חבל נחלתו כה מה
סימן מה
בעלות על שיעורי תורה
שאלה
רב שהיה דורש ונותן שיעורים בחייו נלב"ע.
נשארו ממנו קלטות של תלמידים שהקליטו, וכן סיכומי שיעורים של תלמידים. התלמידים רוצים להוציא את דברי הרב שכתבו ערוכים ומסודרים בצורה מכובדת כלקט משיעורי הרב שנפטר.
האם משפחתו או יורשיו יכולים למחות שלא להוציאם או להתנות תנאים בהוצאתם (פורמט, גודל אות וכד'), או לדרוש תמלוגים מתוך המכירות של השיעורים?
תשובה
א. שיעורים שאדם מוציא מפיו הם דבר שאין בו ממש, ואין לאדם בעלות על רוח שיצאה מפיו.
פסק הרמב"ם (הל' מכירה פ"ה הי"ד): "הדברים שאין בהן ממש אין הקנין מועיל בהן, כיצד הרי שכתב בשטר וקנינו מפלוני שילך בסחורה עם פלוני, או שיחלקו השדה שביניהם, או שישתתפו שניהם באומנות, וכיוצא בדברים אלו כולן, הרי זה קנין דברים ואינו מועיל כלום, שהרי לא הקנה לחבירו דבר מסויים וידוע, לא עיקר ולא פירות עיקר הידוע".
עוד פסק הרמב"ם (הל' מכירה פכ"ב הי"ג – הי"ד): "אין אדם מקנה לא במכר ולא במתנה אלא דבר שיש בו ממש אבל דבר שאין בו ממש אינו נקנה. כיצד אין אדם מקנה ריח התפוח הזה או טעם הדבש הזה או עין הבדולח הזה"...
לאדם אין בעלות על גלי קול שהוציא מפיו ולא על רעיונות ולא על שיעורים. וא"כ אפילו בחייו אם מאן דהו היה רוצה להוציא שיעורים ששמע בשם הרב הדורש ולא בעילום שם או תחת שם העורך – לא יכול היה הרב הדורש לאסור עליו, וכיצד יוכל להעביר זאת לבני משפחתו או ליורשיו?!
וכן נאמר בכריתות (ו ע"א): "קול ומראה וריח – אין בהן משום מעילה!" היינו, אין ההנאה מהם אסורה מן התורה. ואף כאן מי שנטל קלטות שהקליטו אחרים ושכתב והדפיס, התביעה יכולה להיות מצד הבעלות על הקלטות, אולם אם הוא שמע שיעור וסיכם לעצמו, ואחר כך מפרסם בשם הרב ולא בשמו, אין בכך שום גזל, מפני שלא נטל מאומה מן הדורש וכש"כ שלא ממשפחתו.
ומצאתי שכתב בשו"ת דברי ישעיהו (מינצברג סי' יב): "והנה בראשון אשר הודיעני כי נכד הה"ק מקאזמיר זצוק"ל רוצה לעורר על הדפסת כ"ג את הספר 'נחמד מזהב' אשר איותה נפש כ"ת להדפיס ח"ת הנחמדים מזהב, אשר שמע מפה קדוש כבוד דודו הרב האי גאון מוהרמ"ד האבד"ק קאלשין זצוקל"ה והוא טוען כי לו משפט הבכורה מצד ירושה מזקינו זצוק"ל – ובאמת גם בעיני יפלא כי לא שייך בזה ירושה כמ"ש הגמ"ר סוף ב"ב דאין ירושת באויר בלא גוף כ"כ בשם הר' נחשון גאון, וכן הוא בהגהות רמ"א ס"ס רע"ו דאין היורשים יורשיו דברים שאין ממש או טוה"נ בעלמא שאין בהם ממון, יע"ש והאריך בזה. ובאמת גם אנכי נכסוף נכספתי לראות בדברי קדוש עליון זצוק"ל מקאזמיר כאשר יצא לאור עולם"...
ודבריו כמו שבארתי שאחר שאין כאן דבר ממשי כגון כתבים שהאב הוריש, אין לאף אחד זכות. מה גם אם אדם כתב וסיכם מיזמתו, מדוע שלא יוכל להדפיס דברים בשם אומרם.
ב. כאשר אדם שומע ומציג את הנשמע כדעתו וכחידושיו יש בכך צד של גניבה (הנושא נידון בהרחבה בספרו של הרב פרופ' נחום רקובר 'זכויות יוצרים בהלכה'), אולם כאשר אינו מייחס זאת לעצמו אלא למשמיע הדורש ונותן השיעור, אין בכך שום גניבה, ואם מוציא זאת בדרך מכובדת, זה לכבוד האומר ואין הוא פוגם באומר.
חשוב שדברי תורה יישמעו ויתפרסמו ובכך תתגבר השפעתם. ואם אין בדברים שנתפרסמו דברים היכולים לגרום קלקול לקוראים, כגון דברי סוד שאינם מובנים לכל, מדוע שלא לפרסמם?!
ג. דברים שנאמרו בתוך מסגרת לימודית (מכללה, אוניברסיטה, קורס מקצועי), שם הדברים נאמרו לפי הוראת ההנהלה, וההנהלה שילמה לנותן על השיעורים, במסגרת כזו אסור לתלמיד להקליט או לפרסם סיכומים ללא רשות אותה מסגרת. וזאת משום שהם 'קנו' את הדברים שנאמרו או נהגו בקול במסגרת הזאת. ואף למרצה עצמו אם מדבר על דברים אותם ברר במסגרת עבודתו, אין זכות לפרסם את הדברים או ליצור מכשיר שהידע לפעולתו נקנה בשעת עבודתו במסגרת.
אולם שיעורי תורה הנושאים את שם אומרם, אין בפרסומם רווח כלכלי אלא רק הפסדים כספיים ואין שום איסור לפרסמם.
ד. אם הדברים ערוכים בצורה שאינה מכבדת את בעל השיעורים, הדבר מובן שהמשפחה מוחה על הוצאתם, אולם לא בגלל בעלות על הדברים, שכאמור אינה קיימת, אלא מפני שמוציאים שם רע על בעליהם. שהקוראים אינם מבדילים בין האומר לבין דברים שנתפרסמו משמו.
ה. אם עורך השיעורים קיבל קלטות מהמסגרת בה נאמרו הדברים, ישנה אפשרות למסגרת בעלת הקלטות לדרוש תשלום עבור הקלטות. וכן השתתפתי בעריכת ספרים בהם המפיק של הספר קנה חידושי תורה של תלמיד חכם מפורסם מיורשיו ופרסמם בשם אומרם בספרו.
אמנם, לענ"ד אם רצון המוסד בו נאמרו השיעורים ע"י אותו ת"ח שנפטר, לפעול לכבודו של הנפטר נראה לי שראוי שימסרו זאת ללא תשלום למשפחה, אם אמנם בכוונתה להוציא את שיעורי יקירם, או למסור זאת לתלמידי חכמים אחרים שיפרסמו את הדברים בשם המנוח.
מסקנה
אין בעלות על דברי תורה שנמסרו בשיעור או בהרצאה, וכל זמן שהם מתפרסמים בצורה מכובדת, אין לאף אחד כח למנוע את פרסומם.