חבל נחלתו כו לח
סימן לח
מזוזה בסוכה האם צריך לחזור ולקובעה
שאלה
בית עם מזוזה שמשתמשים בו כסוכה בסוכות. האם צריך לאחר סוכות לאחר הנחת הגג, להסיר את המזוזה ולחזור ולקובעה מחדש כדי שלא יהא בה בבית משום 'תעשה ולא מן העשוי'?
תשובה
א. נאמר בתוספתא עירובין (פ"ה ה"ה): "סוכת החג ר' יהודה מחייב בעירוב ובמזוזה וחכמים פוטרין". והובאה הברייתא ביומא (י ע"א) ובפוסקים רבים.
פסק הטור (יו"ד סי' רפו) בהלכות מזוזה: "סוכת החג בחג והבית שבספינה והחנויות שבשווקים פטורים".
באר הבית יוסף (יו"ד סי' רפו, יא): "סוכת החג בחג. בפרק קמא דיומא (י.) פלוגתא דרבי יהודה ורבנן והלכה כרבנן דפטרי. וטעמא משום דרחמנא אמר ביתך שהיא דירת קבע לאפוקי סוכה שהיא דירת עראי".
הביא המשנה ברורה (סי' תרכו ס"ק כא): "כתב הפמ"ג בס"ס תרמ"ג מזוזה בסוכה פטור ומשמע חדר של כל השנה שדר בו תמיד ובסוכה מסיר הגג אפ"ה בסוכות פטורה דבשבעה ימים לאו קבע מקרי. ומי שיש לו שני חדרים זה לפנים מזה אם הולך מחדרו לסוכה פתח הסוכה צריך מזוזה משום חדרו ואם הולך מסוכה לחדרו בענין שהפתח הוא מחדר הסוכה י"ל שחייב הוא במזוזה בפתח בסוכה הפתוח לר"ה וכדומה דהוי כבית שער". היינו בסוכות בית שהסירו את גגו וסיככו אותו וממשיכים לדור בו פטור ממזוזה (לפי הפמ"ג) והמשנ"ב מסביר שלעתים יתחייב מצד חדרים אחרים הסמוכים לסוכה.
אולם בערוך השולחן (יו"ד סי' רפו סכ"ז) חלק וכתב שחדר מגורים המשמש כסוכה בסוכות אינו נפטר כלל ממזוזה. וז"ל: "ודע דהא דסוכה פטורה מן המזוזה זהו בסוכה שרק בסוכות יושבים בה ולא בכל השנה, אבל סוכות שלנו העשויים בחדר שדרים בה כל השנה ובסוכות נוטלים הגג ומסככין אותה נראה דגם בסוכות חייבת במזוזה שהרי עכ"פ היא דירה קבועה לכל השנה כולה"...
פשוט שלשיטת ערוה"ש אין סיבה להסרת המזוזה ולקביעתה מחדש, כיון שלדעתו הסוכה הזאת נשארה בחיובה כל ימי הסוכות, על אף שמסירים את הגג ומניחים סכך. ומה שכתוב שסוכת החג פטורה ממזוזה, היינו בסתם סוכה שסכך ודפנות נבנו לסוכת החג.
ב. השאלה מתעוררת אצל מי שסובר שאף חדר למגורים כל השנה שהסירו את גגו והניחו סכך, פטור ממזוזה, ולפי דעה זו המזוזה הקבועה עם כניסת החג, נעשית מיותרת בסוכות, ושוב חוזרים לחובת קביעתה אחר החג.
והשאלה היא: האם חזרתה להיות חובת הדר הוא ע"י 'תעשה ולא מן העשוי' או שאין בכך משום 'תעשה ולא מן העשוי' מפני שהבית לא נפסל למגורים ואף המזוזה לא נפסלה, וכיון שהיא נעשתה בתחילה בכשרות שוב אינה נפסלת משום תעשה ולא מן העשוי.
כתב בשערי תשובה (סימן תרכו ס"ק ז):
"...וע' בשו"ת ארבעה טורי אבן סי' י"ד שהשיב להגאון פר"ח ז"ל שדעתו בחדרים מקורים עם מזוזות ובסוכות פותחים הקירוי ומסככים בענפים והמזוזה קבוע בדלת ואחר הסוכות חוזרים ומקרין בקירוי והמזוזה כדקאי קאי וכתב הפר"ח בתשו' דיש בזה משום תולמ"ה וצריך ליקח המזוזה ולקבוע אותה מחדש ולברך עליו כו' והגאון מוהר"א ז"ל בעל המחבר השיב לו שאין בזה משום תולמ"ה שנעשה תחלה בהכשר וראי' מסי' ט"ו מדברי הלבוש והאחרונים בסי' זה אך באמת א"צ לזה דמוכח דסובר שבימי החג פטורה ולענ"ד פשוט שמעולם לא יצא' מידי חיוב מזוזה אף בחג מאחר שהוא דירת קבע כל השנה ע"ש"...
את הספר שו"ת ארבעה טורי אבן כתב רבי אלעזר רוקח מאמסטרדם שעלה לא"י וקבור בצפת. הפרי חדש שלח לו את תשובתו1 המחייבת להסיר את המזוזה ולקובעה מחדש בברכה, ור"א רוקח חולק עליו מכל וכל.
ראשית הוא חולק עליו, וכותב כפי שכתב ערוה"ש שהבית-סוכה נשאר חייב במזוזה אף בסוכות. ומוסיף:
"ובר מן דין אף את"ל דסוכה הנ"ל פטורה ממזוזה בימי סוכות כמו שכתב מעכ"ת, מ"מ כשמקרה החדר אח"כ רשאי להניח שם המזוזה ואין בזה משום תולמ"ה דפסול תולמ"ה לא הוי אלא כשמתחלה נעשה בפסול, כמו הטיל ציצית על בעלת ג' ואח"כ הוסיף כנף ד' דמתחלה כשעשה הג' ציצית עדיין לא היתה טלית בת חיובא כלל, וכן כשקובע המזוזה במזוזה תלושה שעדיין לא קבעה בפתח, וכן כשעשה מזוזה לבית שער שאין לה דלת עדיין להרמב"ם והש"ע, בכל הני והדומה להם תחלת עשיית המצוה היתה בפסול. אבל בנידן דידן שמתחלה נעשה המזוזה בהכשר בחדר שחייב במזוזה, אף שנפטר החדר אח"כ ממזוזה כגון שמסירין הקירוי וכדומה לזה מ"מ כשנתקן אח"כ וחוזר לחיוב המזוזה ראשונה כשירה ואין בזה משום תולמ"ה, כיון שמתחלה נעשה בהכשר והוי כמו נראה ונדחה וחוזר ונראה".
"וראיה לזה מהא דאיתא בש"ע א"ח סימן ט"ו סעיף ב' אינו יכול ליקח הכנף כמו שהוא עם הציצית ולתופרו בבגד אחר משום דעל כנפי בגדיהם בעינן והוא מש"ס דמנחות, אבל באותו בגד עצמו אם נקרע הכנף למעלה מג' אצבעות יוכל לחזור ולתופרו כמו שהוא עם ציצית. והכי איתא שם בהדיא בש"ס והובא בכל הפוסקים כמבואר שם בב"י באורך. א"כ קשה נימא כיון שנפסק הכנף ונעשה בעלת ג' נפסלו השלשה ציצית ראשונים וכשחוזר ומתקנים אח"כ נימא דהג' ציצית ראשונים נפסלו משום תולמ"ה ומכ"ש אותו ציצית שבכנף ד' שנקרע יהא פסול. וסתמא תנן נקרע חוץ לג' אצבעות יתפור, משמע כמו שהוא עם הציצית וכל הציצית כשרים. אלא ודאי מוכח כיון שמתחלה נעשו הציצית בכשרות תו לא מפסלי משום תולמ"ה. וכן מבואר שם חילוק זה במג"א בסימן הנ"ל ס"ק ג' וגם בב"י שם הביא זה החילוק. וא"כ גם בנידון דידן כיון שמתחלה נעשה המזוזה בכשרות תו לית ביה משום תולמ"ה. וכן מבואר באורך בתשובת מהר"מ מינץ בסימן י"ג יע"ש".
ודעת שו"ת ארבעה טורי אבן ברורה: אין צורך בקביעת המזוזה מחדש כיון שנקבעה בכשרות, אף שלא היתה 'בתפקיד' אינה נפסלת בכך וכשמכשיר את החדר לחיוב מזוזה היא חוזרת לחיובה.
ג. כמובא לעיל במשנ"ב – הפמ"ג סבר שאף סוכה בחדר שהסירו קירויו פטור ממזוזה.
העיר על דבריו בביכורי יעקב (תוספת ביכורים סי' תרכה ס"ק ד): "פטור ממזוזה כל ימי החג: מה שפשוט להפמ"ג בזה מצאתי חולקים. שבשו"ת ארבעה טורי אבן השיב להגאון פר"ח, שדעתו בחדרים מקורים עם מזוזה ובסוכות פותחין מקירוי ומסככים בענפים והמזוזה קבוע בדלת, ואחר הסוכות חוזרין ומקרין בקירוי והמזוזה כדקאי קאי, דיש בזה משום תעשה ולא מן העשוי וצריך ליקח המזוזה ולקבוע אותה מחדש ולברך עלי'. ובשו"ת ארבעה טורי אבן השיב לו, שאין בזה משום תולמ"ה כיון שנעשה בתחילה בהכשר. וראי' מסימן ט"ו ומדברי הלבוש והאחרונים בסימן זה. אך באמת א"צ לזה, דהוא סובר דסוכה זו בימי החג פטורה, ולי פשוט שמעולם לא יצאה מידי חיוב מזוזה אף בחג מאחר שהוא דירת קבע כל השנה, עכ"ד האט"א. הרי שדעת הפר"ח כהפמ"ג דסוכה בחג פטורה ממזוזה אף שכל השנה הוא חדר, ולדעת השו"ת אט"א חייבת".
"ולענ"ד הדין עם הפמ"ג. דמה בכך שכל השנה היא חדר הרי ע"כ בסוכות נתבטל מלהיות בית, דאל"כ פסול מדאורייתא דסוכה אמר רחמנא ולא ביתו של כל ימות השנה, כמש"כ רש"י בסוכה (דף יב. ד"ה חדא הא), ועכ"פ חדשות ודירת עראי היא. וכן משמע מלשון הברייתא יומא (דף י ע"א) סוכת החג בחג ר"י מחייב וחכמים פוטרים. וממה דקאמר בחג ולא קאמר סתם סוכת החג, משמע דרצה לומר דדוקא בחג פטורה, הא אם משתמש בה קודם או אחר החג חייבת במזוזה, ואפילו הכי בחג פטורה, כנלענ"ד".
ובכך חולק הוא עם שו"ת א"ט אבן ועם ערוה"ש, ומסכים עם הפר"ח ועם הפמ"ג. ונראה שנחלקו האם השימוש בפועל קובע את חיוב המזוזה או הדין מהתורה. לארבעה טורי אבן השימוש בפועל הוא של חדר מגורים ומה לי עם הוא מקורה או מסוכך. ולפר"ח ופמ"ג וכן ביכורי יעקב, בסוכות התורה קבעה שהוא פטור ממזוזה אפילו הוא משמש כל השנה חדר מגורים.
מוסיף בביכורי יעקב:
"ומ"מ הדין עם השו"ת אט"א שאין צריך להסיר המזוזה לאחר החג שאין בזה תולמ"ה כיון שנעשה בהכשר, כדמוכח בסי' ט"ו. וכן מוכח לקמן סימן תרכ"ו, במה שמתיר הרמ"א (סעי ג') לעשות הסוכה תחת הגגין העשויין לפתוח ולסגור כשמסכך בשעה שהגג פתוח. ואף על פי דכשסוגר נפסל הסכך, מ"מ כשחוזר ופותח כשר כיון שתחילתו בכשרות ליכא בזה משום תולמ"ה. אמנם בקובע מזוזה בסוכה בחג, לפ"ז צריך להסירה אחר החג ולחזור ולקבוע כיון דתחלתה נעשה בשעת פטור. אכן לפענ"ד גם בזה יש מקום ספק, די"ל דפסול דתולמ"ה לא שייך רק אם הדבר מצד עצמו לא הי' ראוי למצוה בשעה שנעשה בו, כגון בקובע ציצית קודם שהי' בת ד' כנפות, או בקובע מזוזה קודם שנפתח הפתח, או עשה הסכך קודם שהי' הסוכה גבוה י', דבכל הני בשעת עשיי' לא היה ראוי למצוה מצד עצמו. אבל אם הדבר ראוי למצוה רק דבאותו עת שעשה פטור הי' ממנה, י"ל שאין בזה משום תולמ"ה. דאל"כ לשיטת הרמב"ם דגם כסות יום בלילה פטור מציצית, אם יעשה הציצית בלילה בטלית יהי' פסולים משום תולמ"ה כיון שעשאן בתחלה בשעת פטור שלא היו ראויים למצוה, כמו בקבעם בכנפות ואח"כ חברם לטלית. אע"כ דליכא בזה משום תולמ"ה, כיון דהעשי' היא בהכשר ורק מצד העת פטור מהמצוה. וא"כ ה"ה ג"כ בעושה מזוזה בחג. ועיין במג"א סי' י"ט (סק"א), דמדמה ג"כ עשיית ציצית לקביעת מזוזה, ולדינא צ"ע. אבל בקובע מזוזה בשעת החיוב קודם החג, ודאי א"צ להסירה אחר החג כיון שנעשה בהכשר".
וכן בשו"ת מהר"י מינץ (סי' יג) פשיטא ליה שציצית שהוטלה בכשרות אינה נפסלת אפילו הבגד נקרע.
ד. בשע"ת (שם) סיכם ופסק: "וצ"ל לפענ"ד במ"ש דכל הפוסקים השוו בנקרעה חוץ לג' אף שלא נשאר מחובר כלל שבאמת לא כן דעת הט"ז והא"ר הביא שכ"כ הצ"צ ומהר"א ששון לפסול ע"ש אך דמ"מ יש לסמוך על מ"ש דגם בחג גופא לא נפטרה והרוצה לצאת ידי הפר"ח אחר החג יטול המזוזה ויחזור ויקבענה בלא ברכה ומכ"ש אם יזדמן לו לקבוע מזוזה אחרת שיברך עליה ומכוין לפטור את זו כנלענ"ד".
בשו"ת שבט הלוי (ח"ב סי' קנג) פשיטא ליה כערוה"ש וממילא אינו חושש לתעשה ולא מן העשוי.
בפסקי תשובות (או"ח סי' תרכו) ג"כ פסק: "ולמעשה מנהג העולם שאין מסירים המזוזה אחרי החג כדי לקבעה שוב, כיון שבהכשר נעשית בתחילה".
משו"ת יביע אומר (ח"ח או"ח סי' ג) מתשובה המתירה לעשות ציצית בלילה עולה שאינו מחשיב מזוזה שנותרה בסוכה כפסולה משום תעשה ולא מן העשוי.
לעומתו בשו"ת אור לציון (ח"ד פרק כב – דיני סוכה תחת האילן אות ו) השיב:
"טוב שלאחר שמחזיר את הגג, שיוציא את המזוזה ויחזור ויקבענה".
מסקנה
נראה שמי שפינה את התקרה מעל בית ובו קבועה מזוזה וסיכך לסוכות ואח"כ החזיר את התקרה – אין צריך לקבוע את המזוזה מחדש.2