חבל נחלתו כו טו
סימן טו - בדיקה ביתית לקורונה בשבת
שאלה
בית כנסת מסויים מחייב את כל המתפללים לעשות בדיקה ביתית לקורונה לפני שמתפללים בתוכו.
האם בשבת מותר לעשות בדיקות אלו?
תשובה
א. אם בית כנסת מחייב שכל הנכנס להתפלל בו יעשה בדיקה ביתית ויצא שלילי, אסור להיכנס אליו כל עוד שלא עשה את הבדיקה מחשש שידביק את האחרים.
ב. לגבי הבדיקה בשבת, ישנן שתי בעיות: צובע ומוליד.
ג. צובע נראה לי שפחות שייך משום שזו צביעה שאינה מתקיימת לגמרי.
ובניגוד לצבע שאינו מתקיים כאמור ברמב"ם (פ"ט מהלכות שבת הי"ג): "...אבל צבע שאינו מתקיים כלל כגון שהעביר סרק או ששר על גבי ברזל או נחשת וצבעו פטור, שהרי אתה מעבירו לשעתו ואינו צובע כלום, וכל שאין מלאכתו מתקיימת בשבת פטור". הרמב"ם פסק שפטור אבל אסור בצבע שאינו מתקיים ואסור מדרבנן, והעתיקו המשנ"ב (סימן שכ ס"ק נט).
אולם כאן הצביעה בתוך ערכת הבדיקה אינה מתקיימת ונעשית לשעה ונזרקת, ולכן היא עצמה מותרת. כאמור בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"א סי' קיד): "ובדבר אם מותר לאשה להתקשט בליפסטיק, הנה אסורה משני טעמים מאיסור ממחק ומאיסור צביעה ואם הוא לח שליכא ממחק יש עכ"פ איסור צביעה. וכן אסור לאשה לצבוע את פניה מדין צביעה אבל לזרוק את הפאודער [האבקה] לבן על הפנים שלא מתקיים כלל אין בזה איסור צביעה".
ונראה שה"ה בערכת הבדיקה שלאחר הטפטוף מן המבחנה הפס בתוכה נצבע, ואח"כ מופיעים הקוים. ומיד אח"כ משליך לפח ואין לו צורך בקיומו, ואף הצביעה לא מתקיימת.
ד. נראה שיש כאן איסור מוליד מפני שעל ידי הנוזל במבחנה משתנה צבע המדיד בפס המדידה. גם הצבע של כל הפס וגם הסימנים המראים אם הוא מאומת או לא. וזהו איסור מדרבנן.
עצם מדידה מותרת בשבת. כאמור בשבת (פכ"ד מ"ה, קנז ע"א): "ומודדין את המטלית ואת המקוה".
ופרש ר' עובדיה מברטנורא (שבת פכ"ד מ"ה):
"ומודדין את המטלית – כגון אם היתה טמאה ונגעה בטהרות, מודדין אותה אם יש בה ג' אצבעות על ג' אצבעות לידע אם נטמאו הטהרות אם לאו, דמטלית פחותה מג' על ג' אינה לא מיטמאה ולא מטמאה".
"ואת המקוה – לידע אם יש בה אמה על אמה ברום שלש אמות. שאלו מדידות של מצוה הן לפיכך מותר למדוד אותן בשבת".
וכ"פ השו"ע (או"ח סי' שו ס"ז).
אף במקרה דילן, אם זו היתה מדידה פשוטה כיון שאך היא מאפשרת לו להתפלל בציבור – מותר לעשותה בשבת.
ה. אלא שהמדידה כאן נעשית על ידי איסור מוליד. הוא מערב שני חומרים שקופים שבאינטרקציה ביניהם יוצרים צבע ופסי צבע כהים המסמנים האם הנבדק חיובי לקורונה או שלילי.
נאמר בביצה (כג ע"א) לגבי הנחת מוגמר על גבי דברים חמים:
"על גבי חרס – מותר. ורבה אמר: על גבי חרס נמי אסור, משום דקא מוליד ריחא. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: סחופי כסא אשיראי ביומא טבא – אסור. מאי טעמא – משום דקמוליד ריחא. – ומאי שנא ממוללו ומריח בו, וקוטמו ומריח בו? – התם – ריחא מיהא איתא, ואוסופי הוא דקא מוסיף ריחא. הכא – אולודי הוא דקמוליד ריחא".
כלומר יצירת ריח בדבר שאין בו ריח מעצמו אלא על ידי דברים אחרים היא הולדה.
פרש רש"י (ביצה כג ע"א):
"על גבי חרס – שהסיקו".
"מותר – דכבוי ליכא, והבערה נמי על ידי שינוי היא כלאחר יד, וליכא איסורא דאורייתא".
"דקמוליד ריחא – שנכנס בחרס, שלא היה בו ריח, ואסור מדרבנן, שהמוליד דבר חדש קרוב הוא לעושה מלאכה חדשה".
"סחופי כסא אשיראי – לכפות כוס מבושם על השיראים של מלבוש, להכניס בהן ריח הבושם שבכוס".
"אסור – דקא מוליד ריח בשיראים".
"מאי שנא ממוללו ומריח בו – דתניא (במשילין) [בהמביא] גבי עצי בשמים: מוללו בין אצבעותיו כדי להוציא ריחו, או קוטמו שיהא מקום הקטימה לח ונותן ריח, ובתלושין קמיירי".
היינו, המוליד הוא מעין תולדה מדרבנן למלאכת מכה בפטיש ולכן הוא אסור מדרבנן.
המוליד בבדיקה ביתית דומה ל'סטיקלייט' שעל ידי שבירת המחיצה בין שני החומרים הנמצאים בו גורמים לאור חזק, או לשקיות חימום שגם כן שוברים מחיצה בין שני חומרים ואז השקית פולטת חום. בשני המקרים יוצרים או מולידים פעולה משני חומרים שכל אחד בפני עצמו אינו יוצר את התוצאה וזהו איסור מוליד, עי' שו"ת באהלה של תורה (ח"ה סי' כו).
כיון שיש איסור להיכנס לבית כנסת ללא בדיקה, ובבדיקה יש איסור מדרבנן, נראה שחיוב תפילה בציבור וקה"ת בציבור הוא אך מדרבנן, ועל כן יתפלל בביתו ולא יעשה בדיקה. אמנם אם זאת פרשת זכור כיון שצריך לשמוע בציבור, יבדוק בערכה הביתית ואם יצא שלילי, ילך לבית כנסת לכל התפילות ולשמיעת פרשת זכור.
ו. אם ישנה אפשרות שאת עירוב התמיסה שבמבחנה עם החומר שבערכת הבדיקה יעשה נכרי נראה שהדבר מותר.
עצם הבדיקה במטוש בתוך הנחיריים אינה אסורה, כמו"כ הכנסת המטוש למבחנה נראה שמותרת, כיון שאף בה עדיין לא נעשה מאומה ורק קינוח המטוש על דופני המבחנה צריכה להעשות בעדינות וללא סחיטה או על ידי נכרי.
וכ"פ השולחן ערוך (או"ח סי' שז ס"ה): "דבר שאינו מלאכה, ואינו אסור לעשות בשבת אלא משום שבות, מותר לישראל לומר לא"י לעשותו בשבת; והוא שיהיה שם מקצת חולי, או יהיה צריך לדבר צורך הרבה, או מפני מצוה; כיצד: אומר ישראל לא"י בשבת לעלות באילן להביא שופר לתקוע תקיעת מצוה; או להביא מים דרך חצר שלא עירבו, לרחוץ בו המצטער; ויש אוסרין".
במקרה הנוכחי אין זו מלאכה אלא רק איסור דרבנן, וכיון שמדובר בצרכי מצוה – תפילה בציבור, ניתן שנכרי יעשה זאת, ואז יוכל ללכת להתפלל בציבור.
מסקנה
בדיקה ביתית של קורונה אסורה בשבת משום מוליד1, ולכן אם נצרך לעשותה לצורך תפילה בציבור אין לעשותה בשבת. אולם אם זה לצורך מצוה מן התורה – שמיעת פרשת זכור, או שהבדיקה נעשית על ידי נכרי מותר לעשותה בשבת.
הערת הרה"ג יעקב אריאל, רב העיר רמת גן (לשעבר)
מסקנתכם לאסור משום מוליד. אני הקטן מצטרף בזאת לגר"א נבנצל שהעיר על כך שמכיון שזורקים את הכלי, מיד אחרי הבדיקה, זהו דבר שאינו בר קיימא. מלאכה שאינו בת קיימא אינה מלאכת מחשבת. מצינו זאת בהרבה מלאכות בקושר, תופר בונה, כותב, דש, בורר ועוד. לדוגמא, תוס' כתובת ו, א ד"ה האי מסכרייתא כתבו שמכיון שהיין הולך לאיבוד אין בסחיטתו מלאכה. ובשו"ת ציץ אליעזר חלק ז סימן יב בעניין המסננת בכיור
ולפענ"ד אין מקום לזהירות ולחומרא זאת. דנראה פשוט דכל דשני המינים הנבררים זה מזה הולכים שניהם לאיבוד לא שייך בכל כגון דא איסור ברירה...והכי ראיתי נמי בחזון איש מועד סי' נ"ג ד"ה ולענין ברזא, שמבאר נמי דכל שהולכין לאיבוד נראה דלא בורר הוא כלל כדין סחיטה שהולך לאיבוד עיין שם.