חבל נחלתו כה ו
סימן ו
ברכה על 'שייק' הנעשה מענבים מרוסקים
שאלה
מה דין מי שהכין 'שייק' (משקה מפירות חתוכים ומוקצף על בסיס משקה הפירות או משקה אחר) מענבים לגבי ברכה ראשונה וברכה אחרונה?
תשובה
א. שאלת הברכה נחלקת לשני חלקים: ראשית אם אוכל ושותה 'שייק' מענבים בלבד וכן אם מוסיף לו דברים נוספים כגון יוגורט, מיצים וכד'.
ההכרעה בצד השני פשוטה יותר, כיון שהעיקר בתערובת הזאת הם לא הענבים והם באים להטעים את התערובת, הם בגדר טפל לעיקר שהוא היוגורט ואינו מברך עליהם. כנפסק בשולחן ערוך (או"ח סי' רד סי"ב): "כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה; וכל דבר שמערבין אותו לדבק, או כדי ליתן ריח, או כדי לצבוע התבשיל, ה"ז טפילה; אבל אם עירב כדי ליתן טעם בתערובות, הרי הוא עיקר; לפיכך מיני דבש שמבשלים אותם ונותנים בהם חלב חטה כדי לדבק ועושים מהם מיני מתיקה, אינו מברך במ"מ, מפני שהדבש הוא העיקר".
ורמ"א הגיה: "ונראה דהא דאם עירב כדי לתת טעם בתערובות שהוא עיקר היינו דוקא שיש שם ממשות מן הדבר הנותן טעם ודבר חשוב, אבל בשמים שנותנין לתוך המרקחת אף על פי שהם לנתינת טעם, אין מברכין עליהם דבטלין במיעוטן אף על פי שנותנין טעם; לכן נוהגין שלא לברך רק על המרקחת ולא על הבשמים שבהן".
ואע"פ שמשמע שאם טועם את טעם הענבים ואוכל ענבים מרוסקים ורוצה בכך, חייב בברכה אף עליהם פסק המשנה ברורה (סי' רד ס"ק נז-נח):
"(נז) הרי הוא עיקר – המ"א ושארי האחרונים הסכימו דהוא דוקא בחמשת מיני דגן אמרינן דהיכא דבא ליתן טעם אף שהוא מיעוט הוא העיקר וכדלקמן בסימן ר"ח ס"ב אבל בשארי מינים אזלינן בתר רובא".
"(נח) שיש שם ממשות – ולפי הסכמת אחרונים כנ"ל אף ביש ממשות לא אזלינן בתרייהו רק בתר רובא".
ונראה שאף בערוה"ש הסכים לכך. ולכן אם הענבים רק נוספו למשקה להוסיף טעם ברכתו שהכל ואחריו בורא נפשות (שולחן ערוך או"ח סי' ריב ס"א).
ב. נברר מה צריך לברך לפני ואחרי על ענבים שרוסקו ב'בלנדר' (מכשיר מרסק ומערבב ואף מקציף).
מיץ ענבים ברכתו ב"פ הגפן (שו"ע או"ח סי' רב ס"ח)1, ואילו על ענבים שלמים בלבד מברכים בורא פרי העץ.
על ענבים מרוסקים פסק השולחן ערוך (או"ח סי' רב ס"ז): "תמרים שמיעכן ביד ועשה מהם עיסה והוציא מהם גרעיניהם, אפילו הכי לא נשתנית ברכתן ומברך עליהם: בורא פרי העץ ולבסוף ברכה מעין שלש".
ורמ"א הגיה: "ולפי זה ה"ה בלטווערן הנקרא פווידל"א מברכין עליהם: בפה"ע; ויש אומרים לברך עליהם שהכל (ת"ה סי' כ"ט וב"י בשם הטור), וטוב לחוש לכתחלה לברך שהכל אבל אם בירך בפה"ע יצא, כי כן נראה עיקר".
נראה שאף הרמ"א מסכים שראוי לברך בפה"ע על ענבים מרוסקים, ובכ"ז מחשש לדעת הסוברים שברכתו 'שהכל' כתב לברך לכתחילה שהכל. והרה"ג עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (ח"ז – או"ח סי' כט) האריך כדרכו להוכיח שיש לברך בורא פרי העץ. [ודעתו שאפילו לא יודעים ולא מבינים שהנאכל יצא מפרי מסויים יש לברך עליו את ברכת הפרי, כגון פלאפל לדעתו ברכתו בורא פרי האדמה – כאשר אינו נאכל עם פת].
ולענ"ד אף אם נפסוק כשו"ע ועל ענבים מרוסקים כמו על תמרים מרוסקים יש לברך בורא פרי העץ, כאן שהריסוק יצר מיץ ענבים ואת הרסק הנ"ל שותים משום שכמות הנוזלים שהענבים מוציאים היא גדולה, הרי דינו כמיץ ענבים לא מסונן מחלקי הפרי אבל בעיקרו זהו מיץ ענבים ולא פרי מרוסק ועל כן יש לברך עליו בורא פרי הגפן. ואף אם מוסיפים מעט מים או משקה אחר עדיין עיקר ה'שייק' כאן הוא מי הפירות שיצאו מן הענבים וברכתם בורא פרי הגפן. וכן ברכה אחרונה היא מעין שלש.
הערת הרה"ג יעקב אריאל – רב העיר רמת-גן (לשעבר)
אכן רסק ענבים לבד הוא יין וברכתו בורא פרי הגפן. אך כשמערבים אותו עם חלב, יוגורט, מיצים אחרים וכדו' אין לו עוד טעם יין וברכתו שהכול. תוספת מים לא מבטלת את טעם היין משא"כ מיצים אחרים. ואפי' מים, דעת הגרשז"א במנח"ש סי' ד שבמיץ ענבים שטעמו חלש כל תוספת מים, גם אם אינה רוב מבטלת ממנו טעם יין. אך גם החולקים עליו מודים שתוספת משקים אחרים מבטלת ממנו שם יין.