חבל נחלתו כו יט

<< · חבל נחלתו · כו · יט · >>

סימן יט - קיפול טלית בשבת

שאלה

האם יש איסור בקיפול הטלית של שבת בשבת, וצריך לקפלה רק במוצאי שבת?

צורך הקיפול הוא כדי לשמור על הטלית ועל הסדר, ולא שיניחו אותה בצד עד מוצאי שבת.

תשובה

א. נאמר במשנה בשבת (פט"ו מ"ג):

"מקפלין את הכלים אפילו ארבעה וחמשה פעמים".

באר תוספות יום טוב (שבת פט"ו מ"ג):

"מקפלין את הכלים – משום דתנא לעיל קושרת אשה מפתח חלוקה וכו' שהם מתיקוני בגדי האדם נקט לה נמי להך שהם תיקוני הבגדים. ואף על גב דלא הויין משום קשירה. ולא נאסרו אלא משום דהוי כמתקן מנא. וכדרך שאסרו טבילת כלים במ"ג פ"ג דתרומות ובמשנה ב' פ"ב דביצה. ולפי שהקיפול שמקפלין הוא מפני שמתרככין מכיבוסם ומתקמטים כשאינם מקופלין כמ"ש רש"י לכך סמכו הרמב"ם בפכ"ב וכן הטור בסי' ש"ב אצל דינין האסורים משום כיבוס ומשום סחיטה ואולי נמי שסוברים שאסרו חכמים מטעם גזירה שמא יבוא לידי כיבוס אם נתיר דברים הבאים להעשות ע"י כיבוס. וכן משמע קצת".

אולם במלאכת שלמה (שבת פט"ו מ"ג) כתב: "מקפלין את הכלים וכו'. כתבו תוס' ז"ל (שבת קיג ע"א) מכאן למדנו דאסור לקפל טליתות של בית הכנסת לפי שהם צורך מחר ע"כ, ונראה שמכאן עד סוף המסכת רובו ככולו הוו איסורי דרבנן והתחיל בקפול דדמי לקשירה דעסיק בה".

עולה מן הדברים כי שני טעמים לאיסור קיפול: מתקן מנא וטירחא לצורך מחר או לצורך חול.

תיקון המנא לא כל כך מובן לפי דרכנו שאדם פושט בגדיו ומניחם מקופלים עד השימוש הבא. מתבהרים הדברים עפ"י דברי הלבושי שרד (או"ח סי' שב ס"ג):

"ללבשם. דאם אין מקפלן מתרככין מכיבוסם ומתקמטין". היינו הקיפול עליו דנים הוא שמירת הקפלים לאחר שהבגד יצא ממכבש הכובס. אבל סתם קיפול כלשוננו, כדי לצמצמו ולהניחו במקומו, בכך לא דברו, ואין בו תיקון מנא, ואולי אף אין בו הכנה לחול.

ב. פסק הרמב"ם (הל' שבת פכ"ב הכ"ב): "...וכן אין מקפלים הבגדים בשבת כדרך שעושין בחול בבגדים כשיכבסו אותן, ואם לא היה לו כלי אחר להחליפו מותר לקפלו ולפשטו ולהתכסות בו כדי שיתנאה בו בשבת, והוא שיהיה בגד חדש לבן שהרי הוא מתמעך ומתלכלך מיד, וכשיקפל לא יקפל אלא איש אחד אבל לקפל בשנים אסור".

עוד כתב הרמב"ם (הל' שבת פכ"ג ה"ז):

"...וכן כל הכלים חופפין אותן בכל דבר, ואסור להדיח קערות ואלפסין וכיוצא בהן מפני שהוא כמתקן אא"כ הדיחן לאכול בהן סעודה אחרת באותה שבת, אבל כלי שתיה כגון כוסות וקיתונות מותר להדיחן בכל עת שאין קבע לשתיה, ואין מציעין את המטות בשבת כדי לישן עליהן למוצאי שבת אבל מציעין מלילי שבת לשבת".

וכתב בהשגת הראב"ד: "ואסור להדיח קערות ואלפסין וכיוצא בהן מפני שהוא כמתקן. א"א כל זה אינו אסור אלא מפני שהוא טורח לחול".

והעיר המגיד משנה (הל' שבת פכ"ג ה"ז): "ובהשגות א"א כל זה אינו אסור אלא מפני שהוא טורח לחול ע"כ. ואף רבינו ז"ל כך הוא סבור שתקון זה אינו אסור אלא מפני שהוא לצורך חול".

היינו במקרה השני אף הרמב"ם סובר שאין לשטוף ולנקות כלים לצורך מוצאי שבת, ומשתמש בשני הטעמים במקרים שונים.

ג. באר הבית יוסף (או"ח סי' שב, ג):

מקפלין כלים בשבת לצורך שבת וכו'. משנה וגמרא פרק אלו קשרים (קיג.) וכתבו התוספות (ד"ה מקפלים) מכאן למדנו דאסור לקפל טליתות של בית הכנסת לפי שהם צורך מחר. וכתבו עוד (ד"ה אבל) דמסתפק ר"י אי קרי יש לו להחליף כשאין לו יפה כזה. והמרדכי (סי' שפח)1 כתב דלא מיתסר לקפל אלא בסדר קיפולו הראשון אבל שלא בסדר קיפולו נראה דמותר. וכתוב בכלבו (סי' לא, לג ע"א) ועכשיו שנהגו לקפל כל הכלים אפשר דקיפול דידן לא דמי לקיפול שלהם שהיו קפדין מאד לפשט קמטיו ולהניחו תחת המכבש ולא כן אנחנו עושים עכ"ל".

היינו, תוס' (והראבי"ה במרדכי) סברו שהאיסור הוא להכין לצורך מחר ועל כן אסרו לקפל טליתות לצורך התעטפות למחר או לשבת הבאה. אולם מהמרדכי הביא שקיפול שאינו בקפליו הקודמים – מותר. ומהכלבו הביא שהמונח 'קיפול' הוא במשמעות שונה, יש קיפול שהוא שמירה על מראה הבגד קפליו והדרו, ויש קיפול שהוא רק הנחה מסודרת ואין בה תיקון מנא ולא הכנה למחר.

ונלענ"ד להביא ראיה לכלבו מתמיד (פ"א מ"א): "ופרחי כהונה איש כסתו בארץ לא היו ישנים בבגדי קדש אלא פושטין ומקפלין ומניחים אותן תחת ראשיהן ומתכסין בכסות עצמן". ובמפרשים שהיו מניחים ליד ראשיהם. אולם סו"ס הישנים בבית המוקד בליל שבת, מי התיר להם לקפל? הא קמן, שאין זה קיפול הנאסר אלא רק הנחת הבגדים בדרך מסודרת.

ד. פסק השולחן ערוך (או"ח סי' שב ס"ג): "מקפלים כלים בשבת לצורך שבת ללבשם בו ביום. ודוקא באדם (אחד), ובחדשים שעדיין לא נתכבסו, ולבנים, ואין לו להחליף; ואם חסר אחד מאלו התנאים, אסור. ויש מי שאומר דלקפלו שלא כסדר קיפולו הראשון מותר בכל ענין, ונראין דבריו".

עולה מדברי השו"ע שהתיר לקפלו שלא בקיפוליו הראשונים.

וכן הלבוש חזר על פסיקת השו"ע. וכ"פ בשולחן ערוך הרב (או"ח סי' שב ס"ט).

וכתב בבאור הגר"א (על השו"ע): "ויש מי. דכל הני חילוקים ע"כ משום תיקון וכמ"ש רש"י משא"כ בכה"ג". כלומר האיסור הוא משום תיקון הכלי וקיפול בלא שמירה על הקיפולים כפי שיצא מהכובס אינו תיקון ולכן מותר. ולפי"ז מותר לקפל טלית בשבת שלא על פי הקיפולים שהיו בה בעת קנייתה.

ה. העיר המגן אברהם (ערוך או"ח סי' שב ס"ק ו): "ללבשם בו ביום. ולכן אסור לקפל הטלית אף על פי שמצות ציצית כל היום ויכול להתעטף בו מ"מ כיון שאין בדעתו להתעטף בו הוי כמי שיש לו להחליף [ש"ל]. אין מציעין המטות משבת למ"ש [משנה ורמב"ם פכ"ג], ועססי' תרס"ז וסי' שכ"ג ס"ו ונ"ל דמטה העומדת בחדר שדר שם ואיכא בזיון ודבר מגונה שיעמוד כך מותר להציעו דלצורך שבת הוא ערסי' רפ"ט ובס' באר שבע משמע דאף זה אסור, ול"נ כמ"ש. ומציעין המטות מלילי שבת לשבת ומ"מ טוב יותר להציעו מע"ש [אגודה]".

נראה מדברי המג"א שהחזיק בטעם של הכנה לצורך מחר, ולא מטעם תיקון מנא, ואעפ"כ אם בהנחת הבגד או המיטה שאינה מסודרת יש דבר מגונה – הוא מתיר לסדרו ולקפלו. וכן נראה לגבי טלית שמורידים אותה ומקמטים אותה ומצמקים אותה כדי שתתפוס כמה שפחות מקום.

ו. כתב בדעת תורה (או"ח סי' שב ס"ג): "...ונ"ל דאם יש לו כיס שמניח בו הטלית ואם לא יקפלנו לא יוכל להכניסו לתוך כיסו, הוי לצורך יותר ויש להקל באופן דמבואר בשו"ע, אבל י"ל כיון דאפשר [להכניסו בכיס ע"י קיפול] שלא כסדר קיפולו הראשון יש לעשות כן, [ולא לקפלו כסדר קיפולו הראשון]".

"ודוקא באדם (אחד). עי' ברכ"י בשם א"ח מהירושלמי דלקפל על הספסל גם באדם א' דמי לשני בנ"א, וכ"ה בכלבו בשם ירושלמי".

"ואם חסר א' מאלו התנאים אסור. עי' ב"י בשם כלבו דס"ל דקיפול דידן שרי לגמרי, [יעו"ש בב"י וז"ל: וכתוב בכלבו ועכשיו שנהגו לקפל כל הכלים אפשר דקיפול דידן לא דמי לקיפול שלהם שהיו קפדין לפשט קמטיו ולהניחו תחת המכבש ולא כן אנחנו עושים עכ"ל]".

"שלא כסדר קיפולו הראשון וכו'. עי' ח"א כלל מ"ד סכ"ד דאם אינו רוצה ללבשו עוד בו ביום, בכל ענין אסור אף שלא כסדר קיפולו הראשון, אבל מלשון המרדכי הנ"ל נראה דבכה"ג שרי, וכ"ה בא"ר ס"ק ט'".

"והנה ד"ז דשלא כסדר קיפולו הראשון היינו אם לאחר השבת מתפלל בו גם בחול ומקפלו כסדרו, אבל בטלית של שבת לבד אם אינו חוזר ומקפלו כראוי לאחר כל שבת הרי זהו סידרו כפי שמקפלו בכל שבת ואסור. ואפשר דאם בכל שבת מקפלו בענין אחר ג"כ שרי".

נראה מדברי המהרש"ם שלקפל שלא כדרך קיפולו מתיר בכל המצבים ואף מי שמקפל על הספסל, וכן למי שלא משתמש באותה שבת בטלית ומכין אותה לחול, ואף מי שמסדר אותה לשבת הבאה.

ז. כך סיכם בערוך השולחן (או"ח סי' שב):

סעיף י

"כתב הרמב"ם בפכ"ב דין כ"ב אסור לתקן בית יד של בגדים ולשברן שברים שברים כדרך שמתקנין בחול הבגדים כשמכבסין אותם וכן אין מקפלין הבגדים בשבת כדרך שעושין בחול בבגדים כשיכבסו אותן ואם לא היה לו כלי אחר להחליפו מותר לקפלו ולפשטו ולהתכסות בו כדי שיתנאה בו בשבת והוא שיהיה בגד חדש לבן שהרי הוא מתמעך ומתלכלך מיד וכשיקפל לא יקפל אלא איש אחד אבל לקפל בשנים אסור עכ"ל ומבואר דכל הדברים הוא מטעם תקוני כלים ואין זה קיפול פשוט אלא קיפול כמעשה אומנות כמ"ש על בית יד שברים שברים כלומר קמטים קמטים אבל בקיפול פשוט אין קפידא בכל גווני והדין הראשון הוא בביצה [כ"ג.] והשני הוא משנה בשבת [קי"ג.] ועוד שנינו שם ומציעין את המטות מלילי שבת לשבת אבל לא משבת למוצאי שבת ודין זה כתבו הרמב"ם בפכ"ג דין ז' וגם שם ביאר הטעם מפני שהוא כמתקן והראב"ד כתב דהאיסור הוא מפני שמטריח לחול ע"ש".

סעיף יא

"ויש נ"מ לדינא בין הטעמים דלהרמב"ם דלית ליה טעם טירחא מותר לקפול בגד בקיפול פשוט שאין בו תקון כלי אף לחול ולהראב"ד אסור מטעם טירחא משבת לחול. ויראה לי דלהראב"ד גם הך דמקפלים הכלים אסור לצורך חול אפילו אם אין בה טעמא דמתקן שהרי זהו דעת רבותינו בעלי התוס' שם שכתבו מכאן למדנו שאסור לקפול טליתות של בהכ"נ לפי שהם צורך מחר עכ"ל ובטלית כפי הנראה לא שייך בקיפולו תקון כלי אלא האיסור הוא משום טירחא [אך להשליך בגד בלי קיפול כלל אינו מדרך בני אדם והכוונה ג"כ לאיזה קיפול מדוייק אבל קיפול שאינו מדוייק גם לשיטתו מותר וזהו כוונת המרדכי שבסעי' הבא]".

סעיף יב

"ובמרדכי שם כתב וז"ל כתב ראבי"ה ש"מ דטליתות שהם לבנים שא"צ לו בו ביום אחר צאתו מבהכ"נ אסור לקפלן בין חדשים בין ישנים ואפילו באדם אחד וה"מ בסדר קיפולו הראשון אבל שלא בסדר קיפולו מותר אפילו בשני בני אדם עכ"ל ורבינו הב"י הביא זה בסעי' ג' וכתב דהכי מסתברא ע"ש וזהו וודאי דגם להתוס' והראב"ד דהטעם משום טירחא שלא לצורך ג"כ יש נ"מ בין סדר קיפולו ללא סדר קיפולו והמרדכי ס"ל ג"כ ולכן מחלק בזה ובטור מבואר הטעם משום תקון שכתב דחדשים ולבנים אין התקון כל כך ע"ש וגם מרש"י מבואר כן ע"ש ובזמנינו יש הרבה שמקפלין טליתותיהם בשבת וי"ל דס"ל דבקיפול שלנו ליכא שום תיקון וטעמא דטירחא לא ס"ל כדעת רש"י והרמב"ם והטור והש"ע וכ"כ בכלבו וז"ל ועכשיו שנהגו לקפל כל הכלים אפשר דקיפול דידן לא דמי לקיפול שלהם שהיו קפידין מאד לפשט קמטיו ולא כן אנחנו עושים עכ"ל [הטור וש"ע דין דבית יד כתבו בה' יום טוב בסי' תקי"ט ודין דמציעין את המטות לא הביאו כלל וצ"ע]".

ערוה"ש מבחין בין השיטות ומבאר שאף קיפול טליתות לפי הקפלים מותר לחלק גדול מפוסקים הסוברים שהוא משום תיקון מנא, וקיפול שלנו אינו כקיפול שלהם. ואף לשיטה של טירחא אם הקיפול אינו כקיפול הראשון הדבר מותר.

ח. פסק המשנה ברורה (ס"ק יח ו-יט) על דברי השו"ע: "ויש מי שאומר דלקפלו שלא כסדר קיפולו הראשון מותר בכל ענין". וז"ל המשנ"ב:

"מותר בכל ענין – שאין לקיפול זה שום קיום ואין כאן מתקן כלל ולפיכך מותר אפילו אין בו אחד מאלו הד' פרטים ואפילו אין דעתו ללבשו בו ביום".

"ונראין דבריו – וכן סתמו האחרונים לדינא. ומ"מ מי שרוצה להחמיר על עצמו שלא לקפל כלל ודאי עדיף [מחה"ש]".

ט. כתב המגן אברהם (סימן ש הקדמה): "מהרי"ל היה לו טלית של שבת והיה קופלו בכל מוצאי שבת כדי להתעסק במצוה מיד עכ"ל".

וכן הביא באליה רבה (סימן רצט, ובאליה זוטא (סי' רצט ס"ק יב):

"מהרי"ל [מנהגים ה' שבת אות מ] היה לו טלית של שבת והיה קופלו בכל מוצאי שבת כדי להתעסק במצוה מיד [מג"א סי' ש]".

וכמובן מתוך פסיקת ערוה"ש ומשנ"ב – דרך המהרי"ל היא כדרך המחמירים על עצמם שלא לקפל בשום דרך את הטלית לפני מוצאי שבת.

מסקנה

אין צורך להשאיר את הטלית דחוסה ומקומטת בקרן זוית עד מוצאי שבת, ומותר לכו"ע לקפלה שלא עפ"י קפליה בהם הגיעה מבית החרושת. ומי שרוצה להחמיר על עצמו ולהניחה בצורה מכובדת עד מוצאי שבת ורק אז לקפלה – רשאי.