חבל נחלתו כז ח
סימן ח
העלאת כהן ב'מוסיף'
שאלה1
השבת היינו בבר מצוה של נכדי הכהן במגדל העמק. בני כיבדני לעליה לתורה כראשון, אמרתי לו שאינו יכול לעלות אחרון כיון שבנו הכהן עולה למפטיר כפי שכתוב, והסכים לעלות במנחה. אך להפתעתי רב ביה"כ הספרדי, העלהו כתשיעי ואחריו עוד עולה ואח"כ בנו הכהן מפטיר, בטענה שזה מותר, כי עולה בתוספות כמו בשמחת תורה. מה ההלכה?
תשובה
א. בשאלתו יש שלשה עניינים שצריך להתייחס אליהן.
א) הוספה על מספר הקרואים לתורה בשבת.
ב) עליית בני משפחה בזה אחר זה.
ג) העלאת כהן במוסיף.
ב. לגבי הוספה על מספר הקרואים פסק השולחן ערוך (או"ח סי' רפב ס"א):
"מוציאין ס"ת וקורין בו שבעה; ואם רצה להוסיף, מוסיף".
ורמ"א הגיה: "וה"ה ביום טוב מותר להוסיף על מנין הקרואים (רמב"ם פ' י"ב מה"ת ותשובת מהר"ם וב"י). וי"א דביו"ט אין להוסיף (ר"ן פרק הקורא) וכן נהגו במדינות אלו מלבד בשמחת תורה שמוסיפין הרבה, גם בכל יום טוב אין המפטירין ממנין הקרואים, כדלקמן".
והוסיפו בסעיף ב:
השו"ע כתב: "מותר לקרות עולים הרבה אף על פי שקרא זה מה שקרא זה וחוזר ומברך, אין בכך כלום".
ורמ"א הגיה: "ויש אוסרים (מרדכי סוף מגילה), וכן נהגו במדינות אלו, חוץ מבשמחת תורה, שנהגו להרבות בקרואים ונהגו כסברא הראשונה".
עולה שלפי עדות אשכנז אין מוסיפים כלל בשבת וביו"ט, ורק בשמחת תורה מעלים את כולם בעליות חוזרות וכל אחד מברך לפני הקריאה ואחריה. ולפי עדות ספרד גם מוסיפים עולים וגם חוזרים על אותם פסוקים מספר פעמים וגם כל עולה מברך לפני קריאתו ובסופה.
בבעיות שמנהג ספרד גורם עסק בשו"ת יחוה דעת (ח"ב סי' לו).
וסיכם את מנהג הספרדים בילקוט יוסף (קריאת התורה ובית הכנסת סימן קלה, סעיף כו):
"כשיש בבית הכנסת חתן בתוך שבעת ימי המשתה שלו, או אבי הבן ביום המילה, או חתן בר מצוה ביום מלאת לו י"ג שנה ויום אחד, בשבת או ביום טוב, ורוצים להעלות לספר תורה עולים נוספים מקרובי וידידי המשפחה, לכתחלה טוב שהשליח צבור הקורא בספר תורה, יקרא לכל אחד מהעולים שלשה פסוקים חדשים, או יותר מעט, ויתחיל ויסיים בכי טוב, כדי שיוכל לקרוא בספר תורה קריאה חדשה לכל עולה נוסף. ואם בכל זאת מחמת ריבוי העולים נדחק לחזור על אותם פסוקים, רשאי לעשות כן אף לכתחלה, ואין בזה כל חשש של ברכה שאינה צריכה, שבמקום מנהג אין לומר ספק ברכות להקל. ובפרט שמנהג זה יסודתו בהררי קודש, שכן דעת רבינו האי גאון, הריב"ש, ומרן השלחן ערוך. ומכל מקום נכון מאד שלא להרבות עולים הרבה לספר תורה, ועל קרובי החתן וידידיו לוותר משום טורח צבור". ועי"ש במקורותיו.
ג. לגבי קריאת שני בני משפחה זה אחר זה פסק השולחן ערוך (או"ח סי' קמא ס"ו):
"יכולים לקרות ב' אחים זה אחר זה והבן אחר האב, ואין מניחים אלא בשביל עין הרע".
ורמ"א הגיה: "ואפי' אם א' הוא השביעי וא' הוא המפטיר, לא יקראו השני בשמו משום עין הרע (מהרי"ל)".
באר המשנה ברורה (סי' קמא):
"(יח) יכולים לקרות וכו' – פירוש מן הדין אין שום חשש איסור וע"כ אם קראוהו וכבר עלה לא ירד אך לכתחלה אין מניחים לקרות משום עין הרע".
"(יט) בשביל עין הרע – ואין נ"מ בין אחים מן האב או מן האם ואפילו אומרים שאין מקפידים על עין הרע ויש שמחמירין אפילו אב עם בן בנו משום עינא בישא ובמקום הצורך יש להתיר עם בן בנו".
"(כ) ואפילו אם אחד וכו' – ר"ל אף שמפסיקין בקדיש בינתים מ"מ מקרי זה אחר זה כיון דאין מפסיק אחר בינתים. ודוקא בשבת שאין מוציאין ס"ת אחרת למפטיר אבל אם מוציאין ס"ת אחרת מותר וכן אם המפטיר אינו בר מצוה עדיין מותר".
היינו אם הקרובים קוראים בשני ספרים מותר להעלותם זה אחר זה. וכן בס' 'קריאת התורה' (פסקי הגר"מ אליהו כפי שסדרם הרב יוסף אלנקוה) על קה"ת שאף סב ונכדו לא יקראו בזה אחר זה.
ד. במקרה הנוכחי היתה בעיה של סב אב ונכד שכולם כהנים. בקהילות אשכנז מעלים את האב לעליה ראשונה ואת הבר מצוה למפטיר. לשיטת קהילות ספרד נראה שמותר להעלות כהן כ'מוסיף', וכדי שלא תהיה בעיה של עליית קרובים זה אחר זה העלו אחר האב הכהן עוד ישראל ואח"כ את הנכד בר המצוה המפטיר. ונראה שצדק רב בית הכנסת שנוהגים בו כמנהג הספרדים. ואין בעיה לנהוג כן. אף שהסב והאב והנכד הם אשכנזים – יכולים לנהוג כמנהג הספרדים ואינם עוברים בכך שום איסור. ואולי היה ראוי להעלות כהן במוסיף ואחריו לוי ואחריו ישראל לשם הדגשת קדושה כהונה (ולא מצאתי שדברו בהעלאת כהן במוסיף).
מסקנה
רב בית הכנסת נהג כראוי עפ"י הספרדים, ואע"פ שהמשפחה אשכנזית אין שום איסור בכך. בבית כנסת בו נוהגים עפ"י הפסיקה האשכנזית אין לעשות כך אלא להעלות כהן אחד לראשון ואת בר המצוה למפטיר.