חבל נחלתו כז יא
סימן יא
מעין לישה בשבת
שאלה
לאדם בעל מתחים נפשיים ניתן טיפול של לישה בכפות ידיו ואצבעותיו, חומר פלסטי דמוי פלסטלינה. האם מותר ללוש כך בשבת?
תשובה
א. באר בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סי' עד סוף טוחן אות ב) לגבי מעיכת בננות: "ולגבי לישה מסתבר שאין בזה כיון דלא היה כאן נתינת משקה כדרך לישה אלא שהוא דבוק בעלמא ע"י הליחות שבו".
ועפ"י דבריו פסק בשמירת שבת כהלכתה (פרק ח ס"א): "אין איסור לישה מן התורה, ואף לא מדרבנן, אלא אם כן יתמלאו שלשה תנאים אלה: (א) שיערבב שני חומרים זה בזה"...
בחומר הפלסטי שאותו יהודי 'לש' כבי' אין שני חומרים. הוא לוחץ את אותו חומר פלסטי ושוב לוחץ.
ולכן אין איסור תורה ואף לא מדרבנן כפסיקת שש"כ.
ומצאתי בראבי"ה (סי' שמ) שכתב: "אם היתה נקובה לא יתן עליה שעוה מפני שהוא ממרח. וכן למרח [במשחא] אסור, דגזירה אטו שעוה, דהילכתא כרב. וכן פירש רבינו חננאל ורבינו אלפסי. ולי נראה כיון דשמואל שרי במשחא ורב יוסף פליג ואמר דרב נמי שרי הילכתא כוותיה דשרי. וכן נראה לי למרח בלחם דשרי, דעיקר מירוח לא שייך בהו, ולא גזרינן. והני מילי לרבותינו דפסקו כשמואל דאמר אדם עושה כל צרכו בפת, אי נמי בפרורים שאין בהם כזית שמותר לאבדם ביד, כדאמרינן בסוף פרק נוטל [קמ"ג ע"א]. ואפילו אם מרכך הלחם בידו שיהא טוב לסתום אינו אסור משום לישה, דאין לישה בכי האי גוונא. והא דאמרינן בסוף פרק במה טומנין [נ"א ע"ב] וטח את פ(נ)יהם בבצק, התם פירושו מערב שבת".
וא"כ אין שום איסור לישה בחומר אחד שרק משנים את צורתו.
ב. כמו"כ מה ש'נילוש' בידיו אין לו שום קיום, שהרי הוא אינו מכוין לצורה מסוימת, אלא משנה כל רגע את צורת הגוש בידיו. והרי הוא כמתעסק בחומר הזה, וכדוגמת האמור בסוף מס' שבת (קנז ע"ב): "עולא איקלע לבי ריש גלותא. חזייה לרבה בר רב הונא דיתיב באוונא דמיא, וקא משח ליה. אמר ליה: אימר דאמרי רבנן מדידה דמצוה, דלאו מצוה מי אמור? – אמר ליה: מתעסק בעלמא אנא".
אף אותו אדם שמפיג את לחציו הנפשיים בפעולה זו, הוא כמתעסק בעלמא ללא כל מטרה ליצור מחומר זה מאומה.
ג. נראה שאין ב'לישה' של חומר זה משום רפואה בשבת, אין בלחיצה שום עמל אלא העסקת הידים והוצאת לחצים פנימיים. אין כאן חומרים הנכנסים לגוף לבליעה או מריחה על הגוף. ואין זה בכלל 'מתעמלין' (שבת פכ"ב מ"ו) שהוא עמל בהוצאת כוחות הגוף ושריריו, וכאן רק אצבעותיו זזות. אבל בפעולה עם חומר זה בידיו אין אף צד של תרופה שיכולה להביא לשחיקת סממנים.
ד. אמנם חומר זה אינו כלי, ולכן אם אדם זה רוצה 'ללוש' אותו בשבת, עליו להכינו וליחדו ולתת דעתו שברצונו להשתמש בו בשבת, שכן בסתמא הוא מוקצה כאבן.
פסק בשולחן ערוך (או"ח סי' שח סכ"ב):
"אסור לכסות פי חבית באבן או בבקעת, או לסגור בהן את הדלת, או להכות בהן בברזא (פירוש הקנה שמשימים בחבית להוציא היין ממנו); אף על פי שחשב עליה מבע"י, אסור, אלא אם כן יחדה לכך לעולם; אבל יחדה לשבת זה בלבד, לא. וה"מ, בדבר שאין דרכה לייחדה לכך, כגון: הני דאמרן; אבל בכל מידי דאורחיה בהכי, כגון: לפצוע בה אגוזים, ביחוד לשבת אחת סגי. ויש מי שאומר דלא שנא. וי"א שצריך שיעשה בה שום מעשה של תיקון מבע"י (וע"ל סימן רנ"ט דביחוד סגי)".
במקרה הנוכחי נראה שאם כבר 'לש' את החומר בימות השבוע וחשב לעשות כן בשבת, מותר להשתמש בחומר הזה בשבת ולהפיג את מתחיו.
מסקנה
מותר ללוש חומר פלסטי באצבעותיו בשבת, לצורך הפגת מתחים נפשיים.