חבל נחלתו כו יד
סימן יד - השכרת חנות למחלל שבת
שאלה
לאדם מישראל חנות. האם מותר להשכירה לישראל מחלל שבת, אשר מעוניין להפעילה בשבתות תוך שהוא ועובדיו מחללים את השבת?
פתיחה
האחרונים דנו כאן מצד שתי עבירות: מצד שהחנות שלו, ומצד שמכשיל עיוור בדבר.
א. האם שכירות קניא
מהסוגיא בע"ז (טו ע"א) עולה ששכירות לא קניא לשוכר אלא הדבר שנשכר נשאר שייך לבעליו, ולכן ישראל ששכר בהמת כהן יכול להאכילה כרשיני תרומה.
וכ"פ הרמב"ם (הל' תרומות פ"ט ה"ז): "ישראל ששכר בהמה מכהן מאכילה תרומה וכהן ששכר בהמת ישראל אף על פי שהוא חייב במזונותיה לא יאכילנה תרומה מפני שאינה קניין כספו".
ובאר רדב"ז (הל' תרומות פ"ט ה"ז): "וטעמא כיון שהבהמה קניינו של כהן אוכלת אף על פי שמזונותיה על ישראל הרי הוא כמוכר תרומה לכהן שהדמים שלו ושכירות ששכר מן הכהן אינו קונה את גוף הבהמה והכי איתא פרק לפני אידיהן דשכירות לא קניא".
הרמ"א (שו"ע יו"ד סי' קנא ס"י) כתב: "והאידנא נהגו להשכיר אף לדירה, כיון שאין נוהגים להכניס עבודת כוכבים בבתיהם (טור)". משמע שאע"פ ששכירות לא קניא אינו עובר בהכנסת ע"ז לביתו מחמת שאינם עוע"ז.
הש"ך (יו"ד סי' קנא ס"ק יז) התקשה בדברי הרמ"א ותרץ: "קשה דהא חזינן דמכניסים עבודת כוכבים בבתיהן אפילו בקבע, ודוחק לומר דכיון דבזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן לא מיקרי אליל שלהם עבודת כוכבים ואפשר בזמן הרב לא היו נוהגים להכניס עבודת כוכבי' בבתיהם בקבע כמו שכתבו הרא"ש וטור בזמניהם, אבל לפעד"נ דסמכינן אאידך שנויא שכתב הרא"ש וז"ל ועוד נהי דלדידן שכירות לא קניה כיון שיד האומות תקיפא ובדיניהם שכירות אלימא כמכר ואף אם נפל ביתו של משכיר אינו יכול להוציאו הוי כמכר עכ"ל"...
היינו לדידן שכירות לא קניא לשוכר, ולכן ישראל עובר על הכנסת עבודה זרה לביתו, אולם כיון שבדיני נכרים שכירות היא כמקח – אין הוא עובר עליו, ומותר להשכיר ביתו לגוי עוע"ז.
פסק בשולחן ערוך (או"ח סי' רמו ס"ג): "אסור להשכיר או להשאיל בהמתו לאינו יהודי כדי שיעשה בה מלאכה בשבת, שאדם מצווה על שביתת בהמתו". ורמ"א הגיה: "אבל יכול להשכירה או להשאילה, ולהתנות שיחזירנה לו קודם השבת"...
באר המגן אברהם (סי' רמו ס"ק ח): "שאדם מצווה כו'. וזה אסור מדאורייתא דקי"ל דשכירות לא קניא כ"א לענין אונאה (תוס' בע"א דף ט"ו) ואף דבח"מ סי' ר"ס ס"ד כתב דמקרי חצירו של השוכר לענין קנייה וצ"ל כמ"ש הריב"ש דדוקא לענין הנאה של השכירות מקרי חצירו וזהו ג"כ הנאה הוא אבל הגוף של המשכיר וע"ש סי' שי"ג ובש"ך ועיין בב"מ דס"ז ואין כאן מקומו, ואם ישראל שכר מעכו"ם בהמ' מצווה על שביתתה דשכירו' קניא לחומרא עכ"ל הג"א וצ"ע דהא אמרי' בגמ' ישראל ששכר פרה מכהן מאכילה כרשיני תרומה משום דלא קני לה משמע דאפי' לקולא אמרינן שכירות לא קניא ובתוס' דע"א דף ט"ו כתבו דמיירי שמזונותיה על הכהן ומ"מ נ"ל דאם שכרה מהעכו"ם וחזר והשכירה לעכו"ם שרי ממ"נ". ועי' ביאור המג"א במחצית השקל.
וכך באר הפרי מגדים (או"ח א"א סי' רמו ס"ק ח): "שאדם. עיין מ"א. הגהות אשר"י עבודה זרה דף כ"א א' גבי בית, יע"ש. ואם הישראל שאלה וחייב בכל אונסין והשכיר לעכו"ם, ליכא ממה נפשך, כבסעיף ד'. ובעבודה זרה ט"ו [ע"א] משמע ברש"י [ד"ה גזרה וד"ה שאלה] שאלה באונסין אפילו הכי גזירה ועבר על שביתת בהמתו, יע"ש. ומה שכתב [מ"א] דתוספות פירשו במזונותיה על הכהן, אבל רש"י [שם ד"ה יאכילנה] והר"ע ברטנורה פרק י"א משנה ט' דתרומות [ד"ה מאכילה] פירשו דמזונותיה על ישראל שרי, וכן משמע מסתימת לשון הר"מ ז"ל פרק ט' דתרומות הלכה ז'. והוי יודע, דשכירות לקולא לא קניא אף במידי דרבנן, שהרי הר"ב אומר כן ביו"ד [סימן] קנ"א [סעיף י] ובש"ך אות י"ז דעבודה זרה לבית ישראל מדרבנן הוא לתירוץ הראשון, ואף לתירוץ השני לא יחלוק על זה, יע"ש ברא"ש [פ"א סימן כב], ואפילו הכי ישראל ששכר מעכו"ם לא יכניס עכו"ם לתוכו עבודה זרה, (אבל) [ד]לחומרא קניא, ושם כתב הש"ך כתירוץ השני [ברא"ש שם] בדיניהם שכירות קניא, היינו להתיר איסור דרבנן, לא איסור תורה כי הכא, נ"ל. ועיין מה שאכתוב מזה אי"ה באות ט' י' י"א עוד מזה".
עולה מדברי המג"א ששכירות לא קניא לשוכר להפקיע את האיסור מבעל הנכס או החפץ. ולגבי דידן עולה שברשות המשכיר מחללים שבת. אמנם אין על כך איסור מפורש שהרי הוא אינו עושה מאומה בחילול שבת, ואין זה כע"ז שהמשכיר מישראל עובר בהכנסת ע"ז לביתו.
כמו"כ נראה שבשכירות חודשית או שנתית אין השוכר מוסיף על ימי השבת ועל כן אינו נהנה ממונית משכירות הנכס ומפתיחתו בשבת.
ב. מסייע לדבר עבירה
כתוב בשו"ת מהרש"ם (ח"ב סי' קפד):
"מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו אם מותר להשכיר ביתו ליהודי ספר שמגלח ביום ש"ק בפרהסיא אם עובר משום מסייע לדבר עבירה דגם בדלא קאי בתרי עברי דנהרא איסורא מיהו איכא והביא מדברי הש"ך ודג"מ יו"ד סי' קנ"א ועוד מכמ"ק".
"הנה עד שהוא שואל להשכיר לספר הרי בכל השכרת בית ליהודים מחללי ש"ק בבישול ואפיי' ורחיצת הרצפה וכדומה יהי' איסור בזה, ופוק חזי מה עמא דבר. וכבר האריך בתשו' כתב סופר יו"ד סי' פ"ג בענין זה והעלה דליכא איסור אא"כ בשעת סיועו עושה האיסור מיד, אבל באינו עושה האיסור מיד שרי. וכ"ה בשו"ת בנין ציון סי' ט"ו. ובאמת שכה"ג כתבו הב"ח ומג"א סי' קס"ט סק"ו לענין לפ"ע, ובתשו' מהר"י אסאד סי' קס"ד הקשה מש"ס דע"ז (דף כ"ב) דפריך גבי לא ישכיר אדם מרחצו לכותי וכו' ותיפוק לי' משום לפ"ע והרי התם משכירו לו בחול קודם שיגיע השבת ואפ"ה אסור אבל נראה דגבי לפ"ע ממש בכל גווני אסור אבל בדליכא לפ"ע אלא משום מסייע לעוברי עבירה י"ל דבכה"ג ליכא משום מסייע וע' כה"ג במג"א סי' רס"ו סק"ח דלשי' הרמב"ם והה"מ ליכא בכה"ג משום מאכיל בידים לקטן וע"ש בא"א ומחה"ש מ"ש בזה ועוד נראה דבכל גווני דאיכא משום מסייע היינו דוקא אם בגוף הדבר שנותן לחבירו יעשה בו האיסור אבל הכא הרי לא יעשה האיסור אלא באויר שבתוך הבית והרי גם למ"ד דאדם מצווה על שביתת כלים במוגמר וגפרית דלא קעביד הכלי שום מעשה אלא מונח על הארץ והן בתוכו שרי ומכ"ש בזה [ועמש"ל סי' צ"ג]". וסיים: "ועכ"פ נראה לי דבנד"ד מותר להשכיר".
ועי' בשו"ת חלקת יעקב (אה"ע סי' עה אות ג) שהביא תשובה זו. וכן נסמך בשו"ת יביע אומר (ח"ב, או"ח סי' טו) להתיר קניית בניין שיש בו שוכרי דירות ומשרדים מחללי שבת.
וכך השיב בשו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר (ח"א – או"ח סי' לט):
"ידידינו ... יש לו חנות להשכיר ושאלני אם מותר לו להשכירו ליהודי המחלל שבת. והנה לכאורה ליתא משום ולפני עור, שגם כעת הוא עומד בחנותו בשבת, וגם בעד הדלקת הגאז [הגז] השוכר משלם ולא בעל הבית ושכירות קניא ובדידיה קא מחלל, אך נראה שרצונו לשכור חנות של ה' פייכטוואנגער מפני שחושב ששם ימכור יותר מבחנותו הקדום וא"כ הוא עובר אולפני עור שבשביל חנותו יחלל שבת יותר פעמים ממה שחילל בחנותו הקודם, והנני מבקש מהד"ג שיכתב לי דעתו בזה. רפאל נטע ראבינאוויטץ".
"תשובה מה שהחליט כל כך בפשיטות דשכירות קניא זה אינו מוחלט. ויעויין במגן אברהם (או"ח) סי' רמ"ו ס"ק ח' דאף דהמג"א הקשה על הג"א והניח בצ"ע, מסוף דבריו נראה דעכ"ז למעשה לא חולק על הג"א גלל כן לא התיר רק בממ"נ יע"ש. אכן באמת לפ"ז יהי' תמוה מאוד איך יהי' מותר להשכיר דירה (אף בלא חנות) למחלל שבת אף רק בצנעה בהבערת אש ולפ"ז יהי' המשכיר עובר על לפני עור, וחלילה שיהי' נכשלים כמה אלפים מישראל באיסור לפני עור ולא שמענו ולא ראינו שהזהיר שום רב על זה ושארית ישראל לא יעשו עולה כזו, ע"כ נ"ל והנח להם לישראל בני נביאים דנ"ל שהגאס הזה שייך לכלל העיר או לשותפים (גאס – געזעללשאפט) ואם המפתח סגור הגאס [הגז] בלי תנועה ולא שייך עוד להמשכיר רק להבעלים ע"כ אם פותח השוכר המפתח באותו רגע בא תיכף ומיד מיד הבעלים ליד השוכר ואין להמשכיר בו תפיסת יד כלל כנלע"ד באופן שהטיב אשר דבר שמצד זה אין איסור".
"אכן באמת גם אני אינני מוצא היתר נגד איסור לפני עור וכו'. ובאמת תמהתי שלא נחית ידידי נ"י להא דאף דלא קאי בתרי עברא דנהרא אם אינו מוצא דירה אחרת מסוגלת כזו למסחרו ואף דימצא אצל יהודי אחר זה אינו מועיל ע"פ סברא האמיתית של בעל מל"מ פ"ד ממו"ל ה"ב ואף הכא א"א לשוכר בלא משכיר".
וא"כ חושש לסיוע לד"ע, אבל מסיק גם הוא שמותר להשכיר.
אולם בשו"ת ערוגת הבושם (או"ח סי' נד) מסיק שמשום מסייע לדבר עבירה יש להימנע מלהשכיר חנות למחלל שבת ואפילו לא ימצא שוכר אחר.
ואלו דבריו: "והנה אי שייך לפני עור ל"ת מכשול מיהת מדרבנן היכא דאינו בתרי עברי דנהרא היא מחלוקת בין הפוסקי', וכבר הובאו בזה שני דיעות בשו"ע יור"ד סי' קנ"א ס"א בהגהת רמ"א י"א הא דאסר למכור להם דברים השייכים לעבודתה היינו דוקא אם אין להם אחרים כיו"ב, או שלא יוכלו לקנות במק"א, אבל אם יכולים לקנות במק"א מותר למכור להם כל דבר, ויש מחמירין, ונהגו להקל כסברא הראשונה וסיים רמ"א שם וכל בעל נפש יחיש לעצמו, והיא שיטת הר"ן פ"ק דע"ז דהא דבעינן בתרי עברי דנהרא היינו לענין איסור דאורייתא, אבל מ"מ איכא אד"ר (=איסור דרבנן) שהרי מחוייב להפרישו מאיסורא ואיך יסייע ידי ע"ע, וכ"ה דעת התוס' בשבת דף ג' ע"א סד"ה בבא, ודעת הרא"ש שם, ורוב ראשוני' שם, והש"ך סק"ו שם כ' דלא פליגו דכו"ע מודים דבנכרי ומומר שרי כשיטת המקילין, והתוס' וראשונים ברפ"ק דשבת מיירי בישראל שהוא חייב להפרישו מאיסור עיין שם, ונראה פשוט דמומר דנקט הש"ך מיירי במומר לע"ז שכבר יצא מן הכלל אבל בפושעי ישראל אף שדינו כמומר לכה"ת כולה מ"מ כיון דישראל גמור הוא מאן לימא לן שאם הי' בידנו ובכחנו להפרישו שלא הי' מוטל עליו, וכבר השיג בזה על הש"ך בתשו' חות יאיר סי' קפ"ה עיין שם, וזהו דלא כדג"מ שם דכ' בפשיטות דלדעת הש"ך בישראל הרוצה לעבור במזיד על איזה עבירה אפי' אינו מומר גמור אין ישראל אחר מצוה להפרישו עיין שם, והוא תמוה מאוד דהא מבואר בכמה דוכתי' דצריך למחות בעוברי עבירה אפי' בכח גדול וביד חזקה וכל שאפשר לו למחות ואינו מוחה וכו' כש"כ דמצווין להפרישו וכבר הביאו ראי' לשיטת המחמירין מש"ס נדרים דף ס"ב ע"ב רב אשי הו"ל האי אבא זבני' לבי נורא, א"ל רבינא לרב אשי והאיכא משום לפני עור ל"ת מכשול, א"ל רוב עצים להסקה נינהו משמע דלולי זאת הי' אסור אף על גב דבודאי הי' אפשר להם למצוא עצים גם ממק"א והיא ראי' גדולה לשיטת המחמירין, וכבר כ' רמ"א דכל בעל נפש יחמיר בזה, וכל זה להתלמד במק"א היכא דממציא לבעל עבירה איסורא דלא הוי בתרי עברי דנהרא והיא באקראי בעלמא אבל במאי דקמן להשכיר חנות לפושעי ישראל המחלל שבת בפרהסי' והוא בבית דירתו דבר זה איכא למפשט ממשנה מפורשת במסכת אבות פ"א דתנן התם הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע, ואי משום הפסד המגיעו עי"ז, כבר אמרו בשלהי מסכת סוכה ששכיני רשעים לא נשתכרו עיין שם ועיין בבאה"ט בשו"ע או"ח סי' ש"ז סק"ד בשם ס' חסידים דאל ידור האדם בעיר שיום השוק בשבת כי א"א שלא יכשל עיין שם, ק"ו שלא ישכיר חנות שבביתו למי שיחלל בו שב"ק, ע"כ יראה מעכ"ת להזהר מזה, ואז קרנו בכבוד ירום, ויזכה לנחלה בלי מצרים"...
אחרוני דורנו במדינת ישראל נטו להקל.
בקובץ תשובות הרב אלישיב (ח"ב סי' יט) כתב:
"ובנוגע להשוכרים היהודים מחללי שבת שבכל שבת כשיבואו להשתמש במעלית יצוו להגוי להפעילו ויעברו על אמירה לעכו"ם, הנה במהרש"ם ח"ב סי' קפ"ב התיר להשכיר ביתו ליהודי ספר ששמגלח ביום שב"ק בפרהסיא, דליכא איסור מסייע אא"כ בשעת סיועו עושה האיסור [והביא שכ"כ הכתב סופר והבנין ציון] אבל באינו עושה האיסור מיד שרי, והמהרש"ג ח"ב סי' ק"ב לא התיר אלא בהפסד מרובה ושעת הדחק להשכיר חנות למחלל שבת שמסתמא גם בשבת יהי' החנות פתוחה כמעשהו בחול".
וכן בשו"ת מנחת שלמה תניינא (ב-ג, סימן ק) באר:
"ג. באיסור לפני עור".
"א) במה שתמה על מש"כ במנח"ש סי' ל"ה אות ב, להתיר להשכיר בית לעבריין, והא יש הרבה עבירות אשר בלא בית לא היו נעשין, ביאור הדברים דמשכיר בית לעבריין הרי בכל מקום שנמצא הוא חוטא ועובר עה"ת, ולכן אף דאפשר שירבה בעבירות כשיהיה לו בית מ"מ הבית עצמו הרי אינו חפצא דאיסורא כמו יין לנזיר, וכיון שאין המשכיר מסייע בעצם עשיית העבירה וגם איכא קצת למיתלי שאינו מרבה, לכן אין להמנע מלהשכיר בית למחלל שבת בסביבה חילונית של מחללי שבתות".
"ב) ומה שכ"ת הק' מהגמ' בע"ז (ט"ו ע"ב) דכתב הר"ן דבעינן דאיכא למיתלא בשעת המקח דלהיתרא בעי לה, נראה דשאני התם שהחמור הוא ממש חפצא שעוברים בו על שביתת בהמתו או מחמר, ולכן בכגון דא חמור יותר, וכמו כן למכור כלי סעודה אם זה רק חובת גברא אפשר דשפיר שרי בצירוף הטעם של איכא למיתלי כההיא דפרה חורשת בשביעית".
"ג) ומה שכת"ר תמה דליתסר מיהת משום מסייע, ג"כ נראה דכיון שאינו מסייע ממש בעשיית העבירה וגם אפשר דאינו גורם לו כלל אפי' להרבות בעבירה, בכגון דא מסתבר דלא אסור, ובפרט במי שפרנסתו בכך".
וכן בשו"ת באר משה (שטרן, ח"ה סי' צה) סיכם: "נשאלתי אם שרי להשכיר דירה למחלל שבת".
"השבתי: שרי, והמחמיר תע"ב".
ושוב חזר בשו"ת באר משה (שטרן, ח"ה סי' צז):
"כב) אם להשכיר חניות וכיוצ"ב למחלל שבת בזה נמצא אריכות באחרונים, המהרש"ם (ח"ב סי' קפ"ד) והפרי השדה מתירין, ותשו' ערוגת הבושם (חאו"ח סי' נ"ד) אוסר, ואין בידי להכריע אבל המחמיר תע"ב מן שמיא, עיין ברמ"א סי' קנ"א שכ' בכה"ג דבעל נפש יחמיר".
אמנם בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ג סי' לט) השיב לשאלה: "אם מותר להשכיר חנות למחלל שבת שיחלל בה את השבת בפרהסיא". והאריך להביא מדברי האחרונים.
והסיק: "מכל האמור נראה ברור להלכה שאסור לו להשכיר חנותו למחלל שבת שיפתח את החנות בשבת. וישמר ויזהר מזה פן תחגור עליו השבת את השק ומידו תבקש, וד"ל, ולשומע תבוא ברכת טוב".
בשו"ת אור לציון (ח"ב – הערות פרק מג – הלכות שונות בהלכות שבת הערה ב) כתב:
"אסור להשכיר דירה למחלל שבת, שכיון שיעשה בה חילולי שבת, הרי הוא עובר משום לפני עוור לא תתן מכשול. ואמנם נראה שבמקום שמצויים הרבה נכרים, ויכול אותו מחלל שבת לשכור מהם, יש להתיר להשכיר למחלל שבת... וכל זה במקום שמצויים נכרים, אבל במקום שאין מצויים נכרים, וכגון בזמנינו בא"י, אין להתיר להשכיר דירה למחלל שבת"...
והשיב על דבריו בשו"ת יביע אומר (ח"ט – או"ח סי' קח, הערות לשו"ת אור לציון):
"קצ) בעמוד רעג אות ב, בדין השכרת דירה למחלל שבת, באופן שיש דירות כאלה אצל גויים, והמחלל שבת יוכל לשכור דירה מהם, שאז אין איסור משום לפני עור לא תתן מכשול. אם יש עכ"פ איסור מסייע ידי עוברי עבירה. ונראה לכאורה כי איסור מסייע ידי עוברי עבירה הוא כשהאיסור נעשה בגוף הדבר שמזמין לו, אבל כאן שאין האיסור נעשה כי אם בחלל ובאויר הבית שהוא שוכר, ולא בגוף הדירה, אפשר דליכא משום מסייע ידי עוברי עבירה. ועוד אפשר להסתמך על מ"ש בשו"ת בנין ציון ח"א (סי' טו) דלא שייך איסור מסייע ידי עוברי עבירה אלא כשמסייעו בשעת מעשה העבירה, שאדרבה עליו להפרישו, ולא לסייעו, אבל אם מסייעו קודם מעשה העבירה מותר. ע"ש. וכ"כ בשו"ת כתב סופר (חיו"ד סי' פג) לחלק בזה. ע"ש. וכ"כ הגאון הנצי"ב בשו"ת משיב דבר (חיו"ד סי' לא ולב), דהיכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא, דליכא משום לפני עור, יש חילוק בין אם הוא מסייע בשעת העבירה, שאז עכ"פ יש איסור מדרבנן, אבל אם הוא מסייע לפני מעשה העבירה שפיר דמי, ושחילוק זה אמת וברור לדעת התוס' והרא"ש (שבת ג. וע"ז ו ב). וכן מצאתי בשו"ת מהרש"ם ח"ב (סי' קפד) שנשאל, אם מותר להשכיר חנות ליהודי בעל מספרה, שהוא מחלל שבת, ומגלח בשבת בפרהסיא, אם יש בזה איסור משום מסייע ידי עוברי עבירה, והשיב, עד שהוא שואל אם מותר להשכיר חנות לספר, ישאל בכל השכרת בית דירה ליהודי המחלל שבת בבישול ואפיה וכיו"ב בתוך הדירה, אם אין בזה משום מסייע ידי עוברי עבירה. ובאמת שכבר האריך בזה בשו"ת כתב סופר (חיו"ד סי' פג) והעלה, דלא שייך איסור מסייע ידי עוברי עבירה, אלא אם כן בשעת סיועו נעשה מעשה האיסור וכו'. ע"ש. וכ"כ גם בשו"ת בנין ציון ח"א (סי' טו). ע"ש. והא דפריך בגמרא (ע"ז כב א), גבי לא ישכיר שדהו לכותי מפני שנקראת על שמו וכו', ותיפוק ליה משום לפני עור לא תתן מכשול, והרי הוא משכיר לו שדהו בחול, קודם שיגיע השבת וכו', שאני איסור לפני עור ממש דבכל גווני יש לאסור, משא"כ כשאין איסור לפני עור, כגון דלא קאי בתרי עברי דנהרא, שיכול להשיג בית אחר, גם איסור מסייע ידי עוברי עבירה ליכא, כל שהסיוע אינו בשעת מעשה האיסור. ועוד נראה דלא שייך מסייע ידי עוברי עבירה, אלא באופן שבגוף הדבר שמושיט לחבירו יעשה בו האיסור, משא"כ כאן שלא יעשה האיסור בגוף הדירה אלא באויר דירתו וכו'. וכן המנהג להקל, פוק חזי מאי עמא דבר. עכת"ד. הרי שכתב שני הטעמים דלעיל דבהכי ליכא משום מסייע ידי עוברי עבירה. גם הגאון מהר"ש גרינפלד בשו"ת מהרש"ג ח"ב (סי' קב) כתב להקל אם יש הפסד לבעל הדירה אם לא ישכירנה לזה. ע"ש. גם בשו"ת פרי השדה ח"ג (סי' צז) כתב שאין בזה משום מסייע ידי עוברי עבירה, כיון שאינו עושה האיסור בדבר זה ממש שניתן לו, כגון המאכילו פרוסה בלא נט"י, אבל לדור בבית ולחלל שבת, שני ענינים שונים הם. ע"ש. וע' בשו"ת אגרות משה פיינשטיין (חיו"ד סי' עב) בענין השכרת אולם לחתונה שידוע שבשעת הסעודה רוקדים שם גברים ונשים בערבוביא, אם אין בזה משום מסייע ידי עוברי עבירה, והשיב, דמסתבר, שבדבר שעיקרו הוא למעשה היתר, כגון השכרת האולם, שהוא לעשות בו החתונה והסעודה, רק שיעשו שם גם מעשה עבירה של הריקודים, אין להחשיב שהשכירות היא על זה ולאסור, שא"כ היה לנו לאסור למכור קדרות וקערות לעוברי עבירה, מפני שמבשלים בהם בשבת ומאכלות אסורות, אלא בע"כ שכיון שעיקר הדבר אינו בשביל האיסורים, לא אסרו בזה משום מסייע ידי עוברי עבירה, כשאין איסור משום לפני עור וכו'. ע"ש. וא"כ גם כאן שמשכיר הדירה גם בשביל ימי החול, אין בהשכרה זו משום מסייע ידי עוברי עבירה.
והנה כבר הארכתי בזה בשו"ת יביע אומר ח"ב (חאו"ח סי' טו), בתשובה לידידנו הרה"ג ר' יהודה צדקה זצ"ל, שנשאל בזה בהיותו בעיר לונדון, בשליחות ישיבת פורת יוסף, והשבתי לו להתיר. וע"ש. ומ"מ נראה שאם משכיר לו החנות בסביבה יהודית, והשוכר פותח חנותו בשבת, ויש בזה משום מכשול לרבים, שומר נפשו ירחק מזה, ואין להקל בדבר. וכמ"ש ג"כ בשו"ת ציץ אליעזר חלק יג (סי' לט). וע"ע בשו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר (חאו"ח סי' לט). ובשו"ת קנין תורה ח"א (סי' סד). ע"ש. וע' בשו"ת ישכיל עבדי חלק ח (חיו"ד סי' טו). וי"ל ע"ד. ואכמ"ל".
וע"ע בתשובות והנהגות (כרך א סימן תשצח) שנטה להחמיר מחשש חילול השם.
מסקנה
ראוי להימנע ככל האפשר מהשכרת חנות ודירה למחלל שבת, אולם אם אין דרך אחרת הדבר מותר והנמנע תע"ב.