חבל נחלתו כו יח
סימן יח
חמר מדינה בימינו
שאלה
מה נחשב כ'חמר מדינה' בימינו ובאלו מצבים מותר לברך עליו?
תשובה
א. נפתח בבירור לאלו מצוות מועיל חמר מדינה ואח"כ אלו משקים יכולים לשמש כחמר מדינה.
בפסחים (קז ע"א) מובא לגבי הבדלה:
"אמרי ליה מר ינוקא ומר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי: זימנא חדא איקלע אמימר לאתרין, ולא הוה לן חמרא. אייתינא ליה שיכרא – ולא אבדיל, ובת טוות. למחר טרחנא ואייתינא ליה חמרא, ואבדיל, וטעים מידי. לשנה תו איקלע לאתרין, לא הוה לן חמרא, אייתינא שיכרא. אמר: אי הכי – חמר מדינה הוא. אבדיל וטעים מידי".
ובהמשך (פסחים קז ע"א):
"בעא מיניה רב הונא מרב חסדא: מהו לקדושי אשיכרא? – אמר: השתא ומה פירזומא ותאיני, ואסני, דבעאי מיניה מרב, ורב מרבי חייא, ורבי חייא מרבי – ולא פשט ליה, שיכרא מיבעיא? סבור מינה: קדושי הוא דלא מקדשינן עילויה, אבל אבדולי – מבדלינן. אמר להו רב חסדא: הכי אמר רב כשם שאין מקדשין עליו – כך אין מבדילין עליו".
ופרש רשב"ם (פסחים קז ע"א):
"חמר מדינה. אין יין אחר בעיר הזאת כי אם שכר הלכך מבדילין בו וכן הלכה. אבל מים לא איקרו חמר מדינה ואין מבדילין על המים אפילו היכא דליכא שכר ויין".
כתב בפסקי תוספות (פסחים פ"י – ערבי פסחים אות רסח): "ברכת המזון מברך על חמר מדינה ואפי' הבדלה ולא על הפת ור"ת פירש אין מקדשין על הפת ועל השכר צ"ע".
באר הרא"ש (פסחים פ"י סי' יז):
"...ונראה שדעת ר"י נוטה שמקדשין על השכר היכא דהוי חמר מדינה וכ"כ רבינו אב"ן דמקדשין על השכר אם הוא חמר מדינה, ויראה לי אף על פי שיכול לקדש על השכר אם הוא חמר מדינה, טוב הוא יותר לקדש על הפת כיון שהסעודה באה לכבוד שבת, אבל בבקר יראה שיברך על השכר קודם ברכת המוציא. דאל"כ בטלה קידוש של היום דרבינן ליה מקרא כמו קידוש הלילה ולמה נבטלנו כיון דאפשר לקיימו על השכר. ויקנה"ז יעשה על השכר וזה טוב יותר ממה שיעשה הבדלה שלא כהלכתא מכח טפלה. ורב עמרם שכתב שיעשה יקנה"ז על הפת דילמא ס"ל דאין מקדשין על השכר כלל ורוב הגאונים הסכימו שמקדשין על השכר היכא דהוי חמר מדינה. ת"ר אין מקדשין אלא על היין ואין מברכין אלא על היין אטו אשיכרא ואמיא לא מברכין שהכל אלא אמר אביי ה"ק אין אומר הבא כוס של ברכה אלא על היין אבל אשיכרא לא והני מילי דלא קבע עילויה אבל קבע עילויה לית לן בה. רבינו שמואל ב"ר מאיר לא גריס דלא קבע עילויה וכו' דסבירא ליה כיון דברכת המזון טעונה כוס מה תלוי בקביעת סעודה מיהו היכא דהוה חמר מדינה נראה דמברכין עליו דהא הבדלה דלכולי עלמא טעונה כוס מבדילין עליו וכ"ש בהמ"ז דאיכא למ"ד בפרק אלו דברים (דף נב א) דאינה טעונה כוס".
עולה מן הרא"ש שמקדשים על שיכר כשהוא חמר מדינה אולם יותר טוב לקדש על יין, ובלילה בקידוש אם אין יין עדיף לקדש על הפת, ולקידוש הבוקר מותר בשיכר, וכן מבדילים עליו ואף ראוי לכוס של ברכה.
ב. פסק השולחן ערוך (או"ח סי' רעב ס"ט) לגבי קידוש של הערב: "במקום שאין יין מצוי, י"א שמקדשים על שכר ושאר משקין, חוץ מן המים. וי"א שאין מקדשין. ולהרא"ש, בלילה לא יקדש על השכר אלא על הפת, ובבקר יותר טוב לקדש על השכר, שיברך עליו שהכל קודם ברכת המוציא, שאם יברך על הפת תחלה אין כאן שום שינוי, ודברי טעם הם".
ורמ"א הגיה: "וכן המנהג פשוט כדברי הרא"ש". היינו בלילה סדר הקדימויות הוא: יין, פת, חמר מדינה.
ג. לגבי חובת הקידוש ביום כתב בערוך השולחן (או"ח סי' רפט ס"ג): "וטעמו של קידוש זה הוא מפני כבוד היום והסעודה". כלומר הוא לא בא לצורך עצמו אלא מצד כבוד היום.
ופסק השולחן ערוך (או"ח סי' רפט ס"ב): "במקום שאין יין מצוי הוי שכר ושאר משקין, חוץ מן המים, חמר מדינה ומקדשין עליו. ואם אין לו שכר ושאר משקין, אוכל בלא קידוש".
באר בערוך השולחן (או"ח סי' רפט ס"ה): "קידוש זה אין מקדשין על הפת ואף על גב דבלילה מקדשין על הפת בשם יש היכר שהוא קידוש מפני ברכת הקידוש אבל ביום שאין בו רק הברכה שיברך המוציא א"כ לא ניכר הקידוש כלל, ולכן במקום שאין יין מצוי יעשה קידוש על יי"ש או שכר או שארי משקין אף דבלילה לא התרנו זה לכל הדיעות שיש סוברים דווקא על הפת כשאין יין כמ"ש בסי' ער"ב, אבל בשחרית הכל מודים מהטעם שנתבאר. ואפילו לא הוה חמר מדינה דאיזה הפסד יש בזה דהא אין כאן רק הברכה שלה ועכ"פ יהיה היכר לקידוש וכ"כ רבינו הב"י בספרו הגדול ע"ש [ועמג"א סק"ג]. ולפ"ז נלע"ד דאם אין שום משקה יכול לקדש גם על חלב כדי שיהיה היכר ואם אין שום משקה אוכל בלא קידוש, כלומר שיברך המוציא על הפת ויכוין לשם קידוש, והיינו שמקודם זה לא יאכל מאומה דמה יעשה כיון שאין לו, ואם גם פת אין לו יאכל שארי דברים דמה לו לעשות [שם סק"ד]".
ולדברי ערוה"ש חלב אינו חמר מדינה1 אלא שעדיפה ברכה על משקה לפני הסעודה. ולכן סדר הקדימות הוא: יין, חמר מדינה, משקה שאינו מים.
ד. לגבי הבדלה פסק השולחן ערוך (או"ח סי' רצו ס"ב): "אין מבדילין על הפת, אבל על השכר מבדילין אם הוא חמר מדינה וה"ה לשאר משקין, חוץ מן המים".
ובאר המשנה ברורה (סי' רצו ס"ק ח): "על השכר מבדילין – אם אין לו יין ואם יש לו יין הוא קודם לכל המשקין [או"ז] וחז"ל הפליגו ג"כ בגודל המצוה ואמרו המבדיל על היין או שומע מאחרים שמבדילין הקדוש ברוך הוא קוראהו קדוש ועושהו סגולה שנאמר והייתם לי סגלה מכל העמים ואומר ואבדיל אתכם מן העמים [טור]".
עולה שסדר הקדימויות הוא: יין ואח"כ חמר מדינה.
ה. מה נקרא חמר מדינה בימינו.
בימינו יין אינו חמר מדינה, לע"ד. אין שותים אותו בסעודות חשובות כגון סעודת בר מצוה או בחתונה2. וקדימותו היא בגלל חשיבותו שהוא יין.
לגבי שאר משקין כתב בבאור הלכה (סי' רעב ס"ט): "שמקדשין על שכר – עיין במ"ב והוא מהמ"א בשם הפוסקים ודעת הרמב"ם דאם רוב שתיית המדינה הוא שכר מקרי חמר מדינה, ומשמע דאפילו יש ג"כ יין בעיר [ועיין בא"ר] אך הוא (=הרמב"ם) סובר דלא מהני חמר מדינה אלא בהבדלה אבל בקידוש אין רשאי לקדש על שום משקין חוץ מן היין".
וכן במשנה ברורה (סי' רצו ס"ק י) כתב: "ובח"א כתב דבשעת הדחק יש להבדיל על משקה קווא"ס3 ולא ידעתי טעמו, ואולי מיירי בשנעשה משקה חשוב כעין משקה שכר וגם זה דוקא אם עיקר שתיית ההמון הוא מהמשקה הזה דאל"ה לא הוי חמר מדינה".
בימינו בסעודות חשובות מגישים בירה (לבנה ושחורה), קוקה קולה ומיצי פירות הנעשים מתרכיזים עם סודה או עם מים4. וזה לכאורה רוב שתיית המדינה פרט לתה וקפה, ולכאורה לפי דעת המשנ"ב כיון שהם רוב שתיית המדינה – הם חמר מדינה.
ו. כתב בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ב סי' עה):
"בדבר המשקאות של מיני סאדע [סודה] אם יש להם דין חמר מדינה לקדש בשחר ולהבדיל עליהן, הנכון לע"ד דהן כמים בעלמא דאף ששותין אותם גם בסעודות החשובות ומכבדין בהם אבל הוא רק כשתיית מים לצמאון ולהתקרר בימים החמים ובשעה החם להם, והכבוד בהם הוא ג"כ רק כשצריכין לזה וגם במים צוננין מכבדין כשצריכין להם. וחשיבות משקה הוא שאין השתיה מחמת שצריכים להם לצמאם אלא שותים אותם אף בלא צורך לגופם אלא בשביל כבוד הסעודה וכבוד האורחים, דאין שום אדם שותה יין ויי"ש ושכר לצמאו דע"ז שותין מים שיותר עדיפי אלא רק לכבוד בעלמא שותין אותן ואלו המינים נקראים בשם משקה וחמר מדינה".
"ואף המתירין לקדש ולהבדיל על טיי [תה] מתוק עיין בעה"ש סימן ערב סעי' י"ד נראה שבטיי דרך העולם שמכבדין ושותים זה אף שאין צריכים כלל לשתות אלא מפני הכבוד, ולכן מחשיבים זה למשקה אף שלכאורה הם מים ממש. והמתירין גם על חלב אולי הוא מחמת שחלב שותין שלא לצורך צמאון וכשמכבדין לאורח בכוס חלב לא יוכל לומר שאינו רוצה לשתות משום דאינו צמא, דחלב שותין גם שלא לצמאון ויתחשב שאינו רוצה להתכבד ולכבד, לכן מחשיבין זה למשקה שמכבדין בו כחמר מדינה, אבל המיני סאדע אין שותים אותם אלא לצמאון וכשיכבדו אותו במשקה סאדע והוא אינו צמא ולא ישתה לא יתחשב לאינו רוצה להתכבד ולכבד לכן אף לדידהו אין להחשיב זה למשקה דחמר מדינה ואין לקדש ולהבדיל עליהן".
דברי האג"מ מתאימים לדורו, לגבי מיצים על בסיס מים וסודה. אמנם לגבי קוקה קולה דומני שאין שותים רק לצמאון אלא מפני חשיבות הסעודה וק"ו בירות למיניהן.
וכך הסיק בשו"ת יביע אומר (ח"ג, או"ח סי' יט אות יא): "כלל העולה שאין לעשות קידוש ליל שבת, או הבדלה במוצאי שבת, לא על קפה או תה, ולא על מיץ הדרים וכיו"ב. שאינם נחשבים לחמר מדינה. (וה"ה לגזוז או קוואס או מי – סודה). וכל המקדש והמבדיל על משקאות אלה וכיו"ב, הרי הוא נושא שם שמים לבטלה. כאשר הוכחנו במישור מפי סופרים וספרים".
ביבי"א למד מפי ספרים וסופרים, אולם לא הביא בתשובתו מה הם הגדרים לחמר מדינה. אם כמשנ"ב משום שרוב שתיית המדינה כן, או כאג"מ משום שהם משקים ששותים לשם אירוע ולא לצמאון בלבד. ולכאורה חמר מדינה צריך להיקבע לפי מנהג הדור ולא עפ"י מה שנהגו במקום ובזמן אחר.
ז. בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ח סי' טז) כתב:
"(א) הנה לפענ"ד אפשר שפיר בשעת הדחק להבדיל על קפה שחור, ואפילו גם על קפה עם חלב, בהיות וזה כיום כחמר מדינה. דבמ' פסחים ד' ק"ז ע"א הותנה רק תנאי של חמר מדינה, והרשב"ם כתב רק לאפוקי מים שלא יכול בשום פנים לקבל דין של חמר מדינה, ואין כל תנאי לגבי הבדלה שצריך שיהא גם משקה כזה שמרוי ומשכר. וכך נפסק בפשטות בשו"ע [או"ח] סי' רצ"ו סעי' ב' דמבדילין עם כל המשקים אם הוא רק חמר מדינה, ויוצא מכלל זה רק מים, וזה לא מסתבר כלל לומר דקפה שחור או עם חלב או חלב לבד, נחשבים ג"כ כמים בלבד".
והמשיך בשו"ת ציץ אליעזר:
"והכי ראיתי להגאון האדר"ת ז"ל בקונטרסו עובר אורח הנדפס בסו"ס ארחות חיים שם דמסתמך ובא על סיום דברי המהרש"ם בזה בלשון וצ"ע למעשה, וכותב וז"ל: ואולם שמעתי בשם גאונים רבים מדור שלפנינו ז"ל שהורו להבדיל על כוס טייא [תה] מתוקה או קאפפע [קפה] מתוקה, ואחד מגאוני הדור זצ"ל קיים כל ימיו כוס של ברכה בכוס של קאפפע, ונראה מדעתם דחמר מדינה נקרא כל שהוא עשוי לכיבוד לאורחים וכיו"ב וכמו שהוא גם טייא וקאפפע משא"כ חלב עכ"ל. הרי שאע"פ שמצד אחד מסתייג לגמרי הגאון האדר"ת ז"ל מהנטייה של הגאון המהרש"ם ז"ל להתיר להבדיל על חלב, [וכך סובר גם בשו"ת נטע שורק חאו"ח סי' ו' דאסור להבדיל על חלב ע"ש]. הרי מאידך גיסא הצטרף בדעתו הגדולה אל אותה ההוראה שמעיד את אשר הורו גאונים רבים בדור שלפניו להתיר להבדיל על כוס קפה מתוק, וגם לרבות על כוס טייא מתוק. ועל כן אין שום ספק בדבר שאפשר בלב בטוח להסתמך על ההוראה הזאת מבלי כל חשש לשמא יש בזה משום ברכה לבטלה ח"ו".
"(ד) אחד הוא הבעל הלכות קטנות בח"א סי' ט' שמנמק הטעם שלא לקדש על קפה מפני דאין לקדש אלא על חמר מדינה דמרוי ומשכר דומיא דיין עייש. ובלבד דאין כל הכרח מדבריו שיסבור לנימוק זה גם בנוגע להבדלה. (ובספר שו"ת שם משמעון חאו"ח סי' י"ד העתיק בזה בשם הלק"ט שלא כדת). הנה כאמור אין זה במשמעות כלל מפשטות דברי הגמ' והשו"ע דאיתא שרק מים מוצא מכלל חמר מדינה, והב"י בטור או"ח סי' רע"ב כותב בהדיא דמשמע בגמ' דשכר שמבדילין עליו לאו דוקא של תמרים אלא הוא הדין משקה של שאר הפירות ע"ש, ומשקה של שאר הפירות הרי ג"כ אין משכרים [ומדברי ב"י אלה ראי' מפורשת שאפשר להבדיל גם על מיץ ההדרים ומי תפוחים ואגסים אם הם משקה מדינה. וכפי שהובא ביביע אומר שם בשם ספר שו"ת שאילת משה שהעלה כן להלכה כיעו"ש] והחיי אדם כלל ח' סעי' י"ג מתיר בהדיא להבדיל אפי' על קוואס. והמ"ב בסי' רצ"ו סק"י שמפקפק בזה על הח"א הוא רק מכח זה, דלא חשיבי וכמו מים הוא, ובכל זאת מצטרף ג"כ למעשה להתיר להבדיל על זה בשנעשה משקה חשוב ועיקר שתייה [שתיית[ ההמון הוא מהמשקה הזה כיעו"ש, וקפה שחור, וכן עם חלב או חלב לבד, ידוע לכל דמשקה חשוב הוא, וגם שתיית ההמון הוא מזה".
"ועל כן גם אפילו אילו דעת ההלק"ט היא דגם בכוס של הבדלה צריך גם לתנאי של מרוי ומשכר נלפענ"ד דבטלה דעתו נגד הרבים שכנגדו [וזהו חוץ מה שיש גם לומר דגם קפה וחלב יש בהם ג"כ במדת מה מן הסגולה של מרוי ומשכר]"...
לפי דעת הציץ אליעזר אין צורך במשקה הנשתה בגלל חשיבות האירוע, ולא משקה 'מרוי ומשכר' אלא משקה הנשתה ע"י רוב הציבור (וכמו שכתב המשנ"ב) וע"כ מכשיר קפה ותה כחמר מדינה. ולפי דבריו קוקה-קולה ובירות למיניהן ואולי אף מיצים תוססים וכד' יחשבו כחמר מדינה.
ח. כך סיכם בפסקי תשובות (או"ח סי' רעב , ט)5:
"גדר 'חמר מדינה', וקידוש והבדלה על יי"ש וליקר תה וקפה ושאר משקין"
"סעי' ט', שו"ע: במקום שאין יין מצוי, יש אומרים שמקדשין על שיכר ושאר משקין חוץ מן המים וכו'. עיין היטב בהמשך דברי השו"ע והרמ"א ומשנ"ב וביה"ל הכא ובסי' רצ"ו (סעיף ב') ובסימן קפ"ב (סעיף ב'). והרבה דיו נשפך וקולמוסין נשתברו בהבנת סוגיא זו דהגדרת 'חמר מדינה', ועוד נוסף קושי להגדירו לפי מציאות הזמן והמקום, ושורש הדבר כי יש לדון איזה משקה בא בחילוף ליין ואיזה בא כחילוף למים, ונסכם בקצרה נושא מורחב זה להלכה למעשה באופן השוה לכל נפש בעזה"י".
"א. יין – ראש וראשון לכל המשקין (ומיץ ענבים בכלל יין), כיון שתכונתו שהוא סועד וגם משמח, ותמיד הוא בגדר משקה מכובד שמתכבדים בו, לכן מקדשין ומבדילין עליו, אפילו אין רגילין כלל בשתייתו (ערוה"ש סוסע"י י"ד), ואפילו אין נוהגין לקבוע סעודה עליו, לעולם אין מאבד מערכו וחשיבותו".
"ב. משקה המשכר (יי"ש וקוניאק, ושאר משקאות חריפים לסוגיהן, וליקרים לסוגיהן, ובירה לבנה לסוגיה). כיון שמתכבדים בו בסעודות חשובות, ומכבדים בו אורחים, וגם הוא 'משמח', כיון שהוא משכר, ועומד במקום יין, לכן הגם שיש ברשותו יין (שו"ת מנח"י ח"י סי' כ"ב), אם חביב עליו משקה זה יותר מהיין (כמבואר במשנ"ב סק"ל. ובשו"ת מהרש"ם ח"א סי' קע"ה שכן נהגו מרנן מלובלין ומראפשיץ ותלמידיהם אחריהם לקדש על היי"ש בשב"ק ביום אפילו היה יין על שולחנם [וע"ע סי' רפ"ט אות י"א בענין שתיית 'מלוא לוגמיו'], וכן במוצ"ש ישנם אשר מנהג אבותיהם בידיהם להבדיל על שיכר, ובמוצאי פסח מצאנו לגדולי ישראל שנהגו כן [עיין מעשה רב להגר"א זי"ע ואוצר החיים מנהגי הד"ח מצאנז זי"ע ועוד]), או שהיין ביוקר (ערוה"ש סעי' י"ד), רשאי לקדש עליו בצפרא דשבתא ולהבדיל עליו במוצאי שבת, ויש מחמירים כשאפשר להשיג יין (מור וקציעה הכא, מנחת שבת סי' צ"ו סק"ט, נימוקי או"ח סק"ג, קצוה"ש סי' צ"ז הערה ח', כה"ח סקנ"ה בשם מטה יהודה, ותורף דבריהם, כיון שהיין מצוי היום בכל המדינות, ואין שתיית היי"ש נפוץ יותר משתיית היין [לאלו החרדים הנוהגים ברוח ישראל סבא], אזי אין מקום להתיר לקדש ולהבדיל על היי"ש, כשיין ברשותו, ואפילו היין ביוקר, ועיין בנימוקי או"ח [שם] שגם הדברי חיים זי"ע שהיה בביתו מקדש על היי"ש בשבת ביום, כשהיה פעם במדינת אונגארין ששם היין מצוי, קידש על היין [אך יש עוד מסורות בענין עובדא זו, ואכמ"ל], ובשו"ת שבט הלוי ח"ג סי' כ"ו כותב ללמד זכות על המקדשין בשבת ביום על היי"ש גם בזמננו, כשחביב ונוח עליהם יותר)".
"ובליל שבת אין לקדש על שום חמר מדינה בכל ענין, וכשאין באפשרותו להשיג יין בשום אופן, יקדש על הפת".
לענ"ד אין לקדש ולהבדיל על ליקרים ומשקאות חריפים יותר, לא מגישים אותם בדר"כ בחתונות ושמחות אחרות, ושתיית 'לחיים' לא מחשיבה אותם כמשקה מדינה, ואם כל מיני אדמו"רים נהגו כן, בדורנו לא ראיתי זאת.
"ג. תה (בשש"כ פ"ס סעי' ו' כל אחד לפי רגילותו, אם רגיל בסוכר וחלב, בלא זה לא יהיה לו חשיבותו של חמר מדינה, ועיין גם בשו"ת מחזה אליהו ח"א סוס"י ל"ד, ועוד שם שצריך שלא יהיה רותח, כי לא יוכל לשתות מלוא לוגמיו בבת אחת, ועכ"פ צריך שישתה שיעור זמן כדי אכילת פרס [4 דקות], ובשו"ת מגדנות אליהו ח"א סי' קכ"א מביא מס' אור אלחנן שהג"ר חיים עוזר מוילנא זצ"ל נהג להבדיל על כוס תה רותח ושתהו בכף כהרגלו, שהרי כך בדרך זו הרי הוא חמר מדינה, ולא כשהוא פושר [ועיי"ש שאולי עכ"פ שתה מלוא לוגמיו תוך כדי אכילת פרס], ומציין לפוסקים [דלהלן סי' רפ"ט אות י"א] לענין יי"ש שא"צ שיעור מלוא לוגמיו, שכך דרך שתייתו). וקפה ובירה שחורה (באורחות רבינו ח"א עמ' קכ"א מביא שהחזו"א זצ"ל בשנותיו הראשונות בארץ ישראל החזיק הבירה כחמר מדינה, אבל אח"כ שינה דעתו והכריע שבירה אינו חמר מדינה, עיין שם. ואכן עם השנים הולך ומתמעט שתיית בירה שחורה באירועים וסעודות, כי שאר משקאות קלים תופסים מקומו, ומסתבר שאכן אי אפשר להחשיב בירה שחורה לחמר מדינה, לא מצד משקה המשכר ולא מצד משקה חשוב ולא מצד משקה שרוב שתייתו ממנו, אמנם בשו"ת אבני ישפה ח"א סי' ס' מביא בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א שבירה שחורה נחשב לחמר מדינה). ומיצים טבעיים מסחיטת פירות (אורחות רבינו [שם] בשם החזו"א זצ"ל, שש"כ פ"ס סעי' ה'. ובענין כוס חלב, בערוה"ש סעי' י"ד מחשיבו בדיעבד לחמר מדינה, ובשו"ת דברי ישראל ח"ג עמ' קס"ח מביא עדות איש מפי איש שדיין בבית דינו של בעל הישמח משה היה מבדיל על כוס חלב, ובגליוני הש"ס מהר"י הורוויץ זצ"ל על השו"ע הכא דחז"ל החשיבוהו למשקה המשכר. ומאידך בשו"ת ברכות שמים סי' ק"ל מביא עדות מהמנחת אלעזר זצ"ל מדזיקוב ששמע שרב אחד מבדיל על חלב ואמר שהוא קל שבקלים. ובזמננו יש אכן לדון, כי אינו מצוי שיכבדו אנשים חשובים בכוס חלב, וכן אינו משקה שרוב שתייתו ממנו). יש אומרים כיון שאינם 'משקה המשכר' אינו בכלל 'חמר מדינה' (שו"ת הלכות קטנות ח"א סי' ט', שו"ת לבושי מרדכי ח"ב סי' ל"א, שו"ת הרד"ל חאו"ח סי' ט', שתנאי הכרחי לחמר מדינה שיהיה משקה המשכר). ויש אומרים כיון שמכבדים בהם אורחים ואנשים מכובדים וסעודות חשובות, שפיר דמי לאתקריא 'חמר מדינה', אפילו אינם משקה המשכר (קונטרס עובר אורח להגאון האדר"ת זצ"ל סי' רצ"ו [המובא בסו"ס אורחות חיים ספינקא]). ויש אומרים שגם אם נכריע שאין צריך משקה המשכר, מכל מקום אין די בזה שהוא משקה מכובד, אלא צריך שגם יהיה משקה שרגילים לשתותו וגם קובעים עליו הסעודה (מנחת שבת סי' צ"ו סק"ט וקצוה"ש סי' צ"ז הערה ח' (עפ"י השו"ע הרב סעי' י' [עפ"י הב"ח ומג"א סי' קפ"ב], ולדבריו [בקונט"א סק"א] כשקובעים רוב סעודות על המשקה, אפילו יש יין בעיר, שפיר דמי לקדש על המשקה, ואפילו שאר הראשונים מודים לרמב"ם בזה, עיין שם, וטיי וקפה אף שרגילים לשתותו הרבה בכל יום, אין הוא משקה שקובעים עליו הסעודה, עיין שם. אך עדיין צ"ע לפי מציאות זמננו שרבים קובעים הסעודה על כוס קפה)".
"ולהלכה למעשה, כידוע נחלקו המנהגים, יש הנוהגים להקל ולקדש עליהם בשבת ביום ולהבדיל עליהם כשחביב עליהם משקה זה יותר מן היין (כמובא בקונטרס עובר אורח שם [שכן ראה לגדולים וצדיקים המבדילים על כוס קפה וטיי], שו"ת דברי ישראל ח"א סי' פ', שו"ת צי"א ח"ח סי' ט"ז שכן המנהג להקל, שו"ת להורות נתן ח"ב סי' ל"ו, וע"ע בתשובות והנהגות ח"א סי' ר"ס. ובס' דברי חנה [ח"ב עמ' ל'] בשם הדברי יחזקאל משינאווא זי"ע שהורה לנשים כששותות הקפה בשב"ק בשחרית שתמלאנה הכוס על גדותיו ותהיה כוונתן לשם קידוש). ויש האוסרים בהחלט (מנח"ש וקצוה"ש שם, שו"ת אור לציון ח"ב פ"כ אות י"ט, שו"ת יחו"ד ח"ב סי' ל"ט ושו"ת יבי"א ח"ג סי' י"ט שהעיקר כדברי הלכות קטנות שהכרחי לחמר מדינה שיהיה משקה המשכר). ולמי שאין מסורת ברורה בידו, בודאי ראוי לו שלא להקל, אלא בשעת בדחק, כשאין בידו להשיג יין או לכל הפחות שאר משקה המשכר, או כשקשה עליו שתיית יין ומיץ ענבים ויי"ש מחמת חולי (שו"ת אג"מ ח"ב סי' ע"ה, שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' ל"ב). ובליל שבת לדברי הכל אין להקל בכל ענין, אלא יקדש על הפת, וכנ"ל".
"ד. שאר משקאות קלים לסוגיהן. אם כי בימינו הם עיקר השתיה, וגם מכבדים בהם סעודות חשובות ואנשים מכובדים, מכל מקום כיון שעיקרם עומדים במקום מים, להפיג הצמאון ולרוויה ולא לצורך כבוד, לכן אין להחשיבם ל'חמר מדינה', ואסור לקדש ולהבדיל עליהם (שו"ת שלמת חיים סי' קצ"ח, שו"ת אג"מ שם, שו"ת מגדנות אליהו ח"א סי' קכ"א, שש"כ פ"ס סעי' ז'. וכ"ה עפ"י הט"ז והא"ר המובאים במשנ"ב סי' רצ"ו סק"י לענין משקה קווא"ס ובארש"ט. ובברכת הבית שער מ"ז אות ב' שאף בדיעבד לא יצא). ויש מקילין בשעת הדחק לקידוש שבת ביום והבדלה, כשאין בידו אפשרות להשיג בשום אופן משקה אחר מאותם המנויים לעיל (עיין משנ"ב [שם] בשם חיי אדם, שערים המצויינים בהלכה סי' צ"ו סעי' ג', שו"ת להורות נתן ח"ב סי' ל"ו)".
לענ"ד, לפי דברי המשנ"ב רוב שתייתנו הם מיצים רגילים ומוגזים ולכן הם ראויים לשמש כחמר מדינה, אולם בגלל דעת המחמירים יש להימנע מכך אלא בשעת הדחק (כגון: חיילים על משמרתם וכד').
"ה. מים גרידא (אפילו מים מינרליים) ומי סודה. לדברי הכל אין אפשרות לקדש ולהבדיל, אפילו לא בשעת הדחק גדול (ערוה"ש סי' רצ"ו סעי' י"ג)".
"ובזמננו שהיין ומיץ ענבים מצוי בכל המקומות ואינו ביוקר, ובקל אפשר להשיג יינות טובים וערבים לשתיה, הנוהג להקפיד תמיד לקדש ולהבדיל רק על היין, ודאי עושה מצוה מן המובחר (וכלשון המשנ"ב הכא סקכ"ט בשם ט"ז ומג"א וש"א. ובגודל מעלת חשיבות הבדלה על היין עיין בטור סי' רצ"ו שהקב"ה קוראו קדוש ועושהו סגולה, והוא זולת הענין לשייר מקידושא דליל שבת לאבדלתא, וכ"ה בשל"ה מס' שבת [נר מצוה אות נ"ה] ראוי לאדם לטרוח ולחזר אחר יין להבדיל עליו וכו' עיין שם)".
סיכום
בפוסקים שלשה קריטריונים לחמר מדינה:
א) משקה ש'מרוי ומשכר' – ולא נהגו כמותו.
ב) משקה הבא בגלל חשיבות אירוע ולא להרוות צמאון.
ג) רוב שתיית הציבור ממשקה זה.
לכתחילה יש להחמיר כדעה האמצעית ובדיעבד יש להקל כדעה השלישית.
ולפי"ז, יין (ומיץ ענבים) ראש למשקים ועדיף על הכל.
בירה לסוגיה נחשבת לחמר מדינה לכו"ע.
ליקרים ומשקאות חריפים יותר (קוניאק, ויסקי, וודקה, ערק וכד') אינם חמר מדינה בימינו.
קוקה קולה, מיצים תוססים וכד' (תה אפרסקים ומשקים קלים אחרים), תה וקפה – לכתחילה אין מקדשים ומבדילים עליהם, ובדיעבד כשאין לו משקה אחר מבדיל עליהם.
מים וסודה אין מקדשים ואין מבדילים עליהם.
הערת הרה"ג יעקב אריאל, רב העיר רמת גן (לשעבר)
משקאות חריפים נחשבים כמשקאות מכובדים בחברות רבות בעולם ובחצרות חסידים עד עצם היום הזה. מתכבדים בהם בהתוועדויות, בשמחות ובאירועים חגיגיים ב"תיקון" (ביום השנה) וכדו'. לכן הם חמר מדינה. הבעיה היא בשיעור, בדרך כלל א"א לשתות מהם רביעית. אך אם מקדשים על רביעית ומחלקים את המשקה בין המסובין אפשר לצאת בהם יד"ח