חבל נחלתו כו כו
סימן כו
ספירת העומר וקו התאריך
בקצה הימני קו התאריך הבינ"ל (התמונה מתוך אטלס מלפני כ-60 שנה)
הקדמה
כדור הארץ כשמו הוא בצורת כדור. והוא מסתובב על צירו (הדמיוני) כל עשרים וארבע שעות (יש מתארים זאת שהשמש סובבת אותו כל עשרים וארבע שעות – ולגבי שאלה דידן אין זה משנה).
השמש מאירה על כדור הארץ כל הזמן, ואילו כדור הארץ המסתובב ממערב למזרח יוצר זריחה ואח"כ יום וצהרים בהם השמש מעל ראשנו ואח"כ שקיעה ולילה. כיון שסיבוב כדור הארץ בלתי פוסק, לכל מקום זריחה שלו ושקיעה שלו.
כדי שמנין הימים יהיה אחיד בכל העולם – צריך לקבוע קו אורך שבו מתחיל היום העולמי, כשמצדו המזרחי מתחיל היום ומצדו המערבי מסתיים היום.
בעולם נקבע קו אורך 0 מעלות – בגריניץ' בלונדון. ו-180 מעלות מזרחה הוא קו החלפת התאריך וממנו ומזרחה מתחיל היממה, ו-180 מעלות מערבה מגריניץ' הוא סוף היממה העולמית.
בעם ישראל כבר מזמן הגאונים עסקו בשאלת קו התאריך הישראלי. לכולם ברור שנקודת המרכז הישראלית היא ירושלים ובית המקדש (ולא גריניץ'), היכן מתחילה היממה הישראלית (=קו התאריך) נחלקו הראשונים והאחרונים, ולא נברר במאמר זה את המחלוקת. נסמוך במאמר על הפסיקה של הרה"ר הגרי"א הרצוג זצ"ל שכינס את רבני דורו ופסקו כדברי הגרי"מ טוקצינסקי ש-180 מעלות מזרחה מירושלים מתחילה היממה הישראלית, וממערב לקו זה קו התאריך הישראלי מסתיימת היממה וכיון שמקומה של ירושלים לפי קוי האורך הבין לאומיים כ-35 מעלות מזרחה לגריניץ' קו התאריך הישראלי הוא במאתים וחמש עשרה מעלות אורך ממזרח לגריניץ', או לפי המינוח המקובל 145 מעלות ממערב לגריניץ'1.
שאלה
העובר את קו התאריך עפ"י התורה ממזרח למערב נוסף לו יום, העובר את קו התאריך ממערב למזרח נחסר לו יום. ולגבי ספירת העומר יכול להיוצר מצב שבו בשני ערבים יצטרך לספור את אותו יום כיון שהגיע ממזרח למערב. ולהיפך אם עבר ממערב למזרח במקומו החדש סופרים כבר שני ימים קדימה ולו לכאורה יחסר יום.
לדוגמא: אוסטרליה נמצאת ממזרח לקו התאריך התורני2 והיום בה מתחיל לפני ארץ ישראל, ובאמריקה היום מתחיל לאחר ארץ ישראל. במידה ואדם נוסע מאוסטרליה לאמריקה וספר ספירת העומר באוסטרליה ואח"כ טס לאמריקה יצא שבתפילת ערבית הבאה יספור אותו יום אותו ספר באוסטרליה. ולהיפך אם ספר באמריקה ולפני ספירת היום הבא טס לאוסטרליה יצא שנחסר לו יום מפני שבאוסטרליה כבר סופרים עוד יומיים מספירתו הקודמת.
והשאלה היא האם יכול להמשיך ולספור בברכה.
תשובה
א. רבו בימינו העוסקים בשאלה זו, שהתחדשה בעיקר עקב המצאת המטוסים והמעבר ממקום למקום במהירות יחסית. בחלק א' סימן לג מספרי עסקתי בשאלה זו, ואחזור ואשנה אותה. (קראתי שבעבר, רב החובל באוניות שעברו את קו התאריך הבין לאומי – היה מודיע כיון שעברנו ממזרח למערב: הרי היום לא יום שלישי אלא יום שני וכן להיפך).
ב. תשובה אחת מקורית, אבל קשה, היא לאדמו"ר האחרון של חב"ד. בקובץ יגדיל תורה לרמ"מ שניאורסון (עמ' 159) כתוב:
"כשאחד עובר את המקום (קו התאריך) בתוך ימי הספירה – הרי מאחר שמצות ספירת העומר מוטלת על כל יחיד לחוד עליו למנות את הספירה שלו, לפי חשבון הימים שלו, שאינו תלוי בספירה המנויה ע"י אחרים בצד זה של קו התאריך שאליו הגיע. לדוגמא פסח שחל בשבת ואחד נוסע ממזרח למערב [נלענ"ד טעות והכוונה ממערב למזרח] ביום השני בשבוע לאחר ספירת היום השני לעומר עבר את הקו ושם היום השלישי בשבוע, הרי כשמגיע הלילה הבא עליו למנות את הספירה הבאה לאחר ספירתו השניה היינו – את הספירה השלישית למרות שכל הנמצאים מאז תחלת ימי הספירה במקום שאליו הגיע – מונים אז (ביום הרביעי בשבוע) כבר את הספירה הרביעית. הוא הדבר כשמישהו עבר את הקו ממערב למזרח [נלענ"ד טעות והכוונה ממזרח למערב] עליו למנות את הספירה השלישית, למרות שבמקום ההוא עדיין נמנית הספירה השניה".
"שכן, כאמור, אין ספירת העומר מצוה על כלל ישראל, כי אם מצוה על כל יחיד במיוחד למנות את הימים שלו, כמה שעברו לדידו מתחילת ספירות העומר שלו".
לפי דרך זו לא משנה כלל מקום המצאותו של הסופר, הוא סופר לאחר צאת הכוכבים במקום המצאותו יום אחר יום – ואפילו שבועות יפול ביום חמישים ואחת, או ביום ארבעים ותשע של ספירתו הוא לפי מצותו עושה.
כאמור זו תשובת הרה"ג מ"מ שניאורסון זצ"ל, אולם תשובתו לענ"ד קשה שכן יש מצב שחג השבועות אצלו יחול ביום חמישים ואחד לספירתו, או ביום הארבעים ותשעה לספירתו – ולא מצינו שכ"א יחגוג שבועות לפי ספירתו. וכן אין לספור בשבועות ספירת העומר – כיון שזה כתרתי דסתרי ואתי לזלזולי ביה (כדברי בעל המאור [פסחים כח ע"א]: "ואם באנו לספור ב' ספירות מספק נמצאת ספירה שניה מושכת עד יום טוב ראשון של עצרת ואתי לזלזולי ביום טוב דאורייתא הילכך אין לנו אלא מה שנהגו").3
יתר על כן, כתבתי בחלק א סי' לג שקיימת שיטת תנאים המחייבת ספירת העומר אף בבית דין:
"בתו"כ [אמור פרק י"ב]: "וספרתם לכם כל אחד ואחד" אבל בספרי ראה [קפ"ה]: "תספר לך בבי"ד, ומנין לכל או"א, ת"ל: 'וספרתם לכם' לכאו"א" וכן במנחות [ס"ה ע"ב]: "ת"ר וספרתם לכם שתהא ספירה לכאו"א" ושם [ס"ו ע"א]: "ריב"ב אומר אינו צריך הרי הוא אומר תספור לך ספירה תלויה בבי"ד יצתה שבת בראשית שספירתה בכל אדם" למדנו שיש שיטת תנאים שחובת ספירה אף בבי"ד וכ"נ שסוברים הראשונים: הלכות גדולות [הל' מנחות] היראים [סי' רס"א] ושבה"ל [סי' רל"ד] שהביאו שיטה זו. יתירה מזאת, כתב בחזקוני [ויקרא כ"ה ח'] "וספרת לך שבע שבתות שנים לפי שאין כאן אלא ספירה אחת והיא בבי"ד אי"צ לברך, אבל עומר דכתיב ביה שתי ספירות אחת בפרשת אמור ואחת בפרשת ראה אחת לב"ד ואחת לציבור צריך לברך" אבל ברא"ש [סוף פסחים] פסק: ספירה לכל אחד וא' ולא לבי"ד וכ"כ בעיטור".
"פוסקי ההלכה הרי"ף והרמב"ם לא הזכירו מזה מאומה. אולם קביעת עצרת היא ליום החמישים מהחל חרמש בקמה, וקביעה זו היא של בי"ד, וע"כ אף לרמב"ם לכ' חובת ספירה (אף אם לא בפה). על בי"ד. [עי' רמב"ם תמידין ומוספין פ"ז, וסה"מ עשין מ"ה, מ"ו]".
ג. . כך הסיק בשו"ת 'באהלה של תורה' (ח"ב סי' עב עמ' 262) מתוך התמודדות עם שיטת הגרמ"מ שניאורסון:
"ולמסקנה נלענ"ד כמש"כ שאע"פ שהספירה היא לכל אחד ואחד, לא יתכן שאדם יספור ספירה המנוגדת לכלל ישראל וימנה מ"ט לעומר כשעם ישראל חוגג את חג השבועות, ולכן עליו להתאים את ספירתו הפרטית עם כל הציבור כולו, ואין כאן חסרון של יום כי הוא לא החסיר אף יום, אלא התאים את ספירתו לספירת הכלל ואין כאן שום חסרון. ואף את"ל שיש כאן חסרון של יום מכיון שזהו התמימות שלו הוא יכול לספור בברכה עם הציבור כולו. וכדאי שיספור מיד בבואו לאוסטרליה את הספירה לפי מנהג המקום אע"פ שבאותו יום בעודו באמריקה ספר ספירה אחרת".
"וכדי לצאת מספק יש מקום אולי להציע לו שיתנה שאם הספירה שהוא מחויב בה היא המשך ספירתו הקודמת, הוא סופר גם אותה כדי לצאת י"ח ואין כאן שתי ספירות מספק, אלא יש כאן ספירה עיקרית אחת ודאית ועוד ספירה נוספת ליתר הידור. בפרט לפי הרז"ה הסובר כנראה שאפשר לספור שתי ספירות מספק כפי שהוכיח הדבר אברהם".
"מיהו גם לפי תנאי זה עליו להפסיק את ספירתו בערב שבועות יחד עם כלל ישראל, ואל לו לספור בליל שבועות. שלא מצינו חג שבועות פרטי. וכן יש לחוש דאתי לזלזולי בה. ובמפורש נאמר בתורה במתן תורה 'ויחן שם ישראל נגד ההר – כאיש אחד בלב אחד'. וכן עצרת רגל היא שנאמר 'כאיש אחד חברים הכתוב עשאן כולן חברים' (עיין חגיגה כ"ו א') ולכן מסתבר שגם הספירה אע"פ שהיא לכל אחד ואחד אין פירושה פרישה מן הציבור אלא אדרבה אין בכלל אלא מה שבפרט, והציבוריות עצמה מחייבת שכל יחידיה יהיו שלמים לעצמם כדי שהציבור כולו יהיה בתכלית השלמות".
זאת שיטת הגרמ"מ שניאורסון ואלו דחיותיה.
ד. השיטה היותר מקובלת היא תשובתו של הרב בצלאל שטרן שהיה ראב"ד מלבורן באוסטרליה.
בשו"ת בצל החכמה (ח"ה סי' צו) דן במי שטס מאוסטרליה לארה"ב לאחר שספר באוסטרליה וכתב: "בעצם יש לדון בזה על אפשרות של ג' דרכים – א) שיספור באותו לילה י"ג לעומר כפי חשבון מקום המצאו, אבל הרי הוא ספר כבר י"ג אמש קודם יציאתו מאוסטרליא. – ב) ימשיך ספירתו. אמש ספר י"ג וכעת יספור י"ד. אבל הרי במקום המצאו אין זה אלא יום כ"ח בניסן שהוא י"ג לעומר ואיך יספור בו י"ד. – ג) יספור בו שני ימים ויאמר, היום שלושה עשר יום שהם וכו' ושוב אח"כ יאמר היום ארבעה עשר יום שהם וכו'. אבל הרי דעת האבני נזר והערוגת הבושם שאין לספור שני ימים מספק, דכיון שאינו יודע באיזה יום הוא עומד אין זו חשיבא ספירה וכתבתי מזה במקום אחר".
והסיק שם למעשה:
"העולה להלכה: א) חצה את קו התאריך הבין לאומי באמצע ימי הספירה מאוסטרליא לאמריקה על דעת להשאר שם, יספור בלילה הראשון אחר חצותו את הקו אותו היום שספר במקומו בלילה שלפני חצותו את הקו, אבל בלא ברכה. ושוב בלילות הבאים ימשיך לספור בברכה. ב) דוקא כשבמקומו הי' יום ט' וספר יו"ד לא יצא אפי' דיעבד, אבל אם בשעה שספר הי' במקומו יו"ד אף שבא אח"כ למקום ששם הי' בעת ספירתו יו"ד רק יום ט' שפיר יצא ויכול להמשיך ולספור הלאה בברכה כל הימים כחשבון מקומו של עכשיו. וכדבריו הביא בס' מעדני שלמה (עמ' קמג) בשם הגרש"ז אוירבך. וכ"נ מדברי שו"ת משנה הלכות (ח"י סי' קכא).
בסימן הבא דן בשו"ת בצל החכמה (ח"ה סי' צז) במקרה ההפוך: "קודם נסיעתו מאמריקה ספר שם אור ליום כ"ח ניסן, היום שלשה עשר יום שהם וכו' לעומר, וכאשר חצה את קו התאריך באמצע היום הוקדם התאריך יום שלם והי' שם חצות היום של יום כ"ט ניסן שהוא יום י"ד לעומר. איך יספור כאשר יהי' לילה שהוא במקום המצאו אור ליום ל' ניסן והוא יום ט"ו לעומר, והוא הרי ספר אתמול ליל שעבר יום י"ג נמצא חסר לו ספירת יום י"ד לעומר".
וכך הסיק:
"העולה להלכה: א) עד כמה שאפשר ראוי להמנע מלעבור את קו התאריך באמצע ימי הספירה בכיוון מערב העולם. ב) העובר את קו התאריך הבין לאומי באמצע ימי הספירה בטיסה בכיוון מערב העולם (מאמריקה לאוסטרליא) בין על דעת להשתקע ובין על דעת לחזור, יספור מיד אחרי חצותו את הקו, ועכ"פ קודם צאת היום את הספירה שסופרין בעבר הקו שהגיע לשם. וכגון שספר באמריקה י"ג לספירה שוב עבר את קו התאריך באמצע היום יספור מיד י"ד לעומר וכאשר יהי' לילה אח"כ יספור ט"ו לעומר וכך ימשיך שוב כאשר יגיע לילה לספור ט"ז וכך ימשיך לספור עד תשלום ימי הספירה והכל בלי ברכה. ג) לא נראה להצריך לספור אחר שעבר את הקו שתי ספירות בכל לילה (דהיינו בלילה הראשונה יספור י"ד וט"ו וכן עד ערב החג שאז יספור מ"ח ומ"ט ושוב בליל החג לא יספור כלל וע"ש בפנים".
ועי' בשו"ת אבני ישפה (ח"ו סי' מה ענף ז4).
שיטתו של הג"ר בצלאל שטרן היא לפעול עפ"י הספיקות במחלוקות ולפעול עד כמה שיותר שיוכל לברך ולספור.
ה. לאחר הבאת עיקרי דעות הפוסקים אכתוב את דעתי.
הבאתי במאמרי (בכרך הראשון) כמה נקודות חשובות לגבי הדרך המוצעת לנהוג בשאלה זו.
1. ישנה מחלוקת ראשונים האם ספירת העומר בימינו היא מן התורה (רמב"ם) או מדרבנן (תוס', רא"ש, טור). המשמעות היא שלגבי הספירה עצמה מספק ודאי ראוי לספור. השאלה היא לגבי הברכה כיון שספק ברכות להקל האם ראוי שלא לברך.
2. בדין 'תמימות':
שיטת רס"ג ורב יהודאי גאון שתמימות לעיכובא ביום ראשון בלבד – היינו שלא יחסר את היום הראשון.
שיטת בה"ג שתמימות לעיכובא בכל יום ואם חיסר יום אחד אינו יכול לספור.
שיטת רה"ג (לאחר החורבן לכה"פ) ושיטת תוס' שתמימות אינו מעכב את ספירת הימים והוא כעין הידור בלבד.
לשיטה הראשונה והאחרונה כל יום בספירת העומר הוא מצוה בפני עצמה בברכה, וחסרון של יום (פרט ליום הראשון לשיטה הראשונה) אינו מעכב בדיעבד. וממילא לשיטה זו אף אם ביום המעבר של קו התאריך ממערב למזרח או ממזרח למערב נוצרה בעיה של ספירה בברכה, הרי בשאר ימים ניתן להמשיך ולספור בברכה.
3. בחלק כא סימן יד הבאתי כי לענ"ד אחד יכול להוציא אחרים בברכה ובספירה וראוי להשתמש בדרך זו במקרי ספק.
מתוך בסיסים הלכתיים אלו נלענ"ד, כי זמן מחובר למקום בעולם הזה, ולכן גם בספירת העומר הוא צריך לספור לפי המקום בו הוא נמצא. הספירה אינה אישית לו בלבד אלא לבני המקום, כל אחד ואחד לפי מקומו. היינו כל עם ישראל סופר ספירת העומר יחד עם הספירה בירושלים שהיא מרכז העולם, וכל יום ויום משתנה לפי מקומו בעולם וזריחת החמה במקומו.
המשמעות היא שאם יחסר לו יום אחד לספירה ידלג עליו ויספור כמקום בו הוא נמצא אע"פ שיחסר יום. וכדי לצאת מהספקות ראוי שישמע את הברכה ואת הספירה מבן המקום ויצא בכך ידי חובה.
ואם נוסף לו יום כגון שכבר ספר באוסטרליה ויגיע לאמריקה בזמן שיספרו שם את אותו יום – שכבר ספר יכול לספור שוב ללא ברכה, ואחר כך ימשיך לספור בברכה. ואם 'הפסיד' יום כגון שספר באמריקה י"ג לעומר ובלילה הגיע לאוסטרליה ושם כבר סופרים ט"ו לעומר ידלג לט"ו וישמע ברכה וספירה מאחרים וכך יצא מספק ידי חובה (פרט לשיטת בה"ג).