חבל נחלתו כז יג
סימן יג
הבדלה מספר פעמים
שאלה
מקום בו נהגו שבתשעה באב שחל ביום ראשון (בזמנו או נדחה) ובו יש הבדלה על הכוס, כדי שיוכלו לקיים לאחר התפילה 'קידוש' או ברכת הלבנה. נהגו אחר שסיימו ערבית, להבדיל לכל המתפללים להכין טעימה קלה לשבירת הצום, ואח"כ לומר ברכת הלבנה כשאינם מעונים, ולחזור ולהבדיל בביתו.
השאלה שעלתה היא: האם אדם שכבר הבדיל על היין במוצאי שבת או יו"ט ואף טעם או אכל, יכול להבדיל פעם שניה ושלישית למי שלא הבדיל בביתו?
תשובה
א. לכאורה, הבדלה אינה נופלת ממצוה וברכה אחרת שאם יצא מוציא מצד הערבות ההדדית (ר"ה כט ע"א).
אלא שהיה נראה לי מצד הסברא שאינו יכול להוציא אחרים, מצד שהוא כבר נפטר לגמרי מהבדלה.
כדוגמת הנאמר בירושלמי (ברכות פ"ג ה"ג): "תני כל מצות שאדם פטור אדם מוציא את הרבים ידי חובתן חוץ מברכת המזון והא דתנינן כל שאינו חייב בדבר אין מוציא את הרבים ידי חובתן הא אם היה חייב אפי' אם יצא מוציא א"ר לייא שנייא היא ברכת המזון דכתיב בה [דברים ח י] ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך מי שאכל הוא יברך".
באר הפני משה (ברכות פ"ג ה"ג):
"כל מצוה שאדם פטור וכו'. כלומר לא פטור ממש אלא שכבר פטר עצמו שבירך ואף על פי שהוא יצא מוציא אחרים ידי חובתן ויכול לברך להם חוץ מברכת המזון שאם יצא אינו מוציא אחרים כדמפרש טעמא לקמן".
"והא דתנינן. בסוף פ"ג דר"ה".
"כל שאינו חייב בדבר וכו'. ומשמע הא אם חייב בדבר אף על פי שיצא מוציא ומאי שנא ברכת המזון דקאמרת אם יצא אינו מוציא".
"שנייא היא ברכת המזון דכתיב ואכלת וגו'. מי שאכל הוא יברך ואם כבר בירך לעצמו אינו מוציא את האחרים שלא אכל עמהם".
והיה נראה לי להסביר בירושלמי שכל ברכה הבאה לפטור אדם מחיוב, אינו יכול לברכה פעם אחרת לאחר שבֵּרְכַה שכן הוא נפטר מן החיוב ואיך יברך עבור מי שלא נפטר. כך סברתי אף לגבי הבדלה על הכוס במוצאי שבת, שהיא באה להתיר את האכילה, וא"כ לא יוכל לפטור אחרים שעדיין לא נפטרו.
אמנם מצאתי שרבינו ירוחם (ני"ב ח"כ) כתב: "אם עשה הבדלה יכול לחזור ולהבדיל כדי להוציא אחרים דכל המצות אף על פי שיצא מוצי' כמו שכתבתי במקומו [ני"ג ח"ג]".
ובדומה לו כתב בספר אבודרהם (דיני הקידוש): "ומי שקדש בביתו ולא היו שם כל אנשי ביתו יכול לקדש פעם אחרת ואפילו כמה פעמים. והוא הדין בהבדלה דכל המצות אף על פי שיצא מוציא. וצריך שיאכל אחר קידוש ואפילו כזית. ואם לאו לא יצא ידי קידוש דאין קידוש אלא במקום סעודה כמו שאמרנו למעלה".
וא"כ הבדלה על הכוס אינה לפטור, אלא להוציא את השבת בדרך חשיבות כשם שבהכנסתה בקידוש על הכוס מוציא אחרים. והערבות היא על קידוש והבדלה כאחד.
ולפי"ז אף מי ששמע הבדלה על הכוס ואכל אחריה יכול לחזור ולהבדיל למי שלא הבדיל.
ב. ובכ"ז יש כאן מחלוקת ראשונים. כתב הטור (או"ח סי' רעג): "וראיתי כתוב על שם הגאונים מי שקידש לאנשי ביתו ובא אצל אנשים אחרים אינו מקדש להם ואני תמה אם כתבו הגאונים כן ובה"ג חילק אם בא אצל אחרים שאין יודעין לקדש מקדש להם אבל אם יודעין לקדש אינו מקדש להם".
וכך באר הבית יוסף (או"ח סי' רעג, ד): "ובה"ג חילק אם בא אצל אחרים שאין יודעין לקדש וכו'. חילוק זה כתוב בכל בו (סי' לא, לד ע"ג) בשם הריא"ג וטעמו משום דהא דאמרינן (ר"ה כט.) כל הברכות אף על פי שיצא מוציא הני מילי להוציא את שאינו בקי אבל לא להוציא את הבקי".
אמנם האו"ז (ח"ב סי' רסב) חלק שמוציא אפילו את היודעים.
אבל השולחן ערוך (או"ח סי' רעג ס"ד) פסק:
"יכול אדם לקדש לאחרים אף על פי שאינו אוכל עמהם ...והוא שאינם יודעים. ואם עדיין לא קידש לעצמו, יזהר שלא יטעום עמהם, שאסור לו לטעום עד שיקדש במקום סעודתו".
והסיף בנחלת צבי (כ"ץ): "[והוא שאינם יודעים וכו'. רא"ש (פסחים) וטור ורבינו ירוחם בח"א סו ע"א והגהות מיימוניות בפכ"ט אות מ]".
הפרי חדש (או"ח סי' תקפה ס"ב) העיר: "כתב בב"י [עמוד שלה ד"ה כתוב] בשם תרומת הדשן סימן ק"מ, דמי שכבר יצא ידי חובת תקיעת שופר ובא לתקוע כדי להוציא את חבירו, דמן הדין לא יברך התוקע אלא השומע מברך, אבל אין נוהגין כן, ע"כ. וליתא, דיפה נוהגין, ומה בכך אם כבר יצא התוקע, והלא אינו מברך אלא להוציא חבירו וכל הברכות אף על פי שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם והיין כדאיתא בסוף פרק ראוהו בית דין [ראש השנה כט, א], ואפילו לבקי מוציא וכמו שכתבתי לעיל בסימן רע"ג סעיף ד', ודלא כמרן המחבר שם, יעויי"ש, ויפה כיון ההגה שכתב שיברך התוקע הב' ברכות".
אולם במשנה ברורה (סי' רעג ס"ק כ) פסק: "והוא שאינם יודעים – דאם יודעים לקדש בעצמם אינו יכול להוציאם בקידוש שלו אם אינו יוצא אז בעצמו בהקידוש והפר"ח בסימן תקפ"ה חולק וס"ל דבכל גווני יוכל להוציאם ובספר ארצות החיים סימן ח' מסיק ג"כ דמדינא יכול להוציא בכל גווני אך לכתחלה המצוה שיקדש בעצמו כיון שהוא בקי וגם חבירו המוציאו אינו יוצא עתה בהקידוש. ואשה אלמנה שאינה יודעת בעצמה איך לקדש לא תוכל ליכנס בבית אחר לשמוע קידוש כיון שאינה סועדת שם כלל אלא יכנס אחר לביתה לקדש לפניה ומהני זה אף שהוא אינו יוצא עתה בהקידוש".
וסיכם בבאור הלכה (סי' רעג ס"ד ד"ה והוא שאינם יודעים): "עיין במ"ב וכן נראה לענ"ד דבדיעבד מוציא בכל גווני דכל הברכות אף על פי שיצא מוציא אפילו לבקי כידוע להמעיין בסימן ח' ס"ה באחרונים שם ובהג"א ספ"ג דר"ה ובר"ן על המשנה דאין פורסין את שמע ומש"כ בב"י פה צע"ג ונראה דמשו"ה נייד הפר"ח בסימן תקפ"ה ופסק דבכל גווני יוצא ונראה דכונת הטור הוא למצוה בעלמא לכתחלה".
ולכן לכתחילה אלה שכבר הבדילו בבית כנסת לא יבדילו לנשותיהם בבית מפני שבימינו רוב הנשים יודעות להבדיל. ורק אם אינן יודעות יבדיל להן.
ועי' בספרי חלק כ"ה סימן יז שצידדתי שנשים אינן צריכות להמתין לבעליהן במוצאי ת"ב שמצריך הבדלה, אלא יכולות להבדיל בעצמן1.