חבל נחלתו כז י
סימן י- תרגילי התעמלות בשבת
שאלה
אדם קיבל הדרכה מפיזיוטרפיסט לעשות תרגילים לחיזוק שרירים מידי יום. האם מותר לעשות כן בשבת?
תשובה
א. נאמר בתוספתא שבת (פט"ז הכ"ב): "אין רצין בשבת כדי להתעמל אבל מטייל כדרכו ואינו חושש ואפי' כל היום כולו".
ובמשנה שבת (פכ"ב מ"ו): "סכין וממשמשין בבני מעים אבל לא מתעמלין ולא מתגרדין".
פרש ר' עובדיה מברטנורא (שבת פכ"ב מ"ו): "אבל לא מתעמלין – לשפשף בכח".
באר תוספות יום טוב (שבת פכ"ב מ"ו): "אבל לא מתעמלין – פירש הר"ב לשפשף בכח וכן פי' רש"י ונראה דטעמא כמו שפירשו בלא מתגרדין דהוי כעובדא דחול ויש להרמב"ם פירוש אחר ובחיבורו פרק כ"א מבואר יותר וז"ל שם איזה הוא מתעמל זה שדורסין על גופו בכח עד שייגע ויזיע או שיהלך עד שייגע ויזיע שאסור ליגע את עצמו עד שיזיע בשבת מפני שהיא רפואה1 ע"כ".
נראה כי שני פירושים להתעמלות: סיכת גופו בכח או שפשופו בכח2 וזה פירושו של רש"י ומשום עובדין דחול. ופירוש שני: פעילות גופנית הגורמת להזעה בין ע"י עצמו ובין ע"י אחרים שמפעילים את גופו – לפי הרמב"ם ומשום רפואה בשבת.
וכן כתב בתפארת ישראל (שבת פכ"ב מ"ו): "מו) לא מתעמלין. לשפשף בכח אסור, דהוה עובדין דחול (שכ"ז ס"ב), וי"א דר"ל אין דורסין על הגוף בכח, כדי שיזיע (שכ"ח סמ"ב)".
ב. נאמר בשבת (קמז ע"ב): "אבל לא מתעמלין. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אסור לעמוד בקרקעיתה של דיומסת, מפני שמעמלת ומרפא".
פרש רש"י:
"דיומסית – שם נהר שמימיו מלוחים".
"שמעמלת – מחממת".
"ומרפא – שהטיט מלוח".
הרי"ף (שבת סב ע"ב) הביא לשון הגמרא ללא שינוי. והר"ן (על הרי"ף, שבת סב ע"ב) באר כרש"י:
"מתעמלת. מחממת ומרפאה". וכאן רש"י באר את הטעם כרמב"ם.
וכך באר רבינו חננאל (שבת קמז ע"ב): "אבל לא מתעמלין. פי' פושטין ומקפלין זרועותיהם לפניהן ולאחריהן וכן רגליהן ע"ג ירכותיהן ומתחממין ומזיעין והוא כמין מעשה רפואה ואסור. וכן אסור לעמוד בשבת בקרקעיתה של דיומסת מפני שמעמלת ומרפאה". וכן באר המאירי.
וכך פרש ר' פרחיה (שבת קכו ע"ב): "נאמר וקראת לשבת עונג. מכאן שאדם מוזהר שלא לייגע ולהתעמל בשבת".
ועי' עלי תמר (ביצה פ"ה ה"ב).
ג. הרמב"ם (הל' שבת פכ"א הכ"ח) פסק כשיטתו: "...ואין מתעמלין בשבת, אי זה הוא מתעמל זה שדורסים על גופו בכח עד שייגע ויזיע או שיהלך עד שייגע ויזיע, שאסור ליגע את עצמו כדי שיזיע בשבת מפני שהיא רפואה, וכן אסור לעמוד בקרקע דימוסית שבארץ ישראל מפני שמעמלת ומרפאה".
המגיד משנה (הל' שבת פכ"א הכ"ח) הבין שפירוש רש"י ופסיקת הרמב"ם חולקים וז"ל:
"ואין מתעמלין וכו'. במשנה סכין וממשמשין אבל לא מתעמלין. ופי' רבינו אי זהו מתעמל כו' אבל רש"י ז"ל פירש סכין שמן בשבת וממשמשין ביד כל הגוף להנאה אבל לא מתעמלין לשפשף בכח עכ"ל. ופירוש רבינו עיקר".
אמנם הטור הביא בסימן שכז את פירוש רש"י, ובסימן שכח את שיטת הרמב"ם ולא סבר שיש כאן מחלוקת למעשה, ושתי הפעולות אסורות.
וכן באר הב"ח (או"ח סי' שכח ס"ק יח): "כתב הרמב"ם אין מתעמלין וכו'. אף על פי דבסימן שכ"ז (עמ' רפט) כתב רבינו כפירוש רש"י על הך דאין מתעמלין סבירא ליה לרבינו דלענין דינא לא פליגי וזה וזה אסור".
ופסק השולחן ערוך (או"ח סי' שכח סמ"ב): "אין מתעמלין, היינו שדורס על הגוף, בכח כדי שייגע ויזיע"... ובסימן שכז ס"ב הביא כשיטת רש"י על סיכה בכח.
ד. גדר ההתעמלות האסורה ברמב"ם הוא כדי להוציא זיעה שהיא חלק מרפואת האדם. פיזיוטרפיה עצמית או אף ע"י אחרים אינה מוציאה זיעה מהמטופל.
כתב בשלטי הגבורים (שבת סב ע"ב אות ב):
"לפי' רש"י והטור א"ח סי' שכ"ז דוקא לשפשף ברפיון ידים בנחת להנאה הוא דשרי אבל לא בכח ולפי' מיי' פרק כ"א מהל' שבת משמע דאפי' בכח יכול לשפשף כל עוד שלא יכוין לבא לידי זיעה. ומסופקני בשפשוף (=נראה שכוונתו לעיסוי) שעושין ליגיעי כח שהוא כדי להשיב כחן אליהן ולבטל מהן עיפותם דקצת דמי לרפואה אם הם אסורין ולרש"י דאפילו לתענוג אינו מתיר אלא ברפיון פשיטא דאסור דהא עושין אותם בכח והוו מתעמלין, וגם לפי' מיי' קצת נראה דאסור אם עביד לרפואה אלא שמסופק אני אם מקרי רפואה או תענוג".
והביאו בקצרה המגן אברהם (או"ח סי' שכח ס"ק מו).
וכך כתב באליה רבה (סי' שכח ס"ק מח):
"שאסור לחולה וכו'. משמע לבריא מותר, ועיין סי' (שכ"ד) [שכ"ז] ס"ק ג', מיהו ברמב"ם פכ"א [הכ"ח] גופיה ראיתי שלא כתב תיבת לחולה אלא שאסור לייגע, ובטור נתוסף תיבת לחולה, ולפ"ז אפילו לבריא אסור, ומ"מ נראה דוקא כשמתכוין להזיע לרפואה".
היינו גם מי שבריא אסור בהתעמלות בכוונה כדי להזיע. אבל בעולת שבת (או"ח סי' שכח ס"ק מד) התיר לבריא.
עולה שפיזיוטרפיה של עשיית תרגילים ביד או ברגל שלא על מנת להזיע מותרת לכו"ע.
ה. בדעת תורה (או"ח סי' שכז ס"א) פסק:
"ולא ימשמש בכח. ודין שפשוף לבד בלא סיכה, עי' א"ר שכתב לרש"י אסור בכח, אבל ברמב"ם פכ"א הכ"ח משמע דשרי, וכן מוכח בש"ג ומי"ט, ובש"ג מסופק בשפשוף שעושים ליגיעי כח להשיב כחם ולבטל עייפותן אי שרי עכ"ד. ועמג"א סי' שכ"ח סקמ"ו בזה".
וכך פסק המשנה ברורה (או"ח סי' שכח סמ"ב):
"(קכט) בכח – ר"ל שפושטין ומקפלין זרועותיהן לפניהן ולאחריהן ומתחממין ומזיעין [פיר"ח]".
"(קל) כדי שייגע ויזיע – והיא בכלל רפואה"...
והוסיף בבאור הלכה (סי' שכח סמ"ב ד"ה כדי שייגע ויזיע): – "זה הוא מלשון הרמב"ם בביאורו על אין מתעמלין ורש"י שם פירש דהיינו שמשפשף בכח ומשמע אפילו אם אינו מזיע והעתיקו הטור ושו"ע לעיל בשכ"ז ס"ב ודברי השו"ע קשה לפ"ז וע"ז רמז הגר"א לעיל שם עי"ש ולדינא כתב הא"ר דיש לפסוק בזה כהרמב"ם שכן הסכים הרה"מ ובאמת בפיר"ח שלפנינו ג"כ נמצא כהרמב"ם".
נראה שכל פעילות גופנית שנעשית שלא להזיע אלא לחזק אבר מאבריו מותר.
ו. בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ו סי' ד) נשאל בדין עשיית תרגילי גוף בשבת בכלי הנקרא אכספנדר (קפיצים או גומי למתיחת השרירים). וז"ל בקיצור:
"נשאלתי אם מותר לעשות בשבת תרגילי גוף באמצעות כלי המיוחד לכך הנקרא בשם אכספנדר המורכב מכמה קפיצים, והוא בגודל של כשלושה רבעי מטר, ומשתמשים בו לשם אימון וחיזוק שרירי הגוף לכל חלקיו, האימונים נעשים לשם כך עפ"י הוראות מיוחדות במתח על פני חלקי הגוף בגוונים שונים בכיוון וכינון ידים ורגלים פנים ואחור מעלה ומטה, כן ישנו גם כלי – תרגיל קטן המשמש רק לשם אימון כף היד ואצבעותיו".
ולאחר שו"ט מסיק:
"...נלמד עכ"פ מכל הנ"ל שאסרו אפילו התעמלות שבדרך ריצה, ולדעת כמה אסרו אפילו התעמלות הבאה מדרך של טיול מייגע, אי משום רפואה, ואי משום מצטער באותה שעה, דון מינה במכש"כ שיש לאסור סוג ההתעמלות של נידוננו דכולי בה יגיעה וצער לזמנה וגם התעייפות וזיעה לאח"כ"...
לכן מכל הלין טעמא נלענ"ד שיש לאסור בשבת עשיית תרגילי גוף עם כלי – האכספנדר".
"(ט) אולם עשיית תרגילים על הכלי – תרגיל – קטן המשמש רק לשם אימון כף היד ואצבעותיו, וכפי שנוכחתי לדעת אין מתעייפין כמעט כלל מעשיית התרגיל בו, ואינו מביא בהחלט לידי זיעה, והחזקת הכלי אינו עושה רושם של עובדא דחול וליכא שום אוושא מילתא בהחזקתו, ולכן מכיון שעשוי גם לבריאים, יש להתיר האימון בו"...
עולה מדבריו שתרגילים ליד ולרגל אף עם כלי המסייע למתיחת השרירים מותר.
וכן כתב בשו"ת אור לציון (ח"ב פרק לו – דיני חולה בשבת אות יב):
"שאלה. האם מותר להתעמל בשבת".
"תשובה. התעמלות כדי להזיע אסורה, והתעמלות שאינו מתכוין להזיע בה, אף שמתעמל על ידי כלים, כגון קפיצים ומשקלות וכדומה, מותר. וכן מותר לרוץ אם כוונתו לשמור על כושר גופני ואינו מתכוין להזיע בריצה זו. וכן מותר בשבת להתרפאות בעיסוק (פיזיוטרפיה) כשאין כוונתו להזיע".
ובהערות הגרי"ש אלישיב (שבת סו ע"ב): "...והרמב"ם כ' דכל האיסור דרפואה בשבת הוא במקום שצריך לו סממנין, דבכה"ג שייך לגזור משום שחיקת סממנין, אבל בכה"ג ל"ש האי גזירה [והתעמלות וזיעה בשבת דל"ש שחיקת סממנין, י"ל דאסור משום עובדין דחול (אך פיזיוטרפיה מותר)]".
עולה שהתעמלות שלא לשם הזעה ובביתו ולא במכון כושר וכד' שנעשית לשמור על בריאותו או לשם חיזוק איבר שנתרופף מותרת. וכן עיסוי פיזיוטרפי אף הוא מותר.
ז. פסק בשמירת שבת כהלכתה3 (פרק לד סכ"ב): "אין להתעמל בשבת, ואף אין לעסוק במכשירי כושר, וגם אין לעשות תרגילים בכלי קפיצי לשם חיזוק שרירי הגוף, אבל מותר לעשות תרגילים פשוטים ביד, ואף בכלים פשוטים המיוחדים ליד, גם אם הוא עושה כן כדי לסלק כאבים או למעטם".
ושם בסעיף כג כתב: "אין לעסוק בשבת בריפוי בעיסוק או בפיזיותרפיה, אלא אם כן הוא נמצא במצב של חולה שאין בו סכנה, וכדלעיל פרק לג סעיף ב, או במצב שעליו להמשיך בטיפול זה כדי למנוע הידרדרות. ומותר לעשות תרגילי נשימה ותרגילי דיבור בשבת, אם אמנם התחיל בהם לפני שבת, והוא צריך לעשותם כל יום, לרבות בשבת".
ותמוה מדוע בסעיף כב פסק כצי"א ובסעיף כג החמיר שמותר רק לחוּלה שאין בו סכנה.
וכן בפסקי תשובות (או"ח סי' שכ) פוסח על שני הסעיפים. וכך כתב:
"סט. תרגילי התעמלות ופזיוטרפיה ורפלקסולוגיה, מח אחד, וכדומה.
"סעי' מ"ב, שו"ע: אין מתעמלין, דהיינו שדורס על הגוף בכח כדי שייגע ויזיע. ועיין היטב במשנ"ב וביה"ל הכא. ובסימן שכ"ז סעי' ב' (ושם אות ב') ובסימן ש"א סעי' ב' (ושם אות ד'). וכיון שהדבר נוגע מאד, כי מצוי הוא ביותר, יש לסכם הדברים לפי שיטת המשנ"ב ושאר שיטות הפוסקים".
"תרגילי התעמלות ומתיחות מכל סוג שהוא, ובכלל זה עיסוי (מסג'), תרגילי פיזיוטרפיה, רפלקסולוגיה וכל כיוצא בזה, אם לחולה לצורך רפואה או לבריא כדי לחזק מזגו, אסור הדבר בהחלט בשבת ויו"ט, וטעם האיסור הן משום גזירת 'שחיקת סממנים' והן משום 'עובדין דחול'. והמקילין בעת הצורך כשאין הכוונה אלא לחיזוק השרירים, כגון תרגילי התעמלות ופזיוטרפיה לאנשים שעברו מחלת ה'שיתוק' או שאר מחלות שרירים למיניהן, וכן תרגילי נשימה ודיבור, יש להם על מי לסמוך".
מסקנה
מי שקיבל תרגילים מפיזיוטרפיסט לעשות יום-יום ועושה תרגילים לחזק אבריו, מותר לעשותם בביתו אף בשבת.