חבל נחלתו כו לז
סימן לז
חיבור מזוזה למזוזת הפתח במגנט
שאלה
מייצרים בימינו מזוזות ומשקוף של הבית כשהמזוזה הכתובה מתחברת אליהם במגנט, האם חיבור זה מספיק או שהמזוזה צריכה להיות ממש חלק ממזוזת הפתח על ידי חציבה או חיבור בברגים או מסמרים?
המדובר במזוזה שיש בה מגנט חזק, שלא תוסר מן המקום אלא באחיזה חזקה ובהפרדה בין הדבקים.
תשובה
א. פסק הרמב"ם (הל' תפילין ומזוזה וספר תורה פ"ה ה"ו):
"ואחר שגוללה מניחה בשפופרת של קנה או של עץ או של כל דבר ומחבר אותה אל מזוזת הפתח במסמר או חופר במזוזת הפתח ומכניס בה המזוזה".
וכך פסק הטור (יו"ד סי' רפט):
"וכיצד קובעה יסמר אותה במסמרים במזוזת הפתח או יחפור בה חפירה ויקבענה בה ובלבד שלא יעמיק לחפור טפח בעומק המזוזה שאם העמיק לה טפח פסולה. תלאה במקל במקומה ולא קבעה פסולה". מדברי שניהם משמע שיש לחבר את המזוזה למזוזת הפתח או במסמרים או בחפירה במזוזה.
אמנם הב"ח (יו"ד סי' רפט, ז) דן בדברי הראשונים והסיק:
"והשתא לפ"ז מבואר דאין צריך לקובעו במסמרים בין לפירוש רש"י בין לפירוש רבינו תם אלא צריך לומר דלמצוה מן המובחר כי היכי דלא ליתי לידי זלזול על ידי נפילה בחשש רחוק יסמר במסמרים דהשתא ליכא חששא דנפילה כל עיקר אפילו בחשש רחוק ודו"ק. שוב מצאתי בירושלמי פרק בתרא דמגילה (הי"ב) רבי בא בשם רב יהודה ואפילו לא סמרו והא תני והוא שסמרו אמר רבי יוסי והוא שייחדו לכן עכ"ל נראה דכך פירושו דוקא כשהוא מייחד מזוזה זו לפתח זו צריך שיסמרו אבל אם אינו מייחדה אלא לפי שעה אין צריך שיסמרו וז"ש לשם של בית מליון היו עושין כן בפולמסיות פירוש כשהיו הולכין עם החיילות היו קובעין מזוזה לפי שעה ולא סמרו".
וכך פסק השולחן ערוך (יו"ד סי' רפט ס"ד): "כיצד קובעה, ימסמרנה במסמרים במזוזת הפתח, או יחפור בה חפירה ויקבענה בה. ולא יעמיק לחפור טפח בעומק, שאם עשה כן פסולה".
הנצי"ב מוולוז'ין בפירושו העמק דבר (דברים ו, ט) תלה את דרך קביעת המזוזה בלימוד מן הפסוקים עצמם:
"וכתבתם על מזזות ביתך. על משמעו לקבוע במסמר על המזוזה מבחוץ".
"ובשעריך. משמע לחקוק בשער ולתחוב הפרשה בחקיקת מזוזת השער, ומובן דה"ה להיפך כשר, אלא אורחא דמילתא, דבבית שהוא מקום משומר ונקי, יותר טוב שיהא נראה הפרשה מבחוץ, ובשערי חצרות ועיר שאין המקום משומר ונקי כ"כ, יותר טוב שיהא סגור".
לכאורה פרט לב"ח שהיקל, מסתימת הפוסקים שהובאו נראה שחייבים על ידי מסמרים או בתוך קיר מזוזת הפתח.
ב. בשו"ת דרכי נועם (חיו"ד סי' טז) דן: "על מה שאמרו בגמרא על המזוזה שתלאה במקל פסולה. אם הפיסול הוא לפי שתלאה במקל אבל אם תלאה במזוזת הפתח עצמו לא פסל, או דלמא כל שהיא תלויה ולא קבעה ממש בגוף מזוזת הפתח פסולה היותה מתנדנדת לכאן ולכאן ואינה קבועה גם להבין האי תלייא במקל כיצד היא והמקל היכן היא נתונה הכל צריך ביאור".
לאחר מו"מ מסיק למעשה: "כלל העולה למאי דאתינא לעניין דינא נראה דלא פסלי' אלא כשהיה תלויה במקל כדכתיבנא לעיל, אבל אם היא תלויה במזוזת הפתח אעפ"י שהיא בולטת כשירה. ולדעת ר"ת דבולטת יש בה סכנה איפשר להיות' תלויה ג"כ וכשירה כגון תלויה לרחבה ובלבד שיהיה חופר במזוזת הפתח לרחבו כדי שתכנס בה המזוזה מושכבת והיא שקועה ותולה אותה שם אעפ"י שאינה קבועה במסמרים כשירה את זה נ"ל לענין דינא בדיעבד מכל מקום למצוה צריך שתהיה קבועה ממש כדכתב הרמ"בם ז"ל בסדר קביעתה".
בדעת קדושים (יו"ד סי' רפט ס"ק טז) מטיל ספק בחיבור מתנדנד: "ואולי אף כשקל להוציאו ביד שלא בכלי, כל שבכח [מעט] ה"ל חיבור ואולי גבול בכך כסגנון מחיצות דצ"ל ראוי לעמוד ברוח שאינה מצוי', ואם דצה ושלפה [וחוזר ודצה] י"ל כמו דלגבי שבת קיל ואינו כמחובר, כן חמיר לגבי מזוזה [דאינו קביעות]. ואולי מ"מ כשאינו יכול לשלוף שלא בכלי חיבור הוא להחמיר ולהקל".
אמנם אף לפי דבריו אם החיבור הוא שאינו ניתן להתפרק בנקל הוא ראוי לקבוע בו את המזוזה, וכן לגבי חיבור במגנט החיבור אינו מתפרק אלא בהפרדה בכח.
ג. בשו"ת הרי בשמים [חלק ה (מהדורא חמישאה) סימן נו] נשאל על מזוזה בתוך מבחנה שיש לה תושבת המחוברת למזוזת הפתח, והמבחנה זזה בתוך התושבת וניתנת אף לשליפה החוצה – האם נחשבת כקבועה במזוזת הפתח. והביא השואל מדעת קדושים (בסי' רפט) ש'אם נוח בנקל להוציאה הו"ל כתלאה'".
וכך הוא מסיק:
"ועל כן בנ"ד שהשפופרת שהמזוזה נתונה בתוכה היא מיושבת ומהודקת היטב ע"י הטבעות שתחובה בהן לפענ"ד גם לד' הר"ן ז"ל כשר לקביעות מזוזה כיון דהטס שמחוברין לה הטבעות היא קבועה במסמר והוא כגוף כותל מזוזת הבית, ובש"ך סי' רפ"ט פוסק שם כד' הב"ח דקביעות במסמרים הוא רק למצוה מן המובחר והוא שלא תבא המזוזה לידי נפילה כנ"ל, אבל בכנ"ד דליכא חשש נפילה יוצאין גם ידי מצוה מן המובחר. – דכל ענין דבעינן קבועה במסמרים הוא משום דבמקום שתוכל לנפול בנקל הו"ל כתלוי' באויר והו"ל כי הא דא' בעירובין ח. לשמואל דא' תורתו כסתום הנ"מ לחי מעליא, אבל האי כיון דנשיב בי' זיקא ושדי לי' לאו כלום הוא ואי נעיץ בי' סיכתא וחברי' חברי' וקא' בט"ז א"ח סי' שי"ג סק"ה כי דמי שלוקח הקווארטיר מהחלון בשבת חייב חטאת דהו"ל סותר מהמחובר הרי דגם בתלוי בצירים מחובר חשיב לי'. – ומ"ש בס' דע"ק שמביא כ"ת דאם נוח בנקל להוצאה הו"ל כתלאה י"ל דכונתו רק באופן דיש חשש נפילה וג"ז לא כ' לדבר ברור רק בדרך איפשר ושקיל וטרי בזה בס"ק ט"ז שם ומצדד לומר דאף כשניקל להוציאה ביד שלא בכלי כל שבכח מעט הו"ל חיבור. (ועתוס' מנחות לו. סד"ה משעת הנחה מ"ש ממתני' דפ"י דמקואות בקשר שעולה ויורד ל"ה קשר של קיימא)".
וא"כ כל חיבור שהוא של קיימא הוא חיבור לענין מזוזה. בין אם הוא חיבור בקשירה ובהדבקה וכן באמצעי חיבור אחרים.
וכן כתב בערוך השולחן (יו"ד סי' רפט סעיף טו): "כיצד קובע המזוזה לאחר שהניחה בשפופרת כמ"ש בסעי' ג' ימסמרנה במסמרים במזוזת הפתח או יחפור בה חפירה ויקבענה בה ולא יעמיק לחפור טפח בעומק שאם עשה כן פסולה דכתיב ובשעריך מקום סגירת השער וכשעמוקה טפח לאו בשעריך מקרי [ב"ח] כן כתבו הרמב"ם והטור והש"ע וכתבו עוד תלאה במקל במקומה ולא קבעה פסולה ע"ש ומבואר מדבריהם דזהו לעיכובא שהמזוזה תתחבר למזוזת הכותל ע"י מסמרים דווקא ומסתברא אם יכרוך המזוזה בנייר וידבקנה בדבק אל מזוזת הכותל דשפיר דמי דמה לי מסמר ומה לי דבק כיון שנתחברה חיבור גמור מיהו בלא דיבוק כגון שיעשה בליטה ממזוזת הבית ויניח או יעמוד שם המזוזה אינו כלום כיון שלא נתחברה חיבור גמור למזוזת הכותל".
ד. בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סי' קסד) דן "בנידון לקבוע מזוזה על ידי דבק אחורי הדלת".
"בדבר השאלה שנשאלתי כמה פעמים במזוזות הבית שהם של ברזל או אבן, שאי"א לקבוע בהם מזוזה ע"י מסמרות כמבואר בשו"ע, אם מותר לדבקן ע"י דבק – וכמה פעמים שיש אפשרות לקבען ע"י מסמרות אחורי פתח מן צד של המזוזה, הי עדיף, אי לקבען בדבק על המזוזה או ע"י מסמרות על הצד".
"א) בשו"ע ופוסקים יו"ד סי' רפ"ח (צ"ל רפ"ט), כיצד יקבענה או במסמרים או יחפור ויקבענה בה, ולא נזכר כלל אי מותר לדבקה בדבק – והסברא נותנת דגם ע"י דבק מותר, דמה לי אם מחברה ע"י מסמר או ע"י דבק, והרי מצינו לענין תנור במס' כלים פ"ה מ"ח, מובא בתוספות חולין נ"ה א' ד"ה שיעורין, חתכו חוליות וכו' טהור, מירחו בטיט מקבל טומאה משיסקנו לאפות בו, הרי דדיבוק הטיט, מהני לעשותו שלם. וכן לענין טלאי על ס"ת המבואר בסי' ר"פ, דמהני לענין קרע בס"ת לעשותו שלם, ולדעת הטו"ז בס"ק ד' שם אף כשנכתב חצי אות על הדף וחצי על הטלאי מקרי מוקף גויל, דחיבור הדבק מחברו להיות חיבור שלם, ואף להש"ך וב"ח בשם דלענין מוקף גויל לא מהני הדבק, משום דשם נוגע דצריך להיות כגוף אחד, ונוגע להא דאין חבורי אדם חבור, בתוספתא דעוקצין פ"א באתרוג שנפרס ותחבו בכוש, עי' תוס' סוטה י"ח ואע"ז סימן ק"ל לענין דיבק שני ספרים וכתב עליהם גט, ובי"ש וטו"ז שם ותוס' ר"ה כ"ח לענין דיבק שני שופרות, ועי' חת"ס או"ח סי' מ"ו וסי' ה' לענין דבק ותפירה בתפילין, אבל כ"ז לענין לעשותו שלם להיות כגוף אחד – אבל בני"ד שהמצוה לקבוע המזוזה, מה לי באיזה אופן, אי ע"י מסמר או דבק, ולא גרע מחפר חפירה וקבעה בהחפירה שאינה מחוברת כלל רק מונחת בקביעות בהחפירה דמהני, א"כ גם בדבק כן. וחפשתי ומצאתי בנמ"י ב"מ לדף ק"א ד"ה בגובתא דקניא, מובא בתשובת שאילת דוד יו"ד סימן ט' להגאון מקארלין, שמבואר שם להדיא דהמזוזה יקבענה במסמרים או בסיד – הרי דאף בסיד מהני, דהיינו דבק. ועי' ירושלמי פ"ד דמגילה הל' י"ב, מובא בשאילת דוד בהג"ה בשם, ר' בא בשם ר"י ואפילו לא סמרו, והא תני והוא שסמר, אמר ר"י והוא שייחד לכן – וכפי מה שפירש השאילת דוד הירושלמי בשם, דעת הירושלמי דבייחדו להמזוזה כשרה אף בלא סמרו כלל".
"ועיינתי בערוך השלחן סי' רפ"ט ס"ק ט"ו שכתב ומסתברא דבדבק נמי ש"ד, דמה לי מסמר ומה לי דבק – ולפלא שכתב כן מעצמו ולא בשם הנמ"י שהביא בעצמו בס"ק ט"ז, והוא מביא גם הירושלמי הנ"ל ופי' בדרך אחרת, עי"ש. היוצא לנו דבדבק שפיר דמי לקבוע המזוזה".
וכן בשו"ת מנחת יצחק (ח"י סי' צב) כתב: "ויעוין מש"כ בספרי שו"ת מנחת יצחק (ח"ז סימן ע"ב אות ג') לענין קביעות מזוזה במסמרים בבית של נכרי, דאם מדביק המזוזות בדבק המחזיק זמן מרובה על מזוזות הבית דמהני עיין שם".
ה. וכך הסיק גם בשו"ת יחוה דעת (ח"ו סי' נח):
"ובאמת שבגמרא מנחות (דף לד סע"א), מוכח שעכ"פ חיבור ע"י טיט או סיד מועיל לגבי מזוזה, שאמרו שם, שאלמלא למדנו בגזרה שוה שצריך לכתוב המזוזה על ספר, (שנאמר כאן וכתבתם, ונאמר להלן וכתב לה ספר כריתות, ללמד שצריך לכותבה על ספר). הייתי אומר שיכתוב פרשת מזוזה על האבן ויקבענה בפתח המזוזה. ע"ש. ומכיון שכן יש לומר שגם בדיבקה בדבק בשער ברזל, שפיר דמי, ויאמר לדבק טוב הוא. שבכמה מקומות מוכח שהדבקה על ידי דבק נחשבת לחיבור גמור. (ועיין ביורה דעה סימן ר"פ בהגה ובאחרונים שם). וכן כתב הגרי"מ אפשטיין בספר ערוך השלחן יורה דעה (סימן רפ"ט סעיף טו), דמסתברא שאם יכרוך המזוזה בנייר וידבקנה בדבר אל מזוזת הפתח דשפיר דמי, כי מה לי אם קובעה במסמר או קובעה על ידי דבק, כיון שנתחברה חיבור גמור. ע"ש. וכן העלה בשו"ת חלקת יעקב חלק ב' (סימן ס). ע"ש. וכן הוכיח במישור בשו"ת מנחת יצחק חלק ז' (סימן ע"ב אות ג') מהגמרא במנחות (לד.) הנ"ל. וכן העלה בשו"ת דברי שלום (חיו"ד סימן ע"ד). וכן עיקר להלכה ולמעשה". וכן פסק ילקוט יוסף קצוש"ע יורה דעה (סימן רפה – הלכות מזוזה סעיף פד).
אמנם בשו"ת משנה הלכות (ח"ד סי' קמ) ערער שלעתים הדבק אינו טוב ונפרד אחר זמן, וז"ל:
"יב) עוד יש לעורר מה שראיתי בקצת אנשים אפילו יראים אשר לא קובעים המזוזות במסמרים אלא מדבקים אותם על המזוזה בנייר דבק וזה לא הוה קביעות ולא יצא ידי המצוה ובש"ע מפורש שיסמר אותה במסמרים דוקא ואפילו אי נימא דאם ידבקנה בדבק גמור כשרה דמה לי דבק ומה לי מסמר ועיין רש"י ותוס' ב"מ ק"ב ד"ה בגובתא דמשמע דגם על המזוזה א"צ מסמרים וכ"כ הב"ח ועיין מהר"ם לובלין וכ"כ הנמק"י וז"ל שיקבענה שם במסמרים או בסיד וא"צ לחקוק בתוך המזוזה עכ"ל ובירושלמי שלהי מגילה ואפילו לא סמרו ופריך והא תני והוא שסמרו ועיין ש"ך סק"ז אבל בנייר דבק ודאי לא יועיל שהרי עינינו רואות שהדבק מתייבש והמזוזה נופלת ואנן סהדי בזה וצריך להזהיר על זה".
ו. ונלענ"ד, שצריך ללמוד מלשון הברכה. חכמים תקנו כאן לשון ברכה שאינה מופיעה ביחס למזוזה המילה 'קביעה' בפירוש של חיבור אינה בלשון תורה כלל, אלא זו לשון שחכמים טבעו בברכה זו אע"פ שאינה שגורה כך. כלשון המשנה בפסחים (פ"ה מ"ט): "כיצד תולין ומפשיטין אונקליות של ברזל היו קבועים בכתלים ובעמודים", וכן בבבא בתרא (פ"ד מ"ג): "המוכר את הבית מכר את הדלת אבל לא את המפתח מכר את המכתשת הקבועה אבל לא את המטלטלת".
וא"כ לקבוע מזוזה הוא לחברה למזוזת הפתח. לא נאמר בלשון חכמים אם המדובר במסמרים או בחציבה בכותל. ולכן כל חיבור חזק שאינו נשלף ואינו מתנדנד וגורם לנפילה הוא ראוי לקבוע בו מזוזה.
מסקנה
מותר לקבוע מזוזה במגנט על מזוזת הפתח, ובלבד שהחיבור יהיה חזק ואינו ניתק ממקומו אלא בהפרדה בכח.
הערת הרה"ג יעקב אריאל, רב העיר רמת גן (לשעבר)
אולי ילה"ר לכך שמגנט נחשב חיבור מהל' שבת שהפוסקים אוסרים לחבר דבר ע"י מגנט (שש"כ כג, מו). מיהו ייתכן שבשבת הוא לא חייב אלא רק אסור וא"כ אין ראייה משם.