חבל נחלתו כו י
סימן י - ברכת שהחיינו על פרס שקיבל
שאלה
מי שקיבל פרס כספי על מעשה שעשה, או זכה בפייס, האם מברך שהחיינו? אם יש לו שותפים שיהנו מהפרס או הזכיה האם מברך הטוב והמטיב?
תשובה
א. פסק השולחן ערוך (או"ח סי' רכב ס"א):
"על שמועות שהם טובות לו לבדו, מברך: שהחיינו; ואם הן טובות לו ולאחרים, מברך: הטוב והמטיב".
באר בערוך השולחן (או"ח סי' רכב ס"א): "תנן בריש הרואה על בשורות טובות הוא אומר ברוך הטוב והמטיב ומפרש בגמ' [נ"ט:] דכשהטובה לו לבדו מברך שהחיינו, ולו ולאחרים הטוב והמטיב הטוב לדידיה ומטיב לאחריני. ודווקא כששמע הבשורה מפי איש נאמן [מג"א סק"א ומ"ש באשה עשירה צ"ע ודו"ק] ואינו מבורר מה נקרא שמועה טובה והנראה שצריך להיות טובה חשובה ששמח בזה הרבה הן שמחה של ממון והן מין שמחה אחרת ובממון תלוי לפי עשירותו ועניותו דמה שלעני הוא דבר גדול הוה לעשיר דבר קטן והכל לפי העניין וברכות אלו הם בשם ומלכות".
ואם כן על זכיה ששמח בה באמת, ראוי שיברך הן שהחיינו והן הטוב והמטיב.
ובמשנה ברורה (סי' רכב סוף ס"ק א) כתב: "וכמדומה שכהיום ממעטין בברכות אלו [פמ"ג] גם בספר מור וקציעה מפקפק בזה". ועי' במור וקציעה (סי' רכג) שמאריך בסוגי ברכות ועל מה ראוי שיברך.
ב. סיכם בפסקי תשובות (או"ח סי רכב אות א):
"על שמועות שהן טובות לו לבדו מברך שהחיינו, ואם הם טובות לו ולאחרים מברך הטוב והמטיב. ויכול לברך ברכות אלו כל זמן שהשמחה בלבו שעדיין לא התרגל לשמועה הטובה ששמע. ומסתבר שאין חלות ברכה אלא אם כן השמועה ששמע שמועה טובה וחשובה ששמח בה הרבה (ערוה"ש סעי' א', וע"ע שלחן הטהור סעי' א'), הן שמחה של ממון הן שמחה אחרת כל אחד לפי השגתו ולפי מצבו. וכבר כתב במשנ"ב (סק"א) בשם הפמ"ג שכהיום ממעטין בברכות אלו, ומ"מ הסומך לברך ברכות אלו כשהשמחה גואה בלבו יש לו על מי לסמוך ושפיר עביד, ואפילו אם אינו מברך מ"מ יהא זהיר מיד כשבא לו בשורה טובה להודות להשי"ת ויאמר הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, ויבקש שכן יעזרהו השי"ת על העתיד".
ג. באשר לרווח ממוני כתב בפסקי תשובות (או"ח סי' רכג אות ב): "ובכלל דין זה (של שהחיינו והטוב והמטיב) נלמד גם לכל מיני הרווחת ממון שהגיעה לאדם מעיסקה גדולה שעשה או זכיה בגורל ומציאה כשהוא בסכום נכבד מאד (העשיר לפי עשרו והעני לפי עוניו) שגורם לשמחה גדולה בלבו מן הדין יוכל לברך שהחיינו בשם ומלכות".
ונראה שה"ה אם זכה בפרס ממוני יכול לברך עליו.
וכן בשו"ת התעוררות תשובה (ח"ב סימן מה) כתב שמי שזכה בהגרלה בממון מברך שהחיינו.
ד. אולם מצאתי בר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק שמות לסעודת פדיון הבן) שכתב: "ובזה יש להבין מאי דמיבעיא להו (פסחים קכ"א ב) בברכת שהחיינו אי כהן מברך דקמטי הנאה לידיה וכבר שאלנו (במאמר הקודם) מאי מספקא להו והלא לא מצינו שיברך אדם שהחיינו על ריוח כסף כיון שטובת הכסף רק לקנות בהם דבר הנאה ורק כשקונה כלים חדשים שנהנה בהן מברך. ולפי האמור יש לומר דכיון שהוא מתנות שמים (=חמישה סלעים של פדיון הבן) ובאות בכח התורה שזיכתה לו הוה סלקא דעתך שיברך שהחיינו על הכסף בעצמו שזה עצמו הנאה ושמחה. אף שבשאר ריוח כסף אינו מברך דשם הכסף בעצמותו אינו כלום רק התכלית שיקנה בכספו דאוהב כסף בעצמותו נפש רעה היא עכברא דשכיב אדינרי. מה שאין כן כסף זה שבא מידו של הקדוש ברוך הוא ובכח התורה"...
עולה מדבריו שאם זכה בהגרלה בממון או עשה עיסקה שהרויח בה ממון, ואפילו אם מת אביו והוריש לו ממון – אינו מברך שהחיינו והטוב והמטיב, ורק במתנת כסף שקיבל מברכת ה' מברך.
ולפי דבריו יש להרהר מה הדין בפרס כספי על ספר תורני (שכן אם קיבל ספרים וכד' ודאי יכול לברך) ואולי פרס כספי על חיבור תורני מברכים עליו שהחיינו, שכן ניתן לו על לשעבר – שהצליח לכתוב דבר נאה, וניתן לו כסיוע לעתיד – שימשיך לכתוב עוד ספרים.
ה. ונראה לי שאם כל משפחתו תיהנה מן הפרס הכספי יכול לברך אולי את שתי הברכות. כששומע שזכה בפרס ההנאה היא לו בלבד, שהרי לאחרים עדיין אין הנאה מזה שהוא שמע שיקבל ורק הוא שמח בלבו, ולכן יברך עם השמועה שהחיינו1.
ולעתים השמחה שלו עם השמועה אינה על הפרס הכספי דוקא, אלא על עצם ההכרה של הציבור או נציגיו כי דבריו חשובים וראויים לפרס. ולכן כששמע או כל זמן ששמח מברך שהחיינו. ואחר כך כשמקבל את הממון ומשפחתו צפויה ליהנות ממנו – יברך הטוב והמטיב כדין שמחה על ברכה חומרית ששותפים בה רבים.