חבל נחלתו כה נב
סימן נב
מסרבי חיסון כרודפים
שאלה
האם למסרבי חיסון לקורונה יש גדר רודפים, הרי יש להם טעמים מוצדקים, לשיטתם, לסירוב לקבלת חיסון, ואף אם הם מדביקים זה ללא שום כוונה?
תשובה
א. מסרבי חיסון הם בין הגורמים הגדולים ביתר להתפשטות המגיפה בגל הרביעי (זן 'דלתא') בישראל. למדינת ישראל היתה 'חסינות העדר' לפני שהגיע זן חדש של המגיפה. הזן החדש לא היה מצליח להתפשט בכזה שטף אם כל הציבור היה מחוסן, ולא היה גורם למקרים קשים כל כך. אולם הוא התפשט כתוצאה מכך שחלק מהציבור לא היה מחוסן, והם הדביקו והדביקו הלאה והלאה (עתה בתחילת אלול תשפ"א, כשליש מן החולים הקשים – אינם מחוסנים, ושבוע לאחר מכן כמעט כל החולים קשה והנפטרים הם כאלה שלא התחסנו!).
ב. נראה כי במדינה מתוקנת (כמו בימי דוד המלך), היו מעבירים חוק 'חיסון חובה' מחמת החשש מפני זנים חדשים, חוק שהיה מחייב את כולם פרט לאלה שהחיסון מהווה סיכון לבריאותם, החוק נובע מתוך גישה שכולנו יחידה אחת, וכל מי שחורג ואינו מתחסן בסופו של דבר פוגע בכולם. אולם מדינת ישראל בימינו מושפעת מרוחות של חשיבות חופש הפרט ואפילו אם הוא פוגע בכלל כולו, ועל כן אין כח לחוקק חוק זה, והתוצאות ידועות.
ג. רודף אינו צריך להתכוין לרדוף.
אומרת המשנה באהלות (פ"ז מ"ו): "האשה שהיא מקשה לילד מחתכין את הולד במעיה ומוציאין אותו אברים אברים מפני שחייה קודמין לחייו יצא רובו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש". היינו, לעובר אין כוונה להריגת אמו, ואעפ"כ כיון שאינו נחשב לולד והוא מסכן את חיי אמו, ממיתים אותו כדי להצילה.
מסופר בבבא קמא (קיז ע"ב): "ההוא גברא דאקדים ואסיק חמרא למברא קמי דסליקו אינשי במברא (רש"י: אסיק חמריה למברא – מכניס חמורו לספינה מעבר הנהר והיו בה אנשים), בעי לאטבועי (רש"י: בעא – חמרא לטבועי מעברא), אתא ההוא גברא מלח ליה לחמרא דההוא גברא ושדייה לנהרא וטבע (רש"י: מלח ליה – דחפו לחמור והשליכו למים לשון אחר מלח ליה כמו המלחים (יונה א) התחיל המלח להציל הספינה ודחפו והשליכו), אתא לקמיה דרבה, פטריה. אמר ליה אביי: והא מציל עצמו בממון חבירו הוא! א"ל האי מעיקרא רודף הוה (רש"י: [האי] – בעל החמור רודף הוא להרוג נפשות). רבה לטעמיה, דאמר רבה: רודף שהיה רודף אחר חבירו להורגו, ושיבר את הכלים (רש"י: ושיבר את הכלים – בין של נרדף בין של כל אדם פטור מלשלם שהרי מתחייב בנפשו הוא ברדיפה זו ואפילו אין הורגו דתנן בפרק בן סורר ומורה ואלו ניתנו להציל בנפשו הרודף אחר חבירו להרגו ונמצא תשלומין וחיוב מיתה באין כאחד), בין של נרדף בין של כל אדם – פטור, שהרי מתחייב בנפשו; ונרדף ששיבר את הכלים של רודף – פטור, שלא יהא ממונו חביב עליו מגופו (רש"י: מגופו – שהרי נרדף זה רשאי להרוג את רודפו שנאמר (שמות כב) אם במחתרת ימצא הגנב התורה אמרה אם בא להרגך השכם להרגו), אבל של כל אדם – חייב, דאסור להציל עצמו בממון חבירו; ורודף שהיה רודף אחר רודף להציל, ושבר כלים, בין של נרדף בין של כל אדם – פטור, ולא מן הדין (רש"י: ולא מן הדין – שהרי המציל עצמו בממון חבירו חייב כ"ש מציל אחרים בממון חבירו.), אלא שאם אי אתה אומר כן, אין לך אדם שמציל את חבירו מן הרודף".
בעל החמור לא התכוין כלל לסכן את נוסעי המעבורת, אבל עצם מציאות החמור על המעבורת והשתוללותו, גרמה לכך שהפך רודף של כולם. וכמובן שלא היה רודף של אדם מסוים, אלא רדיפתו סיכנה את נוסעי המעבורת.
מכאן שמסרבי החיסונים מסכנים את כל אזרחי המדינה, ברור שהמתים מן המגיפה יהיו מעטים, אולם התפשטות המגיפה בצורה כה חריפה ופגיעת המחלה ועליית כמות החולים הקשים היא בגלל אותם שלא התחסנו והפיצו את הנגיף.
ד. מסרבי החיסונים גורמים, בכך שלא התחסנו, לכל האמצעים הדרסטיים שננקטו ויינקטו במשק ובכל אורח החיים של אזרחי המדינה. אם זה כל התו הירוק על כל מגבלותיו, המגבלות במקומות העבודה, בבתי כנסיות, בבתי ספר, עד לסגרים ועצירת חלק גדול מפעילות המשק. כל האבטלה, סגירת מקומות עבודה בין לזמן ובין לתמיד, שאף מחמתם אנשים מתים, הם תוצאה ישירה מחוסר החיסון של חלק מהציבור במדינה.
ברור, שאף אם היו מתחסנים כולם, היתה פגיעה כתוצאה מהזן החדש, ועם זאת ברור לכל שהפגיעה היתה הרבה יותר חלשה, וכן התפוצה היתה הרבה יותר קטנה. ואפילו שילדים לא חוסנו, אבל גם ההעברה דרכם היתה פחותה הרבה יותר.
ה. וישנה רדיפה מיוחדת דרך הפגיעה בצוותים הרפואיים בארץ.
כל מי שחלה ואינו מחוסן והגיע לבית חולים גורם לכך שצוות רפואי מוקצה לטפל בו, ובכך הצוות הרפואי לא יכול להגיע ולטפל בחולים אחרים. מחלקות קורונה נפתחות והעול מוכבד במשמרות רבות ורצופות.
כל מי שחלה והגיע לבית חולים מסכן את הצוות הרפואי שמטפל בו, ובמשפחותיהם. יתר על כך, כל המטפלים בחולי קורונה עובדים בעטיפות נילון שמקשים מאד על הרגשתם, ועבודתם נעשית קשה כפליים.
ועוד, בהעברת כל כך הרבה צוותים רפואיים לטיפול בחולי קורונה – נמנעים טיפולים רפואיים בחולים במחלות אחרות, ניתוחים נדחים ועוד, כי כל המאמץ מופנה לטיפול בחולי קורונה.
יש בכך רדיפת כל הציבור והסבת נזקים לו אע"פ שמסרבי החיסונים לא התכוונו לכך.
ו. מצד דין רודף יש להפסיק את רדיפתו.
במקרה הנוכחי אי אפשר להצביע על פלוני או אלמוני שגרם לפגיעת אדם או מפעל מסויים, ולכן אי אפשר להעניש ישירות, אולם בהחלט ניתן לחוקק מס על אותם שגורמים למגיפה, מס שיופנה לריפוי השברים מאותה מגיפה.
כאמור, הכנסת במדינת ישראל מפחדת לחוקק חוק חיסון חובה. פחד אוחזם מכל אותן שיטות ליברליות הדוגלות בחירות הפרט ומעדיפים אותו על חיי כלל הציבור. ולכן היא נותנת להם להמשיך בפעילותם ההרסנית.
אמנם לענ"ד צריך על ידי חקיקה עקיפה להניע את הציבור כולו להתחסן. בין אם זה בקנסות למתנגדי חיסון ובין אם בהגבלות המקשות על חייהם ללא חיסון. איסור נסיעה בכל כלי ציבורי (אוטובוס, מונית, מטוס), איסור שהייה בכל מקום ציבורי כגון: מסעדות, תיאטראות, אצטדיונים, בתי כנסיות. 'בדד ישב מחוץ למחנה מושבו'. כמצורע המדביק את הבריות בצרעתו. עד שישוב מדרכו הרעה. למדינת ישראל ישנו רישום מי התחסן ומי לא ואין בעיה להתרות בכל מי שלא התחסן שהוא צפוי לקשיים רבים בסדר חייו הרגיל אם לא ייתחסן.
ז. בכל המקומות שניתן צריך לחוקק ולהחליט על חיסון כל אנשי המקום. כגון: מפעלים, בתי ספר, ישיבות, אוניברסיטאות, קיבוצים וכד'. להעביר חוקי עזר עירוניים וישוביים המונעים משאינם מחוסנים להסתובב חופשי בכל מקום פרט לביתו הפרטי, עד ישובו מדרכם הרעה.