשדה אחרים, או מפני שדמיו יקרים, לא אסרה תורה אלא דרך השחתה".
הרמב"ם חידד מהי דרך השחתה האסורה לעומת קציצה לצורך המחויבת.
ג. פסק הרא"ש (ב"ק פ"ח סי' טו):
"אמר רב: דיקלא דטעין קבא אסור למיקצייה. מיתיבי כמה יהא בזית ולא יקצצנו רובע. שאני זיתים דחשיבי. וכן לכל [אילן] לפי חשיבותו וגפן דטעין כל דהו אסור לקוצו. אמר רב לא שכיב שיבחת ברי אלא דקץ תאנתא בלא זמניה. אמר רבינא אם היה מעולה בדמים מותר. תנ"ה רק עץ אשר תדע זה אילן מאכל. כי לא עץ מאכל זה אילן סרק ומאחר שסופנו לרבות כל דבר מה תלמוד לומר כי לא עץ מאכל. להקדים סרק למאכל. [דף צב ע"א] יכול אפילו מעולה בדמים. תלמוד לומר רק. שמואל אייתי ליה אריסיה תמרי. טעם בהן טעמא דחמרא. אמר ליה מאי האי. אמר ליה ביני גופני קיימי. אמר ליה מכחשי בחמרא כולי האי. למחר אייתי לי מקורייהו. רב חסדא חזא תאלי ביני גופני אמר ליה לאריסיה זיל עקרינהו. גופני קנו דיקלי דיקלי לא קנו גופני. וכן אם היה צריך למקומו נראה דמותר".
הרא"ש מוסיף: התועלת הנמדדת מקציצת עצי פרי אינה נמדדת רק בכמות הפירות של האילן באופן מוחלט כגון קב או רובע וכד' או ביחס לנזקו לעץ פרי אחר ('מכחשי בחמרא כולי האי') אלא ביחס לכל צרכי האדם ואם הוא צריך למקומו, לצורך מטע שיניב יותר או לצורך בנין בית וכד' – מותר.
ד. בניגוד לרמב"ם שהביא זאת בהלכות מלכים, הטור והשו"ע לא הביאו הלכות קציצת אילנות. הן הובאו ע"י האחרונים עפ"י הסימן בשו"ע העוסק בהלכות סכנה.
באר הט"ז (יו"ד סי' קטז): "עוד אחר מצינו שאסרו חז"ל מפני הסכנה שלא לקוץ אילן העושה פירות דאיתא בפרק החובל (דף צ"א) אמר רב האי דיקלא דטעון קבא אסור למקצציה ואמר רב חנינא לא שכיב שכבת ברי אלא דקץ תאנה בלא זימנא ואמרינן התם דרב חסדא חזי לדקל דקאי ביני גופני א"ל לשמעיה זיל עקרינהו פירוש שעושין היזיקא ביניקת הארץ לגפנים והם חשובים יותר, וכתב הרא"ש שם וכן אם היה צריך למקומו מותר עכ"ל ומזה התרתי לאחד שהיה לו קרקע עם אילנות לקוץ האילנות אף על פי שיש בהם פירות כדי לבנות בית דירה עליה ותמהתי שבטור לא הביא דין זה בשום מקום מן קציצת האילן הנ"ל רק בסמ"ג סי' רכ"ט הביאו". וכן הזכיר זאת הפרי חדש (יו"ד סי' קטז ס"ק ט).
הוסיף ביד אפרים (יו"ד סי' קטז): "בית הכנסת שהיה צר ורוצים להרחיבו אך אילן עושה פרי עומד במקום ההוא, מותר לקוצצו, כמו שכתב הרא"ש בבבא קמא דף צ"א דאם צריך למקומו מותר, ומכל שכן לצורך מצוה (והט"ז מתיר בסימן (קס"ז) [קטז] אף לצורך הדיוט, אלא שהיה לו לבאר דוקא אם הבתים מעולים מאילנות וכו'), ולרווחא דמלתא יקצצנו נכרי, ומכל שכן דכיון דשל נכרי הוא הרי הוא שלוחו של נכרי, שבלתי רשותו אינו רשאי לקוצצו כו', ע"ש".
וכן בשו"ת חוות יאיר (סי' קצה) כתב: "שאלה ע"ד אילן אפרסקין שעלה מאליו בחצירו ומאפיל עליו חלונו אי שרי למקצייה פשוט דשרי דכל שהוא לצורכו מותר כבב"ק ר"ד צ"ב לצורך עצים לבנין ויש לו ג"כ אלני סרק רק שעצי מאכל מעולה בדמים שדינן ומינה דאם אין לו עצים זולת אילן מאכל דשרי לכרותו לבנין או לעצים ולא אסרה תורה רק דרך השחתה בלי צורך... א"נ בצורך ואפשר לו להספיק צורכו באלני סרק וכן אמרינן שם דאם אילן מאכל זה יונק המחליש טעם אילן אחר החשוב ממנו מותר להכריתו וה"ה ה"נ מאפיל עליו דמש"נ מזיקו בחוש הטעם או בחוש הראיה וכ"ש הוא דהיזק חוש הראיה תדיר ויש קפידה טפי והרא"ש כתב שם דאם צריך למקום האילן ג"כ שרי לקצצו". ועי' בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' כג) שהאריך מאד בכך.
הוסיף בפתחי תשובה (יו"ד סי' קטז ס"ק ו): "ועיין בתשובת בשמים ראש סימן של"ד שכתב דבצריך למקומו נראה דמותר כי הרמב"ם אמר דעיקר איסורו דוקא דרך השחתה ואפשר דאם צריך למקומו לא מקרי דרך השחתה ואין להחמיר ע"י עובד כוכבים כלל עכ"ד ע"ש... [ובתשובת ח"ס שם האריך בענין לקוץ אילן מאכל ומסיק כל דלא ברי שיהיה ריוח הקציצה יותר מהפירות דטעין אילנא אסור למיקציה וסכנה איכא אפילו בספיקא אך אי איכא רווחא אפילו רק בצריך למקום לבנות בתים בזמנינו ובמדינתנו בודאי עדיפא מדיקלא שרי אך אם אפשר למיעקר עם שרשייהו וקרקע גוש עפר עמהם שיכול לחיות ממנו ויכול לנוטעם במקום אסור לקוצצם ע"ש].
וכך העיר בדרכי תשובה (סימן קטז): "ויותר מזה כ' בס' קהלת יעקב (להמהרי"ט) בחלק תוספות דרבנן ערך אות ל' סי' קס"ז מהפסקי תוס' פסחים דאפי' אילן סרק אסור לקצוץ ואם קצצו אינו רואה סימן ברכה דאיכא משום בל תשחית, והביא מתשו' חוות יאיר דזה דוקא אם אין האילן מזיק לרבים אבל במזיק לרבים ליכא משום בל תשחית ומותר לקצצו עיין שם ופשוט הוא דזה דוקא בקצצו ומניח העץ ואינו עושה ממנו שום צורך אבל אם קצצו כדי ליקח העץ לצרכו או למכרו להרויח כדרך סוחרי יערות בודאי דלא שייך בזה משום בל תשחית ואין שום חשש וה"פ.
ה. באשר לתמרים דילן הם משמשים לנוי בלבד, ונראה שדינם כאילן סרק. ואע"פ שניתן להפרותם כדי שיתנו פירות, כיון שהם של הציבור והוא מגדלם לנוי בלבד, זה שניתן להפרותם אינו מחשיבם כעצי פרי.
וכך המשיך בדרכי תשובה: "ועי' בס' ערך שי שנשאל אם מותר לעקור נטועות שעדיין אין עושין פירות ועתידין לעשות ועיי"ש במ"ש בזה והוכיח דאין היתר רק באילן סרק שלעולם לא יעשה פירות אבל אילן שעתיד לטעון פירות אף על פי שעדיין אינו טעון אסור לקצצו או לעקרו אף על פי שידוע שבאותה שנה או לזמן יותר אין עתיד לטעון עדיין עיין שם ועי' בשו"ת אבני צדק חיו"ד סי' מ"ב בשאלה ב' שנשאל בשדה עשבים ובתוכו הרבה אילנות גדולים שפירותיהם חמוצים תפוחי יער ומעולם לא נהנה מהם רק נכרים באים ושוללים אותם וכו' וכ' דפשיטא שהם אילני מאכל לענין זה אפי' למ"ד שברכתן שהכל ועיי"ש בתשו' ההוא שמצדד כמה צדדים בזה וסברה זו שהם בכלל אילני סרק אינו מצטרף אפי' לסניף כאשר יראה המעיין שם".
ולענ"ד תמרים לנוי עדיפים על נטיעות או תפוחי יער – שניהם יתנו פירות חשובים יותר או פחות, אבל תמר אם לא יפרו אותו – פירותיו אינם ראויים לאכילה, ולכן נחשב לעץ סרק ובצריך למקומו מותר לקוצצו.
ו. בדרכי תשובה דן בבעיה נוספת האם בקציצה מותרת יש חשש סכנה.
"ומ"ש הפת"ש לעיין בשו"ת שאילת יעב"ץ חלק א' סי' ע"ו עיין שם בתשו' ההוא שהסכים לדינא לדעת הרא"ש והט"ז ומ"מ מצדד דגם במעולה בדמים ובצריך למקומו יש בו משום סכנתא ואסור לקוצצו ומה דאמר רבינא אם מעולה בדמים מותר רק משום ל"ת קאמר אבל משום סכנה יש בו עיין שם ועי' בשו"ת בנין ציון ח"א סי' ס"א שהביאו והרבה להשיב ע"ד והביא כמה ראיות מוכיחות דהיכא דמעולה בדמים או שצריך למקומו באופן שאין בו משום ל"ת ואין כאן איסור גם משום סכנה אין בו עיין שם באורך וכה ראיתי בשו"ת אבני צדק חיו"ד שם (בד"ה הן אמת) שהביא ג"כ דברי השאילת יעב"ץ בזה וכ' דלרוב הפוסקים מבואר דלהסוברים דבצריך למקומו מותר מן הדין גם משום סכנה אין בו ושכן נראה דעת זקינו הגה"ק בשו"ת השיב משה חיו"ד סי' ל"ז ועיי"ש במ"ש עוד מזה".
"ועיי"ש עוד בשאילת יעב"ץ בתשו' ההוא שהחמיר גם באילן של עכו"ם העומד בשדה ישראל והרשה העכו"ם לישראל לקצצו כדי להרחיב בית הישראל או שהשכיר העכו"ם לישראל בית א' למשך עשר שנים והרשה לו לקצוץ אילן להרחבת ביתו שאסור לישראל לקצוץ דחמירא סכנתא מאיסורא אך יניח להעכו"ם לקצוץ עיין שם".
ומכיון שיש סוברים שיש בכל קציצת אילן – גם המותרת – חשש סכנה, לכן יש לקצוץ אילנות רק ע"י נכרי. (אע"פ שבמצור שמלמדת התורה הקוצץ מישראל).
ז. ואף בקציצה ע"י נכרי חלקו האחרונים אם יש חשש סכנה.
הוסיף בדרכי תשובה שם: "ועיין בשו"ת טוטו"ד תליתאי ח"ב סי' ח' שהעלה דבאינו קץ בעצמו רק ע"י נכרי אין סכנה דאין שליחות לנכרי עיין שם. אמנם יעוין בס' ערך שי שהוכיח דגם ע"י פועל נכרי אסור חדא דיש שליחות לעכו"ם לחומרא ועוד דהא כ' הרמב"ם בפרק ו' מהל' מלכים הלכה ח' דגם למנוע אמת המים מאילן כדי שיתייבש עובר משום לא תשחית את עצה א"כ אם אומר לנכרי לקצוץ עכ"פ הו"ל גורם ולא גרע ממונע אמת המים ממנו עיין שם ועי' בשו"ת אמרי נועם (מד"ז הגה"ק מדזיקוב זצ"ל) ח"ב סי' ג' שנשאל בא' שקנה יער אצל אדון לכרות כל העצים משם כי האדון רוצה לעשות במקום זה פרדס גדול וכו' ולאשר נמצא שם הרבה אילנות טובים עושה פרי ובא בשאלה אם מותר לקוץ אותם ועיי"ש במ"ש בזה ורצה בתחלה לומר דבקוצץ ע"י אחר ליכא סכנה לבעל האילן ואח"כ דחה זה והביא ראי' מגמ' דגם בקוץ ע"י עכו"ם בשליחותי איכא סכנה לבעלים ובסוף דבריו מסיים דכדי לצאת מחשש סכנה נכון שיעשה שטר מכירה לאיזה עכו"ם ואז העכו"ם אדעתא דנפשיה עביד וטוב לו עיין שם וכ"כ בשו"ת בית שלמה ח"א מיו"ד סי' קצ"א בפשיטות בעובדא כזו בצריך למקומו להתיר ע"י מכירת האילנות לנכרי קודם הקציצה בקנין כסף ובשטר. עיין שם אמנם יעוין בשו"ת נטע שורק חיו"ד סוף סי' ל"ב שכ' דאין היתר למכור האילן לנכרי והוא יקצוץ אותו דהו"ל הערמה בדאורייתא ובפרט כיון דמבלעדי האיסור יש עוד סכנה בודאי דהערמה אסור דחמירא סכנתא מאיסורא עיין שם ועי' בשו"ת בית יצחק ח"א מיו"ד סי' קמ"ב בעובדא כעין זו וכ' ג"כ באמצע התשו' דגם העצה שרוצה השואל להתיר למכור האילנות לעכו"ם והנכרי יקצוץ האילנות יש לגמגם דהוי הערמה בדאורייתא. וכבר כתבו גדולי המחברים דבדאורייתא לא מהני מכירה להערמה"...
וסיים בדר"ת: "ועי' בשו"ת אבני צדק חיו"ד סי' מ"ה בשאלה שני' שכ' ג"כ להקל למכור האילן לנכרי והעכו"ם יקוצנו לעצים בצירוף כמה סניפין וסיים וכ"ז להלכה אבל למעשה שומר נפשו ירחק מזה ולא ינוד שום אילן כל עיקר לא מיניה ולא מקצתו ולא יכנוס עצמו בסכנה עיין שם באורך".
ח. ונראה שמסקנתו האחרונה בשם שו"ת אבני צדק חמורה מדי ואין הציבור יכול לעמוד בה. ובעיקר שהתורה התירה ע"י ישראל והוא אסר אף ע"י נכרי מחשש סכנה. ואף אחד מן הראשונים לא הזכיר שכאשר מותר לקצוץ עצי פרי – יש בכך חשש סכנה. ועוד, הרי המשנה מלאה בכלי עץ – עי' פרקים טו וטז במס' כלים. ובכלי נגינה שנינו (ערכין פ"ב מ"ג): "ולא היה מכה באבוב של נחשת אלא באבוב של קנה מפני שקולו ערב ולא היה מחליק אלא באבוב יחידי מפני שהוא מחליק יפה".
וכן בתוספתא ערכין (פ"ב ה"ג): "חליל שבמקדש של קנה היה ומימות משה היה פעם אחת ציפוהו זהב ולא היה קולו ערב כמות שהיה נטלו צפויו וחזר קולו להיות ערב לכמות שהיה".
וסביר להניח שאף אומני ישראל שהיו מומחים בתיקון כלים וכלי נגינה לא סמכו על עץ מיובא בלבד. אלא שהן לכלי קודש והן לכלי חול הותרה קציצת אילנות ע"י ישראל לפי דיני תורה. וכל שמותר לקצוץ לפי ד"ת אין כאן חשש סכנה, וודאי כאשר קוצץ ע"י נכרי אין חשש סכנה לישראל.
ועי' בס' דף על הדף (תמיד כט ע"ב) שדן בקציצת עצים למערכה.
מסקנה
מעיקר הדין מותר לקצוץ עצי פרי לנוי (ודינם כעצי סרק) לצורך מקומם על ידי ישראל, וליתר בטחון ימכור את העצים האלה לגוי לשם שריפה, והגוי יקצוץ ויטול את האילנות לשריפה, ואח"כ יעקור את שורשיהם וישתמש בהם לשריפה.