חבל נחלתו כז כב
סימן כב
החתימה בנעילה של יום הכיפורים
שאלה
מדוע לשון התפילה של החתימה בתפילת נעילה ביום הכיפורים, ומדוע אין מזכירים כן בכל תפילות יום הכיפורים?
תשובה
א. בש"ס לא נזכרה החתימה בתפילת יוה"כ כלל. תפילת נעילה אינה מיוחדת רק ליוה"כ. בתענית (פ"ד מ"א): "בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהן ארבע פעמים ביום בשחרית במוסף ובמנחה ובנעילת שערים בתעניות ובמעמדות וביום הכפורים".
פרש ר' עובדיה מברטנורא (תענית פ"ד מ"א): "בשלשה פרקים בשנה וכו'. הכי קאמר, בשלשה פרקים שהם תעניות ומעמדות ויוה"כ דמסיק בתר הכי, כהנים נושאין את כפיהם בכל תפלה, דהיינו שחרית מנחה ונעילה. ויש יום אחד באלו הפרקים שנושאים כפיהם ארבעה פעמים ביום, והוא יוה"כ, שיש בו תפלת מוסף. ומתניתין ר' מאיר היא, דאמר יש נשיאות כפים במנחה בתעניות ובמעמדות, דכל יומא טעמא מאי אין נשיאות כפים במנחה משום שכרות, והאידנא ליכא שכרות. ור' יוסי פליג עליה ואמר דגזרינן מנחה של תענית אטו מנחה דכל יומא. והלכה כרבי יוסי בתעניות ובמעמדות וביום הכפורים דאית בהו תפלת נעילה, אבל בתעניות שאין מתפללין בהן נעילה פרשי כהני ידייהו במנחתא דתעניתא, כיון דסמוך לשקיעת החמה, מצלי לה כתפלת נעילה דמיא, ומנחתא כהאי ליתא בכל יומא, הלכך לא גזרו בה".
ממילא אין קשר ישיר בין תפילת נעילה ללשונות החתימה בה, כיון שבתעניות ומעמדות לא שייכת לשון חתימה ואין הוספות של עשרת ימי תשובה.
ב. ההוספות בעשרת ימי תשובה של: זכרנו לחיים, מי כמוך, וכתוב לחיים, ובספר וכו' אינן נזכרות בש"ס. הן נזכרות במפורש בסדר רב עמרם גאון בתפילת ראש השנה.
וכן הוסיף וכתב לגבי אבינו מלכנו בסדר רב עמרם גאון (הרפנס, סדר ראש השנה):
"אבינו מלכנו החזירנו בתשובה שלימה לפניך".
"אבינו מלכנו כתבנו בספר חיים".
"אבינו מלכנו כתבנו בספר זכרון".
"אבינו מלכנו כתבנו בספר זכיות".
"אבינו מלכנו כתבנו בספר פרנסה וכלכלה".
ג. לגבי עשרת ימי תשובה כתב בסדר רב עמרם גאון (הרפנס, סדר אשמורות) את השינוי באבינו מלכנו כפי שכתב לגבי ראש השנה.
והוסיף בסדר רב עמרם גאון (הרפנס, סדר אשמורות):
"ותפלה של חול של כל עשי"ת מר"ה ועד יוה"כ אומר זכרנו לחיים, ומי כמוך אב הרחמן. והמלך הקדוש, וזכור רחמיך, וכתוב לחיים, ובספר חיים, אבינו מלכנו, ונופלין על פניהם".
אמנם הרמב"ם (הל' תפילה ונשיאת כפים פ"ב הי"ט) כתב: "יש מקומות שנהגו להוסיף בעשרת ימים אלו בברכה ראשונה זכרנו לחיים כו' ובשנייה מי כמוך אב הרחמים וגו' ובהודאה זכור רחמיך וכו' ומוסיפין בברכה אחרונה בספר חיים וכו', וכן יש מקומות שנהגו להוסיף בעשרת ימים אלו בברכה שלישית ובכן תן פחדך ובכן כו' אבל בראש השנה וביום הכפורים מנהג פשוט הוא להוסיף בשלישית ובכן תן פחדך וכו'". משמע שבתקופת הרמב"ם לא היה מנהג קבוע (וכ"כ הרמב"ם בסדר תפילות נוסח הברכות האמצעיות).
אולם מנהג הגאונים התפשט ובימינו נהגו את ההוספות בכל העדות (אף בנוסח תימן–בלדי), והובא בטור (או"ח סי' תקפב) ובשו"ע (סי' תקפב ס"ה).
ד. חתימת הדין ביום הכיפורים נזכרה כבר בברייתא בראש השנה (טז ע"א) נאמר:
"דתניא: הכל נידונים בראש השנה, וגזר דין שלהם נחתם ביום הכפורים, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו; בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים, ואדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים"... וכן כתוב בתוספתא ר"ה פ"א הי"ג.
באר הריטב"א (ראש השנה טז ע"א): "הא דאמרינן דאדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים. יש לשאול מה הפרש יש בין דין לחתימה דהא סתם נידון היינו לומר פלוני זכאי ופלוני חייב, וי"ל דבראש השנה רואין דינו אם הוא זכאי או חייב ואומר כך וכך היה חייב אבל אין גוזרין עליו להענישו בדינו עד יוהכ"פ".
ה. בנעילה של יום כיפור, בכל מקום שהיו בתוספות הגאונים – לשון כתיבה העבירו את הנוסח לחתימה.
כך כתב בסדר רב עמרם גאון (הרפנס, תפילת נעילה של יום הכיפורים):
"ובתפלת נעילה פותח באשרי ובא לציון גואל וכו' ואתה קדוש וכולה סדרא, ומקדש, ועומדין ומתפללין".
"ואומרים מגן, וחתמנו בספר החיים וכו',"...
"מחיה, מי כמוך אב הרחמן חותם יצוריו ברחמים"...
"...רצה ומודים. וחתום לחיים וכו',"...
"שים שלום ובספר חיים וכו'. ונחתם לפניך אנו וכל עמך ישראל לחיים ולשלום. בא"י המברך את עמו ישראל בשלום, אמן".
וכ"כ בחבור התשובה להמאירי (משיב נפש מאמר ב' פי"ב):
"ובמקום אותן התוספות שהיה אומר בהן לשון כתיבה הוא אומר בהן עכשו לשון חתימה, ר"ל שבמקום שהיה אומר וכתבנו לחיים הוא אומר וחתמנו לחיים, וכתוב לחיים וחתום לחיים, נזכר ונכתב אומר נזכר ונחתם, וכבר בארנו כונת הכתיבה וכן ענין החתימה שהוא משל על היות ענין המתעורר כבר יצא לצורף אם לתכלית הטוב אם לתכלית הרע".
וכן באר האבודרהם (סדר תפלת יום הכפורים): "תפלת נעילה אומר קדיש עד לעילא ומכריז שליח צבור לקהל לומר חתמנו לחיים. מה אנו מה חיינו. ומתפללין שלש ראשונות ואומר במקום כתיבה חתימה ולא במקום זכירה"...
וכן הובא בראשונים רבים: סידור רש"י (סי' רטז), האגודה (יומא פרק ח – יום הכיפורים), תניא [רבתי] (סי' פא), אמרכל (הלכות מועדים), ספר המנהגים (חילדיק, מנהגי יום הכיפורים), ספר כלבו (סי' ע), ספר תשב"ץ קטן (סי' קלד), רוקח (סי' ריז, ריח), או"ז (הלכ' יוה"כ סימן רפא), מרדכי (יומא פרק א' רמז תשכז), מהרי"ל (מנהגים, הלכות יום כיפור).
ברמב"ם (סדר תפילות נוסח הברכות האמצעיות) הזכיר זאת כמנהג של חלק מן המקומות.
ובספר האגור (הלכות יום הכיפורים סימן תתקמט) כתב:
"רב עמרם כתב לומר בנעילה במקום זכרנו לחיים חתמנו לחיים. ולא נהגינן כן. וגם אין לומר במי כמוך חותם יצוריו לחיים ברחמים. ומ"מ נוהג העולם לומר בנעילה בתפלה וחתמנו בספר החיים. ובסוף בהודאה וחתום לחיים טובים וגם בשלום נזכר ונחתם לפניך כו'".
כפי הנראה כל עדות ישראל מזכירות בימינו את החתימה בנעילה של יוה"כ.
ו. נשאלת השאלה: כיון שהחתימה היא ביום הכיפורים כמובא לעיל מהבריתא בראש השנה, מדוע אנו מזכירים חתימה רק בנעילה ולא בתפילות אחרות של יוה"כ?
נאמר בירושלמי (שבועות פ"א ה"ו, וכן יומא פ"ח ה"ז, וסנהדרין פ"י ה"א): "א"ר זו דברי ר' לעזר בן עזריה ור' ישמעאל ור' עקיבה אבל חכמים אומרים שעיר המשתלח מכפר. ואם אין שעיר יוה"כ מכפר כיצד מכפר ר' זירא אמר כל שהוא1 כל שהוא, ר' חנניה אומר בסוף. מה ביניהון מת מיד על דעתיה דרבי זירא כיפר מיד, על דעתיה דרבי חנינה לא כיפר. א"ר זירא ומתניתא מסייעא לר' חנינה: חומר בשעיר מה שאין ביום הכיפורים וביום הכיפורים מה שאין בשעיר יום הכיפורי' מכפר בלא שעיר ושעיר אין מכפר בלא יום הכיפורים והשעיר מכפר מיד יום הכיפורים משתחשך"...
לפי"ז ישנה מחלוקת בין האמוראים את דרך כפרתו של יוה"כ. לר"ז הוא מכפר לאורך כל היום. לפי ר' חנינא רק בסופו. והברייתא שמביא הירושלמי היא מתוספתא יומא (פ"ד הל' טז–יז).
באר קרבן העדה (שבועות פ"א ה"ו):
"היום מכפר. יה"כ לחוד מכפר על כל העברות".
"כיצד הוא מכפר. כלומר מאימתי הוא מכפר".
"כל שהוא. מיד בעלות השחר הוא מכפר על עברות שעברו וכל חטא שהוא מחדש בו ביום הוא מכפר מיד ודוקא כשאין שעיר אבל כשיש שעיר אין היום מכפר".
"בסוף. סוף היום הוא מכפר".
וכך פרש הפני משה (סנהדרין פ"י ה"א) ונראה שחלק בדעת ר' זירא על קרבן העדה:
"כל שהוא כל שהוא. כלומר כל היום מכפר מעט מעט מתחלתו ועד סוף היום".
"בסוף. היום הוא דמכפר".
וכן פרש הפני משה (יומא פ"ח ה"ז):
"כל שהוא כל שהו. כלומר כל היום הוא מכפר מעט מעט מתחלת היום ועד סופו".
"ר' חנניה אומר בסוף. היום הוא שמכפר ולא ס"ל כל שעתא ושעתא מכפר".
"מה מפקא מביניהון. הנ"מ שביניהן מת מרד אם מת קודם סוף היום או מרד שבועט ביה"כ דאמרינן לעיל שאין יה"כ מכפר עליו ולדברי האומר כל שעתא ושעתא מכפר אם מרד באמצע היום כבר כיפר עליו במקצת".
באר בעלי תמר (יומא פ"ח ה"ז):
"ר"ז אמר כ"ש ר"ח אומר בסוף היום משתחשך. וסתמא דגמרא בכריתות ז' כר"ז, עיין שם וביפ"ע. ובכתובות ק"ג, מת בערב יוה"כ סימן רע לו, במוצאי יוה"כ סימן יפה לו. משמע דמי שמת ביוה"כ עצמו לא סימן יפה לו ולא סימן רע לו, והוא כדעת ר"ז, שאחרי שמת לפני סוף היום, אף שנתכפר לו מ"מ הרי הכפרה בשלימות היא בסוף היום בצירוף כל הכ"ש. ומבואר בכריתות שם, שאף לדעת ר"ז דווקא כשעלה השחר אז מתכפר לו כ"ש כ"ש, אבל ליל יוה"כ לא מכפר. והטעם משום שנאמר כ"פ ביום הזה יכפר עליהם, ושנה הכתוב לעכב. ודע שהגירסא כ"ש כ"ש, הוא בשבועות ובסנהדרין, ונראה שהשמט כאן הכ"ש השני. ואם אינה השמטה י"ל שסובר ר"ז שמקצת היום ככולו, וכ"ה בבבלי בכריתות".
ז. בשבועות יג ע"ב היתה הגירסא שהביאה את הברייתא מהתוספתא שיו"כ מכפר בסופו. בש"ס לפנינו אין ברייתא זו בשבועות ורש"י מחקה עי' בראשונים בשבועות שם. והראשונים בשבועות הביאו את הירושלמי.
כתב הרמב"ן (שבועות יג ע"ב): "ה"ג תנא חומר בשעיר וכו' שהשעיר מכפר מיד ויום הכפורים עד שתחשך... ובירושלמי משמע הכי דאמוראי איפליגו בה דגרסינן התם ר' זירא אמר כל שהוא פי' כל שעה מכפר רבי חנינא אמר בסוף, מה ביניהון מת מיד כלומר בו ביום על דעתיה דר' זעירא כפר מיד ועל דעתיה דרבי חנינא לא כפר אמר ר' זעירא מתניתא מסייע ליה לרבי חנינא חומר בשעיר שאין כן ביום הכפורים כו' שהשעיר מכפר מיד ויום הכפורים משתחשך...".
וכן באר הרשב"א (שבועות יג ע"ב): "ובירושלמי מפורש כן דעביד פלוגתא בהני תרי לישני דגרסינן התם ר' זירא אמר יוה"כ כל שעה ושעה מכפר ר' חנינא אמר בסוף, מה ביניהם מת מיד על דעתיה דר' זירא כיפר מיד על דעתיה דר"ח לא כיפר, א"ר זירא מתני' מסייע לר' חנינא חומר בשעיר מביה"כ שהשעיר מכפר מיד ויה"כ משתחשך". ועי' ערוך לנר כריתות כה ע"ב.
והר"ן (על הרי"ף, יומא ה ע"ב) באר: "גרסינן בפ"ק דשבועות חומר בשעיר מביוה"כ שהשעי' מכפר מיד ויוה"כ אינו מכפר עד שתחשך".
ברשימות שעורים (רי"ד סולובייצ'יק, סוכה מא ע"ב) כתב: "עד עצם היום הזה עד עיצומו של יום. ורש"י מוסיף "כל היום קרוי עצם היום", כלומר עד סופו. שיטת רבי היא כי עיצומו של יום הכפורים מכפר בלי תשובה (שבועות יג א). ומשמע מהא דאמרינן התם "כרת דיממא לרבי כו' משכחת לה דאכל אומצא וחנקיה ומת" שלרבי כל רגע ורגע של יוה"כ מכפר, אבל מהפיוט של יוה"כ "ויבא סליחתנו עד ערב" – נראה כי הכפרה באה בסוף היום, וכן הוא בירושלמי (שבועות פרק א' הל"ו). וצ"ע בשיטת הרמב"ם בכפרת עצמו של יוה"כ (פ"א מתשובה הל"ג) האם היא בסוף היום או בכל רגע ורגע".
וכך כתב בהערות הגרי"ש אלישיב (יומא פה ע"ב): "עד שיבא יוה"כ ויכפר. עיצומו של יום מכפר בסוף היום. (תוספתא יומא בסופו, ובשבועות יג: לגירסת תוס' ועוד ראשונים)". ועי' בהערות הגרי"ש אלישיב (שבועות יג ע"ב). ועי' בס' דף על הדף (כתובות קג ע"ב) מדברי הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל (קובץ מאמרים ח"ב).
לכאורה המחלוקת בין ר"ז לר"ח לא הוכרעה. אף שהירו' הביא לר"ח סיוע מהברייתא בתוספתא.
אולם לדעתי, הזכרת החתימה רק בתפילת נעילה מלמדת שהלכה כרבי חנינא, ויוה"כ אינו מכפר אלא בסופו.
וצ"ע מדוע לא הובאה ראיה זו בפוסקים, לכך שיוה"כ מכפר רק בסופו ולכן אנו מזכירים חתימה לא בכל תפילותינו ביוה"כ אלא רק בנעילה.