חבל נחלתו כז כג
סימן כג
לבוד בסכך פסול
שאלה
הרה"ג יעקב אריאל שליט"א נשאל (בכ"י, ועתיד לצאת בכרך ז מתשובותיו 'באהלה של תורה') כך:
"סככה באורך 6 מ' מסוככת בקני ברזל. רוחב כל אחד מהם 1.5 ס"מ הקנים מונחים בצפיפות במרחק 20 ס"מ זה מזה, בס"ה כ–30 קנים. האם ניתן לסכך מעל או מתחת לקני הברזל בסכך כשר לצורך סוכה?"
והשיב:
"כל אחד מהקנים קטן מד"ט ואינו פוסל את הסכך. אך המרחק בין קנה לקנה הוא פחות מג"ט. אולם אעפ"כ אין הקנים מצטרפים לפסול את הסוכה כי לא אומרים לבוד כסתום להחמיר, אך מספק אומרים לבוד כמחובר כמש"כ המג"א (סי' תרלב ס"ק ה):
"אם יש סכך וכו'. מיהו אם אין בפסולים ד' לא אמרי' שיהא חשוב כסתום מחמת לבוד דלא אמרי' לבוד להחמיר [טור] פי' נהי דאמרי' דחשוב כאלו שניה' סמוכי' זה לזה מ"מ לא אמרי' שהוא כמפורד וסתום בסכך פסול עמ"ש סימן תק"ב סס"א".
"אם נצרף את כל הקנים יחד יש בהם 45 ס"מ כלומר יותר מד' טפחים (לפי שיעור הגר"ח נאה 32 ס"מ מהווים ד"ט. גם לפי החזו"א יש כאן יותר מד"ט). הם מצטרפים לפסול. אלא שצ"ע היכן נצרף אותם באמצע או בצדדים, ואם בצדדים באיזה צד? כל אחד מן היושבים בסוכה צריך לחשוש שמא הד"ט הן מעליו"...
היינו, דעתו היא שרואים את כל אחד מקני הברזל כסמוך לכל שאר הקנים, מטעם 'לבוד' ולכן הם 'יוצרים' משטח פסול שרחב מד' טפחים שפוסל את הישיבה תחתיו, ואולי את כל הסוכה, ורק השאלה היכן למקם את החלק הפסול.
לדעתי הדברים אינם נכונים להלכה ולמעשה, מפני שהגר"י אריאל התייחס לסוכה הזאת ללא סכך, אולם כשהיא מכוסה בסכך כהלכתו וצילתה מרובה על חמתה, רוב ככל הפוסקים מכשירים זאת.
תשובה
א. כתב בתוספות סוכה (יז ע"א ד"ה אילו איכא): "אילו איכא סכך פסול פחות מארבע ואויר פחות מג' מאי כשרה – ואין באויר שיעור לפסול ואין בסכך פסול שיעור לפסול אין מצטרפין זה עם זה לפסול כיון דלא שוו שיעורייהו להדדי כדאמרינן. ומיהו היכא דאיכא שני טפחים סכך פסול ושנים של סכך פסול ואויר מפסיק ביניהם פחות מג' איכא לספוקי אם שני הפסולין מצטרפין לארבעה לפסול את הסוכה דשמא כיון דאויר מפסיק בינתים לא מצטרפי או שמא כיון דאין באויר ג' מצטרפין. ומיהו היכא דליכא בפסולים ד' ואויר פחות מג' מפסיק ביניהם אין האויר משלימו לארבעה במה שחושבו כסתום מחמת לבוד דלא אמרינן לבוד להחמיר".
תוס' מביא שלשה מקרים: א) סכך פסול ואויר לידו כשבכל אחד פחות מכשיעור אינם מצטרפים. ב) אם יש שני טפחים סכך פסול, אויר פחות משלשה טפחים, וסכך פסול שני טפחים האם אומרים לבוד לחבר את ארבעת הטפחים הפסולים. ג) פחות מארבעה טפחים פסולים וביניהם פחות מג' טפחים אויר אין מצטרפים ואין פוסלים את הסוכה.
נתמקד במקרה האמצעי בו הסתפק תוספות.
כתוס' הסתפק אף הרא"ש בפסקיו (סוכה פ"א סי' לג) ובתוס' הרא"ש (סוכה יז), וכן הביא רבינו ירוחם (נ"ח ח"א) את הסתפקות הרא"ש, והובאה בטור (או"ח סי' תרלב).
בעטרת צבי (או"ח סי' תרלב ס"ק ט) באר את הסתפקות תוס': "יש להסתפק. שיש לומר כיון דאויר מפסיק ביניהם לא מצטרפין, ויש לומר כיון דאין באויר ג' מצטרפין". צדדי הספק: האויר פחות מג' טפחים נחשב כמפריד או נחשב כמחבר ועי' להלן בדברי המג"א ובהסברם.
בכל הראשונים שהביאו את השאלה, לא בואר, מה יהיה הדין אם אין אויר ביניהם, אלא סכך כשר, ומן השתיקה נראה לענ"ד פשוט, שאין להגיד במקרה זה לבוד, שכן הסכך הכשר מפסיק. ויעויין להלן.
ב. הראבי"ה (סי' תרכו) הסתפק: "ואי איכא סכך פסול שני טפחים ואויר פחות משלשה ושני טפחים סכך פסול מספקא לן אי חשיבי פחות משלשה כאילו סתום בסכך כשר ומפסיק ואין כאן ארבעה טפחים סכך פסול לפסול, או שמא אויר פחות משלשה הוי כמאן דליתא והרי יש סכך פסול ביחד שיעור ארבעה טפחים. ולפי הספרים שכתוב בהם לקמן בפירקין [י"ט ע"א] שאויר פחות משלשה אסור לישן תחתיו אף על פי שהוא מצטרף לשיעור סוכה קטנה, הרי שאינו מקום הכשר, אבל לפי הספרים שגורסים אויר פחות משלשה מותר לישן תחתיו, אף על גב שמצטרף יש להסתפק, כדפרישית לעיל. אי נמי אם סכך כשר פחות משלשה מפסיק אם הוא הפסק או נאמר כלבוד והרי אין הפסק, והרי זה לבוד להחמיר. ומיהו לא מצינו לבוד לפסול, ולכך נראה יותר להכשיר. והמחמיר תבא עליו ברכה".
נראה מדברי הראבי"ה שלמסקנה סכך כשר מפסיק בין סכך פסול לסכך פסול. ולכן אינם נחשבים כארבעה טפחים פסולים. ורק המחמיר תע"ב.
ג. השולחן ערוך (או"ח סי' תרלב ס"ד) הביא את ספקו של תוס' להלכה – כספק: "אם יש סכך פסול ב' טפחים, ועוד סכך פסול ב' טפחים, ואויר פחות משלשה מפסיק ביניהם, יש להסתפק אם שני הפסולים מצטרפין לפסול הסוכה".
הוסיף המגן אברהם (סי' תרלב ס"ק ה): "אם יש סכך וכו'. מיהו אם אין בפסולים ד' לא אמרי' שיהא חשוב כסתום מחמת לבוד דלא אמרי' לבוד להחמיר [טור] פי' נהי דאמרי' דחשוב כאלו שניה' סמוכי' זה לזה מ"מ לא אמרי' שהוא כמפורד וסתום בסכך פסול עמ"ש סימן תק"ב סס"א".
היינו, המג"א מסביר את ספקו של תוס'. אף לצד שהאויר פחות מג' מחבר בלבוד, מקום האויר אינו נחשב בעצמו לסכך פסול – מה שייצור סכך פסול של כשבעה טפחים – צד זה ודאי לא אמרינן, אבל ההסתפקות היא שהאויר פחות מג' נחשב כמביא את החלק הפסול ומניחו בצד החלק הפסול השני – לבוד מסמיך ומחבר. (ועפי"ז הסיק הגר"י אריאל את מסקנתו לשלשים מוטות מתכת שרחוקים זה מזה פחות משלשה טפחים.)
המג"א לא כתב מה דין סכך כשר בין המוטות הפסולים האם אף במקרה זה הסתפק תוס', או שסכך כשר מונע מלומר לבוד כמחובר.
ד. באר בלבושי שרד (או"ח סי' תרלב סעיף ד) את ספיקו של המג"א: "(שם ס"ק ה) פירוש נהי דאמרינן וכו'. הוקשה לו דאי אין לבוד להחמיר, א"כ גם ביש ד' מאי מסופק. לכן פירש דמספקינן שמא גם להחמיר אמרינן לבוד. ר"ל, כאלו נתקרבו שניהם ויש ד'. מה שאין כן באין ד', דאפילו ע"י לבוד אינו פסול אלא א"כ נימא לבוד כאלו האויר נסתם ג"כ בסכך פסול, זה ודאי לא אמרינן להחמיר".
וכך כתב הפרי מגדים (אשל אברהם, או"ח סי' תרלב ס"ק ה): "אם. עיין מ"א. לבוד יש לומר קרובים וסמוכים ממש זה אצל זה בלי הפסק כלל, ויש עוד לבוד כאלו סתום המקום ההוא, כמו טפח מעמיד פחות מג' טפחים [סימן תרכט סעיף ב] ונשתלם והוה רוב דופן כו'. וכאן סכך פסול ב' טפחים וב' טפחים וביניהם אויר פחות מג' טפחים הספק הפסק, אם נאמר לבוד להחמיר, דאולי נאמר לבוד להחמיר, מה שאין כן באין ד' טפחים אין לומר לבוד להחמיר, היינו כסמוכים ממש ולית שיעור פסול ד' טפחים, אבל להחמיר לומר מפורד וסתום בפסול ודאי לא אמרינן לבוד להחמיר בזה. נמצא לקולא אמרינן לבוד הן מקורב הן כסתום, ולהחמיר כמקורב צ"ע בספק, ובדין תורה לחומרא ובדרבנן לקולא. ובמפורד וסתום ביניהם בדבר הפסול, ודאי להחמיר לא אמרינן אף בדין תורה. ועיין סימן תק"ב במ"א אות ט'. ועיין יורה דעה [סימן] שע"א סעיף א', ועיין שם בהלכות טומאת כהן [ושם סוף סעיף ד בהגה] איזו מן התורה ואיזו מדרבנן, ובדרבנן יש לומר לא אמרינן לבוד להחמיר".
אמנם אף מדבריו נראה שאם המפריד בין שני הפסולים הוא סכך כשר, אין אומרים שהם כמקורבים.
בערוך השולחן (או"ח סי' תרלב ס"י) הסביר את המג"א כך:
"ואם יש סכך פסול שני טפחים ואח"כ אויר פחות מג' טפחים ואח"כ עוד סכך פסול שני טפחים מסתפק הרא"ש ז"ל אם שני הפסולים מצטרפין לפיסול הסוכה מי אמרינן כיון דאויר מפסיק ביניהם לא מצטרף או דילמא כיון דאין באויר ג' מצטרפין ולאו מטעם לבוד דלא אמרינן לבוד להחמיר דאם היו אומרים לבוד להחמיר היה די בטפח סכך פסול מכאן וטפח מכאן וביניהם שני טפחים אויר וע"י לבוד נעשה ד' טפחים סכך פסול אלא וודאי לא אמרינן לבוד להחמיר ואפילו מאן דס"ל דאמרינן לבוד להחמיר לא אמרינן רק אלא שנעשו כשניהם סמוכים זל"ז אבל לא שהאויר יצטרף [עמג"א סק"ה ולעיל סי' תק"ב סק"ט] אלא דבכאן הספק דכיון שאינו מקום חשוב אינו חשוב שיפסיק והוי כאלו הם מחוברים והוי סכך פסול בד' טפחים והולכין להחמיר כי זהו ספיקא דאורייתא".
הוא הסביר את ספקו של תוס' לא מצד לבוד כפמ"ג, אלא מצד שהוא אויר שאינו חשוב כיון שהוא פחות מג' טפחים. אולם אף לדבריו משמע שאם יש סכך כשר בין שני הפסולים, ודאי שהוא מפסיק, הרי אי אפשר לומר שכיון שיש אויר פחות מג' שהוא כמקום שאינו חשוב הם נחשבים מחוברים, שהרי יש סכך כשר באותו מקום, ואין פסול תורה ולא מדרבנן.
ה. מי שכתב כגר"י אריאל הוא הב"ח בעניין סיכוך תחת מחזיקי הרעפים בגג (לאט"ש). כתב הב"ח (או"ח סי' תרכו סוף ס"ק ה):
"ולענין הלכה יראה בעיני להחמיר באיסור דאורייתא שאין לסכך תחת הלט"ש אלא אם כן כמו בסוכות שלנו שאין בהן אויר כלל כמו שכתב רבינו, או לסכך על גבי הלט"ש כמ"ש בסמ"ק ובתנאי שלא יהא בין הלט"ש פחות משלשה דאז הן כלבודין ונעשו כולן כדף אחד ואין הסכך הכשר רבה עליו ומבטלו כיון שהלט"ש ניכרין ועומדין כל אחד בפני עצמו".
היינו תומכי הרעפים כאשר הם ניכרים ויש אויר ביניהם אם מסככים תחתם סיכוך מלא – הדבר מותר. אולם אם מסככים עליהם והם רחוקים זה מזה פחות משלשה טפחים הם לבודים, ונעשים כולם כדף אחד (ואומרים לבוד להחמיר) ואף הסכך הכשר ביניהם לא מפריד, כיון שהם עומדים כל אחד בפני עצמו.
אמנם הב"ח עצמו מביא שחלקו על דעתו וז"ל בהמשך הדברים: "וז"ל תשובת הרשב"א (ח"א) בסימן רי"ג על מה שנהגו בסוכה העשויה מנסרים שאין ברחבן אלא טפח והם תקועין במסמרות של ברזל והן משולבין כשליבות הסולם ואין בפתח השליבה שלשה טפחים ומכסין אותן בהדס וערבה אין לפסול מטעם המסמרות שהסכך מרובה מהן אלא שאחד מרבותי אסר זה מאחר דהנסרים תקועים במסמרות הרי כל הנסרים כנסר אחד רחב ארבעה ויש בו משום גזירת תקרה ויש שנחלקו עליו ואתה הנח להן כיון שנהגו דאף על פי שאינן נביאים הם בני נביאים עד כאן".
"וטעם החולקים דסבירא להו דלא אמרינן כי האי גוונא לבוד לאסור משום דלא אמרינן לבוד להחמיר כדלקמן בסימן תרל"ב (עמ' תקא) ולפיכך הסכך כשר מתרבה עליו ומבטלו וכ"כ במהרי"ל (הל' סוכות סי' יא עמ' שסה). וקשיא לי היאך אפשר לומר דמבטלו אם הלט"ש ניכרין ונראין הילכך נראה עיקר לאסור בכי האי גוונא אם הלט"ש ניכרין וביש ביניהם שלשה אפילו ניכרין שרי מאחר שסיכך על גביהן אין צל הסוכה בא מן הפסול כי אם מן הכשר למעלה ממנו".
ו. אולם השו"ע פסק שמותר לעשות סכך תחת תומכי הרעפים. כתב השולחן ערוך (או"ח סי' תרכו ס"ג): "העושה סוכה למטה בבית, תחת הגג שהסירו הרעפים, אף על פי שנשארו עדיין העצים הדקים שהרעפים מונחים עליהם, כשרה". ולא חילק אם הם מעל הסכך או מתחתיו, אלא פסק בפשטות שהסוכה כשרה.
המג"א התייחס לשיטת הב"ח (סי' תרכו ס"ק ו): "והב"ח כתב יש לסכך ע"ג העצים ובתנאי שלא יהא ביניהם פחות מג' דאז הם כלבודין ונעשו כלן כדף א' ואין הסכך כשר רבה עליו ומבטלו כיון שניכרין ועומדין כל א' בפ"ע וכו'. ע"ש שכל דבריו תמוהים דהא פשוט דלא אמרי' לבוד כיון שסכך כשר ביניהם וראי' ממ"ש סי' תרל"א ס"ח דסתם שפוד לית ביה ג' וכמ"ש שם בהג' ואם יש ריוח ביניהם כמותו כשרה אף על גב דהשפודין סמוכים זה לזה תוך ג' וניכרים כשרים וכמ"ש ס"א וכ"ה בגמ' דף י"ד ב' נסרים אין מצטרפין ועססי' תרל"ב וכ"כ הב"י סי' תרכ"ט בשם הרמב"ן והיא בתשו' הרשב"א סי' רי"ג סוכה העשוי' מנסרים שאין ברוחבן ד' והם תקועים במסמרות ומשולבים כשליבת הסולם ואין ביניהם ג"ט ומכסין אותן בסכך כשר אם הסכך פסול מחמת המסמרים כי חכם א' אסר והשיב אולי אסר מפני דכיון דהנסרים תקועים במסמרות נעשו כלם כנסר א' רחב ויש בהם גזירת תקרה ויש שנחלקו עליו והנח להם כמו שנהגו עכ"ל. משמע דמשום לבוד לא מיתסר עיין דף ט' ע"ב ברש"י וא"ל דה"נ העצים קבועים על הגג דזה פשוט דלא אמרינן שמצטרפין אלא כשחברן כא' קודם שהניחן שם, משא"כ כשקבען בכותל. וכ"מ סי' תרל"א ס"ט דכשנוטל א' מבנתים אף על פי ששאר הנסרים קבועים אין מצטרפין אפי' לרמב"ם ע"ש ואי לאו תולמה"ע לא הוי צריך להסיר המסמרים כלל א"כ ש"מ דאין מצטרפין וכ"כ מהרי"ל עמ"ש רסי' תרל"ב".
א"כ המג"א דחה את שיטת הב"ח מכל וכל, שבכל מקום שסכך כשר מבדיל בין הסכך הפסול אין אומרים לבוד ואי אפשר לפסול מטעם לבוד במקרה כזה. וא"כ ה"ה בשאלה שהעלה הגר"י אריאל אי אפשר לראות את הסכך הפסול כמחובר. (ואמנם ישנה בעיה של מעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה, אבל זו שאלה בדרבנן וניתן לפותרה).
ז. וכך באר הפרי מגדים (או"ח אש"א סי' תרכו ס"ק ו): "ומה שכתב בשם הב"ח להחמיר בלטי"ש, או שהסכך תחת הלטי"ש שלא יהא אויר כלל, כמו שכתב הטור, או על גבי הלטי"ש דאז הצל בא מסכך כשר לא מלטי"ש, מה שאין כן תחת הלטי"ש אז הצל בא מלטי"ש ונגדם פוסל בסכך הכשר. וגם שיהא אויר ג' טפחים בין הלטי"ש. והמ"א כתב דאף אם נאמר לבוד להחמיר כבסימן תק"ב במ"א אות ט', היינו בשיש אויר ביניהם, הא כשיש דבר מפסיק ביניהם לא שייך לבוד, והכא נמי כיון דנותן סכך כשר על גבי הלטי"ש וביניהם, אף אי הם סמוכים הלטי"ש תוך ג' טפחים, לא שייך לבוד כהאי גוונא".
וכן באר בבמחצית השקל (או"ח סימן תרכו ס"ק ו): "דלא אמרינן לבוד כיון שסכך כשר ביניהם. ר"ל דלא אמרינן לבוד אלא כשיש הפסק אויר, אבל כשמפסיק דבר אחר לא אמרינן לבוד".
"ובאר דסתם שפוד לית ביה ג' וכמו שכתוב שם בהג"ה. ר"ל, דאיתא שם סככה בשפודים אם יש ריוח ביניהם כמותן, והניח שם סכך כשר, אפילו הכי פסולה עד שיעדיף סכך כשר מעט על הפסול. וכתב רמ"א דוקא בסכה גדולה, דאין סכך פסול פוסל באמצע פחות מד' טפחים, אבל בסכה קטנה דפוסל באמצע סכך פסול בג' טפחים צריך להיות דכל שפוד אינו רחב ג' טפחים, וכיון דאין ריוח בין שפור לשפוד כי אם כמותן, א"כ הריוח ג"כ הוא פחות מג' טפחים, ולמה יוכשר נימא לבוד".
וכך פסק המשנה ברורה (סי' תרכו ס"ק יז): "כשרה – ואפילו לישב תחת העצים עצמן... אכן כדי לצאת ידי כל הספיקות יראה שיהיה ריוח בין העצים הדקים בין אחד לחבירו כשיעור ג' טפחים. וכל זה דוקא כשעושה סוכה למטה תחת הגג אבל אם מסכך ע"ג הלאטע"ש אף על פי שהן סמוכין זה לזה בפחות משלשה טפחים הרי זו כשרה ואין אומרים כאן לבוד שיצטרפו כל העצים ויהיו נחשבין כעץ אחד רחב מסכך הפסול יותר מד"ט שהוא פוסל הסוכה כמבואר בסימן תרל"ב כיון שסכך כשר מונח ביניהם אין מצטרפין".
והוסיף בשער הציון:
"(כג) כן מסיק בזה בספר בכורי יעקב לחוש בזה לדעת הב"ח משום חשש לבוד. ודע, דמה שרוצה הט"ז להחמיר שיהיה בין אחד לחברו ד' טפחים משום חשש שני סככים, האחרונים לא חששו לזה כלל וכמו שכתבנו למעלה".
"(כד) מגן אברהם ומאמר מרדכי ואליה רבה והגר"ז ושאר אחרונים, דלא כהב"ח שהחמיר גם בזה דבעינן ג' טפחים".
עולה במפורש שדחו לגמרי את שיטת הב"ח (ורק אם היא מעל הסכך חששו לה לכתחילה), ובכל מקום שסכך כשר מפריד בין סככים פסולים אין אומרים לבוד, והסכך הכשר מבטל את הסכך הפסול.
ח. וכן עולה מפסיקת הרמב"ם (הל' שופר וסוכה ולולב פ"ה הט"ז): "סיכך בדבר פסול ודבר כשר זה בצד זה ואין במקום אחד מסכך הפסול רוחב שלשה טפחים אלא פחות, אם היה כל הסכך הכשר יתר על כל הסכך הפסול כשרה, ואם היה זה כמו זה בצמצום אף על פי שאין במקום אחד שלשה הרי זו פסולה מפני שסכך פסול כפרוץ הוא נחשב".
ובמקרה שכתב הרב יכול להוסיף סכך כשר וממילא הוא יבטל את כל הסכך הפסול.
וכך כתב בגליוני הש"ס (סוכה יז ע"א): "שם תוד"ה אלו כ' דלא אמרי' לבוד להחמיר, נ"ב ע' מהרי"ל ה' סוכה וז"ל אמר מהר"י סג"ל כשמסככין הסוכה על הלט"ש של בית אין לחוש אי רחב בנתיים פחות מג' טפחים דלא אמרי' כה"ג לבוד להאסר משום דסכך כשר רבה עליו ומבטלו עכ"ל וצריך ביאור וע' שו"ת ח"צ סי' נ"ט".
וכך כתב בשו"ת חכם צבי (סימן נט): "ה"ל כסכך כשר שבין שני סככים פסולים דודאי אינן מצטרפים אף שהסכך כשר שביניהם פחות מג' טפחים דלעולם לא אמרי' לבוד אלא באויר ולא בדבר שיש בו ממש שא"א לתורת לבוד לבטל אותו דבר ממשיי ולא נאמרה הלכה למשה מסיני בלבוד אלא לבטל האויר שביניהם".
ט. וכן עולה מתשובה למעשה בשו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' עד):
"הנה שאלתו שאלת חכם ע"ד הסוכה שלכם סוכת הקהל ארוכה ורחבה טובא אלא דמעל הסוכה מתנוססים י"ב קורות בטון שכל אחד רחבו עשרים ס"מ וסדר הנחתם שנים שנים ביחד עם ריוח של עשרים ס"מ בין שני הקורות ואח"כ ריוח של מטר וחצי שוב עוה"פ שני קורות כנ"ל, ונפשכם בשאלתכם שספק בידכם היות שמבואר סו"ס תרל"ב דב"ט סכך פסול וב"ט אויר ועוד ב"ט סכך פסול שיש להסתפק אם ב' הפסולים מצטרפים לד"ת סכך פסול, וכיון שכן הכא מצטרפים כ"פ ב' קורות בטון ומיפסק בסכך פסול לכל רוחב הסוכה ואף על פי ששמים סכך על הקורות הלא רוב פוסקים חוששים לשיטת הראבי"ה והר"ן ודעמי' בסימן תרכ"ד שסכך פסול מבטל מה שכנגדו ואין חילוק בזה בין סכך פסול למטה מכשר או כשר למטה מפסול והאריך כ"ת בפלפול אליבא דהילכתא".
"מ"מ גיבב חומרות לפסול מה שכשר לענ"ד ע"פ דין, חדא דאיכא ספיק ספיקא לדינא דכיון דהאי דסו"ס תרל"ב הוא ספיקא דבעה"ת והרא"ש אם סכך פסול ב"ט וב"ט מצטרפים לשיעור ד' והובא בלשון ספק בשו"ע, וכן כאן בסימן תרכ"ו מובאים ב' הדעות בלשון י"א בלי הכרעה, ונהי דאנו מחמירים לכתחילה מ"מ כתבו גדולי הוראה הא"ר והגר"ז וביאור הלכה דבשעת הדחק אפשר לסמוך אדעה ראשונה דלא אמרינן פוסל כנגדו, ואם כן מכ"ש בהצטרף עוד ספיקא הנ"ל דדילמא לא מצטרפי ב"ט וב"ט ואין כאן סכך פסול כלל".
"ומכ"ש דאיכא לצרף עוד דעת הסוברים דסכך כשר מרובה שמונח על הפסול נקרא חובטן וכשר מטעם בטול אף על פי שניכר, ומכ"ש דאיכא דעת המג"א סימן תרכ"ו ס"ק ו' ודעמי' דבמונח סכך כשר בין שני הפסולים לא אמרינן לבוד כלל ורוב האחרונים הסכימו עמו כאשר הרגיש כב' בעצמו, ומה שהביא מהריטב"א י"ט שכ' טעם סכך פסול פחות מג' מטעם לבוד וחשבינן כאלו נתבטל לסכך כשר עיין בספרי שבט הלוי, או"ח סימן קס"ח הבאתי דברי הריטב"א ודעמי' בזה וביארתי בעה"י ג' יסודי לבוד ואין פנאי עכשיו ולבוד זה פשיטא דלא אמרינן רק להקל לא להחמיר, ואין דברי הריטב"א לכאן, – והב"ח צירף ב' חומרות דאמרינן לבוד להחמיר, וגם אמרינן לבוד ביש סכך ממש בין ב' הפסולים, – ויש לי הרבה הערות בדבריו היקרים אך מפני בהילת החג לא באתי רק לדינא – ולענ"ד יכולים לצאת בסוכה זו אפילו לכתחלה אם שמים סכך גם בין קורה לקורה וע"ג קורה".
מסקנה
סככה שיש בה קנים פסולים לסיכוך המרוחקים זה מזה פחות מג' טפחים – אם מניח על כל הסוכה ועליהם סכך כשר בטלים ברוב ואינם מצטרפים לפסול את הסוכה, ויוצאים בה י"ח אף לכתחילה.
תגובת הגר"י אריאל
א. אם יש סכך כשר בין הסכך הפסול אין דין לבוד כלל לא לקולא ולא לחומרא, לא כסתם ולא כמחובר. נידוננו הוא כשאין סכך כשר מפריד בין הקנים הפסולים, אלא מעליהם.
ב. הפוסקים האחרונים חוששים לכתחילה לדעת המג"א שלבוד כמחובר לחומרא, כגון הבכורי יעקב, הגרצ"פ פרנק במקראי קודש ח"א סי' יב, הגרש"ז אוירבך במנח"ש ח"א סי' צא אות יט (אלא שהוא מסתמך על הריטב"א יט דבדבר העומד להיות פתוח לעולם ונעשה לכך אין אומרים לבוד. אך קנים קבועים שייעודם סיכוך לכאורה עומדים להיסתם. וצ"ע)
ג. לדעת המהרי"ל, אם הסכך הכשר מרובה מהסכך הפסול המונח עליו הסכך הפסול בטל ברוב, אך יש להעיר עליו ממנ"פ, אם הסכך הפסול מעמיד את הסכך הכשר הוא לא בטל משתי סיבות: א. מדין דבר המעמיד בסוכה (אם כי בדיעבד הוא כשר). ב. דבר המעמיד לא בטל ברוב (גם לא בדיעבד).
ד. לכתחילה יש לחשוש לדעת המג"א. אך בדיעבד יש לסמוך על החולקים שאינם פוסלים את הסוכה.