חבל נחלתו כז יז
סימן יז
גריפת זבל מן הרפת בחול המועד
שאלה
בימינו גורפים ומוציאים את הזבל מן הרפתות לבור איסוף בקצה הרפת מדי יום (פרט לשבת).
האם מותר לגרוף ולהוציא זבל מן הרפתות בחול המועד?
תשובה
א. נאמר בפסחים (פ"ד מ"ז): "גורפין מתחת רגלי בהמה בארבעה עשר ובמועד מסלקין לצדדין מוליכין ומביאין כלים מבית האומן אף על פי שאינם לצורך המועד".
פרש ר' עובדיה מברטנורא (פסחים פ"ד מ"ז):
"גורפין. משליכין לחוץ".
"ובמועד. שחמור יותר, אין משליכין לחוץ אלא מסלקין לצדדין".
לא נתבאר מדוע במועד מותר רק לסלק לצדדים. וברבינו יהונתן מלוניל (על הרי"ף, פסחים משניות נה ע"ב) כתב משום טירחא.
ב. וכך נאמר בסוגיא בפסחים (נה ע"ב):
"תנו רבנן: הזבל שבחצר מסלקין אותו לצדדין, שברפת ושבחצר – מוציאין אותו לאשפה. הא גופא קשיא! אמרת: זבל שבחצר מסלקין אותו לצדדין. והדר תני: שברפת ושבחצר מוציאין אותו לאשפה! – אמר אביי: לא קשיא; כאן – בארבעה עשר, כאן – בחולו של מועד. רבא אמר: הא והא בחולו של מועד, והכי קאמר: אם נעשה חצר כרפת – מוציאין אותו לאשפה".
פרש רש"י (פסחים נה ע"ב): "אם נעשית חצר כרפת – שנתקלקלה כולה, ואין מקום לסלק לצדדין – מוציאין אותן לאשפה".
נראה שגריפת זבל בחצר היא בעיקר לצורך האדם ומי שנמצא ברפת הן בהמות ולא אדם.
תירוצו של רבא שהתקבל להלכה עוסק בחצר ובחול המועד בלבד. ולא ניתן ללמוד ממנו שאף ברפת אם נתמלאה זבל מותר להוציא החוצה ממנה.
ג. סיכם את הבבלי המאירי (פסחים נה ע"ב):
"אבל בחולו של מועד אין מוציאין אותו לאשפה אלא מסלקו לצדדין ר"ל בקרן זוית של בית הרפת ומ"מ פי' בגמ' בבית הרפת אבל של חצר אם אפשר לסלקו לצדדין ושתהא החצר נשארת בנקיות מסלקו לצדדין אבל אם נעשית חצר כרפת בקר אף במועד מוציאו לאשפה אחר שאין דרך בסלוק צדדין להיות מקום עיקר החצר פנוי".
ד. ברבינו חננאל (פסחים נה ע"ב) הביא: "ירושלמי זבל במבוי מסלקו לצד שברפת ושבחצר מוציאין לאשפה אמר [רבא] הדא דתימא בחצר קטנה אבל בחצר גדולה מסלקה לצדדין והרפת בין קטנה בין גדולה מוציאו לאשפה".
נראה לפי הבבלי שבחול המועד לכתחילה לא מפנים זבל מן הרפת משום טירחא, ואילו לפי הירושלמי שהביא הר"ח מוציאים מן הרפת לאשפה. ועולה שהבבלי חלוק על הירושלמי, לפי הבבלי חצר עדיפה על רפת (מכך שסתם לגבי רפת), ואילו לפי הירושלמי רפת עדיפה על חצר, וממנה מוציאין לאשפה, לא הוזכר אם דברו בחוה"מ או בי"ד בניסן שהוא עיקר עיסוק המשנה.
ה. הרמב"ם (הל' יום טוב פ"ח הי"א) פסק לגבי חול המועד: "הזבל שבחצר מסלקין אותו לצדדין, ואם נעשית חצר כרפת בקר מוציאין אותו לאשפה".
ולגבי י"ד בניסן פסק ההרמב"ם (הל' יום טוב פ"ח הכ"א): "...וגורפין זבל מתחת רגלי בהמה ומוציאים אותו לאשפה". ולא הבחין בין חצר לרפת.
הטור (או"ח סי' תסח) לא הזכיר חול המועד ולא רפת אלא כתב: "גורפין הזבל מתחת רגלי הבהמה והזבל שבחצר לא יוציאנו אלא יסלקנו לצדדים ואם נתרבה בחצר יוציאנו לאשפה".
הבית יוסף (או"ח סי' תסח, ט) הביא: "ומה שכתב והזבל שבחצר לא יוציאנו וכו'. שם תנו רבנן הזבל שבחצר מסלקין אותו לצדדין שברפת ושבחצר מוציאין אותו לאשפה הא גופא קשיא אמרת זבל שבחצר וכו' ופירש רבא דהכי קאמר אם נעשית חצר כרפת מוציאין אותו לאשפה, ולא ידעתי למה השמיט הרמב"ם דין זה".
ו. הב"ח (או"ח סי' תסח, ו) הביא את המשנה ואת הסוגיא בגמרא ובאר: "ומשמע מפשטא דסוגיא דלא פליגי אביי ורבא ורפת וחצר שוין בדין בי"ד דבשניהם גורפין ומשליכין לחוץ לאשפה אפילו לא נעשה החצר כרפת אבל בחולו של מועד אין גורפין ומשליכין לחוץ אלא מסלקין לצדדין ובחצר דוקא אם אין מקום לסלק לצדדין שנתקלקל החצר כולה ומזיק לבני החצר הרבה שנעשה כרפת מוציאין אותה לאשפה אבל מהרפת אין מוציאין לאשפה כל עיקר בחולו של מועד אלא מסלקין לצדדין וזו היא נמי דעת הרמב"ם (יום טוב פ"ח הכ"א) דבי"ד כתב המשנה לחוד דגורפין הזבל מתחת רגלי הבהמה ומוציאין אותו לאשפה ובהלכות חולו של מועד (שם הי"א) כתב הברייתא הזבל שבחצר מסלקין אותו לצדדין ואם נעשה החצר כרפת בקר מוציאין אותו לאשפה אלמא דסבירא ליה דבי"ד אין חילוק דאפילו לא נעשה כרפת בקר מוציאין אותו לאשפה וממילא דמוציאין נמי מהרפת".
"אכן מדברי הרי"ף והרא"ש שכתבו בפרק מקום שנהגו המשנה כצורתה וגם כתבו הברייתא בלשון הזה הזבל שבחצר מסלקין אותו לצדדין ואם נעשה החצר כרפת בקר מוציאין אותו לאשפה וכך הביאו בפרק מי שהפך (מו"ק רי"ף ו ב רא"ש פ"ב סי' יט) משמע שמפרשים דרבא דקאמר הא והא בחולו של מועד לאו דוקא בחולו של מועד... וזהו דעת רבינו (=הטור) שנמשך אחריהם וכתב תחלה המשנה בסתם גורפין הזבל מתחת רגלי הבהמה ואחר כך כתב הברייתא והזבל שבחצר לא יוציאנו וכו' והא ודאי דאף לשיטת רבינו אין גורפין מתחת רגלי הבהמה שעומדת ברפת אלא מסלקין לצדדין דדוקא בחצר משום שמזיק לבני החצר התירו לגרוף להשליך לחוץ ובמה שכתבתי התיישב תלונת הב"י על הרמב"ם ז"ל עיין שם".
עולה מדבריו שאין להוציא מן הרפת בחוה"מ אלא רק מותר לסלק לצדדים.
ז. באשר לחול המועד הפוסקים לא הזכירו כלל גריפה ברפת.
פסק הטור (או"ח סי' תקלה): "הזבל שבחצר אסור להוציאו אלא יסלקנו לצדדים ואם נתרבה עד שנעשית החצר כרפת מותר להוציאו".
ובאותה לשון פסק השולחן ערוך (או"ח סי' תקלה ס"ג): "הזבל שבחצר אסור להוציא, אלא יסלקנו לצדדים; ואם נתרבה עד שנעשה חצר כרפת, מוציאין אותו לאשפה".
עולה מכל הפוסקים שברפת בחול המועד אין להוציא את הזבל אלא רק לסלקו לצדדים, ואף את הירושלמי הסבירו בי"ד בניסן אבל לא בחוה"מ.
ולכן אף שהיא מלאכה יומית ברפתות של הוצאת הזבל מן הרפת והעברתה לבור זבל בקצה הרפת, והגריפה נעשית בטרקטור עם כלי מתאים להוצאה, ואין זו מלאכה כבדה לאדם יותר מחלוקת מזון. בכ"ז כיון שהפוסקים לא התירו זאת, נראה שבחול המועד יעשו זאת ע"י נכרי ולא ע"י ישראל.
מסקנה
בחול המועד יש לגרוף ולהוציא זבלים מן הרפתות ע"י נכרי ולא ע"י ישראל.