חבל נחלתו כז כט
סימן כט
קריאה מוטעית בקריאת מגילה
שאלה
אלו טעויות בקריאת המגילה מחייבות קריאת מגילה מחדש (או ממקום הטעות) ואלו טעויות אינן מחייבות?
כגון: מי שקרא 'המולך מהודו', וקרא 'המולך' בהתאמה של עבודה זרה (מולך) האם יצא י"ח?
או האם צריך לקרוא 'רצפת בהט' וכו' ללא דגש בפ"ה?
תשובה
א. נאמר בירושלמי (מגילה פ"ב ה"ב):
"תני אין מדקדקין בטעיותיה ר' יצחק בר אבא בר מחסיה ורב חננאל הוון יתיבין קומי רב, חד אמר יהודים וחד אמר יהודיים ולא חזר חד מינהון. ר' יוחנן הוה קרי כולה יהודים".
נראה שהמדובר בקריאת המגילה ולא בכתיבתה.
וכתב הרא"ש (מגילה פ"ב סי' א): "ירושלמי (שם) תני אין מדקדקין בטעויותיה ר' יצחק בר אבא בר מחסיא ורב חננאל הוו יתבי קמי דרב חד אמר יהודים וחד אמר יהודיים ולא הדר חד מנהון". ולא שינה מלשון הירושלמי.
ב. אולם כך נאמר בטור (או"ח סי' תרצ): "ירושלמי אין מדקדקין בטעיותיה... וי"מ דוקא בטעות כי האי שהלשון והענין אחד אבל טעות אחר לא שא"כ לא קראה כולה"...
באר הבית יוסף (או"ח סי' תרצ): "ומ"ש רבינו שיש מפרשים דוקא בטעות כי האי שהלשון והענין היה אחד. כן כתב הר"ן (שם). ואף על פי שיש לדחות דכל שקרא התיבה אף על פי שלא קראה כתיקונה קראה כולה מיקרי. וכתב בארחות חיים יש אומרים דוקא יהודים יהודיים אבל אם אומר מִיושֵב (אסתר ב כא) יָשַב או מִנופֵל (שם ז ח) נָפַל וכדומה1 ודאי חוזר וכן נראה עכ"ל". וכן הביא בהגהות מיימוניות (הל' מגילה וחנוכה פ"ב ה"ז אות ח) את לשון הטור.
נראה שהטור הביא תחילה את הפירוש אין מדקדקין כלל בטעויותיה ואח"כ הביא את שיטת היש מפרשים.
לפי ביאור הב"י בשיטת הטור והר"ן עולה שאם דרך הקריאה או משמעותה שוים, אף שקרא טעות יצא י"ח. החסרון בטעות שלא קרא את כל המגילה כי הוסיף מילה שאינה כתובה בה והחסיר מילה הכתובה בה. מעיר על כך הב"י שלכאורה לא החסיר שום מילה אע"פ שקראה בשיבוש. ובכ"ז כך הביאו הטור והר"ן.
ומביא הב"י שכתב באורחות חיים שאם שינה במובן המילה מהווה לעבר – חוזר. ונראה שאין החסרון לפי האורחות חיים מצד שלא קראה כולה, אלא מצד ששינה את הבנת המגילה.
ג. הרמב"ם (הל' מגילה וחנוכה פ"ב ה"ז) פסק שלא כי"מ בטור: "הקורא את המגילה וטעה בקריאתה וקרא קריאה משובשת יצא, לפי שאין מדקדקין בקריאתה"... משמע שכל קריאה משובשת נחשבת לקריאה ראויה.
המגיד משנה (הל' מגילה וחנוכה פ"ב ה"ז) הביא כשיטת הי"מ בטור החולקת על הרמב"ם: "וכתוב בחדושי הרשב"א ז"ל ודוקא בטעיות שהלשון והענין אחד יהודים ויהודיים, אבל טעות אחר לא שא"כ לא קראה כולה, עכ"ל". ונראה שהשיטה הראשונה בטור היא כשיטת הרמב"ם.
וכן למד ברמב"ם כפי באורנו בפירוש לב מבין (הל' מגילה וחנוכה פ"ב ה"ז): "...ברם מדברי רבינו יש לדון דס"ל דבכל גוונא אין מדקדקין בטעיותיה ואין חילוק בטעיות וכן ראיתי להרב שולחן גבוה ז"ל שם בסי' תר"צ דמפרש דברי רבינו הכי, ומהאי טעמא סתם מרן בשולחנו הטהור ולא פירש מידי יעו"ש. ועיין בס' מעשה רוקח דכתב להיפך בדעת רבינו ולדבריו קשה איך מרן הב"י סתם בשו"ע להפך מכל הני אשלי רברבי רבינו והר"ן והרשב"א והארחות חיים וסמך על הטור אלא ודאי על כרחך צ"ל דמרן ס"ל בדעת רבינו דלא ס"ל כהיש מפרשים דהביא דבריהם הטור".
ד. שיטה קיצונית יותר מהרמב"ם לי"מ בטור הביא בשלטי הגבורים (מגילה ה ע"א, ב) את לשון ריא"ז: "ונראה בעיני שלא הוצרכו לקרוא האותיות החסרות על פה ואם לא קראן יצא שלא אמרו אלא באותיות המפסידין את הקריאה כגון וימי הפורים האלה לא יעברו אם השמיט מלת לא הפסיד הקריאה, וכן מ"ם של מתנות לאביונים וכיוצא בהן, אבל אם השמיט שאר האותיות או שאר מלות שאינן מפסידין הקריאה יצא ואף על פי שלא קראן כלל"...
היינו אם קרא או החסיר אותיות או מילים המפסידות את הקריאה אז חוזר, אבל אם קרא מילים או תוספת אותיות שאינן משנות את המובן יצא י"ח. ונראה כי לדבריו הקריאה שכתב עליה האורחות חיים אינה משנה את המובן ולכן אף היא כשרה לדעתו.
וכך באר באליה רבה (סי' תרצ ס"ק ג) את הריא"ז: "וקראם הקורא על פה. דוקא באותיות המפסידין הקריאה, כגון ימי הפורים האלה לא יעברו [אסתר ט, כח] אם השמיט מילת 'לא' הפסיד הקריאה, וכן מ"ם של ומתנות לאביונים2 [שם פסוק כב] וכיוצא בהם, אבל שאר אותיות או מלות שאינן מפסידין הקריאה יצא אף שלא קראן כלל (ריא"ז בשלטי הגבורים ה ע"א אות ב). כתב מג"א [סק"ד] דלקמן סעיף י"ד לא משמע כן ע"כ. ועיין ס"ק (ח') [ט']".
ה. פסק השולחן ערוך (או"ח סי' תרצ סי"ד): "...אין מדקדקין בטעיותיה; וי"א דוקא בטעות שהלשון והענין אחד, כההוא עובדא דתרי תלמידי דהוו יתבו קמי דרב, חד קרי יהודים וחד קרי יהודיים ולא אהדר חד מינייהו; אבל טעות אחר, לא". היינו הביא בתחילה את שיטת הרמב"ם והטור בשיטה הראשונה, שכל טעות אינה מחייבת חזרה על הקריאה, ובשם 'וי"א' הביא את שיטת הטור, ולא הביא את שיטת ריא"ז.
הפרי חדש (או"ח סי' תרצ סי"ד) צידד בשיטת הי"מ בטור וסיעתו ודחה את כל השיטות האחרות.
בבאור הגר"א (או"ח סי' תרצ סי"ד) מבאר את שיטת הי"מ בטור בלבד.
ו. המשנה ברורה (או"ח סי' תרצ סי"ד) באר את דעת השו"ע בשיטת י"א:
"(נא) אחר – כגון שקרא מיושֵב ישַב או מנופֵל נפַל דהוי כאלו דילג אותה תיבה לגמרי, וצריך לחזור ולקרותה כסדר".
וכן בבאור הלכה (סימן תרצ סעיף יד) פתח: "אין מדקדקין בטעיותיה וכו' – דין זה הוא מירושלמי והנה מלשון ריא"ז המובא בש"ג פ"ב שכתב דבתיבות שאין מפסידין הקריאה אפילו אם השמיט ולא קרא כלל אינו חוזר וסיים שכן הוא בתלמוד א"י מוכח דסבר דמה שאין מדקדקין היינו בתיבות שאין מפסידין הקריאה [אבל אם מפסידין הקריאה כגון וימי הפורים האלה לא יעברו והשמיט תיבת לא וכן ומתנות לאביונים השמיט המ"ם לא יצא כ"כ שם]... והנה המ"א והפר"ח והמטה יהודא נקטו כולם לדינא כהר"ן והרשב"א ולא כהריא"ז".
ז. סיכם בביאור הלכה:
"ועתה נבאר בקצרה לדינא: הנה לכתחלה בודאי יש לנהוג כדעת הי"א דהיכא שהענין משתנה כגון מן נופל נפל ומן יושב ישב דחוזר וקורא על הסדר אפילו היכא דסיים כל המגילה וכמו שכתב הפר"ח דהעיקר כהי"א, ומ"מ כיון שהמחבר תלה ד"ז בשתי דיעות כלשון הטור יש לנקוט דחוזר ואינו מברך. אכן אם חיסר לגמרי איזה תיבה בקריאה [וה"ה בשמיעה] לדעת כל הפוסקים הנ"ל חוזר ומברך אף שאין מפסיד הקריאה. אכן בח"א חשש לדעת הריא"ז וכתב דתיבה שאין מפסיד הקריאה חוזר ואינו מברך וע"ש דאפילו חסר אות אחת בקריאתו יחזור".
ח. אלא שבערוך השולחן (או"ח סי' תרצ ס"כ) פסק למעשה כרמב"ם: "איתא בירושלמי בפ"ב [הל' ב'] אין מדקדקין בטעותים. ר"י ור"ח הוי יתבו קמיה דרב חד קרא יהודים וחד קרא יהודיים ולא החזירם אף על פי שאחד וודאי טעה דלזה מהני מה שנקראת אגרת, וי"א דווקא בטעותים שאין הפירוש משתנה כמו יהודים ויהודיים אבל במה שהעניין משתנה כגון מיושב ישב ומנופל נפל שזה בעבר וזה בהוה מחזירים אותו ולפ"ז אני אומר דהגם דזהו מילתא דפשיטא דאם טעה בטעמים שאין מחזירין אותו וכן אם טעה במלעיל ומלרע מ"מ במקום שהעניין משתנה כמו באה להביא את ושתי וגו' ולא באה דהוה מלעיל דקאי על העבר אבל ובזה הנערה באה אל המלך וכן בערב היא באה הוה מלרע דזהו בהווה ואם שינה הוי כמו שינוי בעניין ומחזירין אותו. מיהו בדיעבד אם לא החזירו נראה דבכולהו יצא וגם ביושב ישב ונופל נפל כיון שאמר עיקרי התיבות". וכן נראה למעשה.
ט. לגבי השאלות שהובאו בראש דברינו נראה שאם קרא 'המולך' במלעיל אינו צריך לחזור כי בתוך המשפט הזה אין שום משמעות למשפט כזה המתכוין לעבודה זרה ואע"פ ששינה אין למילה שום משמעות. וכן לגבי רצפה אף אם קרא דגושה, ויש למילה משמעות נוספת כשהיא דגושה בכ"ז ההדגשה אינה משנה את משמעות המילה וקישורה בתוך המשפט במגילה.
מסקנה
נראה לפסוק לכתחילה בזמן הקריאה כטור וכריא"ז שמילה המשנה משמעות יש לחזור ולקרוא כראוי. אמנם בדיעבד פוסקים כרמב"ם ואם המשיך ולא תוקן יוצא י"ח אף בקריאה שגויה.