חבל נחלתו כו כז
סימן כז
שאלות לגבי יום טוב שאחר השבת
הקדמה
יום טוב לאחר שבת, מבלבל הרבה אנשים הרגילים ליום טוב בערב שבת, מחד מותר להכין בו אוכל נפש ומאידך אסור בשבת להכין עבורו. כמו"כ הדלקת נרות שלו וכל ההכנות הן רק בצאת השבת ועל כן חשוב לפני יום טוב כזה, להזכיר לציבור את הלכותיו. אביא להלן כמה שאלות שנשאלתי בשבועות תשפ"ב ובשבת נשׂא שקדמה לו.
לחמניות שספק אם הפרישו מהן חלה
שאלה
בתו של פלוני אפתה לחמניות ושבה לאולפנא לפני שבת, ולא הספיקו לשואלה האם הפרישה חלה כראוי. האם הוא יכול לאכול מן הלחמניות ביום טוב?
תשובה
בשבת ודאי אסור לאכול מן הלחמניות כיון שהן ספק טבל לחלה. השאלה היא האם ביום טוב מותר.
פסק השולחן ערוך (או"ח סי' תקו ס"ג): "הלש עיסה ביום טוב, יכול להפריש ממנה חלה; ולהוליכה לכהן, (שרי אפילו הפרישה מאתמול). אבל עיסה שנלושה בעי"ט, אסור להפריש ממנה חלה ביום טוב".
ורמ"א הגיה: "אלא אוכל ומשייר קצת, ולמחר מפריש מן המשוייר חלה. ומותר לאפות הפת על ידי שיאכל ממנו ויפריש אחר כך חלה (ב"י). ואם רוצה יוכל ללוש עוד עיסה אחת ביום טוב ויצרפם יחד, ויפריש מאותה עיסה גם על מה שלש מעי"ט. (הגהות מיימוני פ"ג ומרדכי פרק אלו עוברין וב"י בשם תוספות פרק קמא דביצה)".
במקרה הנוכחי הדרך היחידה להתיר באכילה את הלחמניות של ערב שבת היא הכנת עיסה על מנת לאוכלה ביום טוב, והפרשה על העיסה ועל הלחמניות המסופקות.
באר המשנה ברורה (סי' תקו בין הסעיפים של המשנ"ב בירור שלי בדבריו):
"(יז) יכול להפריש וכו' – אף על גב דאין מגביהין תרומות וכו' ביום טוב משום דנראה כמתקן או כמקדיש, בלש ביום טוב לא גזרו ואפילו באין לפניו כהן או במקום שהחלה נשרפת דכיון דמותר ללוש לכתחלה ביום טוב משום דפת חמה עדיף טפי, התירו לו ג"כ לתקן עיסתו ולהוציאה מידי טבל".
הפרשת חלה הותרה לצורך אוכל נפש, ובימינו פרט לפסח שהחלה תחמיץ עד מוצאי יום טוב (עי' לגבי פסח ס"ק כג במשנ"ב) – הדבר מותר. (לא נדון בדיני הולכה לכהן, כיון שאכילת החלה אסורה בימינו).
כתב המשנ"ב לגבי איסור הפרשה תרו"מ וחלה ביום טוב:
"(כ) אסור להפריש וכו' – דאין מגביהין תרומות ומעשרות בשבת ויום טוב היכי דטבילי מאתמול וכנ"ל בס"ק י"ז וכן בהיה אפוי מאתמול דאסור להפריש היום. ואפילו בחלת חוץ לארץ הדין כן ואפילו לא הפריש מחמת שכחה נמי אסור לו להפרישה ואם עבר והפריש אם במזיד אסור לו ולאחרים עד מוצ"ש ואם בשוגג מותר מיד וכדלעיל סימן של"ט במ"ב ס"ק כ"ה".
בחו"ל מותר לשייר חלה ולקובעה אחר שבת ויום טוב, אבל בא"י אסור לעשות כן. ולכן לא נעסוק בכך.
הדרך היחידה לאכול את הלחמניות ביום טוב הוא ע"י הפרשה עליהן ביום טוב, ואכילת המאפה מן העיסה החדשה והלחמניות.
כתב המשנ"ב:
"(כה) ואם רוצה יוכל וכו' – ומיירי שצריך לה או שרוצה לאכול פת חמה ולהכי לא איכפת לן אם אגבה מתוקן גם עיסה הראשונה ואפילו בחלת א"י יכול לעשות עצה זו".
אולם הגביל זאת:
"(כו) עוד עיסה – ודוקא ביש בה שיעור חלה אבל באין בה כשיעור אלא דמצרפה עם הראשונה שיש בה אסור דדמי כמאן דמפריש חלה מעיסה שנילושה מערב יום טוב [מחה"ש ופמ"ג ויד אפרים] ויש מקילין דאפילו אין בה כשיעור וע"י צירוף סל ובמקום הדחק יש להקל".
היינו בעיסה החדשה שעושה צריך להיות שיעור חלה (1660 גרם קמח) ואז בהפרשת חלה מן החלה החדשה פוטר אף את הלחמניות המסופקות.
ודרך ההפרשה כאמור במשנ"ב:
"(כז) ויצרפם יחד – לפי מה שפסק המחבר ביו"ד ס"ס שכ"ה ב' עיסות שיש בהם בכל אחת שיעור חלה א"צ לא צירוף כלי ולא נגיעה אלא מניח שתיהן לפניו ומפריש מזה ע"ז והכא נמי כן אם היה בכל אחת כשיעור".
זאת הדרך הפשוטה: ללוש שיעור החייב בחלה מאותו מין ואח"כ להפריש כשהלחמניות והשיעור החייב בחלה לפניו.
אלא שבדרך כלל מי שלא התארגן על כך לפני יום טוב אין לו אמצעים לאפות בצק בשיעור חלה ביום טוב (תנור וכלי אפיה), וא"כ אינו יכול ללוש ולהפריש לצורך מוצאי יום טוב, וממילא אסור לו ללוש.
הוצע שיכין מעט בצק ויאפה על פלטה של שבת, ויצרף בסל אחד את הלחמניות המסופקות ואת מעט הבצק ויפריש ממנו כזית חלה ואת מה שאפה יאכל ביום טוב.
המשנ"ב בס"ק כט שהובא לעיל כתב שבשעת הדחק יעשה זאת.
אמנם בשער הציון ס"ק מג התיר בגלל שזו חלת חו"ל. ונראה שבא"י רק אם אין לו חלות אחרות יעשה בהערמה כזו, אבל אם יכול ללוות משכניו לחם ליום טוב, עדיף שלא יאפה חתיכת בצק קטנה שבאה בעצם להתיר את הלחם שנאפה קודם יום טוב, ולגביו אין להפריש ביום טוב חלה.
ובשמירת שבת כהלכתה (פרק יא סעיף כח) פסק: "אי אפשר להכין עיסה כשיעור המחייב הפרשת חלה – יכין עיסה קטנה יותר, ויקפיד לעשות אותה דוקא ממין עיסת המאפה שהכין בערב יום טוב, ויאפנה ויתן מאפה זה בסל אחד עם המאפה ששכח להפריש ממנו, או יניח את שניהם במפה ויכסה אותם במפה עצמה ויפריש חלה מן המאפה החדש, וגם כאן יקפיד לאפות על דעת לאכול מן המאפה החדש בו ביום". (והוסיף בהערה לסעיף טז: "חלה שהפרישה ביום טוב, מותר לטלטלה בעודה בידו, ולהניחה במקום מוצנע, אבל אחרי שהניחה מידו, אסורה היא בטלטול משום איסור מוקצה".)
ולכן נלענ"ד שאם אין לו פת אחרת פרט לפת המסופקת, יכין מעט בצק וממנו יפריש חלה, בצירוף סל, אף על הלחמניות המסופקות ויניח את החלה בשקית וישרוף במוצאי חג, ואת הנאפה ביום טוב יאכל ביום טוב. אולם אם יש לו אפשרות ללוות משכניו, היא עדיפה על כל ההערמה הזאת, ובמוצאי חג יברר האם הלחמניות המוכנות מערב שבת הופרשה מהן חלה או שצריך להפריש מהן חלה.1
שינוי מתגי שעון שבת – בשבת ליום טוב וביום טוב
שאלה
שעון שבת כוון מערב שבת להדליק 'פלטה של שבת', אולם כיון שבערב שבת בעלי הבית התארחו, לא כוונו שהפלטה תדלק בליל שבת. עתה ביום טוב הם אוכלים בביתם וצריכים לחמם את האוכל שיאכלו בערב יום טוב. מתי מותר להם לשנות את המתגים של שעון שבת, כדי שידלק ביום טוב?
תשובה
להזיז את המתגים בשבת נראה לי שאסור, מפני שאין בהם צורך לשבת כלל, והרי זו הכנה משבת לחול. כל פעולה שנעשית לצורך יום טוב ואין בה שום צורך לשבת נראה לי שאסורה. ואף אם היא פעולה קטנה מאד כמו הזזת מתגים, סו"ס היא לא נעשית לצורך שבת, ויש בכך זלזול בקדושת השבת. כנלענ"ד.
לאחר צאה"כ האם צריך להדליק את השעון בגרמא – היינו שהפלטה תידלק רק כרבע שעה אחר צאת החג כלומר הזזת המתגים תיעשה שהשעון יידלק לא עם הזזת המתגים, אלא זמן מה אחר הזזתם או שמותר להזיז את המתג בשעון שנמצא בצאת החג, ומיד יידלק השעון ואיתו הפלטה המחוברת לו. השאלה היא עקרונית ולא מעשית, כיון שיהא מספיק זמן לאוכל להתחמם.
נלענ"ד שמותר להדליק מיד את המתג ולהדליק את הפלטה.2 והסיבה היא שהרי הוא עושה זאת לצורך אוכל נפש ומה בין זה לבין הדלקת הגז היוצא מן הכיריים על ידי הבאת אש ממקום אחר, ולחמם על ידו את הסיר. אף כאן הוא פותח את השער – המפסק, ועל ידי כך הפלטה נדלקת. ולכאורה אין בהזזת המתג יותר מהבאת גפרור לגז. וכיון שהוא ממש לצרכי אוכל נפש נראה שמותר.
ועם זאת מהיות טוב ראוי יותר להדליק על ידי גרמא, כיון שאדם רגיל אינו מבחין בין הדלקת פלטה חשמלית להדלקת אור או להפעלות חשמליות נוספות, וישנו חשש שידליק אותם בידים. ולכן עדיף לעשות בדרך גרמא כדי לא לבלבל אדם שאינו מבחין בהגדרות ההלכתיות.
החלפת בלון גז לצורך בישול ביום טוב
שאלה
אדם תכנן להכין אוכל על כירת גז ביום טוב והתברר לו שבלון הגז ריק, האם מותר לו להביא בלון מלא ולחברו ביום טוב?
תשובה
נראה לי שהדבר מותר. מה ההבדל בין זה לבין מי שהכין עצים להסקת תנורו לבישול והוא מבשל עליהם ביום טוב. הרי את העצים הוא מניח ביום טוב. וכן כאן הוא מחבר את בלון הגז ביום טוב.
וכך כתב בשמירת שבת כהלכתה (פרק יג סעיף יא): "מיכל – גז שנתרוקן, מותר לסגור את ברזו, וכן גם מותר לפתוח את ברזו של המיכל המלא, אבל טוב להימנע מלחבר מיכל – גז חדש למערכת".
אולם, (שם) בהערה ס כתב: "שמעתי מהגרש"ז אויערבך זצ"ל, דיש בזה משום עובדין דחול, כיון שצריכים לכך גבורה ואומנות. ושוב אמר לי הגרש"ז זצ"ל, דנראה דשפיר שרי לעשות כן כיון דהוה ממש לצורך או"נ וגם רגילין תדיר לפרק ולהחזיר, ואין זה דומה לעושה פחם או פתילה דאסור, עכ"ל. ועיין סי' שב סע' ד, לגבי מכבש של אומן, דכיון שתחוב בחזקה, התרתו דומה לסתירה, וא"כ י"ל דהה"נ הכא". ונלענ"ד שאף כאן חיבור צינור לבלון אין בו מעשה אומן, והחיבור בחוזק הוא כדי שלא יברח גז ואין בכך חיבור בחוזקה, ומכבש של אומן הוא לצורך גיהוץ ולא לצורך אוכל נפש.