חבל נחלתו כז ט
סימן ט
עירוב סודה לשתיה במים והנחתה על הגוף בשבת
שאלה
האם מותר לערב סודה לשתיה במים בשבת ולשטוף את בית השחי למניעת ריחות?
תשובה
א. כתב בילקוט יוסף (קצוש"ע אורח חיים סימן שכב – דין נולד בשבת סעיף ד): "וכן מותר לערב בשבת מים עם אבקת סודה לשתיה, ואף על פי שדרכה להעלות קצף הרבה כעין רתיחה ודומה לבישול, מכל מקום הדבר מותר. [שבת ג' עמוד תט. שו"ת יביע אומר ח"י דף קח טור ב', בהערות לרב פעלים ח"א או"ח סי' יח]".
ונראה שאין זה מוליד מפני שהקצף שנוצר מעירוב הסודה נמוג ומתבטל בנוזל. אמנם בשו"ת מהרש"ם (ח"א סי' קמ) אסר לעשות סודה לשתיה מצד מוליד1 ולכן כיון שהיא מעוניינת לעשות כן בשבת, כדאי שתכין בכלי סגור מערב שבת את מי הסודה לשתיה.
ב. ביחס להנחתה בבית השחי בשבת.
נאמר בשבת (קמז ע"א): "סכין וממשמשין, אבל לא מתעמלין ולא מתגררין".
ופרש הרמב"ם על (שבת פכ"ב מ"ו): "סכין, מורח גופו בשמן. ומתמשין, "יתדלך", גזר מן משה והיא המשיכה והגרירה, כלומר מושך את היד על הגוף ומוליכה עליו". וכן כתבו שאר מפרשי המשנה.
וכן רבינו יהונתן מלוניל (על הרי"ף, שבת (סב ע"ב) כתב: "סכין ומשמשין, סכין שמן בשבת ומשמשין ביד כל הגוף להנאה. אבל לא מתעמלין, לשפשף בכח".
וכ"פ הרמב"ם (הל' שבת פכ"א הכ"ח):
"סכין וממשמשין בבני מעים בשבת והוא שיסוך וימשמש בבת אחת כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, ואין מתעמלין בשבת, אי זה הוא מתעמל זה שדורסים על גופו בכח עד שייגע ויזיע או שיהלך עד שייגע ויזיע, שאסור ליגע את עצמו כדי שיזיע בשבת מפני שהיא רפואה, וכן אסור לעמוד בקרקע דימוסית שבארץ ישראל מפני שמעמלת ומרפאה".
ובשולחן ערוך (או"ח סי' שכז ס"ב) פסק: "סכין וממשמשין להנאתו ע"י שינוי, דהיינו שסך וממשמש ביחד, ולא ימשמש בכח אלא ברפיון ידים".
וכך פסק בשולחן ערוך הרב (או"ח סי' שכז):
סעיף א
"החושש במתניו לא יסוך שמן וחומץ (מעורבים) מפני שאין דרך לסוך בהם אלא לרפואה, וכל שהדבר ניכר שמתכוין לרפואה אסור מטעם שיתבאר בסי' שכ"ח אבל סך הוא בשמן (לבדו) אבל לא בשמן ורד לפי שדמיו יקרים ואינו מצוי ואין רגילים לסוך בו אלא לרפואה ואם הוא מקום שמצוי בו שמן ורד ודרך בני אדם לסוכו שלא לרפואה מותר לסוך בו אפילו לרפואה ובמקומות אלו שאין נוהגין לסוך בשמן כי אם לרפואה אסור לסוך בשום שמן לרפואה מפני שהדבר ניכר שמתכוין לרפואה ולכן אסור לסוך הראש שיש בו חטטין".
סעיף ב
"מותר לסוך ולמשמש ביד על כל הגוף להנאה ובלבד שישנה מדרך חול דהיינו שיסוך וימשמש ביחד ולא ימשמש בכח אלא ברפיון ידים".
בשאלה דילן אין זו רפואה אלא מניעת ריח רע ולכן מותר להניח בבית השחי וצריך להזהר מסחיטת שערות.
ג. סיכם בפסקי תשובות (או"ח סי' שכ): "וסיכת שמנים ושאר נוזלים ואבקות אפילו רפואיים, לתענוג בעלמא (לאפוקי אם המטרה לריח טוב, שבאנו למחלוקת הפוסקים אם יש בו איסור כשהוא על גוף בשר האדם, כנתבאר לעיל סי' שכ"ב אות ז', ואם לשם צביעת העור – עיין סי' ש"ג אות ט"ו), ועל עור הבריא כדי למנוע גירוי (ובקצות השלחן (שם) אפילו כבר מרגיש גירוי לחיכוך, רשאי לסוך שמן כדי להרגיע הגירוי כל שאינו נראה על העור יבשות ואודם, וע' בשש"כ פל"ד הערה ס"ה בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שמצדד להחמיר כל שהגירוי כבר קיים), או כדי לפשט את העור ולסלק קמטים (שו"ת שבט הקהתי ח"ד סי' קי"ד), מותר לכתחילה, וגם אם העור רך ועדין ודק (כגון בגמר מכה) (שש"כ שם עפ"י השו"ע סי' שכ"ח סעי' כ"ב), וכמו"כ רשאי למרוח נוזל (ולא משחה) למנוע כויה מקרני השמש או להרחיק יתושים, כיון שאין גירוי ומכה ואודם לפנינו ואינו לצורך רפואה (וכמבואר בשו"ע סי' שכ"ח סעי' ל"ז שמותר לבריאים לאכול להנאתם דברים שאינם מאכל בריאים, וה"ה לנידון דידן).
מסקנה
עדיף להכין את המים בהם מעורבת סודה לשתיה לפני שבת, ובשבת מותר להניחה בבית השחי למניעת ריחות רעים, ותיזהר מסחיטת שערות.