חבל נחלתו כו לב
סימן לב
חציצה שנמצאה לאחר טבילה ותשמיש
שאלה
אשה הלכה בשבת עם כיסוי ראש שנושרים ממנו 'נצנצים'. ביום רביעי לאחר השבת טבלה לנידתה ושמשה עם בעלה. יומיים אחר כך מצאה נצנצים בשערה או על גופה, כשעל פי דבריה לא התעסקה עם מטפחת ראש זאת לאחר השבת הקודמת.
האם מציאת הנצנצים מחייבת טבילה בשנית, האם שמשו בעבירה?
תשובה
א. נאמר בעירובין (ד ע"ב):
"כי אתאי הילכתא – לרובו ולמיעוטו, ולמקפיד ולשאין מקפיד, וכדרבי יצחק. דאמר רבי יצחק: דבר תורה, רובו ומקפיד עליו – חוצץ, ושאינו מקפיד עליו – אינו חוצץ. וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד, ועל מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד. – וליגזור נמי על מיעוטו שאינו מקפיד משום מיעוטו המקפיד, אי נמי משום רובו שאינו מקפיד! היא גופה גזירה, ואנן ניקום וניגזור גזירה לגזירה?"
הנצנצים שנמצאו הם ודאי מיעוט (בין בגופה בין בשערה), ונראה שהאשה אינה מקפידה על המצאות כמה מהם על שערה או על גופה, (לשון הרמב"ם להקפדה מופיע בסעיף הבא: "אם אינו מקפיד עליו ולא שם אותו על לב") והראיה לכך שהרי לא מצאה אותם אלא אחר שבוע מעת שלבשה את כיסוי הראש שנפלו ממנו הנצנצים. ובשבוע שלם מן הסתם רחצה גופה וסרקה שערה ואעפ"כ לא מצאה אותם, והם לא הפריעו לה במאומה, ולכן נראה לומר שאינה מקפדת עליהם.
והם מעכבים את הטבילה מלכתחילה, אבל לאחר שטבלה ולא מצאה אותם בבדיקתה לפני הטבילה נראה שטבילתה ודאי עלתה לה.
ב. פסק הרמב"ם (הל' מקוואות פ"א הי"ב): "אחד האדם או הכלים לא יהיה דבר חוצץ בינם ובין המים, ואם היה דבר חוצץ בינם ובין המים כגון שהיה בצק או טיט מודבק על בשר האדם או על גוף הכלי ה"ז טמא כשהיה ולא עלתה להן טבילה, דבר תורה אם היה דבר החוצץ חופה את רוב האדם או רוב הכלי לא עלתה להן טבילה והוא שיקפיד עליו ורוצה להעבירו, אבל אם אינו מקפיד עליו ולא שם אותו על לב בין עבר בין לא עבר אינו חוצץ ואף על פי שחופה את רובו, וכן אם היה חופה מיעוטו אינו חוצץ אף על פי שהוא מקפיד עליו, מדברי סופרים שכל דבר החוצץ אם היה מקפיד עליו לא עלתה לו טבילה אף על פי שהוא על מיעוטו גזירה משום רובו, וכל דבר החוצץ אם היה חופה את רובו לא עלתה לו טבילה אף על פי שאינו מקפיד עליו גזירה משום רובו המקפיד עליו, נמצאת אומר שאם היה על בשר האדם או על גוף הכלי דבר מדברים החוצצין כגון בצק וזפת וכיוצא בהן אפילו טיפה כחרדל והוא מקפיד עליו לא עלתה לו טבילה, ואם אינו מקפיד עליו עלתה לו טבילה, אא"כ היה חופה רוב הכלי או רוב האדם כמו שביארנו".
וכך פסק השולחן ערוך (יו"ד סי' קצח ס"א): "צריכה שתטבול כל גופה בפעם אחת; לפיכך צריך שלא יהיה עליה שום דבר החוצץ. ואפילו כל שהוא אם דרך בני אדם לפעמים להקפיד עליו חוצץ אפילו אם אינה מקפדת עליו עתה, או אפילו אינה מקפדת עליו לעולם כיון שדרך רוב בני אדם להקפיד עליו חוצץ; ואם הוא חופה רוב הגוף, אפילו אין דרך בני אדם להקפיד בכך, חוצץ".
ורמ"א הגיה: "ולכתחלה לא תטבול אפילו בדברים שאינם חוצצין, גזרה אטו דברים החוצצים (הגהות ש"ד)".
נראה כי לפי הרמ"א, במידה והיתה מוצאת את הנצנצים לאחר שטבלה היתה מחויבת בטבילה בשנית.
ג. פסק השולחן ערוך (יו"ד סי' קצח ס"כ): "דוקא בצק שתחת הצפורן חוצץ, אבל הצפורן עצמה אינה חוצצת. ואפילו אם היתה גדולה ועומדת ליחתך ופורחת ועוברת מכנגד הבשר, אינה חוצצת".
ורמ"א הגיה: "מיהו כל זה דוקא שאין צואה או בצק תחתיו בשעה שטבלה. ומאחר דכבר נהגו ליטול הצפרנים, אפילו אם צפורן אחת נשאר בידה וטבלה, צריכה טבילה אחרת. (הגהות ש"ד) וכן נוהגין".
וכתב הט"ז (יו"ד סי' קצח ס"ק כא): "ומאחר דכבר נהגו ליטול וכו'. בהגה' שערי דורא כתב בלשון זה: ואם שכחה ולא נטלה צפרניה קודם טבילה אינה חוצצת ובלבד שלא יהא בתוכם טיט ומ"מ טוב להחמיר ותטבול פעם ב' משום דא"א שלא תהא בתוכם טיט עכ"ל ורש"ל העתיק מתשובת מהר"מ בזה דעלתה לה טבילה כל שבודקת תחת צפרניה קודם טבילה ואין שם טיט וצואה ומו"ח ז"ל (=הב"ח) כתב שנראה לו אפילו אם ברי לה שלא היה שם צואה תטבול פעם שנית שהרי איכא למאן דס"ל דאם הצפורן עומד ליקצץ הוא חוצץ כו' ולא דמי לשערו' הראש דרוב הנשים אין דרכן ליקצץ משא"כ בצפרנים דכולם קוצצים והוה חציצה אם לא תקצץ עכ"ל. ודבריו תמוהים דהא כל הפוסקים כתבו כאן דאינו אלא מנהג בעלמא ליטול הצפרנים ואינו מן הדין ונ"ל דכל מה שמצינו שצריכה לטבול שנית בשכחה ליטול צפורן היינו כל זמן שלא שמשה עם בעלה קודם שנזכר' לדבר אבל אם אחר ששמשה נזכרת אין להחמיר עליה ולהצריכה טבילה שנית כיון שאין זה אלא חומרא בעלמא ואפילו אם אין ידוע לה שלא היה שם טיט וצואה דמשמע מהגה' ש"ד ותשובת מהר"ם דלעיל שצריכה מדינא טבילה שנית היינו כל זמן שלא שמשה עם בעלה אבל לא אח"כ דהא אפילו אם היה שם צואה מדאוריי' אינו חוצץ דרובו ומקפיד בעינן אלא דגזירה דרבנן היא במיעוט המקפיד כדאיתא ריש הסימן אם כן הוה כאן ספיקא דרבנן וכ"ש למ"ש בסעיף י"ח בשם סמ"ג ור"ת דדוקא טיט הנדבק בעינן אף על פי שלא פסקו בש"ע להלכה מ"מ כאן שכבר שמשה ואפשר שהיא נתעברה אם באת להחמיר עליה בטבילה שנית אתה מוציא לעז על אותו הולד וכמו שמצינו בפ"ק דגיטין בלשון זה ואם באת להחמיר עליה אתה מוצא לעז על בניה כן נראה לע"ד ברור ושוב הוגד לי שגדול אחד השיב בתשובה כמו שכתבתי".
עולה מדברי הט"ז שאף אם היה מיעוט המקפיד כיון שהוא מדרבנן וכבר שמשה עם בעלה – אין צריכה טבילה בשנית.
ד. וכך כתב הש"ך (יו"ד סי' קצח ס"ק כה) על אותו סעיף:
"צריכה טבילה אחרת. באמת חומרא זו לא נמצאת בשום פוסק ואדרבה מהמשנה והרבה פוסקים וט"ו נראה מבואר דכל שהצפורן נקי בודאי אינו חוצץ אלא ההגהת ש"ד כתב דטוב להחמיר ותטבול שנית משום דא"א שלא יהא בתוכו טיט, וע"כ כתב הרב דנוהגין להחמיר. וכתב מהר"מ מלובלין בתשו' סי' ע"א דכיון שאין זה מדינא אלא מחומרא נ"ל שלא החמירו אלא כשנמצא ששכחה צפורן א' מיד אחר הטבילה קודם שלנה עם בעלה אבל אם לא מצאה כ"א עד למחר אין ראוי להחמיר שלא תוציא לעז על בעילתה, ואפי' אם לא נזקקה לבעלה אותו לילה הדבר מכוער וא"צ טבילה אחרת אם לא נמצא שום לכלוך תחתיו עכ"ל. מיהו בראב"ן סימן שכ"ו דף ס' ע"ד מצאתי וז"ל צריכה לחתוך צפרני ידיה ורגליה דכיון דעתידה ליטלן חייצי השתא עכ"ל וזהו כעין מ"ש הרב ומאחר דכבר נהגו ליטול הצפרנים כו' צריכה טבילה אחרת כו' משמע דטעמא לאו משום דא"א שלא נשאר טיט תחת הציפורן אלא משום דהצפורן עצמו חוצצת וכ"כ הב"ח סי"ט דנ"ל דאפילו ברי לה שלא היה שום טיט כלל יש להחמיר שתטבול פעם שנית שהרי איכא למ"ד אם הצפורן עומדת ליקצץ חוצץ עכ"ל וא"כ צ"ע בפסק זה שפסק מהר"מ מלובלין, ע"כ נראה דהיכא דאפשר לה לחזור ולטבול אפילו לא מצאה עד למחר יש לה לחזור ולטבול וכמדומה לי שכן נוהגים להורות אבל היכא דלא אפשר אין להחמיר כיון שעבר הלילה וע"ל סימן קצ"ז ס"ק א'".
במקרה דידן עברו כבר כמה לילות והיתה עם בעלה, ולכן אפילו שכחה ליטול צפורן אחת אינה חייבת בטבילה בשנית וה"ה לנצנצים. וכן הורה בחכמת אדם (שער בית הנשים כלל קיט סי"ד).
ה. בדומה לשאלה שלפנינו כתב בסדרי טהרה (שיורי טהרה סימן קצט ס"ק ו):
"כתב בשו"ת שבות יעקב חלק שני סימן ע"ח, אשה אחת שבאתה מבית הטבילה, והזכירה את עצמה שבבית הטבילה שאלה ובקשה מאשה אחרת לשאול לה מסרק ושאלה לה, אך ששכחה אם סרקה עצמה קודם טבילה או לא. והורה שם להקל, מטעם כיון דידעה שחפפה עצמה, ודרך הנשים לפספס בשערן בשעת החפיפה דמהני כמו סריקה וכמו שכתבו הרמב"ן [הלכות נדה פרק ט הלכה ב] והרשב"א [תורת הבית הקצר בית ז שער ז ל, ב], ועוד כתב שם טעמים להקל עיין שם. ולענ"ד נראה אם לא שמשה עדיין עם בעלה, אלא שנזכרת מיד אחר צאתה מבית הטבילה, ולא עבר עליה לילה אחת, יש להחמיר שתטבול שנית, אבל בעבר עליה לילה אחת שהיתה עם בעלה יחד, יש לסמוך על המחבר הנ"ל להקל מטעמים שכתב שם, ודוגמא לזה כתב הש"ך לעיל סימן קצ"ח ס"ק כ"ה ובט"ז שם ס"ק כ"א".
וכך הביא בדרכי תשובה (סי' קצח ס"ק סו): "[אינה חוצצת. עיי' בשו"ת מנחת שי סי' נ"ה ע"ד אשה שחתכה צפרני' בעת הטבילה ובלי ראות חתכה בצפורן המחובר לבשר והרגישה שכואב לה והניחה מקום זה וחתכה למעלה במקום הראוי וטבלה והעלה שא"צ טבילה אחרת בכה"ג בצפורן במקום המחובר לבשר גם אם פירשה מיעטה לא מיירי הש"ע עיין שם ועיי' בשו"ת הרי בשמים מה"ת סי' ק"ל ע"ד אשה א' שבבואה מבית הטבילה ראתה באצבע אגודל שלה שנחתך מהצפורן לתוך העור ונפרד מקצת מהעור בעומק עד סמוך לבשר והעור הנפרד הי' תלוי ועומד והסירתו בידים ונסתפק השואל אם צריכה טבילה שנית אם י"ל עפימש"כ הט"ז בזה סקכ"ב דטעמא דצפורן המדולדלת שפירשה רובה אינה חוצצת משום דאין חציצה במה שנדבק עדיין כי לא הי' עדיין מגולה שם אלא משום חלק הנפרש להכי אם רובו נפרץ ויכול המים לבא דרך שם אינה חוצצת וכיון דבנ"ד הי' רחב המקום שנפרש העור והמים יכול לבא לשם א"צ טבילה שנית או אפשר דדמי להך דסעי' כ"ב דאבר ובשר המדולדלים חוצצים והעלה דהיכא דבאה לשאול אחר הטבילה באותה לילה יש להחמיר שתטבול שנית משום חציצת מקום החיבור של העור הנפרש ואם עברה הלילה ובפרט בשימשה בעלה א"צ טבילה שנית עיין שם]".
אם האשה היתה שואלת מיד אחרי שעלתה מן הטבילה, יש לה לטבול פעם נוספת לאחר שהסירה את החציצות הללו. אולם אם היתה עם בעלה אסור להחמיר עליה לטבול בשנית, מפני שלבו של בעלה נוקפו שח"ו שימש עם הנידה, וכן אם התעברה מן התשמיש אחר הטבילה, יש בכך הוצאת שם רע על בניה שנולדו מביאה אסורה. וכיון שמדאורייתא ודאי הטבילה עלתה לה, אסור לחייבה בטבילה נוספת.
מסקנה
האשה מותרת לבעלה ואינה צריכה שום טבילה נוספת.